ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רג'בי נגד המוסד לביטוח לאומי :

1


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 011803/06

בל 011865/06

בפני:

דיתה פרוז'ינין – נשיאה

נציג עובדים – מר כרמון

נציג מעבידים – מר מנצורי

27/05/2009

אחמד רג'בי

בעניין:

התובע

ע. פרחאת

ע"י ב"כ עו"ד

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

הנתבע

ה. מרק

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

1. התובע טוען כי התגורר בתחום ירושלים מאז ומתמיד, ובניגוד לטענת הנתבע כי התגורר בכפר זעיים שמחוץ לתחום ירושלים מ-1.1.2000 ועד 1.10.2003. השאלה היכן התגורר התובע ובני משפחתו בתקופה זו היא העומדת להכרעה בתביעה זו.

2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א. התובע, יליד 13.3.1981, נישא לרעייתו בחודש 9/2001.

ב. לבני הזוג 4 בנות, אשר נולדו בתאריכים המפורטים להלן: 10.9.2002; 30.6.2004; 14.11.2005 ו-26.12.2006.

ג. בחודש 9/2004 הופסקה תושבות התובע.

ד. בעקבות פניית ב"כ התובע אל הנתבע, הודיע הנתבע כי התובע לא היה תושב ישראל מ-1/2000 ועד 1.10.2003, וכי ממועד זה הוא מוכר כתושב ישראל (נספח ה' לכתב התביעה).

ה. תביעת התובע לקצבת ילדים מיום 20.7.06 אושרה רטרואקטיבית מחודש 7/2005. כמו כן אושר תשלום מענק לידה עבור הילדה נור.

3. התובע טוען כי כל חייו התגורר בתחום ירושלים. עד נישואיו התגורר בבית הוריו בשכונת עיסאוויה, והמשיך להתגורר שם גם לאחר נישואיו, ועד חודש 7/03. במועד זה עבר להתגורר בשכונת בית חנינא באיזור "טלעת חזמא" ושם הוא מתגורר עד היום. מכאן, שבתקופה הרלבנטית לתקופה זו היה התובע תושב ישראל. מוסיף התובע עוד כי הראיה היחידה שעליה מסתמך הנתבע לביסוס טענתו הינה דברי אחיו בקלטת משובשת. כמו כן אין בעובדה שלא המציא חשבונות מים וחשמל לבית הוריו בזעיים כדי להוכיח דבר לעניין מגוריו. יש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע שכן המכתבים, שלטענת הנתבע נשלחו אל התובע, לא נשלחו אליו בדואר רשום, כמו כן התובע לא קיבל מכתבים אלה, מה גם שיש לפרש את מושג ההתיישנות, ככל שהדבר נוגע לתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי, בגמישות. באשר לדרישת הנתבע כי התובע ימציא מספר חשבון בנק, חשבונו של התובע היה מעוקל.

4. מנגד טוען הנתבע הנטל להוכיח את מקום מגוריו מוטל על התובע, שכן אף כי הוא מחזיק בתעודת זהות ישראלית, האמור בה לגבי כתובתו אינו נכון. מדברי אחיו של התובע בקלטת שהוגשה לבית הדין עולה כי התובע התגורר בזעיים בתקופה הרלבנטית לתביעה זו. כמו כן טוען הנתבע כי תביעת התובע לקצבת ילדים התיישנה.

5. נפנה תחילה לבחון את חומר הראיות שהוצג לפנינו. מטעם התובע העידו התובע ואביו נאפז. מטעם הנתבע העידו מחמוד – אחיו של התובע, רעייתו סאלווה, והחוקרים חוסאם נאסר ועבד חממי. כמו הוגשו תעודות עובד ציבור של מנהל חטיבת שירותי בקרה כלליים אצל הנתבע יוסף איפרגן, ושל מנהל מחלקת ילדים מר מאיר אוחנה. הנתבע הגיש גם קלטת שבה, לטענתו, הוקלטה שיחה שהתקיימה בין אחיו של התובע מחמוד לבין החוקר חוסאם נאסר. איננו רואים מקום לייחס לקלטת זו משקל ראייתי כלשהו. ראשית, הדברים שנשמעים בקלטת אינם ברורים, נשמעים בה רעשים רבים, ומקובלת עלינו טענת ב"כ התובע כי לא כל מה שמופיע בתצהיר אכן נשמע בקלטת. כך נפסק בעניין זה:

"אכן, זיהוי המדברים שקולותיהם נקלטו הוא תנאי לקבילותה של ההקלטה. תנאי זה מצטרף אל יתר התנאים שהותוו על-ידי הנשיא שמגר בע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל [1], בעמ' 198-194, ואשר נועדו להבטיח כי האמצעי הטכני אכן שב ומביא את הדברים כהווייתם וכהשמעתם לראשונה ואינו מעוות אותם בשל מעשה שגגה או בשל מעשה זדון (ראו גם: ע"פ 461/92 זכאי נ' מדינת ישראל (להלן – עניין זכאי [2]), בעמ' 590; ע"פ 331/88 חלובה נ' מדינת ישראל [3], בעמ' 146-145; קדמי בספרו הנ"ל [24], בעמ' 954, 957-956). התנאי בדבר זיהוי קולות הדוברים הינו מהותי וחיוני, שהרי אם איננו מתקיים – לא ניתן לשייך את האמור בהקלטה אל פלוני או אלמוני, וההקלטה מאבדת את נפקותה (ובעקבות כך – גם את קבילותה)" (ע"פ 5140/99 וידאל נ' מ"י, פ"ד נו(2) 844).

6. בנוסף לכך לא ברור כלל מי הם הדוברים שקולם נשמע בקלטת. כך למשל משוחח החוקר עם "דאוד". לא ברור מיהו אותו דאוד, מה שם משפחתו ופרטיו האחרים, ואותו דאוד לא העיד לפנינו. גם בשיחה שנעשתה, לטענת הנתבע, עם אחיו של התובע, מחמוד, לא ביקש ממנו החוקר להזדהות. מחמוד הכחיש כי שוחח עם החוקר (ע' 14 ש' 21-22), וגם החוקר עצמו אינו זוכר דבר מן החקירה, ואינו יכול להעיד דבר על האנשים שעמם שוחח, מה גם שהעד מסתמך בדבריו על דו"ח שלא הוגש לבית הדין.

לנוכח האמור לעיל איננו רואים מקום ליתן משקל כלשהו לאמור בקלטת, ולא ניתן לקבוע ממצא עובדתי על סמך האמור בה ובתמלילים שהוגשו. למעלה מהצריך לענייננו נוסיף כי גם לו היינו מקבלים את האמור בקלטת, יש בה כדי להעיד רק כי התובע התגורר בזעיים במועד שבו שוחח החוקר עם אחיו. החוקר עצמו אישר בעדותו כי פרט זה לא עניין אותו, שכן החקירה נערכה בעניין אביו של התובע (ע' 21 ש' 19-20). משכך לא נשאל האח לגבי מגוריו של התובע בזעיים, ולא הוצגו לפנינו פרטים נוספים לעניין מקום מגוריו של התובע. גם מסיבה זו אין ליתן לאמור בקלטת משקל ראייתי כלשהו.

7. על אף האמור לעיל, דין התביעה להידחות, שכן לא עלה בידי התובע לשכנענו כי אכן התגורר בתחום ישראל בתקופה הרלבנטית לתביעה זו. הנטל להוכיח כי אדם הינו תושב ישראל מוטל על הטוען זאת. התובע נושא תעודת זהות ישראלית. ככלל במקרה זה מועבר נטל הראיה אל כתפי הנתבע להוכיח כי התובע אינה מתגורר בתחום ישראל (דב"ע נו/229-0 נאסר נאוול – המל"ל, לא פורסם) . ואולם בענייננו שונה המצב, שכן, במהלך חקירתו הנגדית של התובע התברר כי כתובתו של התובע בתעודת הזהות אינה עדכנית, ומדובר בכתובת שבה התגורר בהיותו ילד. לא ניתן כל הסבר מדוע לא עודכנה כתובתו של התובע בתעודת הזהות (ע' 4). משלא טרח התובע להחזיק תעודת זהות המשקפת את המצב במציאות, והאמור בה אינו רלבנטי עוד, מוטל הנטל על כתפיו להוכיח כי אכן התגורר בירושלים בתקופה הרלבנטית לענייננו.

