ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (סביון גבי נגד ענבל גיא )בתיק סביון נגד ענבל :

1


מדינת ישראל

בבית משפט השלום באילת

בשא001102/09

בתיק עיקרי: א 001352/08

בפני:

כב' הרשמת ש. שטרית

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

1 . סביון גבי ת.ז 059690727

2 . סביון נטלי ת.ז 032257974

ע"י ב"כ עוה"ד:

עו"ד קריספין משה

המבקשים

נ ג ד

ענבל גיא ת.ז 037395910

ע"י ב"כ עוה"ד:

עו"ד שילה אמנון

ו/או שילה אילת

המשיב

החלטה

1. זוהי בקשה להטיל עיקול זמני על כספים המצויים ומוחזקים אצל המבקשים. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית על סך 61,800 ₪ אותה הגישו המבקשים כנגד המשיב.

2. על פי כתב התביעה, המבקשים התקשרו בהסכם עם המשיב ביום 02.07.08 לרכישת דירה שבבעלותו (להלן: "הסכם המכירה ו/או "ההסכם").

נטען כי המשיב הפר הפרה יסודית את הסכם המכירה, בכך שרשם את הזכויות בדירה על שמו רק ביום 10.12.08 שעה שהתחייב על פי ההסכם (סעיף 2.ב.) לרשום את הזכויות על שמו עד ולא יאוחר מיום 01.08.08.

בשל הפרה זו זכאים המבקשים לפיצוי מוסכם בסך 30,000 ₪ בהתאם לסעיף 12.א שבהסכם.

עוד עותרים המבקשים לפיצוי מוסכם בסך 15,000 ₪ בגין איחור במסירת החזקה בדירה. הוצאות בגין דמי שכירות שהוציאו המבקשים הועמדו על סך של 16,800₪.

3. בכתב ההגנה נטען, בין היתר, כי דין התביעה להידחות בהעדר עילה ומטרתה אינה אלא עשיית עושר ולא במשפט.

המבקשים נטען, הם אלה שהפרו את ההסכם ביודעין בכך שלא שילמו במועד ובהתאם לקבוע בהסכם תשלום בסך 227,500 ₪, שאינו מותנה כלל בהשלמת רישום הזכויות על שם המוכר הוא המשיב.

מכאן גם יש לדחות טענת המבקשים כי הדירה נמסרה להם באיחור, אין איחור במסירה, שכן מיד עם התשלום הנ"ל קיבלו המבקשים את החזקה בדירה.

באשר לרישום הזכויות על שם המשיב, נטען כי המבקשים ידעו כי הזכויות בדירה לא היו רשומים על שם המשיב במועד החתימה על ההסכם, והם הסתכנו ביודעין, ואי רישום הדירה במועד נגרם בשל מצבים שלא היו בשליטתו של המשיב.

4. בבקשה ובתצהיר טוען המבקש 1, כי נודע לו שלמשיב אין כלל זכויות ולא כספים ואף אימו של המשיב מי שהייתה הרוח החיה מאחורי עסקת המכר, נקלעה לקשיים כלכליים וככל הנראה גם מכירת הדירה נשוא התובענה מטרתה לכיסוי חובות .

המבקש טוען עוד, כי עצם החלפת ב"כ המשיב בב"כ אחר בעת הליך מכירת הדירה ובהליך דנן, מעידה כאלף עדים על כך שהייתה הפרה יסודית של המשיב וב"כ את ההסכם.

5. דיון בבקשה התקיים במעמד הצדדים, זאת לאחר שלא מצאתי שהשהיה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום נזק למבקש.

6. לאחר חקירת המבקש על תצהירו ולאחר ששמעתי את הצדדים וחזרתי ועיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, בבקשה והתגובה לה, לא מצאתי ראיה לכאורה לחשש ממשי גם לא חשש, כי אי מתן הצו המבוקש יכביד על קיום פסק הדין ככל שינתן לטובת המבקשים. מה שכן מצאתי הוא, כי ישנן מחלוקות עובדתיות אמיתיות שלא הוכרעו, לכאורה, לטובת המשיב.

א. תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:

"(ב) בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של הנושים שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין."

