ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבו נוירה ג'ומעה נגד אלדראגה הלאלה ואח' :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע

בש"א 000027/09

בת.א. 001657/06

בפני:

כב' השופט - עידו רוזין

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

אבו נוירה ג'ומעה

ע"י ב"כ עו"ד

ענבל אביב

המבקש (צד ג')

נ ג ד

1. אלדראגה הלאלה

2. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ

(התובעת)

(שולחת ההודעה לצד ג')

ע"י ב"כ עו"ד

ליפא ליאור

המשיבות

החלטה

1. המבקש, הוא הצד השלישי, עותר לבטל את פסק הדין שניתן נגדו, ביום 18.12.06, עקב אי הגשת כתב הגנה.

2. תחילתם של ההליכים בתביעה שהגישה המשיבה מס' 1 (היא התובעת בתובענה), לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים שארעה ביום 28.03.05.

התאונה ארעה בהיותה של המשיבה מס' 1 הולכת רגל, בכביש 40, ליד תחנת דלק פז ברמת חובב, היא נדרסה על ידי רכב, אשר היה נהוג על ידי המבקש.

המשיבה מס' 1 הגישה את תביעתה כנגד המבקש וכנגד המשיבה מס' 2 (להלן: "קרנית"), בשל כך, שהרכב בו נהג המבקש, לא היה מבוטח בביטוח חובה כחוק.

כאמור, בזמן תאונת הדרכים, המבקש היה מי שנהג ברכב וגם היה הבעלים הרשום של הרכב במשרד הרישוי (ראה נספח א' לתגובת המשיבה מס' 2).

3. המבקש נתבע בתובענה באופן אישי (נתבע מס' 1), ואף צורף כצד ג' על ידי קרנית, שולחת ההודעה. המבקש לא הגיש כתבי הגנה, לא כנתבע בתובענה, ואף לא כצד ג'.

לא ניתן כנגד המבקש פסק דין במסגרת היותו נתבע בתובענה. פסק הדין שביטולו מתבקש – מתייחס לפסק הדין שניתן כנגד המבקש, כצד ג', בהודעה שהגישה קרנית.

4. המבקש הגיש את הבקשה ביום 05.01.09, היינו כשנתיים לאחר מתן פסק הדין.

קרנית מתנגדת לבקשה, וטענותיה מפורטות בתגובה מיום 18.01.09.

בהחלטתי מיום 19.01.09, איפשרתי למבקש ליתן תשובה לטענות שהועלו ע"י קרנית – אך המבקש בחר שלא להגיש תשובה.

5. לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, אני קובע, כי יש לדחות בקשת המבקש מכל אחד ואחד מהנימוקים המפורטים בתגובתה של קרנית, וכפי שיפורט להלן.

בעניין מועד הגשת הבקשה

6. עלינו לבחון תחילה, האם הבקשה הוגשה במועד שנקבע בתקנות, היינו בתוך 30 ימים מהמועד שהומצא למבקש פסק הדין שניתן נגדו.

בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), נקבע, בין היתר:-

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו…" (הדגשה שלי – ע.ר.).

7. המבקש הציג שלל גירסאות באשר למועד קבלת פסק הדין.

גירסה אחת של המבקש, מפורטת בסעיף 7 לתצהירו, במסגרתו טוען המבקש, כי הוא קיבל את פסק הדין כשנתיים וחצי לאחר מועד התאונה. עפ"י גירסה זו, פסק הדין הומצא למבקש במהלך חודש ספטמבר 2007, והבקשה הוגשה בחלוף כ – 15 חודשים (ביום 05.01.09).

גירסה שנייה של המבקש, מפורטת בסעיף 6 לתצהירו, במסגרתו טוען המבקש, כי הוא קיבל לידיו עותק מהסכם הפשרה שבין קרנית למשיבה מס' 1 (התובעת). הסכם פשרה זה גובש בחודש נובמבר 2007 ובמסגרת סעיף 8 שבו, מצויינת העובדה בדבר מתן פסק הדין כנגד המבקש. אם גירסתו זו של המבקש תתקבל – הרי שהוא נחזה כמי שידע על כך שניתן נגדו פסק דין, החל מחודש נובמבר 2007 או בסמוך לכך. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף כ – 14 חודשים מאז שידע על פסק הדין.

