ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בן עטר נגד בנק לאומי :

1

בתי המשפט

בבית המשפט השלום בירושלים

בש"א 3723/09

בש"א 3722/09

לפני:

כבוד השופט שמעון פיינברג- סגן נשיא

בעניין:

בן עטר דניאל

ע"י ב"כ עוה"ד

שמעוני חיים ויקי

המבקש

(המתנגד)

נגד

בנק לאומי לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

יוסף אבנרי

המשיבה

(הזוכה)

החלטה

א. הרקע והטענות

  1. המשיבה (להלן גם: הבנק) הגישה נגד המבקש, ונגד 2 חייבים נוספים, בקשה לביצוע שטר בקשר לארבעה שיקים בסכום כולל של 28,000 ₪ (תיק הוצל"פ י-ם 6-09-11200-03). בבקשה לביצוע שטר ציינה המשיבה כי הסמכות לדון בהתנגדות היא של בימ"ש השלום בירושלים הואיל וזהו "מקום יצירת החבות (היסב) לזוכה ולפרעון השטר".
  1. המבקש הגיש התנגדות לבקשה, נתמכת בתצהיר.

כבקשה מקדמית עתר המבקש להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך, הוא בימ"ש השלום באשקלון, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, משום שמקום מגוריו הוא באשקלון ומקום מגורי החייב 2 (להלן גם: מירון אליהו) הוא באשדוד, שנית, מן הטעם שסניף הבנק הנפרע הינו באשקלון, ושלישית מן הטעם שלבנק יש סניפים בכל הארץ, כולל באשקלון.

לגופם של דברים טען המבקש כי השיקים נשוא הבקשה נמסרו על ידיו לחייב 2, בתמורה להתחייבותו של זה להעביר למבקש תמורה בגינם במועד מוקדם יותר לפרעונם. בתחילת חודש אפריל 2008 התבקש המבקש ע"י מירון אליהו לבטל את השיקים, וזאת מפני שלדבריו, הוא העביר את השיקים לחייבת 3 (חברת "טל מור אדריכלות בע"מ", ולהלן גם החברה), אך לא קיבל ממנה כל תמורה. בנסיבות אלה התקשר המבקש לבנק הנמשך – בנק לאומי – וביקש לבטל את השיקים. לטענת המבקש, מאחר והבנק הנמשך הוא בנק לאומי, וגם המשיבה היא בנק לאומי, הרי שהמשיבה אינה אוחזת כשורה שכן היא ידעה על הוראת הביטול שניתנה לה על ידי המבקש.

  1. ראש ההוצל"פ עיכב את ההליכים בתיק והעביר את הדיון לבימ"ש זה, בין היתר לצורך הכרעה בשאלת הסמכות המקומית.
  1. בהתאם לאפשרות שניתנה לו (בהחלטתי מיום 26.4.09), הגיש הבנק תגובה לבקשה להעברת מקום דיון, ובה טען כי השיקים נמשכו לפקודת החייבת 3, הוסבו לבנק על ידיה, והופקדו בחשבונה המתנהל בסניף הבנק שבשער העיר שבירושלים. לפירעון השיקים הנ"ל היה ערב החייב 2. לטעת הבנק, בסעיף 22 לחוברת "תנאים כלליים לניהול חשבון חוזר דביטורי" (צורף כנספח לבקשה), שבהם התחייבה החברה כלפי הבנק עם פתיחת החשבון, נקבעה תניית שיפוט ייחודית, ולפיה:

"הבנק והערבים מסכימים בזה כי מקום השיפוט הייחודי לכל צרכי כתב זה יהא בית המשפט בעיר הקרובה ביותר לסניף בו מתנהל חשבון של החייבים מבין הערים הבאות: ירושלים, תל-אביב, חיפה, באר שבע, נצרת או אילת; או לפי בחירת התובע, בית המשפט הקרוב ביותר לסניף בו מתנהל חשבון החייבים".

לטענת המבקשת, תניית שיפוט זו מקנה לבימ"ש השלום בירושלים סמכות שיפוט, לא רק כלפי החייב 2 אלא גם כלפי שאר החייבים.

  1. המבקש הגיש תגובה לתגובה ביום 18.5.09 (גם זאת בהתאם להחלטה מיום 26.4.09) ובה טען כי לא ידע ולא יכול היה לדעת על ההסכם שנחתם בין החברה ובין הבנק, וכי מכל מקום, הוא לא היה צד להסכם זה.

ב. דיון והכרעה – הסמכות המקומית

  1. בקשה לביצוע שטר אינה כפופה לכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מבחינה זאת, ניתן להגיש את הבקשה לביצוע שטר בכל אחת מלשכות ההוצאה לפועל הפזורות ברחבי הארץ. עם זאת, הגשת הבקשה לביצוע שטר ללשכה מסוימת, אינה מעניקה סמכות מקומית לבית המשפט שבאיזור שיפוטו הוגשה הבקשה לביצוע. תקנה 103 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, דורשת ממגיש הבקשה לציין מהו ביהמ"ש שלו נתונה הסמכות במקרה של הגשת התנגדות. עפ"י האמור בתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, עם הגשת ההתנגדות, הופכת הבקשה לביצוע שטר לכתב תביעה בסדר דין מקוצר (ראה גם ע"א 85/75 אסקר נ' כסאות ישראל, פ"ד ל(1) 77; ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה בע"מ, פ"ד מא(3) 746; ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה ששית), 2008, חלק שני, ע' 715), ובהמשך לכך, מופעלים עליה כללי הסמכות המקומית שנקבעו בתקנות סדר הדין (ד' בר אופיר, שם, ע' 724-725).
  1. כאמור בתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כאשר מוגשת תובענה כנגד כמה נתבעים, די לו לתובע שייבסס את סמכותו המקומית של ביהמ"ש כלפי אחד מהם בלבד.

