ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זרגרי נגד דיסקונט :

1

בתי המשפט

בבית המשפט השלום בירושלים

בשא002290/09

לפני:

כבוד השופט שמעון פיינברג- סגן נשיא

בעניין:

זרגרי אסתר

ע"י ב"כ עוה"ד

המבקשת

(המתנגדת)

נגד

בנק דיסקונט בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

ברהם וקסלר

המשיבה

(הזוכה)

החלטה

  1. לפניי התנגדות לביצוע שטר.
  1. המשיבה (להלן גם: הבנק) הגישה נגד המבקשת בקשה לביצוע שטר בקשר לשיק ע"ס 70,000 ₪ שנמשך מחשבון המבקשת לפקודת אולם שמחות הגדול בע"מ (תיק הוצל"פ ירושלים 0-09-07166-03). המבקשת הגישה התנגדות לבקשה, נתמכת בתצהיר. ראש ההוצל"פ עיכב את ההליכים בתיק והעביר את הדיון בהתנגדות לבימ"ש זה.
  1. המבקשת טוענת כי השיק נמסר על ידיה לאולם השמחות בתמורה לאירוע של חתונת בנה שנערכה שם. לטענתה, השיק נמסר לאולם השמחות, וזאת לפיקדון בלבד. לטענתה, היא פרעה את מלוא סכום השיק לאולם, חלק בבשיקים חלופיים, וחלק במזומן, למחרת האירוע. המבקשת טוענת כי ביום 29.1.08 קיבלה שיחת טלפון אנונימית לפיה עומדים לפרוע את השיק נשוא בקשת הביצוע, ולפיכך הגישה לבנק בקשה לביטולו. התברר כי בעל האולם רשם סכום בשיק כאוות נפשו, ללא ידיעתה וללא אישורה, והגישו לפירעון בבנק.
  1. למבקשת טענות הגנה טובות נגד השיק.

ראשית, טענתה בדבר פרעון מלוא סכום החוב כבר בסמוך לאחר האירוע. לפי גירסה זו, לאולם השמחות לא הייתה הזכות לעשות שימוש בשיק הפיקדון.

שנית, טענתה כי השיק מולא תוך כדי חריגה מהרשאה. סעיף 19 לפקודת השטרות קובע כי אדם המחזיק בשטר רשאי להשלים בו פרט מהותי, "תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה". על סעיף זה כותב י' זוסמן את הדברים הבאים (בספרו "דיני שטרות" (מהדורה ששית), 1983, ע' 169:

"על פי סעיף 19 (ב) לפקודה, אין חותם המסמך הלא-שלם חייב, בהתאם לרשות לכאורה האמורה בסעיף הנ"ל, אלא אם הושלם המסמך 'בדיוק לפי ההרשאה שניתנה'. מכאן, שגם אם ניתנה ההרשאה, אבל החייב מוכיח שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור. התוצאה היא שפלוני שהורשה להשלים שטר ולכתוב בתורף '100 לירות' והוא כתב '200 לירות', אינו זכאי לגבות 200 לירות, כי לכך לא הורשה, אך הוא גם אינו זכאי לגבות 100 לירות, כי סכום זה לא רשום במסמך, והשלמה שלא נעשתה בדיוק לפי ההרשאה, אינה מחייבת וכמוה כלא נעשתה".

(וראו, בין היתר, גם ע"א 2688/91 רפפורט נ' רוט ואח', תקדין עליון 95(1) 543).

5. טענות המבקשת מועלות כנגד הצד הקרוב לו בשטר.

בשלב הדיון בהתנגדות די לו לנתבע החפץ להתגונן, אם יפרש בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה לו תבע אותו האדם שאיתו התקשר. הגנה זו פוגמת (לכאורה) את זכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כלפי הנעבר, כל עוד לא יבוא הוא וירים את נטל השכנוע המוטל עליו עפ"י סע' 29(ב) לפקודת השטרות (י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה ששית), 1983, ע' 262)

6. אמנם המבקשת טרם הוכיחה את טענותיה ובשלב זה מדובר רק בהגנה לכאורה. עם זאת, לצורך קבלת ההתנגדות, אין מקום לבחון האם וכיצד יעלה בידיה להוכיח את טענותיה, ואין לשקול שאלות של מהימנות. בשלב הדיון בהתנגדות, די לו לנתבע שיראה הגנה לכאורה שבה יוכל להתגונן מפני התביעה (ואפילו דחוקה). כל עוד לא נתברר לביהמ"ש שמדובר בהגנת בדים התלויה על בלימה, השאלה היחידה שעליו לבחון היא האם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני התביעה (ראו, למשל: ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321; ע"א 544/81, 604 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד ל"ו(3) 518, 521; כן ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 1995, ע' 676, ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית), 2006, ע'199-201 וא' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית), 2007, ע' 385).

7. אשר על כן אני מקבל את ההתנגדות. תצהיר המבקשת יהווה כתב הגנה.

8. להודיע לצדדים.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

שמעון פיינברג, שופט

סגן נשיא