ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אבו דאהוק פא-עיירות-03481200832079 :

25

בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע

פ 004322/08

בפני:

כבוד השופט ד. מגד- סגן נשיא

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

הדס הוס

המאשימה

נ ג ד

אבו דאהוק עלי – בעצמו – הובא ע"י שב"ס

ע"י ב"כ עו"ד

רינת יהב

הנאשם

הכרעת דין

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [ נוסח חדש] התשל"ג- 1973 ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז- 1977. בכתב האישום ניטען כי בתאריך 1.9.08 בשעה 13:10, או בסמוך לכך, בישוב תל שבע בשכונה ח 1 ליד בית מספר 16, החזיק הנאשם בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל 7.89 גרם נטו. עוד נטען כי הנאשם נמלט משוטר לאחר שהתבקש להגיע אליו לרכב המשטרתי לצורך בדיקתו, ונעצר לאחר מרדף רגלי.

הנאשם, שנעצר עד תום ההליכים המשפטיים, כפר במיוחס לו. הסניגור הצהיר כי אין בדעתו לחקור את עדי התביעה לגבי שרשרת הסם וכי הוא מוותר על הצגת המוצגים. עוד הצהיר כי הוא מסכים לשרשרת הסם במובן זה שהחומר שנשלח למז"פ הינו סם מהסוג והמשקל שפורטו בכתב האישום. בנסיבות אלה העידה המאשימה את השוטרים רועי שלמה ורועי שפיגל, שהיו עדים ישירים להתרחשות האירוע ועצרו את הנאשם וכן את השוטרים אלעד גל וניר טפיר, שעדותם לא הוסיפה ולא גרעה. הנאשם העיד לבדו.

המחלוקת העיקרית בתיק נסובה סביב השאלה האם הנאשם החזיק בשקית, שהכילה את הסם שפורט בכתב האישום, והאם הוציאה מכיסו והשליכה אל צד הדרך במהלך הימלטו, כפי שהעידו השוטרים שלמה ושפיגל, או להד"מ, כגרסת הנאשם. להלן אפרט את תמצית גירסאותיהם.

2. שלמה העיד כי נסע עם גל ושפיגל בניידת סמויה בתל שבע. הנאשם, שלא היה יעד משטרתי, עורר את חשדו וגל, שנהג ברכב, סימן לנאשם להגיע לניידת והזדהה כשוטר. בתגובה החל הנאשם לברוח. הוא ושפיגל דלקו אחריו. במהלך המרדף ראה, לדבריו, כי הנאשם מכניס את יד ימין לכיס הימני במכנסי הג'ינס שלבש, מוציא דבר מה שנראה כשקית שקופה וזורק אותו למרחק של מספר מטרים ממנו, לאיזור בו נמצאים עצים, כאשר באותה שעה היה מרוחק ממנו 5-7 מ'. שלמה נעצר, אסף את השקית, שבתוכה היה חומר בצבע חום לבן, שעורר חשד כי מדובר בהירואין. שפיגל המשיך במרדף, תפס את הנאשם שניסה להימלט ונאבק עמו. שלמה, ששמר עמו על קשר עין בכל מהלך האירוע, הצטרף לשפיגל ושניהם השתלטו על הנאשם. שלמה הוסיף והעיד כי שאל את הנאשם: "למה ברחת" והנאשם השיב: "זה לא שלי, אני מעשן רק גראס". כן שאל אותו: "מה זרקת" והנאשם השיב: "אני לא יודע, אני מעשן רק גראס".

