ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ציינג' פליס בע נגד כהן :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 003352/06

לפני:

כבוד השופטת אנה שניידר

27/05/2009

בעניין:

ציינג' פליס בע"מ

התובעת

נ ג ד

כהן יוחנן

הנתבע

פסק דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1. תחילתה של הפרשה נשוא התביעה, המרת מט"ח בסכום של 97,920₪ שביצע הנתבע אצל התובעת ביום 11.3.05.

בתמורה להמרת המט"ח מסר הנתבע לתובעת שיק על הסך הנ"ל (להלן – השיק), משוך מחשבונו של יוסף גלייזר (להלן – החייב או גלייזר), ידידו של הנתבע ולקוח של התובעת. מועד פרעונו של השיק אמור היה לחול ביום 15.3.05.

2. ביום 23.3.05 חתם הנתבע במשרדי התובעת, על גב השיק, ערבות אוואל לפרעון השיק בנוסח שנקבע על ידי התובעת והמצ"ב כנספח ג' לתצהירו של מנהל סניף התובעת, מר רפי סויסה (להלן – הערבות).

3. השיק הוצג לפרעון ביום 4.4.05 וחולל.

4. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר ביום 18.7.05 בטענה שהוא לא היה ערב לשיק וחתימתו הושגה במרמה מצד התובעת, תוך סחיטה ואיומים.

ביום 7.3.06 ניתנה לנתבע רשות להתגונן.

במסגרת התביעה, שהוגשה ביום 8.3.06, דורשת התובעת סכום של 110,033 ₪.

5. לאחר שמיעת ההוכחות, ביום 4.6.07, ניתנה החלטה לפיה הנתבע יגיש סיכומים תחילה, והתובעת תגיש סיכומיה תוך 30 ימים מקבלת סיכומי הנתבע.

הואיל וסיכומי הנתבע לא הוגשו במועד, על אף אורכות שקיבל, ניתן ביום 13.2.08 פסק דין נגדו.

6. הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין ביום 9.12.08 וצירף אליה את סיכומיו.

בהעדר תגובת התובעת לבקשה, בוטל פסק הדין בהחלטה מיום 9.2.09, וסיכומיו של הנתבע התקבלו.

טענות הנתבע

7. לטענת הנתבע, אין זה סביר שהוא חתם כערב מרצונו החופשי על חוב, כאשר חשדות אודות קשיים בגבייתו מגלייזר ומתוך כך הסיכון להתממשות הערבות, כבר היו ידועים במועד החתימה על גב השיק.

הנתבע טוען, כי התובעת לא הביאה כל ראיה לתמיכה בגירסתה לפיה הערבות נחתמה מרצון וב"רוח טובה", למעט טענה מפיו של עובד מטעמה, מר סויסה (להלן – סויסה).

לטענתו, בנסיבות הענין היתה חתימתו מתוך כפיה ו/או עושק ו/או השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת, ונעשתה מתוך טעות ו/או הטעיה של עובדות בעלות חשיבות מרכזית להסכם הערבות.

כתוצאה מכך, טוען הנתבע כי דין הערבות להתבטל ואין לחייבו בפרעון החוב נשוא התביעה.

8. עוד נטען, כי התובעת העלימה מבית המשפט את העובדה שחלק מהחוב (20,000 ₪) נפרע על ידי החייב, ובעשותה כן ביקשה להתעשר ולגבות פעמיים את החוב בהותרת מלוא סכום התביעה על סך מלוא החוב. הנתבע מבקש כי בכל מקרה יקוזז סכום זה מהחוב נשוא התביעה.

9. הנתבע גם טוען, כי התובעת לא הוכיחה כי בטרם פנייתה לנתבע הקדימה ופנתה אל החייב בדרישה לפרעון החוב ומה היו התוצאות המלאות של פניה כזו, ככל שהיתה.

לטענת הנתבע, התובעת, שבמחדליה וברשלנותה לא דרשה ערבות כתנאי לעסקה עם גלייזר, עליה הנטל לשאת במלוא התוצאות של מעשיה, וניסיונה להטיל על הנתבע את האחריות לכך, תוך שימוש באמצעים פסולים לחלוטין, דינה להידחות מכל וכל.

טענות התובעת

10. לטענת התובעת, הנתבע חב בפירעונו של השיק מכח הערבות שחתם ובהתאם להוראות סעיף 57 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן – פקודת השטרות). לטענתה, הערבות נחתמה מרצונו החופשי של הנתבע, וללא כל מחאה מצדו.

התובעת מכחישה כי איימה על הנתבע וטוענת, כי הנתבע ביקש ממנה שלא להפקיד את השיק במועד הפירעון המצויין בו, וזו הסיבה ההגיונית והלגיטימית לבקשה שכתנאי לכך יחתום הנתבע על הערבות.

