ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמילי סטולרסקי נגד אנדרסון מדיק :

1


בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

דמ 007660/08

בפני:

כבוד הרשמת מוניקה מרגלית

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

אמילי סטולרסקי

ע"י ב"כ עו"ד

יער סיגל

התובעת

נ ג ד

1 . אנדרסון מדיקל בע"מ

2 . יונתן שרייבר

הנתבעים

פסק דין

1. רקע כללי

התובעת הועסקה בנתבעת, חברה לשווק תוספי תזונה, כנציגת שירות ומכירות בהתאם להסכם עבודה מיום 22.5.08 (נספח א' לכתב התביעה) עד לפיטוריה המיידיים במכתב פיטורים מיום 16.7.08 (נספח ב' לכתב התביעה). בתביעתה עותרת התובעת לתשלום שכר עבודה (יחסי) בגין חודש 7/08 ולתמורת הודעה מוקדמת לפיטורים. לטענתה, משחתם נתבע 2 על מכתב הפיטורים יש לראות בכך התחייבות אישית מטעמו לתשלום שכרה של התובעת.

הנתבעים בכתב ההגנה הודו בהעסקת התובעת בחברה, נתבעת 1, לטענתם במשרת אמון וטענו לדיווחים כוזבים שהגישה התובעת, לתפקודה הלקוי ולהיקף מכירות נמוך מאד שביצעה. התובעת פוטרה מעבודתה בעקבות כך. משכרה האחרון נוכה סכום השתתפות עצמית בגין נזקי רכב הנתבעת בו נהגה התובעת, אשר היה מעורב בתאונת דרכים. לטענתם, התחייבה התובעת לתשלום בנספח לחוזה העבודה (נספח ד' לכתב ההגנה). עוד נטען לסילוק התביעה האישית על הסף כנגד נתבע 2, מנכ"ל החברה הנתבעת.

השאלות העומדות לדיון הן:

(א) האם זכאית התובעת לשכר עבודה, כטענתה, או שמא רשאית היתה הנתבעת לבצע הניכוי משכרה בגין ההשתתפות העצמית בביטוח הרכב בעקבות תאונת דרכים, כטענת הנתבעים.

(ב) לאור המחלוקת בשאלת השכר הקובע, האם סך -.6,000 ₪ לחודש, כולל עמלה, כטענת התובעת, או שמא סך -.4,500 ₪ לחודש, כטענת הנתבעת, מהו שיעור השכר לו זכאית התובעת.

(ג) היריבות בין התובעת לבין נתבע 2.

אדון בהן אחת לאחת.

2. זכאות התובעת לשכר עבודה

התובעת העידה בדיון כי עבדה 12 יום בחודש 7/08. בדרך כלל דיווחה לנתבע במייל או בטלפון על המקומות בהם בקרה. הוסכם לטענתה באופן חד-משמעי בין הצדדים כי התובעת תישא בהוצאות "השתתפות עצמית" רק במקרה שתהיה אשמה בעצמה בתאונה, כמצויין בנספח קבלת רכב רכוש החברה לשימוש העובד, נספח א' לכתב תביעה.

בפועל, בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב הנתבעת בו נהגה התובעת, הואשם והורשע הנהג הפוגע בעקבות כתב אישום שהוגש כנגדו (ת/1).

עוד הוסיפה התובעת וציינה בעדותה כי נתבע 2 חתם על התוספת בכתב ידה של התובעת על גבי מכתב פיטורים, לפיה ישולם לה שכרה היחסי בגין חודש 7/08.

הנתבע העיד מנגד כי יש לנכות סך -.3,000 ₪ משכרה האחרון של התובעת בהתאם לסכום הנקוב בחשבונית החברה להשכרת רכב אשר הוגשה לתיק, כפי שהתברר לו לאחר שהגיש את כתב ההגנה, במסגרתו נטען להשתתפות עצמית של 500$.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובעת.

סעיף 25 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 קובע כי אין לנכות משכר עבודה אלא סכומים שניכויים הותר במפורש. כאשר נותקו יחסי העבודה רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרת חוב שהעובד חייב לו (סעיף 25(ב) לחוק). כוונת המילים "יתרת חוב", כפי שפורשה בפסיקה, היא "לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו, להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו 'יתרות חוב' שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו – ולהוכיח טענתו". (דב"ע 101-3 יעקב עמנואל נ. שופרסל בע"מ ואח', פד"ע כ"ח, 241).

במקרה דנן, משהעמידה הנתבעת לרשות התובעת רכב לשימושה, יש לראות את ההסכם הקובע בהתחייבות הספציפית של התובעת בנספח לחוזה העבודה בענין קבלת רכב החברה, אשר קובע בסעיף 7 כדלקמן:

"הנני מאשר בזאת כי ידוע לי שבעת תאונה או פגיעה בצד ג' ואני אשם בתאונה אשא בהשתתפות העצמית שהחברה

מחוייבת כלפי חברת הביטוח" (הדגש נוסף – מ.מ.);

לא בנספח א' להסכם העבודה, אשר קובע באופן כללי בסעיף 6 כדלקמן:

"החברה תעמיד לרשות העובד רכב צמוד מקבוצה 1... העובד

ישלם מכיסו השתתפות עצמית בכל מקרה של פגיעה ברכב

כפי שיקבע ע"י חברת ההשכרה."