3. שפיגל העיד כי כ -15 מ' לאחר שהחל במרדף, הבחין בתנועת יד ימין של הנאשם, הנכנסת לכיסו הימני, עולה למעלה ועושה תנועה כלפי מטה. לפיכך הבין כי הנאשם זרק משהו והבחין בשקית לבנה שקופה, שפגעה בעץ. אותה שעה היה מרוחק ממנו כשלושה מטרים. הוא צעק לשלמה: "הוא זרק פה את הסמים" והמשיך במרדף שבסיומו עצר אותו בסיוע שלמה. כן הוסיף והעיד כי כשהגיעו למקום אליו הנאשם השליך את השקית, שלמה הראה לנאשם היכן מצא את הסמים והנאשם הגיב באמרו:"זה לא שלי". העד נשאל בחקירה הנגדית לגבי צבע השקית והשיב:"אני ראיתי משהו דמוי לבן ויכול להיות שהוא שקוף...אני כתבתי את הדו"ח ויכול להיות שהתכוונתי לשקוף אך לא לצהוב כי צהוב ושקוף זה לא אותו הדבר, אך לבן ושקוף זה דומה". העד הוסיף והעיד כי כאשר שלמה הוציא את השקית מכיסו, ראה שהיא חדשה. העד נשאל ע"י הסניגור האם הוא בטוח שבאותו מקום לא נמצאו עוד שקיות והשיב, שאם היו כאלה, אזי הן לא היו חדשות, וכל מה שהיה שם היה מלוכלך.

4. הנאשם העיד כי הוא מטופל בששה ילדים וכי ביום האירוע חל חג הרמדאן ולכן הלך לתל שבע לחפש עבודה, כי לא היה לו כסף. הנאשם נימק את הימלטו מהשוטרים בחשש כי יאסר משום שלא התייצב לביצוע עונש שנגזר עליו בעבודות שירות. הנאשם הודה כי בעת מעצרו נתפס סך 1400 ₪ בכיסו, שקיבל בהלואה מאביו לכל חודש הרמדאן. הנאשם, שטען בבית המשפט בעקביות שאין לו כל זיקה לשקית, אישר שכל אשר אמר בחקירה במשטרה היה אמת.

דיון

5. נתתי אמון מלא בעדויות השוטרים, שמסרו גרסה ברורה, מפורטת וקוהרנטית. ה"אבן הראשה" שבעדויותיהם ולמעשה במשפט כלו, התמקדה בשאלתם את הנאשם: "למה ברחת" ו"מה זרקת" כשהנאשם משיב להם, מבלי שכלל נשאל על כך:"זה לא שלי, אני מעשן רק גראס". גרסתם זו נתמכה ואומתה ע"י הנאשם עצמו בחקירתו במשטרה, בה הודה כי השתמש בעבר בסמים מסוג גראס (ת/1 ש'26). לשון אחר, ב"רגע האמת" קרי מיד לאחר מעצרו ותפיסת השקית על תכולתה, הנאשם רצה אינסטיקטיבית להרחיק עצמו מהסם מסוג הירואין שנתפס, ולכן "התוודה" בניסיון לשכנע את השוטרים כי הוא נוהג לעשן סם "קל".

6. לא התעלמתי מהסתירה המסוימת בעדות השוטרים המתייחסת לצבע השקית. שלמה העיד, כמפורט לעיל, כי השקית היתה שקופה ואילו שפיגל הסביר כי ראה את השקית תוך כדי ריצה וכי לבן ושקוף הינם צבעים דומים, להבדיל מהצבע הצהוב. שוכנעתי, איפא, כי השוטרים לא תאמו בינהם גרסאות, ושכל אחד העיד על אשר ראה. זאת ועוד, ניסיון החיים מלמד כי ניתן לטעות בין צבעים שהגוון שלהם קרוב, ושעליהם נמנים הלבן והשקוף. גוונים קרובים הם גם לבן ותכלת, להבדיל מלבן לעומת שחור או מלבן לעומת אדום, שהינם גוונים הנוגדים זה את זה. בנקודה זו ראוי להזכיר את הגמרא במסכת ברכות פרק ראשון, המתחילה במלים:"מאימתי קורין את שמע בשחרית?משיכיר בין תכלת ללבן". למותר להוסיף כי לסם שבתוך השקית היה צבע לבן. שפיגל גם שלל את האפשרות שהשקית היתה מונחת זה מכבר ליד העץ, משום שהיתה נקיה, בעוד האחרות היו עטיפות מלוכלכות.