לטענתה, במועד החתימה על הערבות שררו יחסים טובים בין הנתבע לבין גלייזר, והנתבע חתם על הערבות על סמך יחסיו והיכרותו עם גלייזר, ולא מתוך לחץ ו/או עושק ו/או כפיה.

11. עוד נטען, כי התובעת דרשה את החוב הן מהחייב והן מהנתבע, ולכן לא חל סעיף 8 לחוק הערבות, ומכל מקום חלה במקרה דנן פקודת השטרות ולא חוק הערבות.

דיון

12. השאלה שעומדת בפנינו הינה, האם נחתמה הערבות על ידי הנתבע מרצון חופשי או שמא הופעלו עליו אמצעים פסולים, ולכן דינה להתבטל.

13. לאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע וכן את עדותו של סויסה, ראיתי להעדיף את גירסתו של סויסה על פני גירסת הנתבע לענין נסיבות החתימה על הערבות.

סויסה העיד שהנתבע הציג את גלייזר כ"אח שלו" וגלייזר מעולם לא הגיע לבדו לתובעת מבלי שהיה מלווה בנתבע (פרוטוקול עמ' 4 שורה 4).

עוד אמר סויסה:

"העסקאות בוצעו עם גלייזר דרך יוחנן (הנתבע). גם בפעולה זו וגם בקודמת אני בכלל לא דיברתי עם גלייזר אלא יוחנן הגיע מעצמו, אמר שיוסף רוצה כך וכך ולקח את הכסף (שם, שורות 26 – 27).

כמו כן, אמר סויסה כי היה זה הנתבע שביקש דחיה בהפקדת השיק, "הוא ביקש לדחות זאת שוב ושוב" (פרוטוקול עמ' 5), והוסיף:

"יוחנן התקשר ואמר שלגלייזר אמור להיכנס סכום של כסף וזה טרם נכנס" (פרוטוקול עמ' 6 שורה 2).

מהאמור לעיל נובע, כי גם אם אקבל את הטענה שהנתבע עשה עסקאות בעבר עם התובעת עבור גלייזר ובשליחותו, ולא בשם עצמו, ומעולם לא נדרש לחתום על ערבות - אין לראותו כמי שלא הבין מה פירושה של חתימה כערב על גב של שיק.

בבקשותיו החוזרות של הנתבע מהתובעת שלא להפקיד את השיק גילה הנתבע למעשה את דעתו כי ידוע לו שישנן בעיות בחשבונו של גלייזר.

אם כך מדוע חתם על הערבות ולא הפנה את התובעת אל גלייזר, החייב עצמו?

14. טענתו של הנתבע לפיה הרגיש מאויים וזו הסיבה לחתימתו על הערבות, לא הוכחה.

הנתבע אמנם טען שסויסה אמר לו שהשיק יימסר "לאנשים שמטפלים בשיק" ושיהיו לנתבע ולמשפחתו בעיות, אך לא הובאו ראיות על ידי הנתבע לתמיכה בטענותיו אלה.

הנתבע טען שהגיעו שיחות טלפון משונות אל אשתו, אך לא מצא לנכון להביאה לעדות.

כאשר נשאל הנתבע מדוע לא הביא את אשתו לעדות ענה:

"לא רציתי לערב אותה בכל הדברים האלה"

(פרוטוקול עמ' 10 שורה 23).

כלל ידוע הוא, שהימנעות מהבאת עדות פועלת כנגדו של בעל הדין שנמנע מלהביאה, שכן חזקה שהעדות אינה מיטיבה עמו, שאם לא כן – מדוע נמנע מלהביאה?

15. לאור האמור, אני קובעת כי הערבות נחתמה כדין והנתבע חייב, מכח ערבותו, כאמור בסעיף 57(ג) לפקודת השטרות אשר קובע:

"ערב לשטר חב עם האדם שלחתימתו ערב, ביחד ולחוד; הוא חב אם התחייבותו של הצד שבעדו ערב פסולה מכל סיבה שאינה פגם בצורה; ערב לשטר שפרע את השטר זכאי לחזור על הצד שבעדו ערב ועל הצדדים החבים כלפי אותו צד".

16. עם זאת, יש לזכור כי שבחקירתו הנגדית הודה סויסה שעל חשבון החוב קיבלה התובעת מגלייזר סכום של 20,000 ₪, ואף ציין שהדבר היה במזומן (פרוטוקול עמ' 7 שורות 3-4).

בנסיבות אלה, יש לקזז מסכום התביעה שהוא 110,033₪, את הסכום של 20,000₪ שקיבלה התובעת, ולכן יעמוד סכום התביעה על 90,033₪.

סוף דבר

17. לאור האמור, התביעה תקובל בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת סכום של 90,033 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (8.3.06) ועד לתשלום המלא בפועל.

הואיל והתובעת לא מצאה לנכון לקזז מיוזמתה מסכום תביעתה את הסכום שהתקבל על ידה – אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

אנה שניידר, שופטת

קלדנית: זהבית