ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חברת נתיבי נגד רם חן חניונים :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 057690/08

בש"א 205835/09

בפני:

כבוד השופט מֹשה סובל

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

1 . רם חן חניונים בע"מ

2 . גרוס ראובן

3 . גרוס לאופר מאיה

המבקשים

הנתבעים

נ ג ד

חברת נתיבי איילון

המשיבה

התובעת

החלטה

א. מבוא

1. לפניי בקשה למתן רשות להתגונן שהגישו המבקשים – הנתבעים, כנגד תביעה שהגישה המשיבה – התובעת בהליך של סדר דין מקוצר, בה עותרת המשיבה לסעד של פינוי וכן לסעד כספי בגין דמי שימוש בסך 1,314,892 ₪.

2. התביעה מתבססת על הסכם מס' 81/0416 להפעלת חניון בית הדר (להלן: "החניון"), מיום 1.3.04, (נספח א' לכתב התביעה), לפיו התקשרה המבקשת 1 (להלן: "רם חן"), בהסכם עם המשיבה להפעלת החניון, לאחר שרם חן זכתה במכרז שפרסמה המשיבה להפעלת החניון.

תקופת הפעלת החניון נקבעה בסעיף 3.1 להסכם לתקופה של 10 חודשים מיום 1.3.04 ועד ליום 31.12.04. בסעיף 3.2 להסכם נקבע כי המשיבה רשאית על פי שיקול דעתה להאריך לרם חן תקופת ההפעלה בארבע תקופות נוספות בנות 12 חודשים כל אחת.

המבקשים 2 ו – 3, נתבעו מכח ערבותם האישית להתחייבויותיה של רם חן על פי ההסכם בהתאם לכתב ערבות שנחתם על ידם (מצורף כנספח ב' לכתב התביעה).

3. ביום 19.2.09, הגישו המבקשים בקשה רשות להתגונן מטעמם, אשר נתמכה בתצהירו של מנכ"ל רם חן, מר אריה עמית.

4. ביום 28.4.09, הוגשה בקשה מטעם המבקשים כי אתיר להם לצרף, כחלק בלתי נפרד מהבקשה למתן רשות להתגונן, את התצהירים שהוגשו על ידם במסגרת תגובתם לבקשה להרחבת עיקולים זמניים.

בהחלטתי בדיון מיום 3.5.09, לאחר ששמעתי טענות הצדדים, נעתרתי לבקשה, והתרתי צירוף שני התצהירים הנוספים, כחלק מהבקשה, והמצהירים נחקרו על תצהיריהם.

בנוסף, בהסכמת ב"כ הצדדים, הוגש כחלק מהבקשה למתן רשות להתגונן, תצהירו של מצהיר המשיבה, אשר הוגש במסגרת תגובת המשיבה לבקשה לסילוק התובענה על הסף (בש"א 201782/09), בצירוף נספח א' לתצהירו. במסגרת הסכמת הצדדים נחקר מצהיר המשיבה בחקירה נגדית על ידי ב"כ המבקשים.

5. בהתאם להחלטתי מיום 3.5.09, הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב;

ביום 7.5.09, הוגשו סיכומי המבקשים.

ביום 14.5.09, הוגשו סיכומי המשיבה.

ביום 20.5.09, הוגשו סיכומי תשובה מטעם המבקשים.

עם הגשת סיכומי התשובה, הגישו המבקשים בקשה להורות על הוצאת נספחים א'-ג' , אשר צורפו לסיכומי המשיבה וכן על מחיקת טענות המשיבה בסיכומיה בקשר עם הנספחים הללו.

בהתאם להחלטתי הגישה המשיבה תגובתה לבקשה להוצאות מסמכים, והמבקשים הוסיפה והגישה תשובה לתגובה.

ב. טענות המבקשים

להלן יובאו בתמצית טענות ההגנה המרכזיות שהעלו המבקשים:

1. טענת ההגנה העיקרית של המבקשים הינה כי המשיבה איננה בעלת זכויות כלשהן במקרקעין עליהם מצוי החניון, לרבות הזכות לפעול בשם הבעלים של המקרקעין, ולפיכך היא אינה רשאית להגיש תביעת פינוי וכן תביעה לתשלום דמי שימוש.

