ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסיהב נגד טויל :

18


בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע

פ 005568/08

בפני:

כבוד השופט ד. מגד- סגן נשיא

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

הדס הוס

המאשימה

נ ג ד

אל רביעה עלא – בעצמו – הובא ע"י שב"ס

ע"י ב"כ עו"ד

אבו עסא עאמר

הנאשם

גזר דין

1. הנאשם יליד 1990, הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל את העונש, בצירוף תיקים כמפורט להלן:

ת.פ. 5568/08 המחזיק שלושה אישומים. באישום הראשון מיוחסת לנאשם עבירה של ניסיון פריצה לרכב, עבירה לפי סעיפים 25 + 413 ו לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), נטען בו כי בתאריך 18.11.08 ניסה הנאשם לפרוץ לרכב באמצעות מפתח של רכב אחר מאותו סוג ושבעקבות המתואר, נעצר ושוחרר למחרת בתאריך 19.11.08 בתנאים מגבילים לרבות הרחקה מבאר-שבע למשך 30 יום. באישום השני מיוחסות לנאשם העבירות כדלקמן: פריצה לרכב, עבירה לפי סעיף 413 ו לחוק, גניבה מרכב, עבירה לפי סעיף 413 ד לחוק, חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה לחוק והפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק. מהאישום השני עולה כי בין התאריכים 20.11.08 עד 21.11.08 הפר הנאשם את ההוראה החוקית הנ"ל, התפרץ לרכב, גרם לו נזק וגנב ממנו שלט רחוק וטבעת. באישום השלישי מיוחסות לנאשם עבירות זהות לאלה באישום השני ובנוסף גם גניבת רכב. עולה ממנו כי בתאריך 21.11.08 התפרץ הנאשם לרכב באופן ששבר את החלון הימני, גנב ממנו רדיו דיסק, שלט ופנס מצית והעביר את הרכב למקום אחר למרחק של כ – 20 מ' לאחר ששבר את המתנע, קרע את חוטי ההנעה ועיקם את ההגה. את כל אלה עשה הנאשם בעת שהוא מפר הוראה חוקית.

ת.פ. 5717/08 - הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 413 ו סיפא לחוק, גניבה מרכב, עבירה לפי סעיף 413 ד לחוק, הכשלת שוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק. מכתב האישום עולה כי בתאריך 25.11.08 שוחרר הנאשם בתנאים מגבילים, שכללו תנאי מעצר בית מלא לבית הוריו, כי בתאריך , 2.12.08, בעודו מפר הוראה חוקית, הנאשם התפרץ ביחד עם אחר לרכב, גנב ממנו רדיו דיסק והזדהה בפני שוטר בשמו של אחר.

2. שירות המבחן ערך תסקיר. עולה ממנו כי הנאשם הינו הבכור למשפחה ברוכת ילדים המתגוררת בפזורה. הנאשם מסר לקצינת המבחן מידע סותר לגבי שנות הלימוד שסיים, כשלא ברור אם מדובר ב – 7 או 9 שנות לימוד וכן לגבי עבודתו, אם בכלל. נוכח התנהגותו בשיחה, שכללה צחקוקים שלא התאימו לתכנה, פנתה קצינת המבחן למרפאת הכלא והסתבר כי הנאשם נמצא בקשר עם הפסיכיאטרית של הכלא וכי הוא מוכר במב"ן כבעל הפרעות אישיות ומקבל טיפול תרופתי להרגעה. קצינת המבחן שוחחה עם אביו והתרשמה כי הוא מגונן על בנו, מעונין לסייע לו, אך מתקשה להציב לו גבולות. בשיחתו עימה, הנאשם הודה במיוחס לו, ביקש לחזור לביתו, אמר שלא יחזור על מעשיו אך לא שכנע ונמנע מלבטא חרטה מיוזמתו. קצינת המבחן ציינה גם שהתרשמה שהנאשם עבר חוויה טראומטית בבית המעצר, ולאור אופי התקשורת עימו התקשתה להעריך את הרקע לעבירות ואת הסיכון כי ישוב וינהג בדרך דומה, אך סברה שהנאשם חווה את מעצרו כגורם מרתיע. לפיכך, לא באה בהמלצה טיפולית והמליצה לשחררו לביתו ולהשית עליו מאסר מותנה.

3. בנסיבות הענין ביקשתי כי תוגש חוו"ד פסיכיאטרית. עולה ממנה כי הנאשם, שאינו מוכר למערכת הפסיכיאטרית, מבדיל בין טוב לרע, מודע למעשים המיוחסים לו וכשיר לעמוד לדין. עוד צויין בחוות-הדעת הפסיכיאטרית, כי התקבל הרושם שלנאשם רמת אינטיליגנציה נמוכה יחסית וידע כללי מוגבל, אם כי לא ברמת פיגור.

