ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרם נגד הראל חברה לביטוח בע"מ :

1


בתי-המשפט

בבית משפט השלום בירושלים

א 010546/06

בפני:

כבוד השופט רם וינוגרד

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

שלמה שרם

ע"י ב"כ

עו"ד עמוס אגרון

ועו"ד מיכאל בן-עדי

התובע

נ ג ד

הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד מאזן קופטי

הנתבעת

פסק דין

1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 1.6.06. הוא פנה לחדר המיון למחרת היום. בבדיקות שנערכו לו באותה עת לא נמצא כל ממצא משמעותי, ונרשם כי טווח התנועות מלא. על אף זאת, ועל אף התיעוד הדל שצורף לכתב התביעה, מונה מומחה בתחום האורטופדיה לבדיקת התובע, זאת על בסיס בדיקה שערך ד"ר לאון קפלן לתובע, במסגרת יעוץ פרטי (הקבלה צורפה לתצהיר התובע; לסיבת הפנייה ליעוץ פרטי ראו עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 1-8), במסגרתה נמצאה הגבלת תנועה בעמוד שדרה מותני ומגבלה בבדיקת רגל ישרה. בבדיקות הדמיה שנערכו על פי הפניית ד"ר קפלן נמצאו "דיסקופטיה ניוונית" ללא עדות לנזק גרמי או אחר (רישומי ד"ר קפלן), וממצאים אחרים שאין למעשה כל חולק כי הם ממצאים ניווניים.

2. המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר שבתאי סבתו, לא מצא בבדיקתו מגבלה כלשהי בתנועות עמוד השדרה של התובע. הוא ציין כי בבדיקת ה- CT נמצאו שינויים ניווניים, היצרות קלה באחד הגבהים והיצרות בינונית בגובה נוסף. הוא סקר ביעף את התיעוד המגלה כי בעברו של התובע תלונות חוזרות על כאבי גב, מאז שנות השמונים של המאה הקודמת. על פי הרישומים בחוות-הדעת התלונן התובע על כאבים, אך לא על מגבלות, וציין שאינו נוטל תרופות. על בסיס ממצאיו קבע המומחה שלתובע לא נותרה כל נכות לצמיתות. כן קבע לו נכות זמנית בשיעור 100% ל- 13 יום (תקופה בה ניתנו לתובע אישורי אי-כושר) ולמשך שבוע נוסף בשיעור 50%, כשהוא מציין כי מדברי התובע עולה שבפועל הוא לא נעדר כלל מעבודתו.

3. ב"כ התובע חקר באריכות רבה את המומחה, אולם חקירה זו לא העלתה דבר. למעט נסיון ללבן עם המומחה סוגיות כלליות, שהקשר בינן ובין התיעוד הדל עד למאוד בעניינו של התובע נראה קלוש ביותר, לא הופנו למומחה שאלות הנוגעות לממצאים שיש בהם כדי להביא לקביעת נכות בעניינו של התובע. לשאלה מה פרק הזמן המדוייק שחלף בין התקף כאב להתקף כאב בעברו של התובע, והאם קיים חילוק בין כאב שעילתו עצמאית לכזה שנבע מארוע חיצוני דוגמת זה ממנו סבל התובע בשנת 2000 (שמשום מה נשמט כליל מתצהיר התובע) לא נודעת כל חשיבות כאשר בפועל לא נמצאה מגבלה בתנועות התובע, למעט במועד בו נבדק על ידי יועץ רפואי פרטי מטעמו. המומחה הבהיר שהשינויים הניווניים (הכוללים בלטי דיסק והיצרויות) אינם קשורים לתאונה אלא לתלונות ולבעיות המתועדות משנת 1984 ואילך (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 25 – עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 3), וכי הבדיקה הקלינית מביאה למסקנה לפיה אין לתובע נכות כלשהי, בין אם כתוצאה מהתאונה או ללא קשר אליה (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 4-7).

4. בפני המומחה הוצגה תעודה שנערכה על ידי רופא מטפל בקופת חולים (ת/1) ביום 27.2.07, שנמסרה לידי ב"כ התובע יום לפני חקירת המומחה (עמ' 11 לפרוטוקול, למטה). תעודה זו מנוסחת באופן בלתי שגרתי ביותר, הגובל בעריכת חוות-דעת לכל דבר ועניין (המומחה העיד כי ניסוח התעודות על ידי רופא זה מוכר לו וכי תעודה זו שונה מהרגיל – עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 18-20). ד"ר סבתו חלק על המלצות הרופא המטפל, שאינן עולות בקנה אחד עם תלונות התובע או עם הממצאים של המומחה בבדיקה, בפרט שעה שהרופא המטפל כלל לא כתב מה הממצאים שמצא, אם היו כאלה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 19 – עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 8). מעבר לנדרש יצויין כי תחום מומחיותו הספציפי של ד"ר סבתו הוא עמוד השדרה (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 20-24), להבדיל מתחום מומחיותו של אותו רופא מטפל.