2. לטענת המבקשים, המשיבה הטעתה אותם והסתירה מעיניהם את איסור מנהל מקרקעי ישראל, שהינו הבעלים של הקרקע, להשכיר את המקרקעין לצד שלישי. לפיכך, טוענים המבקשים כי על המשיבה להשיב לידיהם את כל הכספים ששילמו לידיה כדמי שימוש, לאורך חיי ההסכם.

3. לטענת המבקשים, אומד דעת הצדדים בעת עריכת ההסכם היה כי במקרה בו המו"מ בין מנהל מקרקעי ישראל למשיבה לא יצלח, יתבטל ההסכם והמבקשים יסדירו את הפעלת החניון והתשלומים, ישירות מול המינהל.

4. לעניין כתבי הערבות טוענים המבקשים כי עם פקיעת ההסכם וביטולו פקעו גם ערבויות המבקשים 3-2, אשר ניתנו מכוחו.כן טוענים המבקשים כי כתב הערבות הינו חלק מחוזה אחיד, הכולל תנאים מקפחים רבים, ומשלא עמדה המשיבה בחובת הגילוי המוטלת עליה, פקעה הערבות. כן נטען כי כתב הערבות סותר את סעיף 26.7 להסכם, לפיו ניתן להפקיד ערבות בנקאית בגובה 20% מדמי ההפעלה במקום החתימה על ערבות אישית.

5. המבקשת 3 הוסיפה וטענה כי ביום 1.3.05, הסתיימה כהונתה כדירקטורית ברם חן, דבר שהיה לטענתה בידיעתה של המשיבה. כן הוסיפה וטענה כי המשיבה לא יידעה אותה בדבר שינויים בהתחייבויותיה רם חן; בדבר הארכות שניתנו לרם חן להפעלת החניון, וכן בדבר חובה הנטען של רם חן. כפי טענתה אי גילוי הפרטים הנ"ל על ידי המשיבה מביא לכדי פקיעת ערבותה.

6. לחילופין טוענים המבקשים כי יש לעכב הבירור בתביעת המשיבה עד לבירורה של התביעה שהוגשה על ידם כנגד המשיבה ביום 30.4.09, בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בת.א. 09-04-13797, וזאת בשל הליך תלוי ועומד.

ג. דיון והכרעה

ג.1. הבקשה להוצאת הנספחים מסיכומי המשיבה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים בעניין זה, מצאתי כי כפי טענת המבקשים, נספחים א'-ג' לא צורפו על ידי המשיבה לכתבי הטענות שהוגשו מטעמה, עובר להגשת הסיכומים. ההלכה בעניין זה הינה ידועה ואיני מוצא לחרוג ממנה במקרה זה. המשיבה לא הגישה בקשה כי יותר לה להגיש הנספחים ולפיכך הנימוקים שפורטו בתגובתה לעניין ההיתר שניתן למבקשים להוספת התצהירים, אינם רלבנטיים ולא מהווים צידוק להיעתר לבקשתה.

למעלה מן הצורך, אוסיף לציין, כי ממילא אינני סבור שמדובר במסמכים שיש בהם כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי, כפי שיפורט להלן.

ג.2. הבקשה לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד

כפי שעולה מהעתק התובענה שהגישו המבקשים במהלך הדיון, זו הוגשה על ידם ביום 30.4.09, קרי, ארבעה חודשים לאחר שהוגשה תביעת המשיבה בתיק שלפניי.

המבקשים, לא טענו במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן שהוגשה על ידם, כי יש לעכב את ההליכים, כן לא הוגשה כל בקשה נפרדת בעניין זה, עובר לדיון בבקשה שהתקיים בפניי, ואף לא במהלך הדיון עצמו.

כעת, במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמם עותרים המבקשים לראשונה לעיכוב ההליכים בתיק זה.

לפיכך, אין לי אלא לדחות הבקשה ולו מחמת העיתוי בה הוגשה. בנוסף, תביעת המבקשים הוגשה במועד מאוחר לתביעה המשיבה שבפניי. בשלב זה ולאחר ששמעתי הדיון בבקשה, לרבות חקירת המצהירים, ממילא אין כל סיבה לעכב הדיון גם מהטעם של יעילות הדיון.

