ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אבו עמאר פא-מג"ב דרום-07006200830899 :

11

בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע

פ 005192/08

בפני:

כבוד השופט ד. מגד- סגן נשיא

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

הדס הוס

המאשימה

נ ג ד

אבו עמאר יוסף - בעצמו

ע"י ב"כ עו"ד

אלנססרה יוסף

הנאשם

גזר דין

מבוא

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בצירוף תיקים בעבירות המפורטות להלן: הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 א (ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 שנעברה בתאריך 25.10.08 (כתב אישום מתוקן בת.פ.5192/08) ובתאריך 26.10.07 (כתב אישום בת.פ. 1326/08). באירוע הראשון הסיע הנאשם שני שוהים בלתי חוקיים ובאירוע השני הסיע חמישה. הנאשם הורשע גם בת.פ 1326/08 בעבירה של נהיגת רכב מנועי ללא רישיון, לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 וכן בעבירה של העדר פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל –1970.

בהסדר הטיעון סוכם , בין היתר, כי המאשימה תעתור למאסר בפועל בבית סוהר והסניגור יבקש לבחון אפשרות של ריצוי מאסר בעבודות שירות.

טיעוני ב"כ הצדדים

2. בטיעוניה לעונש עמדה התובעת על חומרת עבירת הסעת שוהים בלתי חוקיים, הנכנסים לישראל ללא פיקוח והעלולים לפגוע בביטחון המדינה והדגישה כי העבירות נעברו לצורכי פרנסה. עוד טענה התובעת כי המסוכנות הנשקפת מהנאשם גוברת נוכח נהיגתו ברכב ללא רישיון וללא ביטוח. לפיכך ביקשה כי בית המשפט יגזור עליו מאסר בפועל לריצוי בבית סוהר, מאסר מותנה, קנס, פסילת רישיון נהיגה וכן לאסור את הנהיגה ברכב נשוא כתבי האישום לתקופה של חצי שנה. הסניגור ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו נשוי ואב לשמונה ילדים, בין הגילאים 12 ושנתיים, ומובטל כעת מעבודה. הסניגור טען עוד כי הרכב נלקח על ידי המשטרה למשך 30 יום וכי הנאשם נפסל מלנהוג עד תום ההליכים המשפטיים. הסניגור הוסיף וטען כי הבעלות ברכב אינה רשומה על שם הנאשם ולפיכך אין מקום לאסור את השימוש בו.

המסגרת הנורמטיבית

3. בית המשפט העליון חזר ופסק כי יש לנקוט גישה מחמירה כלפי מסיעים, מלינים ומעסיקים של שוהים בלתי חוקיים. ברע"פ 7554/05 מורד שאולוב ואחר נ. מדינת ישראל מיום 26.12.05 קבע כב' השופט רובינשטיין, בין היתר, כדלקמן:

"לפיכך, אין יותר מחלוקת כיום, כי נוכח הפיגועים המבוצעים בתחומי מדינת ישראל מחוייבים בתי המשפט לאחוז באמות מידה עונשיות מחמירות יותר מאלה שבהן החזיקו בעבר, שכן מי שנותן ידו לשוהים בלתי חוקיים לשהות בתחומי מדינת ישראל, עלול לתת ידו למעשי זוועה נוראיים, אשר נעשים על ידי שוהים בלתי חוקיים.

לצד דברים אלה, אין גם חולק, כי כאשר "עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל" (מתוך רע"פ טלעת ח'טיב המוזכר לעיל), ניתן גם בעבירות שכאלה להקל עם העבריינים, כאשר תמיד הענישה אינדוידואלית ונגזרת מתוך הנסיבות הספציפיות של המקרה הנדון. אולם הודגש, כי בעבירות אלה תמימותו של המעסיק או הצורך הדחוף שלו להעסיק עובדים, אין בהן משום נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, המצדיקות חריגה מנורמת הענישה המחמירה והמחייבת מאסר מאחורי סורג ובריח".

4. ברע"פ 6217/05 וליד חג'אג' ואח' נ' מדינת ישראל, (ניתן בתאריך 4.9.06 פורסם בנבו) נפסק כי: "כדי להבהיר מהן אותן נסיבות אשר יצדיקו את יישומה של מדיניות הענישה המחמירה, הצביע המשנה לנשיא על דוגמאות אחדות שהמכנה המשותף להן הוא הסכנה המוגברת שהן טומנות בחובן: הסעה של תושבי האזור שאינם מוכרים לנאשם לישראל, וממילא לא ידועות לו מטרותיהם".

