ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מילי שבתאי נגד דהן ירון :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא

א 006594/07

בשא 3049/08

בשא 1603/09

בפני כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

מילי שבתאי

ע"י ב"כ עו"ד גיצה

התובעת

- נ ג ד -

1. דהן ירון

ע"י ב"כ עו"ד ברכה

2. המאגר הישראלי לביטוחי רכב - "הפול"

ע"י ב"כ עו"ד לוי

3. קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

ע"י ב"כ עו"ד חגי

הנתבעים

החלטה

בפני בקשה לתשלום תכוף.

התובעת נפגעה בתאונת דרכים מיום 9.11.07 בהיותה מוסעת על אופנוע בו נהג הנתבע 1 (להלן: הנהג). האופנוע היה מבוטח בביטוח חובה ע"י הנתבעת 2 (להלן: המבטחת).

על פי מסמכים ותע"צ ממשרד הרישוי שהוצגו ע"י המבטחת, לנהג לא היה רשיון נהיגה בתוקף במועד התאונה, ועל כן צורפה הנתבעת 3 (להלן: קרנית) כנתבעת חלופית, עד לבירור שאלת הכיסוי הביטוחי.

התביעה לתשלום תכוף מתייחסת להוצאות שהיו לתובעת לצרכי ריפויה מאז התאונה ועד היום, ובעיקר לטיפולי פיזיותרפיה וטיפול פסיכולוגי.

הצדדים נחלקו הן לגבי זכאות התובעת לתשלום תכוף, והן לגבי זהות הגוף האמור לשאת בתשלום התכוף עד לבירור שאלת החבות.

התובעת הגישה תצהיר מפורט וצרפה את ההפניות הרפואיות ואת הקבלות על הסכומים שהוציאה לצרכי הריפוי. היא נחקרה ארוכות על תצהירה ע"י ב"כ הנתבעות 2-3.

בתאונה נגרם לתובעת שבר פריקה בכתף, וחבלה בראש, בבטן ובכבד. היא עברה ניתוח לקיבוע השבר והמשיכה לסבול לאחר מכן מכאבים והגבלת תנועות, בגינם הופנתה לפיזיותרפיה אינטנסיבית. בנוסף, החלה לסבול מכאבים מפושטים, ואובחנה תגובת PTSD של חרדות. כמו כן קיים חשש לפיברומיאלגיה, הנמצא כיום בבדיקה.

התובעת חזרה לעבודתה כ-4 חודשים לאחר התאונה ולא נגרמו לה הפסדי שכר. היא עובדת כקצינת ביקור סדיר במחלקת החינוך של עיריית ר"ג, במשכורת של כ-5,200 ₪ לחודש, וכן נותנת שיעורים פרטיים בסך של 2,000 ₪ לחודש. התובעת העידה, כי נוכח ריבוי הוצאותיה על הטיפולים הרפואיים, נאלצה לקחת הלוואה בסך של 70,000 ₪ (תוך הגדלת הלוואה קודמת) אותה היא פורעת בתשלומים של 1,500 ₪ לחודש. התובעת מתגוררת בבית אמה, משתתפת בהוצאות המזון וכן מממנת את הוצאותיה האישיות, בסך 3,500 ₪ וכן נושאת בעלויות אחזקה של דירה שהכינה למגוריה (ארנונה ותשלומי תחזוקה חודשית) בסך 1,100 ₪ לחודש. מצבה הכספי של התובעת עקב ריבוי ההוצאות הרפואיות, לרבות הוצאות נסיעה, הינו דחוק, והיא אינה יכולה לממן מתוך הכנסתה את הטיפולים הרבים. מצב כספי זה עוד יחמיר כאשר תעבור התובעת למגורים בדירתה, כפי שהיא מתכוונת לעשות בקרוב, ותאלץ לממן את כל הוצאות הבית מכיסה – ואין לצפות מאשה בת 37 עובדת ועצמאית, להמשיך להתגורר עם אמה לאורך זמן.

לגבי טיפוי הפיזיותרפיה, הוצגו מסמכים המלמדים על הפניית התובעת לטיפולים אלה ע"י הרופא המנתח שקיבע את השבר בכתפה, ובהמשך ע"י הרופאים המטפלים שהפנו אותה להמשך פיזיותרפיה. התובעת העידה כי לאחר שמיצתה את זכאותה לטיפולים במסגרת קופ"ח, ומספר הטיפולים שהוקצב לה, וכן התדירות שלהם, לא תאמו את ההנחיה הרפואית (3 פעמים בשבוע), פנתה במקביל לטיפולי פיזיותרפיה פרטיים, וזאת תוך מיצוי זכויותיה בקופ"ח, המתחדשות מדי שנה. עדות התובעת היתה מהימנה, ושוכנעתי כי ביצעה את כל הטיפולים בהסתמך על הפניית הרופאים המטפלים ולא על דעת עצמה, תוך מיצוי, במקביל, של זכויותיה ליטפולי פיזיותרפיה בקופ"ח.