גירסה שלישית של המבקש, מפורטת בהודעה שהגיש המבקש ביום 25.01.09 (ללא תצהיר), בה מציין בא כוחו, כי למבקש נודע לראשונה על מתן פסק הדין "רק לפני כשלושה חודשים (המבקש אינו זוכר מועד מדוייק), כאשר קיבל לביתו אזהרה מההוצאה לפועל על פתיחת תיק כנגדו".

בכל הנוגע לשלל הגירסאות מטעם המבקש, בעניין מועד קבלת פסק דין, נראה שהמבקש נתפס בהודעה שמסר בתצהירו שתמך בבקשה, כ"הודאת בעל דין" , והוא נחזה כמי שקיבל את פסק הדין בין 14 ל – 15 חודשים קודם הגשת הבקשה. הכלל הוא ש"אדם נתפס על הודאתו" לאמור: הודייה – של אדם מחייבת אותו, ועשוייה היא לשמש ראיה יחידה לקביעת ממצאים לחובתו, ולחרוץ בכך את גורלו של המשפט שבו הוא בעל הדין (ראה בספרו של המלומד, יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1191).

יוצא איפוא, כי המבקש לא הגיש הבקשה לביטול פסק הדין במועד, אלא באיחור של כ – 14 חודשים.

8. המבקש לא הגיש כל בקשה להארכת המועד.

ביהמ"ש ציפה שתוגש התייחסות המבקש בכל הנוגע לעניין מועד הגשת הבקשה, אך המבקש בחר שלא להגיב לעניין מרכזי זה, למרות שקרנית מייחסת לו משקל רב בתגובתה.

9. המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, הינו מועד שנקבע בחיקוק.

תקנה 528 לתקנות קובעת, כי ביהמ"ש רשאי להאריך את המועד מטעמים מיוחדים שירשמו.

נקבע כבר, כי לעניין "הטעמים המיוחדים", צריך שיהיו טעמים אובייקטיבים שאינם בשליטת בעל הדין המבקש הארכת מועד ומקורם בגורם חיצוני - וכאן בענייננו, לא מצאתי כל טעם אובייקטיבי ו/או טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד.

למונח "טעם מיוחד" לא ניתן פירוש בהוראות הדין, ורשימה של טעמים מיוחדים לא מופיעה בתקנות, כך שעל ביהמ"ש לבחון מכלול הנסיבות, וכאן שקט המבקש על שמריו לפחות ממועד קבלת פסק הדין, לא הגיש הבקשות הצריכות, ולעניין זה יפים דברי כב' השופט נ. הנדל (מחוזי - ב"ש) בבר"ע 1532/97 אלומנריקס בית מסחר נ. ארביב אשר, תק-מח (1) 606:-

"בבוא בימ"ש או הרשם לשקול את האיחור יש חשיבות למידת האיחור. כלל זה אינו סותר את העובדה המשפטית שגם איחור של יום אחד, איחור הוא. יחד עם זאת אם נכון הדבר ש"ככל שהאיחור גדל, מצבו של מבקש ההארכה קשה יותר"...".

בענין מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין כבר נקבע, כי "אין להיזקק לבקשה שהוגשה באיחור רב" - ראה בע.א. 366/81 פלונית נ. היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל"ה (4) 148, 144.

גם אם היינו מתעלמים מהמחדל של אי הגשת הבקשה להארכת מועד, הרי שאף מעיון בבקשה לא העלה המבקש כל נימוק או הסבר סביר אחר, לגבי העיכוב בהגשת הבקשה דנן.

אשר על כן ומכל האמור לעיל, יש לדחות בקשת המבקש, כבר בשלב זה, מבלי לבחון יתר המבחנים הצריכים, שכן בהעדר טעמים מיוחדים, די בשיהוי ובזמן שחלף עד להגשת הבקשה כאן - כדי להביא לדחיית הבקשה.

בעניין המבחנים האחרים

10. לפנים משורת הדין, אתייחס עוד למבחנים האחרים הצריכים בחינה בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לביטול פסק דין- ויש לקבוע כבר, כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, גם לאור המבחנים האחרים.

11. כאמור, בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן, עליו להבחין בין ביטול מתוך "חובת הצדק" לבין ביטול בתוקף "שיקול דעתו של ביהמ"ש".

ביטול מתוך "חובת הצדק"

12. ככלל, ביטול מתוך חובת צדק יעשה, כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד פגום, ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש, אז יבוטל פסק הדין, מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה.

בענייננו אין כל טענה לפגם בהמצאה, כך שלא עומדת למבקש הזכות לעתור לביטול פסק הדין, מתוך חובת הצדק.