5. המומחה נחקר ארוכות גם בנוגע לשאלה אם ערך לתובע מבחן רגל ישרה. הוא השיב כי כך היא השיגרה ויש להניח שעשה כן ותוצאות המבחן היו תקינות, שאם לא כן – היה רושם זאת (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 1-6). הוא ציין שהתובע סבל גם בעבר מכאב ברגל (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 18-19). לבקשת התובע ניתנה לו האפשרות לפנות למומחה לצורך ביצוע חוזר של בדיקה זו, אולם הוא נמנע מלעשות כן לאחר שמימון הבדיקה הוטל על שכמו, וזאת על אף העובדה שמנתוני השכר שהציג התובע (המעידים על השתכרות בגבולות שילוש השכר הממוצע במשק) אין אלא להסיק כי הסכום שדרש המומחה לצורך ביצוע הבדיקה אינו בגדר הוצאה שלא ניתן לעמוד בה. התובע הבהיר בהודעתו שניתנה בהקשר זה כי הוא "מודע לעובדה כי בכך הוא מוותר, למעשה, על הבדיקה החוזרת וחוות הדעת המשלימה בעקבותיה" (הודעה מיום 22.2.09).

6. המומחה השיב בחקירתו כי גם אם חלה החמרה בכאביו של התובע הרי ש"זה תהליך טבעי של אדם שסובל מכאבי גב כרוניים במשך 20 שנה, שבסופו של דבר באחד הימים הוא יפסיק לתפקד ויגיע לאחד הרופאים, יתלונן, יקבל זריקה בגב, יתלונן...", בפרט בהתחשב בגילו של התובע (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 9-12). לפיכך, אף לו היה בידי התובע להוכיח כי כאביו גברו והלכו מאז התאונה (ולטענה זו אין אסמכתא של ממש בתיעוד הדל למדי), לא היה בכך כדי לבסס קשר סיבתי בין הופעת כאב זה ובין התאונה.

7. כללו של דבר: חקירת המומחה לא חידשה דבר ולא הבהירה כל עניין שהוא שהיה טעון הבהרה. קביעותיו בעניין העדרה של נכות, שנסמכו על תוצאות בדיקה קלינית תקינה, והדיון בכאב על רקע הממצאים הניווניים, היו בהירים בחוות-הדעת, ולא נזקקו לביאור נוסף. קביעותיו של המומחה נותרו על מכונן, ולא רק שלא היה בתוצאות החקירה כדי להוות עילה לפסילתו או למינוי מומחה אחר, אלא שהן איששו את קביעותיו. לפיכך אין אלא לקבוע שלתובע לא נותרה כל נכות צמיתה בעקבות התאונה, וכי למעט תקופת אי הכושר הקצרה עד למאד, במהלכה עבד באופן מלא, לא היה פועלה של התאונה אלא "התעוררות הכאב" כאשר לאחר תקופת אי הכושר הקצרה "מצבו חזר למצב הקודם, עובר לתאונה" (עמ' 2 לחוות-דעת המומחה).

8. בנסיבות אלה, וכאשר התובע לא סבל כל הפסד ממון בתקופת אי הכושר, זכאי הוא אך לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני. התובע אומנם לא ציין בתצהירו שלא נעדר בפועל מהעבודה, וניתן היה לכאורה להבין אחרת מסעיף 7 לתצהיר, אולם עניין זה עלה בחוות-הדעת והתובע אישרו בחקירתו הנגדית (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 18-21). את הנזק הלא ממוני יש לאמוד בנסיבות העניין, גם בהתחשב בפניות לרופאים ולבדיקות שיש בהן כדי להעיד על כאבים בסמוך לתאונה, בסכום של 6,000 ₪. התובע אינו זכאי לכל פיצוי נוסף. מאחר ושב לעבודה מלאה מייד לאחר התאונה אין להניח שנזקק לעזרת קרוביו מעבר לחובתם המוסרית. לשאלה אם הסכום ששילם ליועץ הרפואי מטעמו הושב לו על ידי קופת החולים השיב "אני חושב שכן, אני לא זוכר" (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 14-15). מכל מקום, סכום זה אינו בר-פיצוי במסגרת הליכים אלה, מאחר והנפגע זכאי לפנות לרופאים ללא הטלת עלות על המבטחת. להנמקות הסובבות קביעה זו נדרשתי לא פעם בעבר (ראו, בין היתר, בת.א. (י-ם) 4931/06 לוי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, מיום 1.9.08).

9. היוצא מכל האמור לעיל הוא כי על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 6,000 ₪ בגין פגיעתו בתאונה. לסכום זה יש לצרף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ ואת אגרת בית המשפט.

10. אין מקום להשתת שכר טרחת המומחה על התובע, כאשר נראה היה לכאורה שהמינוי מוצדק, ולו על רקע קביעת הרופא המייעץ מטעמו. מאידך אין מקום להשתת הוצאות חקירת המומחה על הנתבעת, כאשר זו התבררה כמיותרת מעיקרה. לפיכך ישא כל צד בהוצאות שהוציא בעניין המומחה.

11. הסכום ישולם עד ליום 1.7.09, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין המיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' בסיון תשס"ט (27 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

__________________

רם וינוגרד, שופט