בברע"א 8420/96 מרגלית נגד בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, תקדין עליון, 97 (342), נפסק, מפי כב' המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון כב' השופט לוין:

"המפנה חל עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקנין כזכות חוקתית (סעיף 3), והסב את תשומת הלב גם לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לתת צו זמני; ובמה נשתנה לענין זה צו זמני מסעד סופי? שהצו הזמני, שניתן מעצם טבעו, שלא על יסוד ראיות מלאות, עשוי לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, בעוד שהסעד הסופי ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי הדין; גברה ההכרה שבתי המשפט נדרשים ליתר זהירות מאשר בעבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים עתה בתי המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה; ..."

"איזון האינטרסים האמור מחייב בחינה מחודשת של סדרי הדין, נטלי ההוכחה וכמות הראיות הנדרשים בסוגיה האמורה, הן כשבאים אנו לדון בחוקיותה של הוראת דין פלונית (חוק או תקנה) שחוקקו או שהותקנו לאחר חקיקת חוק היסוד ובין שענייננו בפרשנותה הראויה של הוראת דין קיימת. איזון אינטרסים זה חיזק את המגמה למציאת מכנה משותף עקרוני בין צו העיקול הזמני לבין הצווים הזמניים האחרים בין בסדרי הדין, בין בנטלי ההוכחה ובין בכמות הראיות הנדרשת מהמבקש צו זמני כלשהו. מגמה זו קבלה ביטוי תחיקתי בתיקון משנת תשנ"ו של תקנה 360, שנכנס לתקפו ביום 30.6.96 כבר אין מדובר ב"תביעה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות אחרות...", אלא ב"תובענה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות לכאורה", ולאחר תיקון נוסף, משנת תשנ"ז - "המקימות זכות לכאורה", כשהקטעים המודגשים מזכירים לנו את אמת המידה הראייתית הנוהגת לעניינם של צוי המניעה הזמניים; יתירה מזאת: לא די בכך שהמבקש צו עיקול יסמוך את תובענתו ב"מסמך או בראיות מהימנות", אלא שומה עליו גם לשכנע את בית המשפט, או הרשם, "כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין. לענין זה רלבנטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין ושומה על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב...."

ב. בשאלה הרלוונטית, האם קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין ככל שינתן לטובת המבקשים, הכף נוטה בברור לטובת המשיב.

בבקשה ובתצהיר לא הובאה כל ראיה או ראשית ראיה כי קיים חשש שכזה. כל שנטען בעניין זה, הוא שנודע למבקש 1, כי אימו של המשיב נתונה בקשיים כלכליים והיא זו שהייתה למעשה הרוח החיה מאחורי עסקת המכר.

לעניין זה העיד המבקש: (עמ 3):

ש. מאיפה אתה יודע את מה שכתבת בסעיף 7?

ת. מהמתווך ונאמר לי גם בשיחה עם עורך דין קריספין שבשיחה שלך איתו שאמרת שאין מאיפה לקחת, שהאישה היא חולה.

ש. למה עו"ד קריספין לא נתן תצהיר, למה אתה צריך להגיד את זה?

ת. לא יודע.

ש. יש לך איזה מסמך שיראה לנו שלמשיב אין זכויות או כספים?

ת. לא אין לי מסמך כזה.

ש. יש לך מסמך שלאימו של המשיב אין נכסים או כספים?

ת. לא אין לי כזה.

ש. האם יש לך איזה שהיא הוכחה לחובות שאתה טוען עליהם בכתב?

ת. לא אין לי הוכחות, הכל משמועות.

טענה בעלמא שמצב של אימו של המשיב קשה מן הבחינה הכלכלית – לא זו בלבד שאינה רלוונטית, היא אינה בבחינת "ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין."

ג. בחינת איכותן וכמותן של הראיות התומכות בבקשה לעיקול, לצורך הדיון בשאלה אם קיימות ראיות מהימנות לכאורה כנדרש, כדי שהמבקשים יזכו לצו העיקול הזמני, מגלה, כי חלק ניכר מהסכום הנתבע מתבסס על פיצוי מוסכם בהתאם לסעיף 12 א ו-ב שבהסכם ונתמך בטענות של המבקשים על הפרה יסודית של ההסכם על ידי המשיב.