על כן, הבקשה לעיכוב הדיון בשל הליך תלוי ועומד, נדחית.

ג.3. דיון בטענות ההגנה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המרובים שהוגשו בפניי, לרבות סיכומיהם הארוכים של הצדדים, ובחנתי טענותיהם, מצאתי לקבוע כי המבקשים לא הציגו כל הגנה אפשרית בפני התביעה ולפיכך אין ליתן למבקשים רשות להתגונן כנגד התביעה.

2. המבקשים הגישו סיכומים מטעם, לרבות סיכומי תשובה, המשתרכים על פני עמודים רבים, כשבפיהם טענה מרכזית, לפיה המשיבה נעדרת זכות במקרקעין ולפיכך אין היא רשאית לדרוש את סילוק ידה של רם חן מהחניון ואף אינה רשאית לדרוש את תשלום דמי השימוש שהיה על רם חן לשלם לה בגין הפעלת החניון. בטענה זו משלבים המבקשים טענות להטעיה ומצגי שווא שהוצגו בפניהם על ידי המשיבה באשר לזכויותיה במקרקעין.

3. אלא שבניגוד לטענות המבקשים, מהראיות שהובאו בפניי לרבות הוראות ההסכם עצמו עולה כי דין טענות המבקשים להידחות.

4. תחילה הנני מוצא לנכון לציין כי הנני תמה על העובדה שהמבקשים המשיכו להחזיק בטענה זו גם לאחר שהוצג בפניהם מכתבו של המינהל מיום 9.3.09. אזכיר כי תצהירו של מצהיר המבקשת סטניסלב שוורצביין, לרבות מכתב המינהל שצורף כנספח א' לתצהירו, צורפו בהסכמת הצדדים כחלק מהבקשה למתן רשות להתגונן, ואין לי אלא לדחות בעניין זה את טענות המבקשים בסיכומיהם לעניין צירופו של מכתב המינהל הנ"ל.

עוד אוסיף לציין כי בהחלטתי שניתנה במסגרת הבקשה לדחיית התביעה על הסף שהגישו המבקשים (בש"א 201782/09), כבר קבעתי כי מכתבו של המינהל מעיד בעד עצמו כי למשיבה אכן זכויות במקרקעין.

למען הסדר הטוב, אשוב ואציין כי במכתבו של המינהל נכתב כי המשיבה הינה המחזיקה במקרקעין מזה 35 שנה. כן נכתב כי הנהלת המינהל החליטה לאשר את הארכת תוקף ההרשאה למשיבה עד ליום 31.3.2010. בנוסף נכתב, כי ידוע למינהל כי הפעלת החניון נמסרה לרם חן וכי הוגשה על ידי המשיבה תביעה לפינויה של רם חן ואין למינהל התנגדות לניהול ההליכים המשפטיים.

5. הנני דוחה טענת המבקשים שהועלתה בסעיף 41 לסיכומיהם לפיה מכתב המינהל הינו עדות מפי השמועה. המכתב צורף בהסכמת הצדדים כחלק מהבקשה למתן רשות להתגונן, והמבקשים לא העלו כל טענה מעין זו בעת חקירת מצהיר המשיבה מר שוורצביין. יתרה מכך, המצהיר אישר בחקירתו כי היה מעורב במו"מ שהתנהל מול המינהל סביב הוצאת המכתב מיום 9.3.09. (עמ' 6 לפרוטו' שורה 3).

6. בנוסף, המבקשים שבו ונתלו בסיכומיהם על טענתם לפיה בעת חתימת ההסכם בשנת 2004 היתה המשיבה נעדרת זכויות במקרקעין, זאת חרף עדותו הברורה של מצהיר המשיבה לפיה המשיבה פרסמה מכרזים, מבלי שהיו לה הסכמים עם המינהל, על פי נוהל העבודה הקיים בין הצדדים, וכפי דבריו: "אנחנו מחזיקים בשטח הזה כבר שנים ומפרסמים מכרזים שנים. לא היה שום דבר מיוחד באותו מכרז של 2004". (עמ' 7 לפרוטו' שורות 11-10).

