ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד שרים ואח' :

6


מדינת ישראל

בית משפט השלום

ב א י ל ת

בש 001559/09

בתיק עיקרי: פ 001288/09

בפני:

כב' השופט י. עדן

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד:

אבנעים

המבקשת

המאשימה

נ ג ד

1. שרים אליהו – 021591581 - בהעדר

2. טגניו יוסף – 015804172

ע"י ב"כ עוה"ד:

מויאל

מהסניגוריה הציבורית

המשיבים

הנאשמים

נוכחים:

ב"כ המבקשת

המשיב 2 ובא-כוחו

החלטה למשיב 2

1. זוהי בקשה למעצר המשיב 2 (להלן: "המשיב" או "המשיב 2") עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2. כנגד המשיב 2 הוגש כתב אישום המייחס לו ולמשיב 1 עבירה של סחר בסם מסוכן, ולמשיב 1 גם עבירה של העלבת עובד ציבור.

ב"כ המשיב 1 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר והדיון בעניינו נדחה לקבלת תסקיר שירות מבחן.

3. על פי האמור בכתב האישום, לאחר אמירה של המשיב 1 לשוטר כי יוכל למסור לו סמים מכל סוג שהוא, אושר לשוטר ביצוע עיסקה מבוקרת, הוא אמר למשיב 1 כי הוא רוצה לקנות ממנו סמים, השניים נדברו בענין מחירים וסוגים של סמים, ונפגשו במסעדה שם העביר השוטר למשיב 1 50 ש"ח. השוטר והמשיב 1 נסעו לטיילת, שם ירד המשיב 1 מקטנועו של השוטר ופגש במשיב 2, ולאחר שיחה קצרה בין שני המשיבים חזר משיב 1 לשוטר ואמר לו כי יביא לו סך 200 ש"ח, וכי על המשיב 1 ללכת להביא את הסם ממקום סמוך שם הוא מוסלק ובתמורה יעביר הוא לשוטר סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 8 גרם, השוטר העביר סך 150 ש"ח נוספים למשיב 1 אשר הועברו למשיב 2.

על פי כתב האישום, בסמוך לאחר האמור הגיע המשיב 2 למקום אליו הגיעו המשיב 1 והשוטר, וכשנפגשו המשיבים העביר המשיב 2 למשיב 1 סם מסוכן מסוג חשיש במשקל העולה על 6.8365 גרם נטו, ובסמוך לאחר מכן העביר משיב 1 לשוטר סם מסוכן מסוג חשיש במשקל האמור וזאת לאחר שנטל מהסם חתיכה תוך שהוא מציין בפני השוטר שזה בשבילו וכי הוא יחזיר לו. בהמשך בעת מעצרם נמצא משיב 1 מחזיק בכיסיו 2 קוביות של סם מסוכן מסוג חשיש, והמשיב 2 נמצא מחזיק בחלק משטרות הכסף אשר נמסרו לו על ידי המשיב 1. למשיב 1 מיוחסת גם עבירה של העלבת עובד ציבור בשל דברים שאמר לחוקר שחקר אותו.

4. ב"כ המבקשת טוען לקיומן של ראיות לכאורה כמו גם עילת מעצר, ובנוסף לתיק זה מפנה לשני תיקים נוספים אשר הוגשו בהם כתבי אישום כנגד המשיב 2, וההליכים בהם הותלו, ושעניינם עבירות של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית (פעמיים) והעלבת עובד ציבור.

5. ב"כ המשיב טוען להיעדר ראיות לכאורה. לטענתו לא היה כל מגע בין השוטר למשיב, רק שטר אחד לטענתו נתפס אצל המשיב (מדובר בשטרות שצולמו מראש) וכי המשיב עובד בטיילת ונעצר 3 שעות לאחר האירוע, זמן בו עוברים מאות ואף אלפי בני אדם. כמו כן, לא היה קשר עין רציף בין קבלת הדבר מה לידי המשיב 1 ועד שהתקבל לידי השוטר. בנוסף נטען כי כשנעצר לא נתפס על גופו של המשיב כל סם, ועוד נטען על חסר בדוח המקורי של השוטר אשר הושלם בדוחות נוספים.

6. בהליך זה שמכח סעיף 21 לחוק המעצרים, אין בית המשפט מכריע בדין אם לחייב נאשם או לזכותו, ואין להידרש לבקשה למעצר כמו שהייתה הכרעת דין. השאלה הינה קיומו של פוטנציאל הרשעתי, בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות אשר מבססות אשמה מעל לכל ספק סביר. ראה בש"פ 6187/95, מ"י נ' סלימאן אלעביד (1995), לא פורסם, בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פד' נ (2) 133, בש"פ 825/08 מדינת ישראל נ' מוחמד דחלה פד' נב (1) 625.

7. אין כאן מחד הכרעה בתיק עצמו, או כניסה לשאלת מהימנות עדים, אך יש בחינה של ממש את חומר הראיות והסתכלות על התוצאה האפשרית של ההליך הפלילי, לא רק בשים לב לראיות התביעה, אלא גם לעוצמתן, להגיון הדברים ולראיות הגנה ככל שישנן.