יחד עם האמור המבקשים לא מגלים בכתב התביעה ובבקשה, את העובדה כי הם מאחרים בתשלום סכום נכבד למשיב על פי ההסכם, אשר הביא לתוצאה לפיה מסירת החזקה בדירה לידי המבקשים התעכבה.

ד. באשר לסכום התביעה, זה הועמד על סך 61,800. כאמור, מתוכו סכום של - 45,000 ₪ נתבע בטענה להפרה יסודית וכפיצוי מוסכם. מול טענה זו עומדת טענת המשיב, עליה אין חולק, כי המבקשים אחרו באופן ניכר בתשלום סך של 227,500 ₪ וזאת ללא כל התניית התשלום ברישום הזכויות על שם המשיב.

לעניין זה העיד המבקש: (עמ' 3)

ש. אתה כותב בסעיף 9 שעשית כל שביכולתך, אתה יכול להגיד לי מדוע ב- 15.08 לא שילמת את הסכום שהיית אמור לשלם בסכום של 227,500 ש"ח?

ת. לא שילמתי את זה, למי אני אשלם?

ש. אתה צריך לשלם את זה למוכר?

ת. איזה מוכר, מי המוכר? אני לא יודע מי זה המוכר. בשבילי המוכר היה רנה בן שושן. הוא בא למכור לי נכס שלא...

ש. למי שילמת את התשלום הראשון?

ת. אני שילמתי לבא כוחו של ענבל גיא עו"ד מיקי ראוח, שברח בינתיים מהעסקה. הוא ברח לפני חודשיים. מה זה משנה מתי הוא ברח, זה הכי חשוב שהוא ברח.

ש. לפני רגע אמרת שהמוכר זה רנה בן שושן?

ת. כן.

ש. יש לך מסמך שאומר שהוא המוכר?

ת. הוא רשום בטאבו. הנכס לא רשום על שם המשיב. בדקנו בטאבו על מנת לקנות את הדירה, והבית רשום על שם רנה בן שושן ולא על שמו של המשיב.

בעדותו זו מבסס המבקש למעשה את טענת המשיב כי המבקשים אחרו בתשלום על פי ההסכם ולמעשה הפרו את ההסכם.

טענות המבקש כי לא היה למי לשלם שכן הם לא ידעו מי המוכר, שכן מי שרשום כבעל הזכויות הוא אחד בשם רנה בן שושן, נטענו בחוסר תום לב. מצד אחד המבקשים התקשרו בהסכם עם המשיב, מר ענבל גיא כמוכר הדירה, תוך ידיעה ברורה כי הזכויות בדירה טרם נרשמו על שמו ובשל כך הם תובעים פיצוי מוסכם על סך 30,000 ₪, מצד שני, תולה המבקש את האיחור בתשלום על פי ההסכם, בכך שאין מוכר והוא לא ידע מי באמת המוכר.

ה. לעניין הפיצוי בגין איחור במסירה, טענת המשיב לפיה החזקה בדירה נמסרה למבקשים מיד עם תשלום סך של 227,500 ₪ בהתאם לקבוע בהסכם, והאיחור במסירת הדירה הוא פועל יוצא של האיחור בתשלום נמצאה מבוססת.

גם הטענה כי למבקשים נגרמו הוצאות בשל כך שנאלצו לשכור דירה מאחר והחזקה בדירה נמסרה להם באיחור, נסתרה בעדותו של המבקש אשר העיד בפני כי הוא מתגורר ברחובות וכי עזב את העיר אילת בה מצויה הדירה שרכש, טרם המועד שנקבע למסירת החזקה. בכל מקרה מסירת החזקה נטען על ידי המשיב, התעכבה בשל מחדלם של המבקשים שאיחרו בתשלום.

ב"כ המשיב העלה טענות נוספות באשר לפגמים פרוצדורליים, לא מצאתי להידרש אליהם מאחר ודי לטעמי במפורט לעיל על מנת לדחות את הבקשה.

7. מכל האמור, הבקשה להטלת עיקול זמני, נדחית.

8. בשים לב לכך שהמשיב נאלץ להכין תגובה וב"כ הגיע לדיון בבקשה מצפון הארץ ולשם כך שכר חדר ללון בו. אני קובעת, כי המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

ש. שטרית – רשמת

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

001102/09בשא136 אביגיל אונתוב