לאחרונה שב והתייחס בית המשפט העליון לסוגייה שבפנינו וקבע:

"בהקשר הקרוב של המסיעים, המלינים והמעסיקים את השוהים הבלתי חוקיים, שחטאתם אומנם עולה משל הללו, שכן - כאמור- חוטאים הם ומחטיאים את הרבים, ומכאן גישת המחוקק שהחמירה עמהם, וכך גם בתי המשפט ... אוסיף את קולי לגישה המחמירה כלפי המסיעים, המלינים והמעסיקים, שהם על פי רוב ישראלים העוברים על החוק לשם בצע כסף, ולא למען פת לחם". ( ראה: רע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל פורסם בנבו בתאריך 5.5.09 מפי כב' השופט רובינשטיין).

כב' השופט דנציגר הוסיףדברים תחת הכותרת "הרהורים באשר לדרך ההתמודדות הרצויה עם תופעת השוהים הבלתי חוקיים" וכתב כי:

"לטעמי, הדרך שעל רשויות אכיפת החוק ומערכת בתי המשפט לנקוט בה על מנת להירתם למאמץ שירוש תופעת השוהים הבלתי חוקיים היא להתמקד בתושבי מדינת ישראל שמסיעים, מלינים ומעסיקים שוהים בלתי חוקיים... על מנת להגשים תכלית זאת יש להרתיע את תושבי מדינת ישראל שמסיעים, מלינים ומעסיקים שוהים בלתי חוקיים מליצור קשר מכל סוג שהוא עם האחרונים, וזאת על ידי חקירתם של החשודים בסיוע לשוהים הבלתי חוקיים על ידי משטרת ישראל, העמדתם לדין פלילי במקרים המתאימים והשתת ענישה מרתיעה בגין עבירות לפי סעיף 12א לחוק, כפי שעמד על כך כבוד השופט י' טירקל ברע"פ 5198/01 חטיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 169 (2001):

"אם אין אוזנו של העבריין בכוח קשובה לקול דמי קורבנות הפיגועים, אולי יישמע לקול הסוגר והבריח הננעלים על העבריינים".

המסר שצריך לצאת תחת ידיהם של רשויות אכיפת החוק ומערכת בתי המשפט אל תושבי מדינת ישראל הוא שעליהם להימנע מהושטת סיוע לשוהים בלתי חוקיים. כל מי שינהג שלא על פי מצוות הדין הרי שתמוצה עמו מלוא חומרת הדין."

5. להלן אסקור מספר מקרים של נאשמים תושבי ישראל שהורשעו בעבירות על חוק הכניסה לישראל, שענינם נדון גם בבית המשפט העליון.

רע"פ 7114/07 האני עיסה נ. מדינת ישראל תק-על 2007 (4) 3413 מתאריך 9.12.07 (כב' השופט ג'ובראן). באותו מקרה הרשיע בית משפט השלום בכפר-סבא את הנאשם, שנאסר עליו להחזיק ברישיון נהיגה, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשלוש עבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים, בגין שלושה אירועים שונים, ועבירה אחת של הפרת הוראה חוקית. בית המשפט השלום גזר מאסר בפועל לתקופה של 11 חודשים, מאסר מותנה, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה על תנאי ובפועל והורה גם לחלט את רכבו. בית המשפט נימק את גזר-הדין בין היתר בכך שלנאשם היו הרשעות בעבירות אלימות ורכוש, כי המעשים בגינם הורשע אינם מהווים מעידה חד פעמית בעבירות על חוק הכניסה לישראל, שכן הנאשם נעצר והוזהר ולמרות זאת שב לסורו שלוש פעמים לצורך רווח כספי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהוגש על גזר-הדין וכך עשה גם בית המשפט העליון לגבי בקשת רשות ערעור.

6. ברע"פ 2186/06 נאדר ראזם נ' מדינת ישראל תק-על 2006(1), 3930 דן בית המשפט העליון בענינו של נאשם שנדון בבית משפט השלום לארבעים וחמשה ימי מאסר בפועל בגין עבירה של הסעת שלושה שוהים בלתי חוקיים בשני מקרים. ערכאת הערעור ובית המשפט העליון לא מצאו מקום להתערב בעונש. אלה היו פני הדברים גם ברע"פ 1921/06 אבו בדאר נ' מדינת ישראל תק-על 2006(1), 3063 . הנאשם נדון בבית משפט השלום לשלושה חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה בגין הסעת 12 שוהים בלתי חוקיים. כן הדבר ברע"פ 1347/06 מוחמד אלעסאם נ' מדינת ישראל תק-על 2006(1) 2377. הנאשם נדון למאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים ולעונשים אחרים בגין הסעת 5 שוהים בלתי חוקיים במקרה אחד ושמונה שוהים בלתי חוקיים במקרה נוסף. ברע"פ 10314/03 מוחמד גאלולי נ. מדינת ישראל מיום 26.11.03 קבעה כב' השופטת חיות, כי עונש מאסר של 4 חודשים, בעבירות של העסקה והסעת תושב השטחים, הינו עונש מתון וסביר התואם את רמת הענישה במקרים כאלה.ו

7. להלן אפרט מספר מקרים בהם בתי המשפט המחוזיים דנו בערעורים שהוגשו על עונשים שהושתו בבתי משפט השלום על נאשמים תושבי ישראל שעברו על חוק הכניסה לישראל.