7. בניגוד לטענות המבקשים, הוראות ההסכם מעלות כי בעת החתימה על ההסכם, הובאה לידיעתה של רם חן העובדה שהסכם ההרשאה בין המשיבה למנהל טרם חודש.

8. כך, במסגרת ה - הואיל הראשון להסכם, הצהירו הצדדים, כי:

"נתיבי איילון מנהלים מו"מ עם מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממי") לקבלת היתר שימוש מחודש בשטח הידוע כחניון בית הדר ......"

בסעיף 2.2 להסכם במסגרת "הצהרות המפעיל" (שהינו רם חן) נכתב במפורש כי:

"המפעיל מצהיר כי ידוע לו שההסכם לחכירת שטח החניון המקורי שבין ממ"י לנתיבי איילון הסתיים לאחרונה, וטרם חודש וכי נתיבי איילון נמצאת כיום במגעים עם ממ"י לחידוש הסכם החכירה. כמו כן מצהיר המפעיל כי ידוע לו שככל שמגעים אלו לחידוש חוזה החכירה של החניון לא ישאו פרי עשויה נתיבי איילון להביא לביטול הסכם זה לאלתר ולדרוש את פינויו מהחניון בהתאם להוראות ממ"י".

כן בסעיף 7.4 לחוזה הוסכם כי:

" מבלי לגרוע מכליות האמור בסעיף זה, מובהר כי בכל מקרה שבו לא יעלו יפה המגעים לחידוש חוזה החכירה של החניון, בין נתיבי איילון לבין ממ"י, תהיה רשאית נתיבי איילון להודיע על כך בכתב למפעיל, ויראו בכך כהודעה על סיום ההסכם לפי סעיף 3.6 לעיל, ויחולו לגביה התנאים הקבועים באותו סעיף, או להעביר את ההסכם לממ"י, לפי שיקול דעתה".

9. למקרא סעיפי ההסכם הנ"ל, עולה בבירור כי לטענות המבקשים בדבר הטעייה, ומצג שווא מצד המשיבה – אין כל בסיס. יתרה מכך, הוראות ההסכם מלמדות כי לרם חן אין כל הגנה בפני תביעת הפינוי, שהרי אלה קובעות כי המשיבה תהא רשאית להביא ההסכם לסיום גם במקרה בו המו"מ בינה לבין המינהל לא יצלח, ובמקרה מעין זה התחייבה רם חן לפנות את המקרקעין. העברת ההסכם למינהל, על פי ההסכם, במקרה כזה אינו מחובתה של המשיבה אלא כפוף לשיקול דעתה הבלעדי.

10. הנני דוחה טענות המבקשים כי יש לפרש ההסכם במקרה זה על פי אומד דעתם של הצדדים, ואין בעדותם של המצהירים מטעם המבקשים כדי לסייע בעניין זה.

העד אריה עמית העיד בעניין זה: "ככל שאני זוכר, הוא (המבקש 2) אמר לי באחד הפעמים ששוחחנו בנושא הזה, שהיתה הסכמה שאם המו"מ, אני מקווה שאני זוכר נכון, שאם המו"מ בין נתיבי האיילון למינהל לא יצלח, אז הוא יעבור למשא ומתן ישיר מול המינהל".

כנשאל בהמשך האם יש לכך עיגון בחוזה, השיב:

"יש איזה שהוא סעיף 7.4 לחוזה. הכוונה לפי שיקול דעתה הבלעדית הכוונה היא לנתיבי האיילון. הוא אמר לי שהיתה ביניהם הסכמה שהוא יעבור מול המינהל בגלל הוותק של הנתבעת בחניון כ – 20 שנה".

(ראה עמ' 13 לפרוטו' שורות 19-13).

ראה בעניין זה גם עדותו של העד אברהם גלייכמן שטען בעלמא ובניגוד ללשונו המפורשת של ההסכם כי "הבין" כי במקרה של בעיה של המינהל עם נתיבי איילון, תוכל רם חן לקיים מו"מ ישירות מול המינהל. (עמ' 16 לפרוטו' שורות 23-18).