מנכ"ל הנתבעת טען להתחייבותה של התובעת בהתאם לנוסח האחרון דלעיל. מדובר בהתחייבות בלתי סבירה, שעומדת בסתירה להסכם המיוחד בין הצדדים בענין הרכב, הסכם המיטיב עם העובד. נוסח סעיף 7 להתחייבות המיוחדת גובר בנסיבות הענין.

משאין מחלוקת כי התובעת אינה אשמה בתאונה שאירעה, לא הוכח קיומו של חוב העובדת למעסיקה אף לא הוכח שיעורו.

אוסיף ואציין כי גירסת הנתבע בענין הסכום אשר ניכויו מבוקש לוקה בסתירות. בכתב ההגנה צויין 500$ כהשתתפות עצמית, בדיון דרש הנתבע סכום שונה של -.3,000 ₪ בהתאם לחשבונית חברת ההשכרה, כטענתו.

לאור המחלוקת בקיומו של חוב בכלל וחוב קצוב בפרט, לא היה המעסיק רשאי לנכות סכומים משכרה האחרון של העובדת.

התוצאה היא שהתביעה לתשלום שכר עבודה תתקבל.

3. השכר הקובע

הסכם העבודה שנערך ונחתם בין הצדדים קובע בסעיף 7:

"1. משכורת חודשית בסך -.4,500 ₪ ברוטו (להלן:

"המשכורת") בתוספת עמלה ובונוס עמידה ביעדים

(ראה נספח א')."

נספח א' לחוזה האמור קובע:

בסעיף 1 - "בנוסף למשכורת החודשית בסך -.4,500 ₪ ברוטו תקבל

תוספת חודשית בגובה -.1,500 ₪ בגין ביצוע מטלות

איכותיות...".

ובסעיף 2 - "בנוסף לסעיף 1, תקבל בונוס בגין הגעה ליעדי מכירה

כמותיים ו/או כספיים כפי שיקבע במהלך חודש

עבודתך הראשון (לפי נספח ה') ולאחר מכן בחודש הראשון

וכל שנה קלנדרית."

התובעת העידה בדיון כי הוסכם בין הצדדים על שכר חודשי בסך -.6,000 ₪, כפי שנאמר לה במפורש ע"י מנהל המכירות ונציג החברה הנתבעת במהלך המו"מ לקבלתה לעבודה. הפיצול בין סך -.4,500 ₪ וסך -.1,500 ₪ נודע לה לראשונה רק במעמד החתימה על הסכם העבודה. לטענתה הוסבר לה כי מטרתו חישוב התנאים הסוציאליים על החלק היחסי.

הנתבע העיד מנגד כי המשכורת החודשית היתה -.4,500 ₪. בונוס שולם לטענתו רק בעת עמידה במשימות ויעדי המכירות.

בחודש הראשון לעבודתה שולם לתובעת -.6,000 ₪ כיוון שעמדה במשימות, ובחודש השני, במהלכו עבדה 15 יום שולם החלק היחסי (סך -.4,091 ₪). לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בהתאם לחומר הראיות, פרשנות הסכם העבודה על פי הטכסט המילולי והתנהגות הצדדים הגעתי למסקנה כי השכר הקובע והמוסכם הוא -.6,000 ₪ לחודש, כפי ששולם לתובעת בפועל כולל "התוספת החודשית" בסך -.1,500 ₪. באשר לבונוס - עניינו בתשלום נוסף כמפורט בהסכם, אין לכך רלבנטיות למחלוקת משלא נתבע תשלום בגינו.

4. היריבות בין התובעת לבין נתבע 2

אין מחלוקת כי התובעת הועסקה בחברה, הנתבעת 1.

מכתב הפיטורים המודפס על נייר החברה הנתבעת, אכן נחתם ע"י נתבע 2, כמו גם התוספת בכתב ידה של התובעת במסגרתה נרשם: "במשכורת חודש יולי אשלם החלק היחסי המגיע עפ"י חוק". עם זה, לא נפרשה תשתית ראייתית מספקת שיש בה לבסס טענה אישית כנגד הנתבע. לא נטען כי אין לחברה סיכוי סביר לקיים התחייבויותיה תוך שהיא מותירה את עובדיה מול שוקת שבורה. העובדה שנעדרת חותמת החברה במכתב הפיטורים, כשלעצמה, אין בה לבסס טענה להרמת מסך. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה גובר.

5. סוף דבר

לאור האמור, אני קובעת כי הנתבעת 1, אנדרסון מדיקל בע"מ, תשלם לתובעת שכר עבודה בגין ימי עבודתה בחודש 7/08 ותמורת הודעה מוקדמת לפיטוריה בגין יומיים, כפי שהוכיחה התובעת זכאותה ולא נסתר, בסך כולל של -.3,483 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.8.08 עד מועד התשלום תוך 15 יום.

הנתבעת תישא בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך -.500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

התביעה כנגד נתבע 2 נדחית.

ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין.

פסק הדין ישלח לצדדים ע"י המזכירות.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים

___________________
מוניקה מרגלית, רשמת

קלדנית: שרי חדד