הוראות תקנה 3(ב) חלות גם כאשר מדובר בבקשה לביצוע שטר. בעניין זה כותב ד' בר אופיר את הדברים הבאים (בספרו "הוצאה לפועל – הליכים והלכות" (מהדורה ששית (2005), ע' 725):

"הסמכות המקומית לדיון בהתנגדות לביצוע שטר איננה נקבעת לפי כתובת מגוריו או עסקיו של מגיש ההתנגדות, אלא לפי המקום שבו רשאי היה מבקש הביצוע (הזוכה) להגיש תובענה עפ"י השטר... במקרה בו הבקשה לביצוע שטר מוגשת נגד מספר חייבים, רשאי הזוכה לקבוע את בית המשפט בו תתברר ההתנגדות לפי האמור בתקנה 3(ב) לתקנות סד"א: "היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים". ההתנגדות יכולה להתברר בבית המשפט שבו ניתן היה להגיש תובענה עפ"י השטר נגד כל אחד מהחייבים. וגם אם חייב מסוים לא הגיש התנגדות לבקשת הביצוע, אין מניעה להעביר את הדיון בהתנגדות לבית המשפט שבו ניתן היה להגיש תובענה נגד אותו חייב (הנשיא י' טירקל, בר"ע (ב"ש) 116/95 בנק הפועלים נ' טל גרניט, דינים מחוזי כ"ו(4) 106; ע"א (חיפה) 4022/96 שאני נ' נסרי חורי, דינים מחוזי כ"ו(6) 571)".

  1. בענייננו ביססה המשיבה סמכות מקומית של בימ"ש זה כלפי החייב 2, לאור תניית השיפוט הייחודית שהוסכם עליה (אשר עצם קיומה לא הוכחש ע"י המבקש, אשר טען רק לאי ידיעה בקשר אליה בתשובה שהגיש ביום 18.5.09). תניית שיפוט ייחודית זו הופכת לבלתי רלוונטית את העובדה שמתקיימת כלפי החייב 2 גם אחת החלופות שנקבעו בתקנה 3 לתקנות סד"א (ראו תקנה 5 לפיה תניית שיפוט ייחודית גוברת על החלופות שנמנו בתקנה 3).
  1. כאמור לעיל, די בכך שהמשיבה ביססה סמכות מקומית כלפי החייב 2, כדי להקנות לבימ"ש זה סמכות גם כלפי המבקש, וזאת למרות שההתנגדות הוגשה מטעמו בלבד.
  1. אשר על כן אני דוחה את הבקשה להעברת מקום הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית.

ג. דיון והכרעה – ההתנגדות

  1. למבקש טענות הגנה טובות נגד השיקים. למעשה בשלב זה די בטענה ולפיה לא ניתנה ע"י החברה (החייבת 3; הנפרעת) כל תמורה בעדם, שכן בשלב הדיון בהתנגדות די לו לנתבע החפץ להתגונן, אם יפרש בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה לו תבע אותו האדם שאיתו התקשר. הגנה זו פוגמת (לכאורה) את זכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כלפי הנעבר, כל עוד לא יבוא הוא וירים את נטל השכנוע המוטל עליו עפ"י סע' 29(ב) לפקודת השטרות (י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה ששית), 1983, ע' 262). מעבר לנדרש אוסיף, שלכאורה, עולה מגרסת המבקש חשש שהבנק אינו יכול להיחשב אוחז כשורה, משום שידע על הוראת הביטול שנתן המבקש בקשר לשיקים הנ"ל.
  1. אמנם המבקש טרם הוכיח את טענותיו אלא שבשלב זה די בכך שהראה הגנה לכאורה. לצורך קבלת ההתנגדות, אין מקום לבחון האם וכיצד יעלה בידי המבקש להוכיח את טענותיו, ואין לשקול שאלות של מהימנות. אם הראה המבקש הגנה לכאורה שבה יוכל להתגונן מפני התביעה, ואפילו דחוקה היא, ייטה בית המשפט לקבל את ההתנגדות. כל עוד לא נתברר לביהמ"ש שמדובר בהגנת בדים התלויה על בלימה, השאלה היחידה שעליו לבחון היא האם גרסת המבקש, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני התביעה (ראו, למשל: ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321; ע"א 544/81, 604 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד ל"ו(3) 518, 521; כן ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 1995, ע' 676, ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית), 2006, ע'199-201 וא' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית), 2007, ע' 385).

ד. סוף דבר

  1. אשר על כל האמור, אני מקבל את ההתנגדות, באופן שתצהיר המבקש יהווה כתב הגנה.
  1. התובענה תתברר בהליך של סדר דין מהיר ועל הצדדים לפעול בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המשיבה (התובעת) תגיש תצהיר ערוך לפי טופס 17א, רשימת מסמכים והעתקי המסמכים המצויים בידיה, בתוך 30 ימים מהיום. אם לא תעשה כן, תימחק התובענה מחוסר מעש, ללא הודעה נוספת.

המבקש (הנתבע) יצרף לכתב ההגנה תצהיר ומסמכים כאמור בתקנות סד"א, בתוך 45 ימים מיום שיומצאו לו מסמכי המשיב.

  1. להודיע לצדדים.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

שמעון פיינברג, שופט

סגן נשיא