11. בנוסף, הנני סבור כי אין זה מסוג המקרים בהם מתעורר הצורך לפנות לאומד דעתם של הצדדים, שהרי הוראות ההסכם הינן מפורשות וברורות דיין ואינן זקוקות לפרשנות. אין לי אלא להפנות בעניין זה לפסק דינו של כב' השופט דנציגר שניתן בע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט (אתר נבו), שהוזכר על ידי המשיבה בסיכומיה.

בנקודה זו כבר אציין כי הנני דוחה את טענת המבקשים לפיהן יש לעשות במקרה זה שימוש בכלי הפרשני של "פרשנות כנגד המנסח". אין מדובר בהסכם, שעל פי לשונו, סובל יותר מפרשנות אחת ולפיכך אין כל רלבנטיות לכלי הפרשני הנ"ל.

12. יתרה מכך, המבקשים מתעלמים בטענותיהם מהעובדה שבמסגרת ההסכם חתמה רם חן, כחלק בלתי נפרד מההסכם, על נספח "טופס הסכמה למתן צו לפינוי ו/או לסילוק יד". (נספח י' לכתב התביעה). חתימתה זו מעידה כאלף עדים כי רם חן הסכימה לחתום על טופס צו הפינוי, תוך כך שהיתה מודעת לכך שהסכם ההרשאה בין המשיבה למינהל הסתיים וטרם חודש ותוך כדי כך שהיא מצהירה ומתחייבת כי במקרה שבו לא תחודש ההרשאה כאמור תהא למשיבה הזכות להודיע על ביטול ההסכם ולדרוש פינויה של רם חן מהחניון.

כפי שעולה מצו הפינוי עצמו, חתימתה של רם חן עליו היוותה תנאי מקדים למסירת החניון לידיה.

13. בהתאם לכך, ומאותם הטעמים, יש אף לדחות טענות המבקשים כי המשיבה אינה זכאית לקבל דמי שימוש. בחתימת המבקשים על ההסכם וכן על כתב הערבות, הסכימו המבקשים לשלם למשיבה דמי שימוש בגין הפעלת החניון, לאחר שהוצהר במפורש כי הסכם ההרשאה של המשיבה עם המינהל הסתיים וטרם חודש.

14. בנוסף, עולה כי טענת המבקשים להעדר זכויות המשיבה להחזיק במקרקעין נסתרו במכתבו האמור של המינהל. לפיכך, ומשהמשיבה זכאית להחזיק במקרקעין מכוח הרשאת הבעלים, זכאית היא לדרוש פינויה של רם חן, המחזיקה בהם שלא כדין. (ראה סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1968).

15. כמו כן, מצהיר המבקשים אברהם גלייכמן אישר בעדותו כי הוא אינו יודע על פניות שנשלחו למשיבה מטעם המבקשים, במסגרתן הועלו אי אילו טענות מצד המבקשים בקשר עם תוקפן של הארכות ההסכם החודשיות של ההסכם שביצעה המשיבה. (עמ' 15 לפרוטו' שורות 22-21). כך גם אישר מצהיר המשיבה מר שוורצביין בחקירתו. (עמ' 7 לפרוטו' שורה 14).

כמו כן, העד גלייכמן אישר בעדותו כי השתתף בישיבות שהתקיימו במינהל בנוכחות נציגי המשיבה, בעניין חובה הנטען של רם חן למינהל. העד התקשה לסתור את ההנחה הסבירה שהוצגה בפניו, לפיה ברי כי בעת ההידברות האמורה בהשתתפות נציגי הצדדים, היתה בידיעתו של המינהל העובדה שרם חן מחזיקה בחניון מכוח הארכות שביצעה המשיבה להסכם. העד השיב באופן מתחמק ובלתי ענייני: "אין לי מושג מה המינהל ידע ומה לא ידע".(עמ' 16 לפרוטו' שורות 12-10).

בהתאם לכך, אין לי אלא לדחות את הנטען בסעיף 89 לסיכומי המבקשים.

16. במסגרת תצהירו של מר גלייכמן הועלתה טענה בדבר התחייבותה של המשיבה מול המינהל, להגיש בקשות ותוכניות לשימוש חורג בחניון. בהתאם לטענה המשיבה לא עשתה דבר בעניין השימוש החורג לאורך השנים, וזאת ללא ידיעתה ומעורבותה של רם-חן. (ראה סעיף 20 לתצהירו).