13. למותר לציין כי בהחלטה אחרת שניתנה על ידי בימ"ש זה, בענין ציקו אברהם נ' בנק הפועלים ת.א. 6942/01 (טרם פורסם) - הבעתי דיעה, כי בעל דין המאחר את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, ולא הביא טעמים מיוחדים להארכת המועד, למעשה "איבד" את הזכות לעתור בבקשה לביטול פסק דין, מתוך חובת הצדק.

14. כאמור, במקרה שבפני אין הצדקה לבטל את פסק הדין מתוך "חובת הצדק".

ביטול פסק דין מתוקף שיקול הדעת של בית המשפט

15. אחר שדחיתי את בקשת המבקש לביטול פסק הדין מתוך "חובת הצדק", יש לבחון אם ניתן לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול הדעת, ובבואי לבחון עניין זה, עלי להציג שני המבחנים הבאים:-

א. מהי הסיבה אשר גרמה למחדל בעטיו נמנע המבקש מלהגיש כתב הגנה ?

ב. מהם סיכויי הצלחתו של המבקש, אם יבוטל פסק הדין- ויותר לו להגיש כתב הגנה - וזהו כאמור עיקר העיקרים.

16. לעניין השאלה הראשונה לא הביא המבקש בתצהירו תשתית עובדתית מספקת לסיבה שגרמה לכך שלא הגיש כתב הגנה בהודעה לצד ג' (אין גם הסבר, מניח את הדעת, לאי הגשת הבקשה במועד).

טענתו של המבקש בעניין אי הגשת כתב הגנה, מפורטת בסעיף 5 לתצהירו:-

"מאחר ואינני מבין בעניינים משפטיים ועטיה אלרומילי טיפל בביטוח הרכב עבורי, העברתי לו את המסמכים שקיבלתי בעניין על מנת שיעביר לעוה"ד שיטפל בחבות ויטפל בתביעה בשמי".

כאמור המבקש לא נהג כפי שמצופה מבעל דין, ולא התייחס ברצינות המתבקשת מהתובענות שהוגשו כנגדו.

17. גם בענין סיכויי ההגנה יש לציין, כבר עתה, כי אין בידי המבקש כל טענת הגנה ראויה לדיון. אין מחלוקת שבזמן התרחשות התאונה, למבקש לא היתה תעודת ביטוח חובה כדין. המבקש מציין בסעיף 8 לתצהירו, כי תעודת הביטוח שהיתה בידיו, "כנראה היתה מזוייפת ולכן נותרתי ללא כיסוי ביטוחי".

בסעיף 8 לבקשה, טוען המבקש, כי יש לאפשר לו להתגונן, בין היתר, על מנת שיתאפשר לו לשלוח הודעה לצד ג', לסוכנות הביטוח, שהיתה מעורבת, לטענתו, בזיוף תעודת הביטוח.

ייתכן ויכולה לעלות למבקש טענה כנגד מי שזייף את תעודת הביטוח, ואולם – המבקש רשאי להגיש תביעה נפרדת בעניין זה.

אין בטענות שהמבקש מעלה כדי להראות שיש לו סיכויי הגנה בתובענה שהגישה נגדו קרנית.

18. טעם נוסף לדחיית הבקשה, כי יש לתת משקל ממשי לאינטרס של הצד שכנגד, אשר זכה בפסק דין, אשר הפך לחלוט (לפני כשנתיים וחצי), ובהקשר זה יש לייחס את עיקר המשקל כדי לתחום גבול של סופיות להליך.

19. מכל האמור לעיל יש לדחות הבקשה לביטול פסק הדין.

סוף דבר

20. אין אני נכנס לדרך התנהלות העניינים של המבקש, אולם הואיל והבקשה הוגשה באיחור, אין בקשה להארכת מועד, אין טעם מיוחד להארכת המועד, אין הסבר מניח את הדעת לאי הגשת כתב הגנה במועד ואין למבקש טענות הגנה ראויות לדיון – אין מקום לקבל הבקשה ולבטל את פסק הדין שניתן.

21. אשר על כן ומכל המקובץ אני מורה על דחיית הבקשה.

22. בנסיבות העניין, אני מחייב את המבקש לשאת בהוצאות המשיבה מס' 2, בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

23. מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

24. בשולי הדברים מצאתי להתנצל בפני בעלי הדין על העיכוב במתן ההחלטה שנובע, בין היתר, מהעומס המוטל על ביהמ"ש.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

_______________

עידו רוזין, שופט

שם הקלדנית: אתי אוחיון