ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד גית :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

פ 004341/04

לפני:

כבוד השופטת רבקה פרידמן פלדמן ס. נשיא

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

גית טאלב

הנאשם

הכרעת דין

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מרמה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), 2 עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודה, 2 עבירות של מסירת אמרה כוזבת לפי סעיף 220(2) לפקודה ועבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

על פי עובדות האישום, בשנים 1996-1998 היה לנאשם עסק של מכירת שיש וביצוע עבודות טיח (להלן: "העסק"). באותן שנים הפיק הנאשם הכנסות מן העסק בישראל, מחברות ישראליות, וקיבל מהן תשלומים בגין עבודתו, בסך של 3,703,494 ₪ (להלן: "ההכנסות מן העסק"). ההכנסות מן העסק היו "הכנסה" כמשמעה בפקודה, והיו חייבות במס הכנסה בישראל ובדיווח לרשויות מס הכנסה בישראל, אך הנאשם לא עשה כן, כדלהלן:

אישום מס' 1:

(א) בשנת 1996 הפיק הנאשם בישראל הכנסות מן העסק בסך של 85,000 ₪ (להלן: "ההכנסות מן העסק").

(ב) הנאשם קיבל את ההכנסות מן העסק בישראל מחברות ישראליות בשם חברת בוני התיכון בע"מ (60,000 ₪) וחברת זכאל בע"מ (25,000 ₪).

(ג) הנאשם לא הגיש דו"ח שנתי למס הכנסה לשנת 1996.

אישום מס' 2:

(א) בשנת 1997 הפיק הנאשם בישראל הכנסות מן העסק בסך של 1,219,941 ₪ (להלן: "ההכנסות מן העסק").

(ב) הנאשם קיבל את ההכנסות מן העסק בישראל מחברות ישראליות בשם דונה חברה להנדסה ולבנין בע"מ (969,941 ש"ח) וחברת בוני התיכון בע"מ (250,000 ש"ח).

(ג) ביום 23.1.00 הגיש הנאשם דו"ח שנתי לשנת 1997 לרשויות מס הכנסה בירושלים (להלן: "הדו"ח השנתי"). הנאשם הצהיר בדו"ח השנתי כי לא עבד בשנת 1997 וכי לא היו לו הכנסות כלשהן בשנה זו. הנאשם צירף לדו"ח השנתי תצהיר אשר נחתם בפני עו"ד, ובו מצהיר הנאשם שלא עבד בשנת 1997 ושלא היתה לו הכנסה מכל מקור שהוא בשנה זו.

אישום מס' 3:

(א) בשנת 1998 הפיק הנאשם בישראל הכנסות מן העסק בסך של 2,398,553 ש"ח (להלן: "ההכנסות מן העסק").

(ב) הנאשם קיבל את ההכנסות מן העסק בישראל מחברות ישראליות בשם דונה חברה להנדסה ולבנין בע"מ (1,704,123 ש"ח) וחברת רם שן בע"מ (694,430 ש"ח).

(ג) ביום 23.1.00 הגיש הנאשם דו"ח שנתי לשנת 1998 לרשויות מס הכנסה בירושלים (להלן: "הדו"ח השנתי"). הנאשם הצהיר בדו"ח השנתי כי לא עבד בשנת 1998 וכי לא היו לו הכנסות כלשהן בשנה זו. הנאשם צירף לדו"ח השנתי תצהיר אשר נחתם בפני עו"ד, ובו מצהיר הנאשם שלא עבד בשנת 1998 ושלא היתה לו הכנסה מכל מקור שהוא בשנה זו.

אישום מס' 4:

(א) בסוף שנת 1999, או בסמוך לכך, ביקשו רשויות מס הכנסה מן הנאשם שיגיש דו"חות שנתיים למס הכנסה (להלן: "הדו"חות השנתיים").

(ב) לצורך הכנת הדו"חות השנתיים פנה הנאשם בתחילת שנת 2000, או בסמוך לכך, לרו"ח חמדי נבולסי בירושלים.

(ג) רו"ח נבולסי שאל את הנאשם לגבי עסקיו וביקש ממנו תצהיר שנחתם בפני עו"ד לפיו לא היו לנאשם הכנסות בשנים לגביהן הוא מבקש להגיש דו"חות שנתיים.

על מנת להניע את רו"ח נבולסי להגיש עבורו את הדו"חות השנתיים, מסר הנאשם לרו"ח נבולסי, החל מחודש ינואר 2000 ואילך, 5 תצהירים ש- 3 מהם נחתמו בפני עו"ד, ובהם מצהיר הנאשם שהוא לא עבד בשנים 1997-2001 ושלא היתה לו הכנסה בשנים אלו.