טענה זו לאו הגנה היא. המצהיר אישר בעדותו כי עניין הצורך בהרשאה לשימוש חורג בחניון נודע למבקשים בדיעבד: "בשלהי שנת 2007 תחילת 2008. או שאולי אפילו אחר כך" (עמ' 17 לפרוטו' שורה 8). כן אישר כי לא שמע שהמבקשים העלו טענות בעניין זה בפני המשיבה. עוד אישר כי הדבר לא הפריע למבקשים בשוטף לתפעל את החניון ולגבות כספים. (עמ' 17 לפרוטו' שורות 14-9). לפיכך הנני דוחה את הטענות שהועלו לראשונה בסיכומי המבקשים בקשר עם השימוש החורג, לעניין חשיפה פלילית ורישיון עסק.

בנוסף יוער כי, בעת שהציג ב"כ המבקשים בפני מצהיר המשיבה מר שוורצביין, במהלך עדותו, את החלטת וועדת המכרזים מיום 5.6.08, השיב העד כי למיטב ידיעתו ישנה החלטה של הוועדה המחוזית המאפשרת ניהול חניון בשטח, וכן למיטב ידיעתו אף התקבל אישור וועדת הפטור של מועצת מקרקעי ישראל. (עמ' 6 לפרוטו' שורות 24-19).

17. משכך, ומשהסכימה רם חן לקבל מידי המשיבה את החזקה במקרקעין ביודעה כי במועד מסירת החזקה לא היה חוזה חכירה תקף בין המשיבה לבין המינהל, ומשהסכימה, כי המשיבה תוכל לדרוש את פינויה במקרה שבו לא יחודש חוזה החכירה, ומשהסכימו המבקשים 3-2, לחתום על הערבות האישית ביודעם תנאי ההסכם, הרי שיש לדחות טענות המבקשים העומדות בסתירה להתחייבויותיהם הקודמות, שעה שחתמו על ההסכם ונספחיו.

18. באשר לעצם קיומו של החוב הכספי של רם חן כלפי המשיבה, טענות המבקשים בסיכומיהם נטענות בניגוד לעדותו של מר גלייכמן שאישר כי השתתף בישיבה שהתקיימה בין נציגי רם חן לנציגי המשיבה בעניין חובה של רם חן למשיבה. כן אישר כי באותה הישיבה לא העלו נציגי המבקשת טענות לגבי עצם החוב אלא ביקשו סיוע בפריסת התשלום שכן ישנו נכס בחו"ל שנציגי רם חן מעוניינים לממש.(עמ' 16-17 לפרוטו').

19. המבקשים שבו והעלו בסעיפים 105-108 לסיכומיהם את הטענה כי יש ליתן להם הרשות להתגונן בשל אי המצאת מסמכים, חרף כך שכבר ניתנה על ידי ביום 27.4.09, החלטה בעניין זה במסגרת בקשה לגילוי מסמכים שהגישו המבקשים (בש"א 212554/09), שם דחיתי הבקשה מהטעמים שפורטו בה.

20. הנני דוחה טענות המבקשים בסיכומיהם לעניין הפחתת הפיצוי המוסכם, שכן לטענה זו אין כל זכר בתצהירים שהוגשו מטעם המבקשים בתמיכה לבקשה. יתרה מכך, אוסיף לציין כי טענה זו להפחתת הפיצוי המוסכם ממילא נטענה בהעדר פירוט. התערבותו של בית המשפט בהפחתת סכום הפיצוי בהתאם לסעיף 15(א) לחוק התרופות צריכה להיות מושתת על ראיות, ובעניינו לא הונחה על ידי המבקשים תשתית עובדתית המהווה בסיס להתערבותו של בית המשפט.

21. טענות המבקשים 3-2 לעניין חתימתם על הערבות האישית שצורפה למכרז
22. ערבותם האישית של המבקשים להתחייבויות רם חן על פי ההסכם, נחתמה כחלק ממסמכי המכרז (נספח ה' לנספחי המכרז).

