ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נינו נגד אינסיטי :

1

בתי המשפט

בבית המשפט השלום בירושלים

בשא002298/09

לפני:

כבוד השופט שמעון פיינברג- סגן נשיא

בעניין:

נינו טטרו

ע"י ב"כ עוה"ד

ראובן וייס

המבקשת

(המתנגדת)

נגד

אינסיטי בינה בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

משה חן

המשיבה

(הזוכה)

החלטה

  1. המשיבה הגישה נגד המבקשת בקשה לביצוע שטר בקשר לשיק על סך 95,076 ₪ (תיק הוצל"פ י-ם 7-09-07752-03). המבקש הגישה התנגדות לבקשה, נתמכת בתצהיר ובמסמכים שונים. כבקשה מקדמית עתרה המבקשת להעברת הדיון לבימ"ש השלום בכפר סבא, בשל חוסר סמכות מקומית של בימ"ש זה. ראש ההוצל"פ עיכב את ההליכים בתיק והעביר את הדיון בהתנגדות לבימ"ש זה, בין היתר לצורך הכרעה בשאלת הסמכות המקומית.
  1. הגשת בקשה לביצוע שטר אינה כפופה לכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מבחינה זאת, ניתן להגיש את הבקשה לביצוע שטר בכל אחת מלשכות ההוצאה לפועל הפזורות ברחבי הארץ. עם זאת, הגשת הבקשה לביצוע שטר ללשכה מסוימת, אינה מעניקה סמכות מקומית לבית המשפט שבאיזור שיפוטו הוגשה הבקשה לביצוע. תקנה 103 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, דורשת ממגיש הבקשה לציין מהו ביהמ"ש שלו נתונה הסמכות במקרה של הגשת התנגדות. עפ"י האמור בתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, עם הגשת ההתנגדות, הופכת הבקשה לביצוע שטר לכתב תביעה בסדר דין מקוצר (ראה גם ע"א 85/75 אסקר נ' כסאות ישראל, פ"ד ל(1) 77; ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה בע"מ, פ"ד מא(3) 746; ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה ששית), 2008, חלק שני, ע' 715), ובהמשך לכך, מופעלים עליה כללי הסמכות המקומית שנקבעו בתקנות סדר הדין (ד' בר אופיר, שם, ע' 724-725).
  1. בעניינינו, המשיבה ציינה בבקשה לביצוע שטר כי הסמכות לדון בהתנגדות נתונה לבימ"ש השלום בירושלים "הואיל והעסקה נערכה בתחום השייך לירושלים". המבקשת מבססת את טענתה בדבר חוסר סמכות מקומית על אותה אינדיקציה בדיוק – מקום עריכת העסקה – אלא שלטענתה, מקום זה, היישוב קרני שומרון (הרחוק מירושלים), אינו נמצא בתחום השיפוט של ירושלים, אלא של כפר סבא, העיר הסמוכה ביותר ליישוב.
  1. המבקשת נפלה לכלל טעות, שכן היישוב קרני שומרון נמצא באיזור יהודה ושומרון, איזור אשר אינו נמצא בתחום השיפוט של בימ"ש השלום בכפר סבא. למעשה, המבקשת לא טוענת לאינדיקציות נוספות / אחרות המקנות סמכות לבימ"ש אחר, ולפיכך חלה תקנה 6 לתקנות סד"א, המקנה סמכות שיורית לבימ"ש זה. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להעברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית.
  1. לגופם של דברים טוענת המבקשת כי השיק נשוא התובענה נמסר על ידיה למשיבה כשיק בטחון בלבד, למילוי התחייבויותיה עפ"י הסכם שכירות שנחתם בין חברת אלונים שיווק רהיטים בע"מ שבבעלותה (להלן: השוכרת), ובין המשיבה. בסופו של יום, הפרה המשיבה באופן בוטה את התחייבויותיה עפ"י ההסכם, וכתוצאה מכך לא יכולה הייתה השוכרת לעשות שימוש סביר בנכס במועד המוסכם ונגרמו לה נזקים רבים. בסופו של יום שילמה השוכרת למשיבה סכומי כסף רבים (למרות שאינה מודה בחוב), אך בין כך ובין כך, לאור הנסיבות והתנהגות המשיבה, אשר הכשילה כל אפשרות לקיום ההסכם, לא קמה למשיבה הזכות לעשיית שימוש בשיק הבטחון.
  1. למבקשת טענת הגנה טובה נגד השיק. שטר בטחון הינו שטר שנמשך על תנאי. המסירה של שטר ביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, "מסירה-על-תנאי" וזכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו (כגון על-ידי סיחור או תביעה לפירעונו) קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה (ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830, 833). הווה אומר, הנתבע רשאי לטעון ולהוכיח, כולל בראיות בע"פ, שחיובו תלוי במילוי תנאי שלא קוים (או שטרם קוים), ולעניין זה השטר הוא ככל חוזה שבו רשאי הנתבע לטעון כי התחייבות מסוימת שלו מותנית בקרות אירוע כלשהו, ואם זה לא התקיים, הרי הוא משוחרר מקיום ההתחייבות (ש' לרנר, דיני שטרות (מהדורה שנייה), 2007, ע' 310-311).

אוסיף כי בעניינינו, המבקשת והמשיבה הם צדדים קרובים (השוכרת הינה חברה שבבעלות המבקשת, ועפ"י ההסכם, המבקשת גם ערבה לכל התחיבויויותיה). בין צדדים קרובים דינו של השטר כדין חוזה, ולפיכך, כל טענת הגנה העומדת לצדדים כנגד חבות על פי החוזה, עומדת להם גם כנגד חבות על פי השטר. אמנם, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז, אך עם זאת, קיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד, ועל כן, רשאי עושה השטר להעלות כנגד הנפרע את הטענה שהסכום בו הוא חייב על פי עסקת היסוד נמוך מסכום השטר. טענה זו - שאינה טובה כלפי אוחז כשורה - טובה היא כלפי צד קרוב או כלפי אוחז "סתם" (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193).

  1. אמנם המבקשת טרם הוכיחה את טענותיה ובשלב זה מדובר רק בהגנה לכאורה. עם זאת, לצורך קבלת ההתנגדות, אין מקום לבחון האם וכיצד יעלה בידיה להוכיח את טענותיה, ואין לשקול שאלות של מהימנות. בשלב הדיון בהתנגדות, די לו לנתבע שיראה הגנה לכאורה שבה יוכל להתגונן מפני התביעה (ואפילו דחוקה). כל עוד לא נתברר לביהמ"ש שמדובר בהגנת בדים התלויה על בלימה, השאלה היחידה שעליו לבחון היא האם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני התביעה (ראו, למשל: ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321; ע"א 544/81, 604 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד ל"ו(3) 518, 521; כן ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 1995, ע' 676, ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית), 2006, ע' 199-201 וא' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית), 2007, ע' 385).
  1. אשר על כן אני מקבל את ההתנגדות. תצהיר המבקשת ישמש כתב הגנה.
  1. להודיע לצדדים.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

שמעון פיינברג, שופט

סגן נשיא