2. בדיון ביום 17.4.07 אישר ב"כ המאשימה כי נפלה טעות בכתב האישום, וכי אין מחלוקת על כך שהעסק פעל בחברון ולא בישראל.

יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור את הנאשם מהחובה לשלם מס בישראל - בהתאם לסעיף 3א לפקודה, היה על הנאשם להגיש דו"חות ולשלם בישראל הפרש המס בין זה שהיה חייב לשלם בישראל לבין המס ששילם בשטחי הרשות:

"(ב) הכנסתו של אזרח ישראלי שהופקה או שנצמחה באזור, יראו אותה כהכנסה שהופקה או שנצמחה בישראל...

(ה) אזרח ישראלי ששילם על הכנסה כאמור בסעיף קטן (ב) או בסעיף קטן (ב1) מס לשלטונות באזור, יזוכה מהמס הישראלי בסכום המס ששילם באזור..."

לענין סעיף זה, "אזרח ישראלי" הינו גם תושב ישראל, ואין חולק על כך, כפי שהנאשם אישר גם בהודעתו ת/4, שהנאשם הינו תושב ישראל.

בסיכומיו, בסעיף 18, טען ב"כ הנאשם כי סעיף 3א אינו חל על המועדים הרלוונטים לכתב האישום וספק אם הוא חל על הנאשם. מדובר בטענה שהובלעה בין יתר הטענות, ללא כל פירוט או הנמקה.

מכל מקום, סעיף 3א, שענינו "הכנסה מאזור" נכנס לפקודה בתיקון 32 תשל"ח-1978, והגדרת "אזרח ישראלי" הכוללת תושב ישראל, נוספה בתיקון 81 תש"ן-1990, דהיינו לפני העבירות נשוא התיק הנוכחי. לפיכך דינה של טענה זו להדחות.

3. גירסאות הנאשם:

א. בתשובתו לאישום, לגבי האישום הראשון טען הנאשם כי בשנים הרלוונטיות לכתב האישום מקום עסקיו היה בחברון, ולכן יש לו תיק פתוח בפקיד השומה של מס הכנסה בשטחי הרשות הפלסטינית, שם ניהל את ספריו, דיווח על הכנסותיו ושילם מיסים.

לטענת הנאשם, מאחר שידוע שאין כפל מס, לא פתח תיק במס הכנסה בישראל.

הנאשם הגיש לבית המשפט את העתקי הדו"חות שהגיש, לדבריו, לרשויות מס הכנסה ברשות הפלסטינית (נ/3-נ/5, נ/11-נ/15).

לגבי אישומים 2 ו- 3 טען הנאשם כי לא היה לו עסק בישראל ולטעמו הוא לא הפיק הכנסה חייבת במס בישראל, ולכן לא דיווח על כך בישראל.

בנוגע לאישום הרביעי, טען הנאשם כי חתם על התצהיר מאחר שלא היו לו הכנסות בישראל.

ב. בהודעתו לפני רשויות המס, ת/4, העיד הנאשם כי בשנים 1996 עד 1998 היה לו עסק למכירת שיש בעיר חברון. הוא היה קונה שיש, מעבד אותו ומוכר אותו בין היתר לחברת "בוני התיכון", חב' "דונה", חב' "רם שן" וחב' "זכאל" וכן היה מרכיב את השיש. כמו כן מכר אבן לבניה. הוא היה מקבל תשלום בשיקים ונתן חשבוניות. לדבריו, מסמכי הנהלת החשבונות נשרפו בשריפה שהיתה בביתו.

הנאשם ציין כי נתן חשבוניות P מאחר שהעסק היה בחברון ומאחר שהיה לו תיק במס הכנסה בחברון.

הנאשם נשאל מדוע ההכנסות אינן נכללות בדו"חות מס הכנסה שהגיש לשנים 1997 עד 2001, והשיב כי הסיבה לכך היא שכל המכירות היו מחברון לישראל ולא היה צריך לדווח על הכנסות אלה בישראל. לדבריו הוא התחשבון עם הרשות הפלסטינית ולא היה צריך לדווח בישראל.

לשאלה מדוע הצהיר בדו"חות כי אינו עובד חזר על תשובתו כי לדו"חות שהגיש בישראל אין קשר להכנסות שהיו לו בשטחי הרשות.

הנאשם טען כי רואה החשבון שלו, חמדי נבולסי, לא ידע על העבודות שביצע בחברון והוא לא סיפר לו על כך, שכן ההתחשבנות שלו היתה מול הרשות הפלסטינית ואין כפל מס.