א. בסעיף 2.1 לכתב הערבות אישרו המבקשים והסכימו כדלקמן:

"אנו מסכימים, מראש ובדיעבד, לכל שינוי ו/או תיקון ו/או תוספת להסכם (להלן: "שינוי") שנחתמו ו/או ייחתמו בין המזמינה לבין המפעיל בקשר להסכם, בין אם הובאו לידיעתנו ובין אם לאו".

בסעיף 2.2 לכתב הערבות הסכימו המבקשים:

"מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, מוסכם במפורש, כי הסכמתנו הנ"ל חלה גם על שינוי יסודי הפוגע בזכויותינו, שינוי המגדיל את חבות המפעיל, שינוי זהות המפעיל למפעיל אחר, שינו בהרכב המפעיל ו/או בהרכב בעלי מניותיו ו/או זכויותיהם במפעיל, שינוי בזכויות ו/או חבויות המפעיל, פקיעת ערובה שנתן המפעיל להבטחת התחייבויותיו לפי ההסכם וכו'".

בסעיף 2.3 לכתב הערבות הסכימו המבקשים:

"אנו מסכימים כי כל שינוי ו/או פקיעת ערובה כאמור, לא יפגעו באופן כלשהו בערבותנו, ונהיה מנועים מהעלאת כל טענה כי השינוי ו/או פקיעת הערובה פוגעים בזכויותינו ו/או מפקיעים ו/או מקטינים את ערבותנו".

בסעיף 2.4 לכתב הערבות הסכימו המבקשים:

" אנו מסכימים כי לא תהיו חייבים לדרוש תחילה מהמפעיל את ביצוע ההתחייבות או תשלום חובו למזמינה, ומסכימים כי הוראות חוק הערבות, התשכ"ז – 1967, לא יחולו על ערבות זו".

ב. הוראות כתב הערבות כלשונן הובאו לעיל על מנת להדגיש את הסתירה בין טענות המבקשים לבין הוראות כתב הערבות עליו חתמו – טענות שלאו הגנה הן.

ג. כך למשל, בניגוד מוחלט להוראת סעיף 2.1 לכתב הערבות עליו חתמה, טוענת המבקשת 3 בסעיף 9 לתצהירה:

"נתיבי איילון לא עמדה בחובותיה ולו המינימאליות ביותר ולא הודיעה לי על שינויים בהתחייבויות רם-חן, לא הודיעה לי על הארכות שניתנו על ידי נתיבי איילון להפעלת החניון על ידי רם-חן, ובכך אף לא חשפו בפניי את החוב הנטען של רם חן כלפי נתיבי איילון ההולך וגדל כביכול ככל שמוארכת תקופת הפעילות. מייעוץ משפטי שקיבלתי, אי גילוי זה גם הוא הביא לפקיעת ערבותי".

ברי כי מדובר בטענות שעומדות בסתירה להוראות הערבות עליה חתמה ואין בהן כדי להוות הגנה בפני התביעה.

ד. בנוסף, טוענת המבקשת בתצהירה (סעיפים 5-6) כי ביום 1.3.05, חדלה מלכהן כדירקטורית ברם חן ולפיכך, ערבותה פקעה עוד ביום 1.3.05. לטענתה המשיבה ידעה על סיום כהונתה לרבות על היעדר מעורבותה בעסקי רם חן.

טענות אלה אף הן אינן מהוות הגנה. למידת מעורבותה של המבקשת 3 בעסקי רם חן אין כל נפקות לעניין תוקף ערבותה. יתרה מכך, בהתאם לסעיף 2.2 לכתב הערבות נקבע במפורש כי שינוי בהרכב המפעיל לרבות שינוי בהרכב בעלי מניותיו אינו פוגע בתוקף הערבות.

ה. המבקשת 3 אישרה בעדותה את חתימתה על כתב הערבות, אולם לטענתה היא אינה יכולה לאשר כי קראה את כתב הערבות טרם חתמה עליו, אך ידעה שהיא חותמת על ערבות כחלק ממכרז. כן אישרה כי הינה משפטנית בהשכלתה. (עמ' 19 לפרוטו' שורות 25-22).

בהתייחס לטענות שהועלו על ידי המבקשים במסגרת סיכומי התשובה, אין לי אלא להפנות להלכה הפסוקה לפיה מוחזק אדם כי הבין וידע על מה הוא חותם ולא תשמע כל טענה מצידו כי לא קרא את תוכן המסמך עובר לחתימתו.