8. בחינת חומר החקירה באספקלריה של המבחנים האמורים מביאה למסקנה כי לא קיימות ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום.

9. דוח הפעולה של השוטר מיום 19.5.2009 מתאר את העיסקה ואת המפגשים המתוארים בכתב האישום, לרבות העברת הכסף מהמשיב 1 למשיב 2, והעברת דבר מה מהמשיב 2 למשיב 1. במזכר הבהרה מתאריך 24.5.2009 כותב השוטר כי זיהה את המשיב כמי שנתן וקיבל כסף והעביר דבר מה למשיב 1.

פקד זוהר מתאר במזכרו מיום 19.5.2009 את המפגש בו צפה ובמסגרתו המשיב 1 נתן למשיב 2 דבר מה. על פי השוואה למזכרו של השוטר שביצע את העיסקה מדובר בהעברת הכסף מהמשיב 1 למשיב 2.

עוד הבהיר השוטר במזכרו מיום 20.5.2009 טעות בשמו של המשיב 2 בדוח הפעולה.

גירסתו של המשיב 2 בחקירתו היא שהוא אכן קיבל מהמשיב 1 כסף אולם ביחס לפגישה השניה הוא אומר "לא נתתי לו שום דבר" (חקירתו מיום 21.5.2009 שורה 77). בשורה 108 אומר המשיב 2 כי המשיב 1 היה חייב לו כסף ונתן לו, ובשורה 121 חוזר ואמר כי לא נתן שום דבר.

גירסתו זו של המשיב 1 נועדה להרחיקו לגמרי מנתינה של דבר כלשהוא, אולם לפי דוח השוטר, הוא נתן למשיב 1 דבר מה.

טענתו של ב"כ המשיב ביחס לכך שקיבל רק שטר אחד ולא שניים מהמשיב 2, וכי עוברים בטיילת הרבה אנשים חסרת משמעות ואין בה כדי לצמצם את מעורבותו או להרחיקו, הואיל והמשיב 2 עצמו מאשר במפורש כי קיבל כסף מהמשיב 1, אשר לטענתו היה חייב לו.

10. מכל האמור, בפנינו ראיות לכאורה לכך שחלק מהכסף שנמסר למשיב 1 עבור רכישת הסם הגיע לידי המשיב 2, וראיות לכאורה לכך שזמן קצר לפני שהעביר המשיב 1 לשוטר את הסם, העביר המשיב 2 למשיב 1 דבר מה.

מדובר במכירה המורכבת ממספר אירועים אשר ביניהם מרווחי זמן, ומרווח זמן נוסף של מספר שעות עד למעצרם של המשיבים.

כך, הכסף נמסר למשיב 1 במהלך שני מפגשים. במפגש נוסף המשיב 1 נותן למשיב 2 חלק מכסף זה.

במפגש נוסף המשיב 2 נותן דבר מה למשיב 1. אין קשר עין רציף עם דבר מה זה. המשיב 1 מגיע מהפגישה עם משיב 2 לקטנועו של השוטר, הם נוסעים למקום אחר, ושם מתבצעת העיסקה.

המעצר מתבצע זמן מה לאחר מכן, לאחר שמנותק מגע בין השוטר לבין המשיב 1. המעצר מתבצע כשלוש שעות לאחר מכן.

ב"כ המבקשת מאשר, בהגינותו, כי השוטר לא שמר על קשר עין עם אותו דבר מה אשר נמסר על ידי המשיב 2 למשיב 1 כמתואר לעיל.

11. אין בפני ראיה ישירה לכך שהמשיב 2 מסר סם מסוכן למשיב 1. הלכה למעשה אין בפני כל ראיה שהיא לכך. השוטר רואה מסירת דבר מה. דבר מה זה אינו מזוהה, וגם אין איתו קשר עין רציף. לאחר שהמשיב 1 נוסע עם השוטר מהמקום למקום אחר, מתבצעת העיסקה.

אני רואה חשיבות לכך שמעצר המשיב 1 והחיפוש עליו נערכו מספר שעות לאחר מכן, שכן במשך פרק זמן זה, אותו דבר מה האמור, ככל שלא היה הוא סם, יכול להיות שיצא מחזקתו של המשיב 1, ואין בחיפוש בכליו של המשיב 1 כדי ללמד מה הוא קיבל מספר שעות קודם לכן מהמשיב 2.

12. אכן, השתלשלות האירועים האמורה יש בה כדי להקים חשד סביר כנגד המשיב 2, וניתן לומר אף חשד כבד. אולם האבחנה בין קיומו של חשד סביר לבין קיומן של ראיות לכאורה היא אבחנה מהותית, והמבחן להכרעה בבקשה זו הוא קיומן או היעדרן של ראיות לכאורה.

13. אני סבור כי עיבודן של הראיות שבפני במהלך המשפט איננו יכול להוביל להרשעה מעל לכל ספק סביר.

מדובר בראיות נסיבתיות אשר בין שרשרת האירועים הקושרת אותן חולפים פרקי זמן.