7. אינני מאמין לנאשם. שוכנעתי שלא אמר אמת הן בחקירה במשטרה והן בבית המשפט. עלי לציין בנקודה זו כי למרות שהוזמנו שירותי תרגום, עמדתי על כך שהנאשם ינסה להעיד בעברית וכי אם יתקשה – יוכל להסתייע במתורגמנית. עשיתי כן משום שהנסיון השיפוטי מלמד כי קשה יותר להכריע בסוגיית מהימנות גרסתו של עד, המעיד בשפה שאינה מוכרת לבית המשפט, שעברה דרך מיסננת התרגום. לפיכך הנאשם העיד ונחקר באיטיות בשפה העברית, ענה לעניין, דבר עברית טובה למדי, כמעט שלא נעזר במתורגמנית וראיתי לנכון לתת לכך ביטוי בפרוטוקול. לפיכך, הדברים שהסניגור כתב בסיכומיו, דהיינו כי התרשמות בית המשפט כי הנאשם "מדבר עברית טובה למדי" אינה משקפת את שליטתו המוגבלת והחסרה של הנאשם בעברית, מוטב שכלל לא היו נכתבים. באשר לטענת הסניגור בסעיף 2.א. לסיכומיו, לפיה, כביכול, הנאשם לא הגיב לכתב האישום ושלא התקיים דיון לפי סעיף 144 לחסד"פ, ראוי לציין כי הדברים נוגדים מפורשות את מהלך המשפט. בדיון שהתקיים בתאריך 17.9.08 (עמ'1 לפרוטוקול) התקיימה ישיבת המענה. בתאריך 1.1.09 התקיים דיון מקדמי (עמ'6 לפרוטוקול), בו התייחס הסניגור לעדי שרשרת הסם, לעד שגבה את אימרת הנאשם ולמוצגים.

8. הסניגור חקר ארוכות את שלמה ושפיגל לגבי השקית ולא בכדי. ואולם, לא די בכך שויתר בדיון המקדמי על הצגת המוצגים, הוא גם לא מצא לנכון לבקש כי המאשימה תציג אותה לבית המשפט עוד בטרם נחקרו ולאפשר להם להתייחס אליה בעדותם. כפי שקבעתי לעיל, מציאת השקית הוותה ה"אבן הראשה" בתיק. לפיכך, נקיטה בקו הגנה, שאינו מאפשר לשוטרים להתייחס אל השקית באופן בלתי אמצעי אומרת דרשני ופועלת לחובת הנאשם.

9. אינני מאמין לגרסת הנאשם כי הגיע לתל שבע על מנת לחפש עבודה משום חסרון כיס. בכיסו נתפס סך 1400 ₪ במזומן, שהיה מיועד, לדבריו, לכל חודש הרמאדן, שקיבל בהלוואה מאביו. הנאשם לא טרח לזמן את האב לעדות, שהיתה עשויה לתמוך בגרסתו. הדבר פועל לחובתו ומעלה את החשד כי הכסף התקבל ממקורות שאינם כשרים.

הודאת הנאשם כי נמלט מהשוטרים מבססת הרשעה בעבירה של הפרעה לשוטר. ראה קדמי, על הדין בפלילים, חוק העונשין עמ' 1657.

10. סוף דבר, לאחר שהמאשימה הוכיחה את המיוחס לנאשם מעבר לכל ספק סביר, אני מוצא אותו אשם ומרשיעו בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד הצדדים.

ד. מגד, שופט

סגן נשיא

ב"כ הנאשם:

זה עתה קיבלתי את הכרעת-הדין ואני מבקשת דחייה על מנת לטעון לעונש.

התובעת:

מסכימה.

החלטה

נדחה לטיעונים לעונש לתאריך 16.6.09 בשעה 14:00.

הנאשם יובא באמצעות שב"ס.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד הצדדים.

ד. מגד, שופט

סגן נשיא

004322/08פ 134 נורית היינה