4. בטענותיה לעונש פרטה התובעת את העבירות שהנאשם עבר והטעימה כי שב לסורו חרף שחרורו בערבות. עוד טענה כי מדובר בנאשם המסוכן לחברה. לפיכך ביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן ולגזור עליו עונש חמור. הסניגור טען כי הנאשם לא היה דומיננטי בעבירות שעבר וכי הובל ע"י אחרים שנצלו לרעה את תמימותו. כן טען כי עבר טראומה קשה במעצר, בעת שהיה כלוא עם בוגרים ממנו, שהפכו אותו, לדבריו, לכלי שרת בידיהם וכי שב"ס לא דאג לצרכיו. עוד טען הסניגור כי לנאשם אין עבר פלילי וכי בהודאתו חסך זמן שיפוטי יקר ומשפחתו מתכוונת לשקמו. לפיכך עתר כי בית המשפט יסתפק בתקופה בה הוא נתון במעצר.

5. אין צורך להכביר מילים בעבירות הקשורות ברכב וראוי לצטט מפסק-דין שהדברים שנכתבו בו מקובלים עלי, בשינויים המחוייבים. בע.פ. 71383/04 (מחוזי תל-אביב-יפו) מדינת ישראל נ. סאמי בן ראזק סרחאן (פורסם באתר נבו) קבע בית המשפט, כי:

"כבר נזדמן לנו לא פעם להביע את דעתנו בנושא מדיניות הענישה ראויה בעבירות רכב, ובמיוחד בעבירות של גניבת רכב, וכן על חוסר היחס, לעתים – כמו בגזר הדין נושא ערעור זה - בין האמירות החמורות של בתי המשפט בגזר הדין לבין התוצאה האופרטיבית, היינו, לבין העונש הנגזר בסופו. עונשים קלים בשל עבירות רכב ובמיוחד בעבירות של גניבת רכב מהווים מסר הרתעתי שלילי. יש בכך אף מסר שלילי, מרפה ידיים, לרשויות אכיפת החוק המשקיעות מאמצים ומשאבים מרובים במניעה ובתפיסה של גנבי רכב, שכן מהמסר הזה משתמע כי המאמץ אינו מניב את התוצאה ההרתעתית הראויה, אם הוא מסתיים בסופו של דבר בענישה מופלגת לקולא. ענישה כזו סוטה ממדיניות ענישה ראויה, מהנחיות בית המשפט העליון ומכוונתו של המחוקק אשר גזר עונש של שבע שנות מאסר בשל העבירות הללו .... אנו סבורים שהעונשים המירביים בחוק אינם צריכים להיות מס שפתיים בלבד, ועליהם להוות נקודת מוצא, בשל הצורך החברתי להרתיע כנגד ביצוע העבירות הללו".

6. משנה חומרה מצאתי בכך שהעבירות נעברו במהלך כשבוע ימים, כמעט מידי יום ביומו, כאשר הנאשם שב ומפר את הוראות בית המשפט. למרות שמדובר בנאשם צעיר לימים, לא מצא שירות המבחן להמליץ על טיפול, משום שסבר כי הנאשם אינו מסוגל להסתייע בו למטרות שיקום. בנסיבות אלה ובהעדר סביבה משפחתית המסוגלת להציב לו גבולות, מתקיים חשש כבד כי יחזור לסורו. לפיכך התקשיתי לקבל את המלצת שירות המבחן, דהיינו להסתפק בתקופה בה הנאשם שוהה במעצר ולגזור עליו מאסר מותנה בלבד.

לקולא התחשבתי בהודאת הנאשם באשמה ובצירוף התיקים שחסכו זמן שיפוטי יקר וכן בכך שאין לו הרשעות קודמות. התחשבתי גם בגילו הצעיר, ובנסיבותיו האישיות המצביעות על מצב נפשי קשה והזקקות לטיפול רפואי. הנאשם אמור, איפוא, לרצות עונש מאסר ראשון בחייו, בתנאים לא קלים.

7. אשר על כן, אני גוזר עליו את העונשים כדלקמן:

16 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו דהיינו: מיום 25.11.08 עד ליום 26.11.08 וכן מיום 2.12.08 ואילך.

12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא לא יעבור עבירות רכוש המסווגות כפשע.

6 חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא לא יעבור עבירות רכוש המסווגות כעוון, הפרת הוראה חוקית ועבירות על סימן ג' לפרק ט' לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

הפקדון בסך 1,000 ₪ שהופקד בתיק ב.ש. 10444/08 יחולק בחלקים שווים בין ארבע המתלוננים, בעלי הרכבים שנפרצו ושהנאשם גרם להם נזק, כמפורט להלן: בגין ת.פ. 5568/08: ע.ת. 1 אילן כחלון, ע.ת. 2 סיגלית ירדני, ע.ת. 3 מאיר נקב. בגין ת.פ. 5717/08 – ע.ת. 3 סאלם אבו כף.

הודעה זכות הערעור.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד הצדדים.

ד. מגד, שופט

סגן נשיא