גם אם נצא מנקודת הנחה כי כל העובדות המתוארות בדוחות השוטרים, כולן, יוכחו בבית המשפט, וישמשו כבסיס ראייתי שהוכח לצורך מתן הכרעת דין, אזי אינני סבור כי יהיה בהן כדי להביא לביסוס אשמה מעל לכל ספק סביר.

אין בפני אלא את הראיות הקיימות כעת, ובהנחה שיהפכו הן לראיות של ממש, הרי שאין בתוכנן המהותי כדי להוות פוטנציאל הרשעתי.

14. מסירת דבר מה לא מזוהה וללא קשר עין עימו, זמן מה לפני עיסקת סמים, אינו יכול לבסס הרשעה מעל לכל ספק סביר, בפרט כאשר מדובר שלא במהלך אחד צמוד של אירועים אלא באירועים המרוחקים בזמן ובמקום.

מדובר בראיות נסיבתיות ולא ניתן לומר כי הן מביאות רק למסקנה הגיונית אחת, והיא כי אותו דבר מה לא מזוהה ושלא נשמר עימו קשר עין, היה כלל סם, או בפרט אותו סם שנמכר לשוטר לאחר מכן, במקום אליו נסעו המשיב 1 והשוטר. ראה ע"פ 6096/94, מנצור נ' מדינת ישראל, פד' נ(3) 732.

המשיב 2 מוסר כי אכן קיבל חלק מהכסף מהמשיב 1 אולם הוא נותן הסבר, כי הלה היה חייב לו כסף. לא ניתן לשלול הסבר זה כהסבר בלתי הגיוני או בלתי סביר, ולפיכך לא ניתן לקבוע מעצם הימצא השטרות בידי המשיב 2, כי הדבר מוביל למסקנה היחידה שהיא כי הכסף נמסר למשיב 2 כתמורה לסמים.

14. לא נעלם מעיני כי המשיב 2 אינו נותן גירסה ברורה ומלאה, וכי הוא למעשה מכחיש כי נתן דבר מה בכלל, אולם אינני מוצא בעובדה זו, אשר אמנם מגבירה את החשד כנגדו, כדי לבסס ראיות לכאורה.

15. כאמור אין להתייחס להחלטה בבקשה זו כאילו היתה הכרעת דין. יחד עם זאת בית המשפט אינו פטור מביצוע בדיקה של התוצאה האפשרית במשפט על פי חומר החקירה שבפניו. מסקנתי אינה קשורה בשאלת מהימנות כלשהיא, ולמסקנה האמורה אני מגיע גם לאחר יציאה מנקודת הנחה כי כל הראיות שכעת בפני, יוכחו כמהימנות ויגובשו לראיות אשר עליהן יסתמך בית המשפט בהכרעתו העתידית.

16. לאור כל האמור אני קובע כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למשיב 2.

17. לאור היעדר ראיות לכאורה, הבקשה למעצר המשיב 2 עד תום ההליכים נדחית.

18. בנסיבות הענין אינני רואה לנכון לקבוע תנאים להבטחת התייצבותו של המשיב 2.

19. המשיב 2 ישוחרר ממעצר לאלתר.

זכות ערר כחוק.

תיקי החקירה מושבים.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד הנ"ל.

י. עדן, שופט

ב"כ המבקשת:

אבקש עיכוב ביצוע למשך 24 שעות בנסיבות הענין.

ב"כ המשיב 2:

אני מתנגד. אין מדובר במצב בו בית המשפט הורה על שחרור לחלופה לאחר שנקבע קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אלא מדובר במקרה בו בית המשפט קבע שאין ראיות לכאורה, ומשכך גם אין עילת מסוכנות. אנחנו נבקש את בית המשפט שלא להיעתר לבקשה. החזקה היום התהפכה. מדובר במי שאין ראיות לכאורה כנגדו ולא במצב הדברים הרגיל, ולכן אני סבור שאין להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

החלטה למשיב 2

החלטתי קבעה העדר ראיות לכאורה.

אכן כתוצאה מכך יש להורות על שחרור לאלתר, ואולם, ככל שערכאת הערעור תסבור בניגוד לדעתי כי קיימות ראיות לכאורה, הרי אז אין חולק כי בעבירה בה עסקינן קמה עילת מעצר.

לפיכך, אני סבור כי בנסיבות הענין יש להורות על עיכוב ביצוע.

אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי עד מחר – 28.05.2009 שעה 12:00.

ככל שהמבקשת תחליט שלא יוגש ערר, עליה להודיע על כך עוד היום, עד השעה 14:00, בהודעה בכתב לתיק בית המשפט, עם העתק אל ב"כ המשיב 2, וככל שתינתן הודעה כאמור ישוחרר המשיב 2 לאלתר עם מתן ההודעה.

לבקשת ב"כ המבקשת, העתק החלטה זו יועבר כעת בפקס אל משרדי התביעה, בשל לוח הזמנים הקצר.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד הנ"ל.

י. עדן, שופט

העתק הפרוטוקול נמסר לצדדים הנוכחים.

001559/09בש 136 קרן שטרית