בע.פ. 7227/05 בית משפט מחוזי באר-שבע מדינת ישראל נ. אליאסוב ניסן תק-מח(1) 2006 , 2848 נדון ערעור על קולת העונש שנגזר על המשיב שהורשע בהעסקת שוהה בלתי חוקי. בית משפט השלום דן אותו לשלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס. ערכאת הערעור העמידה את העונש על שני חודשי מאסר לריצוי בבית סוהר וציינה כי אינה ממצה עמו את חומרת הדין.

8. הנאשם אל צאנע טאלב נדון בבית משפט השלום לשישה שבועות מאסר בפועל וכן לעונשים נוספים בגין הסעת שוהה בלתי חוקי במשך שבועיים רצופים. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בעונש (ע.פ. 70651/05 אל צאנע טאלב נ' מדינת ישראל תק-מח 2006 (2) 2519 ) .

בית המשפט המחוזי בירושלים נדרש לסוגיית הסעת שוהה בלתי חוקי בע.פ. 2456/08 מדינת ישראל נ. מרדכי כהן תק-מח 2008(3) 14391. בית המשפט קבע, בין היתר, כי אף שמדובר באדם נורמטיבי, שזו לו הרשעתו הראשונה הרלוונטית, אין בה, לכשעצמה, להצדיק חריגה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים אלה המושכת (כהגדרתו) לעבר הטלת מאסר בפועל, שלא ירוצה בעבודות שירות.

9. בת.פ. 2064/06 מדינת ישראל נ. יאסר מסרי תק-מח 2007 (1), 10082, דן כב' השופט דרורי בעניינו של נאשם שהורשע בין היתר בעבירות הסעת שוהה בלתי חוקי בשכר וקבע כי:

"... ברם, כאשר עוסקים אנו באדם המסיע נוסעים בשכר, שאינם מכירים את הנוסע עימהם - יש להחמיר עימו ולהענישו במאסר בפועל. הנאשם שלפנינו הוא נהג רכב מסחרי, אשר כאמור בחלק הכללי של כתב האישום, שותף לעסק מסחרי של הסעות שב"חים, ולכן נכנס לקטגוריה זו. המקרה שלפנינו אינו משתבץ בחריגים, אלא הוא המשקף את הכלל ואף נמנה על המקרים החמורים שבהם, שכן מדובר באדם שעבר פעמיים על חוק עבירת הסעת השוהים הבלתי חוקיים, כאשר בכל פעם, הנוסעים - שהיו 14 בפעם הראשונה ו- 13 בפעם השנייה - הם אנשים אחרים, שאינם מוכרים לנאשם; פעולות ההסעה היו בשכר, שכן הנאשם מפעיל את הרכב המסחרי בשכר".

איסור השימוש ברכב

10. בסעיף12א (ג2) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב- 1952 נקבע כי:

"בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5) יורה בצו, נוסף על כל עונש אחר, על איסור השימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של שישה חודשים (להלן - צו איסור שימוש), אלא אם כן ראה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי יש לאסור את השימוש ברכב לתקופה קצרה יותר; בצו איסור השימוש יקבע בית המשפט את מקום העמדת הרכב בתקופת איסור השימוש".

כאמור לעיל ברע"פ 7114/07 האני עיסה נ. מדינת ישראל 2007 (4) 3413 (כב' השופט ג'ובראן) מתאריך 9.12.07. הורה בית המשפט העליון על חילוט רכב במקרה בו נאשם, למרות שהוזהר על ידי המשטרה, המשיך להסיע שוהים בלתי חוקיים בשלוש הזדמנויות שונות. בע"פ 6751/06 פאטמה אבו חמדיה נ' מדינת ישראל תק-על 2007(2), 1783 דן בית המשפט העליון בטענתה של המערערת כי הינה הבעלים של רכב ששכר שוכר מסוים ולפיכך חילוטו כמוהו כענישתה על מעשה בו לא חטאה. בית המשפט קבע כי החילוט הינו אמצעי נוסף וככל הנראה אפקטיבי, אשר נועד להילחם בתופעה נפוצה בה כרוכה סכנה רבה לציבור.