לגבי תצהיר המצורף לדו"חות לשנים 1997-1998, בו הצהיר כי לא עבד וכי לא היתה לו הכנסה מכל מקור שהוא, השיב כי התכוון שלא היו לו הכנסות בישראל.

הנאשם חזר וטען כי על פי הבנתו, הוא מתחשבון ומשלם מיסים לרשות הפלסטינית ולכן אינו צריך להתחשבן עם רשות נוספת או עם ישראל, ולפיכך לא דיווח על הכנסותיו בדו"חות שהגיש למס הכנסה בישראל.

הנאשם טען כי מאז אוגוסט 1998 הוא אינו עובד ולא היתה לו כל הכנסה מכל מקור שהוא, לאחר שחלה וכן נפגע בתאונת דרכים קשה.

ג. בעדותו בבית המשפט חזר הנאשם על אותה גירסה, לפיה בין השנים 1996-1998 הוא ניהל בחברון עסק למכירת שיש. באותן שנים עבד עם חברות ישראליות ומכר להן אבן. תמורת עבודתו קיבל שיקים, והעביר ללקוחות חשבוניות מסודרות. על כל הכנסותיו הצהיר כנדרש לרשויות מס הכנסה ברשות הפלסטינית, שם היה לו תיק פתוח עוד משנת 1992, בשל חברה שהפעיל בעבר. מאחר שהצהיר ושילם מס כאמור ברשות הפלסטינית, לא חשב שעליו לפתוח תיק גם ברשויות המס בישראל.

לדברי הנאשם, הוא הצהיר ברשויות מס הכנסה בישראל שאין לו הכנסות, מאחר שבאמת התכוון לכך שאין לו הכנסות בישראל.

4. למעשה מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת:

מוסכם כי לנאשם היה בתקופה הרלוונטית עסק בחברון.

מוסכם כי הנאשם מכר שיש ואבן לחברות בישראל וכי היו לו הכנסות ממכירות אלה.

מוסכם כי הנאשם הוציא חשבוניות P.

הנאשם הציג, כאמור, מסמכים לפיהם דיווח על הכנסותיו לרשות הפלסטינית.

אין מחלוקת על כך שהנאשם לא הגיש דו"ח שנתי למס הכנסה לענין הכנסות שהיו לו בשנת 1996.

אין מחלוקת על כך שבדו"חות שהגיש הנאשם לגבי שנת המס 1997 ולגבי שנת המס 1998, הצהיר הנאשם כי לא עבד וכי לא היו לו הכנסות כלשהן.

אין גם מחלוקת על כך שהנאשם חתם על תצהירים לפיהם לא עבד ולא היתה לו הכנסה כלשהי.

השאלה שבמחלוקת נוגעת ליסוד הנפשי שבעבירה – לשאלה האם השמטות ההכנסות מהדו"חות ומסירת התצהירים הכוזבים נעשו במזיד, בכוונה להתחמק ממס, או כטענת הנאשם, מתוך תמימות וחוסר ידיעה כי עליו לדווח בישראל על הכנסותיו מהעסק המתנהל בחברון.

5. לאחר שמיעת הראיות, אינני מקבלת את גירסתו של הנאשם, שהיתה בלתי אמינה ולא תאמה את הראיות שהוצגו:

א. הנאשם הגיש דו"חות לרשויות מס הכנסה בישראל. לו אכן סבר כי אין הוא צריך כלל לפתוח תיק בישראל, כפי שטען, מדוע הגיש דו"חות?!

ב. גירסתו של הנאשם איננה עולה בקנה אחד עם גירסתו של רואה החשבון חמדי נבולסי, שהגיש את הדו"חות עבור הנאשם. רו"ח נבולסי, העיד כי הוא מכיר את הנאשם היטב, הנאשם גם חבר טוב שלו וגם לקוח.

לדברי העד, דו"חות למי שיש לו הכנסה, מגישים על סמך ספרי החשבונות. מי שטוען כי אין לו הכנסה, נשלח לחתום על תצהיר לענין זה. לגבי הנאשם הוא שאל את הנאשם מפורשות מהו מקור ההכנסה שלו, והנאשם ענה שאין לו הכנסה משום מקום. לדבריו הוא שאל את הנאשם "שאלה ברורה אם יש לו הכנסה על הדו"ח שאני צריך להגיש והוא אמר שאין לו והמצב שלו על הפנים ואין לו הכנסות". העד ציין כי ידוע לו על החובה להגיש דו"ח לפי סעיף 3א לפקודה, אך לא ידע שלנאשם יש הכנסות ממקור כלשהו.

