ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברד נגד ביטוח לאומי :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בל 001289/09

בפני:

כב' השופטת אורית יעקבס

תאריך:

27/05/2009

המערערת

- נגד -

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד

שרה מינטוס

המשיב

הנוכחים:

מטעם המערערת: בעצמה ובליווי בעלה

מטעם המשיב: עו"ד שרה מינטוס

פרוטוקול

המערערת: הערעור שלי הוא כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13/1/09, אשר התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן ביום 19/11/08 (תיק בל 1879/08), אשר קבעה 7% נכות.

מבית הדין אני מבינה שהיות וענייני הוחזר לוועדה בעקבות פסק הדין הרי שיש לבדוק אם הוועדה קיימה את פסק הדין אם לאו.

אני אמרתי להם שאני בהמשך טיפולים ושאין לי את כל המסמכים. עשיתי טיפולים בבית חולים, ושיש לי עוד תוצאות. אז הם לא פסקו לי לפי החמרת המצב.

בעלה של המערערת: אשתי אמרה להם הכל, אבל הם לא התייחסו ולא רשמו. מדובר על רופאים בני 70. הם לא שומעים. בדיוק שתי דקות הם בדקו אותה והם לא מבינים בכלל כלום.

המערערת: גם לגבי הנפשי אני אמרתי להם. אני לוקחת כדורים.

היה לי תור בבית חולים אחרי הרבה זמן שחיכיתי. אני ממשיכה בטיפול הנפשי. הייתי בשנתיים בטיפול.

בעלה של המערערת: הם לא רואים מה קורה איתה בבית. בבדיקה של שתי דקות, הם לא יכולים לדעת אם לבנאדם יש בעיה נפשית או לא. זה דבר אבסורד. אני הייתי איתה בכל המפגשים בחיפה זה בושה וחרפה על הוועדות האלה.

באת כח המשיב: בשיקום של נפגעי פעולות איבה יושבת שם בחורה שמתעדת את הכל.

בעלה של המערערת:אשתי נפגעה מקטיושה היא והילד שלי עפו. נפגעו לה האוזניים. הם לא מכירים בזה. הם הכירו רק ב-7% וזה אומר שהיא לא תקבל כלום. הם עושים לבנאדם את המוות עד שהם יקבלו משהו. אני סובל את כל הדברים האלה. אני חי איתה בבית ולא הרופאים המבוגרים האלה. מעל שלוש שנים מטרטרים אותנו. יש לנו מסמך מבית חולים. בנאדם עף מקטיושה, עבר את מה שעבר.

המערערת: הוועדה אפילו לא דיברה איתי. היא רק הסתכלה על המסמכים וזהו.

באת כח המשיב: המערערת יכולה להגיש בקשה להחמרת מצב ולהגיש מסמכים חדשים המבססים זאת.

המערערת: אני במפגשים כבר שנה וחצי של נפגעי איבה. הביטוח הלאומי קורא לי ואני נוסעת לשם בהסעות. בגלל מה שקרה לי אני הפכתי לבנאדם רגשי. מה שקרה לי אני לא מאחלת לאף אחד. הם לא ישנים איתי ולא יודעים מה אני מרגישה. המזל שלי זה שהמשיב עושה לנו מפגשים ומביא לנו הסעות. אני מנסה להתמודד. אבל מה שקורה לי במציאות ומה שיש לי במפגשים זה שונה. שבוע שעבר הייתי באירוע משפחתי, היו זיקוקים וכולי רעדתי. אני לוקחת את הכדורים קבוע כי אני לא יודעת מתי זה יגיע לי. אני לא משקרת. אני לא אותה אישה. יש לי ימים יפים, אני לא אומרת שאין לי. אבל זה בתוך הגוף שלי וזה בוגד בי. בחיים אני לא התלוננתי, ברגע שנפל לידי קטיושה, אז זה התחיל. הוועדה הזאת לא היתה מוכנה לשמוע אותי, אז אולי הדיון שלי יעבור לוועדה אחרת. נתנו לי 10%, אחר כך הורידו 5% ואז הוסיפו עוד 2%. הם ממש טרטרו אותי. אני רואה על עצמי שכל הזמן המצב שלי מתדרדר.

המערערת ובעלה: שמענו את דברי בית הדין כי מעיון בפרוטוקול הוועדה אשר התכנסה ביום 13/1/09 ומהשוואת האמור בפרוטוקול זה למה שנדרשה הוועדה לעשות בהתאם לפסק דין מיום 19/11/08, עולה כי הוועדה קיימה את פסק הדין, ולכן לא ניתן לקבוע כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. בנסיבות אלו, אנו מודיעים על הסכמתנו לדחיית הערעור. אנו נפעל לשם הגשת תביעה להחמרת מצב שכן מצבה של המערערת התדרדר.

פסק דין

מאחר ולא נפל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13/1/09, היות והיא קיימה את פסק הדין שניתן ביום 19/11/08 (בל 1879/08) ובהתחשב בהודעת המערערת, הריני מורה על דחיית הערעור ללא צו להוצאות.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד הצדדים.

אורית יעקבס, שופטת

ענבל