לפיכך זכאית התובעת למימון הוצאותיה בעבר ובהווה (לששת החודשים הבאים) לגבי טיפולי הפיזיותרפיה, מעבר למה שקיבלה ומקבלת בקופ"ח, וכן עלויות מצטברות של בדיקות שונות אליהן היא נשלחת ע"י הרפואים המטפלים, בהתאם לקבלו שהוצגו, בסך של 30,000 ₪.

לעומת זאת, לגבי הטיפולים הפסיכולוגיים, לא שוכנעתי במידה מספקת כי התובעת לא היתה יכולה לקבל טיפולים ברמה זהה ובזמינות הולמת את צרכיה, במסגרת קופת החולים בה היא מבוטחת, והעדפתה לפנות לפסיכולוג פרטי מסויים עקב המלצה שקיבלה, במקום לפנות לאחד מהפסיכולוגים אליהם הופנתה ע"י קופ"ח, אין די בה כדי לחייב את הנתבעות בעלויות הנוספות הנוסעות מבחירה זו.

החבות בתשלום התכוף

לעניין החבות, סעיף 5ז' לחוק הפלת"ד קובע את זכותן של המבטחת ושל קרנית לחזור זו על זו באם מי מהן שילמה תשלום תכוף ונמצא בסופו של הבירור המשפטי כי השניה היא החייבת בתשלום הפיצויים לפי החוק, היינו ערבות סטטוטורית הדדית. על כן, תמוהה בעיני התנצחותן העיקשת של המבטחת וקרנית בסוגיה זו ואי נכונותן לשאת בתשלום התכוף בחלקים שווים, כמימון ביניים, כפי שהוצע ע"י בית המשפט.

בשלב זה הוצגו בפני מסמכים המהווים תע"צ של רשות הרישוי, מהם עולה כי הנהג התייצב לשימוע ברשות הרישוי ביום 1.5.07 לאחר שהוחלט על פסילת רשיונו ל-3 חודשים עקב צבירת נקודות על עבירות תנועה. בשימוע ביקש הנהג ארכה מירבית, והוחלט שהפסילה תיכנס לתוקף ב-30.10.07 והרשיון יחודש רק לאחר מבחן עיוני. הנהג הפקיד באותו מעמד את רשיון הנהיגה שלו וקיבל רשיון נהיגה זמני שתוקפו עד 29.10.07. מכאן, שב-9.11.07, מועד התאונה, היה הנהג בשלילת רשיון וללא רשיון נהיגה קבוע או זמני בתוקף, וזאת בידיעתו. במועד מאוחר יותר – 27.11.07 – ניתנה ברשות הרישוי החלטה על ארכה נוספת לכניסת השלילה לתוקף, לאור החלטת ביהמ"ש על עיכוב ביצוע גזר דין, ואז ניתן לו רשיון נהיגה זמני חדש שתוקפו מ-27.11.07 עד 26.5.08, אך היה זה רק לאחר התאונה, כך שאין הדבר משליך על הכיסוי הביטוחי במועד התאונה. לפיכך נראה לכאורה כי קרנית היא שתישא בפיצוי התובעת לפי החוק.

קרנית הציגה פסיקה לפיה במקרים בהם קיימת תעודת ביטוח חובה בתוקף כבענייננו, והמבטחת מעלה טענות לגבי אי קיום כיסוי ביטוחי מסיבות שונות, קיימת חזקה לכאורה המטילה על המבטחת לשלול את קיומו של הכיסוי הביטוחי, ועל כן בשלב הראשוני ועד לבירור שאלת החבות, נקבע כי היא זו שתישא בתשלום התכוף.

מנגד הציגה המבטחת פסיקה לפיה במקרים בהם יש ראיות לכאורה להעדר רשיון נהיגה תקף, הוטלה החבות בשלב הבינים על המבטחת וקרנית בחלקים שווים (ראו לדוג': ת.ת. (מחוזי מרכז) 15862-02/09 קסלר נ' משהראוי, פורסם במאגר נבו).

במקרה שבפני הוצגו ראיות לכאורה מרשות הרישוי, לכך שהרשיון לא היה בתוקף במועד התאונה, בידיעת הנהג, ומנגד לא הוצגה גרסה כלשהי של הנהג, או מסמך אחר כלשהו, שיש בהם כדי לשלול או להעמיד בספק את העולה מהתע"צ הנ"ל.

לפיכך אני קובעת כי בשלב זה ישאו המבטחת וקרנית בחלקים שווים בתשלום התכוף.

לסכום שנפסק יצטרף שכ"ט עו"ד כחוק.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירותתשלח העתקים לצדדים.

ניצה מימון-שעשוע, שופטת