העד הדגיש כי שאל את הנאשם על כל מקור הכנסה שיש לו באופן כללי ולא רק בישראל, שכן הוא יודע שאם יש לתושב ישראל מקור הכנסה ברשות, הוא חייב לדווח עליה בישראל. לדבריו "השאלה שלי היתה ברורה". על דברים אלה חזר העד שוב ושוב ואף ציין "הוא יגיד לי מקור הכנסה מאיפה. לא אמרתי במיוחד אם יש לו מישראל או מהשטחים. אם הוא אומר לי שאין לו מה לאכול מה אני צריך להבין?"

מעדותו של עד זה, שהיתה אמינה, עולה בבירור כי הנאשם נשאל על כל הכנסה מכל מקור שהוא, ותשובתו היתה כי אין לו הכנסות, ומעבר לזה, כי אין לו מה לאכול. תשובה זו, לגבי מצבו, סותרת את המצב העובדתי, שאינו שנוי במחלוקת, לפיו בתקופה הרלוונטית היו לנאשם הכנסות, ומכאן שברור כי בדבריו לרואה החשבון לא דיבר אמת, הן לגבי מצבו והן לגבי הכנסותיו.

ג. בתצהיר שהגיש הנאשם לרשויות מס הכנסה, הצהיר מפורשות כדלהלן: "אני מצהיר בזאת כי בשנת המס 1997-1998 לא עבדתי ולא היתה לי כל הכנסה מכל מקור שהוא והייתי חי מתמיכת בני המשפחה". לא נטען כי הנאשם אינו מבין עברית ואף לא הוכח שהנאשם "קשה תפיסה" כפי שניסה בא כוחו לטעון (עמ' 19 לפרוטוקול), כך שהצהרתו של הנאשם שלא היתה לו הכנסה "מכל מקור שהוא", בוודאי אינה נכונה.

ד. באותו הדו"ח הנזכר לעיל, הצהיר הנאשם כי בשנת המס 1997-1998 היה חי מתמיכת בני משפחתו, דברים שאינם עולים בקנה אחד עם העובדה שבשנים האמורות ניהל עסק והיו לו הכנסות.

ה. בדו"חות הנמצאים בתיק השומה של הנאשם (ת/3), כתב הנאשם ליד השאלה "העיסוק העיקרי", כי הוא: "לא עובד". ושוב, הדו"ח מנוסח בצורה כוללנית מאד, ושאלת העיסוק איננה מתייחסת למקום זה או אחר. ובכל זאת בחר הנאשם להצהיר כי אינו עובד.

ו. החשבוניות הרבות שמסר הנאשם לחברות השונות עמן עבד (ת/2, ת/6, ת/7), השיקים שקיבל מחברת רם-שן (ת/5) ומחברת זכאל בע"מ (ת/8), והכרטסת שלו אצל חברת זכאל בע"מ (ת/9) – כולם מהשנים 1996-1998 - מעידים על העבודה הרבה שביצע הנאשם בשנים אלו, בניגוד גמור לדברים שהצהיר בדו"חות שהגיד לרשויות מס הכנסה.

ז. מעדותו של פקיד השומה, מר משה אלקלעי, עולה שאחוזי המס ביו"ש נמוכים מאלה שבישראל, וכן היו בחקיקה הישראלית שינויים שונים בחיוב מס במקום בו ישנו פטור ביו"ש. מכאן שגם אם שילם הנאשם את כל מיסיו בשטחים, עדיין היו הפרשים שהיה עליו לשלם, ומכאן שהיה במעשיו, הן באי הגשת דו"ח והן בהגשת דו"חות כוזבים, התחמקות מתשלום מס.

מכל האמור לעיל עולה כי מעשיו של הנאשם כנטען בכתב האישום - הן באשר לאי הגשת דו"ח לשנת המס 1996, הן באשר להגשת דו"חות כוזבים לשנים 1997 ו- 1998, והן באשר להגשת תצהירים כוזבים לפיהם לא עבד בשנים הרלוונטיות ולא היו לו הכנסות, לא נבעו מטעות וממחשבה כי אין חובה לדווח על הכנסותיו בשטחים, אלא מתוך מטרה וכוונה להתחמק מתשלום מס.

לפיכך אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו, כמפורט בסעיף 1 לעיל.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד ב"כ המאשימה עו"ד בראנסה, ב"כ הנאשם עו"ד יחיא בהעדר הנאשם.

רבקה פרידמן-פלדמן, סגן-נשיא