ו. בתצהירים שהוגשו מטעם המבקשים הועלתה טענה כי כתב הערבות סותר את סעיף 26.7 להסכם.

סעיף 26.7 להסכם קובע כי רם חן תהא רשאית להמיר את מתן הערבות האישית בהמצאת ערבות בנקאית נוספת בסכום של 20% מדמי ההפעלה, בנוסף לערבות הבנקאית המפורטת בסעיף 26.1 להסכם.

הטענה הועלתה על ידי המבקשים בעלמא, שכן כלל לא נטען על ידם כי ביקשו מהמשיבה לבחור בערוץ הערבות הבנקאית במקום מתן ערבות אישית. כשנשאלה המבקשת 3 בעדותה האם המבקשים הציעו למשיבה להשתמש בערוץ החלופי של הערבות הבנקאית השיבה: "לא הייתי מעורבת ולא יודעת להשיב". בנוסף אישרה כי כלל לא היתה מודעת לברירה שנקבעה בסעיף. (עמ' 20 לפרוטו' שורות 25-23).

ז. יש אף לדחות הטענה הכללית שנטענה בתצהירי המבקשים לפיה: כתב הערבות הינו בלתי סביר על פניו והתנאים המקפחים בו מופיעים בו לכל אורכו". (ראה סעיף 4 לתצהיר המבקשת 3).

הלכה פסוקה היא כי אין די בכך שצד יעלה טענה כי תנאים מסוימים בהסכם הינם מקפחים. משלא פירטו המבקשים בתצהיריהם מהן העובדות ההופכות את אותם סעיפים למגבילים ולמקפחים דין טענתם להידחות.

22. לסיכום

א. בהתאם לכל האמור לעיל, הנני קובע כי בהתאם להלכות הנהוגות בבקשה למתן רשות להתגונן, יש לדחות בקשתם של המבקשים למתן רשות להתגונן כנגד התביעה, בכל טענות ההגנה שהועלו על ידם.

ב. הלכה פסוקה כי די למבקש רשות להתגונן שיציג הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתינתן לו רשות להתגונן ואולם יפים לעניינינו דבריו של ביהמ"ש בע"א 465/89 בן צבי נגד בנק המזרחי, פד"י מה (1) בעמ' 70:

"על אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן...

כשם שלא ייתן ביהמ"ש רשות להתגונן כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה או שהיא הגנת בדים".

ג. כפי שפירטתי באריכות לעיל, גרסתם של המבקשים נסתרה מניה וביה ואיננה אלא הגנת בדים.

ד. הנני מוצא לנכון להוסיף ולציין כי המבקשים הגישו סיכומים מסורבלים ומסועפים המשתרעים על פני 30 עמודים (לא כולל נספחים), כאשר שבו וחזרו על אותן הטענות מספר רב של פעמים וכן טענו טענות רבות ושונות בסתמיות, בכלליות ובהעדר פירוט מינימאלי דבר שהביאני שלא להביא כלל חלק מהטענות שהועלו במסגרת ההחלטה . בנוסף הגישו המבקשים סיכומי תשובה המשתרעים גם הם על לא פחות מ-16 עמודים .

כפי הנראה כל מטרתם של המבקשים בהארכת הסיכומים הינה להטות את נושא הדיון מהעיקר ולסבך ולהאריך את ההליך, שלא לצורך, ואין לי אלא להצר על כך.

ה. אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן:

1) בקשת המבקשים 3-1 למתן רשות להתגונן, נדחית בזאת.

2) המבקשים 3-1 ישלמו למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

פסק דין
לאחר שהבקשה מטעם המבקשים 3-1 למתן רשות להתגונן נדחתה, ניתן בזאת פסק דין לטובת המשיבה לפינוי לאלתר של המבקשת 1 מהחניון וכן לתשלום ביחד ולחוד על ידי המבקשים 3-1, בסך 1,314,892 ₪, בצירוף העתירות האמורות בסעיף 28 לכתב התביעה.

5129371

54678313ב"כ המשיבה יגיש פסיקתא מפורטת לחתימה.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

סובל משה, שופט