מן הכלל אל הפרט

11. הנאשם שבפנינו הורשע בעבירות הסעת שוהים בלתי חוקיים שחזרו על עצמן ונעברו בהפרש של כשנה. באירוע נשוא ת.פ 1326/08 נהג הנאשם ברכב ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח וזו נסיבה נוספת לחומרה. לנאשם עבר פלילי בעבירות תקיפת עובד ציבור ואי מניעת פשע. נוכח הפסיקה שפורטה לעיל, הדוגלת בגישה מחמירה כלפי מסיעי שוהים בלתי חוקיים, ומאחר שלא הוכח כי "עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל", לא ניתן להסתפק במאסר לריצוי בעבודות שירות.

לא מצאתי שהתקיימו בנאשם נסיבות מיוחדות שיצדיקו איסור נהיגה ברכב לתקופה קצרה יותר משישה החודשים שהמחוקק קבע בחוק הכניסה לישראל. המחוקק לא החיל את הוראת סעיף 12א (ג2) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב- 1952 רק על נאשמים שהזכויות ברכב, באמצעותו עברו את העבירה, נרשמו על שמם. מלשון הסעיף אנו למדים כי המחוקק קבע, בלשון ציווי, הסדר מיוחד לפיו במקרה של הרשעה בעבירות עפ"י חוק הכניסה לישראל, שעניינן רכב, חובה על בית המשפט להורות על איסור שימוש של שישה חודשים.

הנאשם נהג באותו הרכב (מסוג "טויוטה" מספר רישוי 9749560) פעמיים, בהפרש של כשנה זה מזה. מכאן מתבקשת המסקנה כי אין מדובר בצירוף מקרים גרידא. יתרה מזאת, בשום שלב ולמרות שהרכב נתפס כבר ע"י המשטרה למשך 30 יום, הבעלים הרשום של הרכב לא טרח לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה, המתייחסת גם לזיקה שיש לו, אם בכלל, לרכב הנדון. הדברים מלמדים כי הנאשם נוהג מנהג בעלים ברכב, למרות שהבעלות בו אינה רשומה על שמו.

12. בד בבד, עלינו לזכור כי הענישה הינה אינדיבידואלית ומחייבת בחינת נסיבותיו האישיות של כל נאשם באשר הוא. ראוי לשקול לקולא כי הנאשם לא הורשע בעבר בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים. שקלתי לזכותו כי הינו אב לשמונה ילדים ומובטל מעבודה. הוא הודה במיוחס לו, צירף תיקים וחסך זמן שיפוטי. התחשבתי בכך שנפסל לנהוג עד תום ההליכים המשפטיים בהחלטה מתאריך 26.10.08 בתיק ב.ש. 9576/08 וכי הרכב נלקח ממנו לתקופה של 30 יום.

13. אשר על כן, נוכח הנימוקים לחומרה ולקולא אני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א. 2 חודשי מאסר בפועל לריצוי בבית סוהר.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא לא יעבור הנאשם עבירות על חוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952, עבירה של נהיגת רכב מנועי ללא רישיון, לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 וכן עבירה של העדר פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל –1970.

ג. קנס בסך 3,000 ₪ שיקוזז מהפקדון.

ד. לאחר שהתחשבתי בתקופה הארוכה שחלפה מאז החליט בית המשפט לפסול את הנאשם מלנהוג, אני פוסל אותו מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים ואולם פסילה זו תהא על תנאי, כשהתנאי הוא שתוך 3 שנים ממועד שחרורו מהכלא לא יעבור עבירות על חוק הכניסה לישראל.

ה. אני אוסר את השימוש ברכב מסוג "טויוטה" מספר רישוי 9749560 למשך חמישה

חודשים שימנו מיום גזר הדין. הנאשם יעמיד לאלתר את הרכב במשטרת העיירות.

הודעה זכות הערעור.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד הצדדים.

ד. מגד, שופט

סגן נשיא

ב"כ הנאשם:

אני מבקש עיכוב ביצוע. הנאשם משוחרר בתנאים ואני מבקש שהתנאים יחולו בתקופת העיכוב. הנאשם משוחרר כנגד הפקדה של 3,000 ₪ וערבות עצמית וצד ג'. הנאשם התייצב לכל הדיונים.

ב"כ המאשימה:

אין התנגדות.

החלטה

בהסכמת התובעת מעכב ביצוע גזר-הדין ל – 45 יום.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד הצדדים.

ד. מגד, שופט

סגן נשיא