8. לא עלה בידי התובע להרים נטל זה המוטל עליו. לא הוצגה בפנינו גרסה אחידה וחד משמעית של מקומות מגוריו של התובע. התובע טוען כי מ-7/03 הוא מתגורר בשכונת בית חנינה (סעיף 4.ג לתצהירו). ואולם בדיו וחשבון רב שנתי שהגיש לנתבע ביום 21.1.2004 נכתב כי כתובתו הנוכחית הינה: עיסאוויה ליד המסגד (נ/8, סעיף 6). לא עלה בידי התובע להסביר את השוני בין גרסתו לבין האמור במסמכים הנ"ל.

ביום 21.3.2005 נחקרה רעיית התובע על ידי חוקר הנתבע עבד חממי (נ/9), ונשאלה היכן התגוררה מאז שהתחתנה ועד היום. תשובתה היתה תמוהה ביותר:

"בתחילת הנישואין שלנו התגוררנו בשכירות אני לא יודעת היכן".

לא זו בלבד שרעיית התובע לא יכלה לציין את מקום מגוריה בתקופה השנויה במחלוקת בין הצדדים, אלא שלדבריה באותה תקופה התגוררה בשכירות, בעוד שעל פי גרסת התובע לאחר נישואיו התגורר בבית הוריו (סעיף 4.ב לתצהירו). מכאן ששני בני הזוג לא הציגו גרסה ברורה, עקבית וחד משמעית לגבי מקום מגוריהם ממועד נישואיהם ועד שהוכרו כתושבי ישראל ב-1.10.2003. לכך יש להוסיף כי צריכת המים בבית בעיסאוויה בתקופה הרלבנטית לענייננו היתה נמוכה ביותר. גם לכך לא ניתן הסבר מניח את הדעת (ע' 9 ש' 25-28, ע' 10 ש' 1-2). התובע אף סירב להמציא לנתבע חשבונות מים וחשמל של הבית בזעיים, עובדה הפועלת לחובתו

9. כפי שצויין לעיל, התקופה הרלבנטית לענייננו הינה מ-1.1.2000 ועד סוף ספטמבר 2003. אין מחלוקת כי התובע התחתן בחודש 9/2001. לא הובאה אף לא ראשית ראיה כי התובע לא התגורר בבית הוריו עד לנישואיו. לפיכך יש לדחות את טענת הנתבע כי התובע התגורר מחוץ לתחום ישראל מ-1.1.2000. עם זאת, כפי שהובהר לעיל, לא הציג התובע גרסה חד משמעית, אחידה וברורה לגבי מקום מגוריו בתחום ישראל לאחר נישואיו, ועד סוף ספטמבר 2003. לפיכך אנו קובעים כי התובע לא הוכיח שהיה תושב ישראל מ-9/2001 ועד סוף ספטמבר 2003.

10. התיישנות

התובע אינו זכאי לקצבת ילדים במועדים שבהם לא היה תושב ישראל, כמפורט לעיל. ואולם התובע טוען כי הוא זכאי לקצבת ילדים גם לפני 7/05 (סעיף 2.ו לעיל), משום שלא קיבל את מכתבי הנתבע שנשלחו אליו. טענתו זו של התובע דינה להידחות. ראשית, כפי שהובהר לעיל, התובע לא טרח לעדכן את כתובתו בתעודת הזהות. על כן, משנשלחו המכתבים אליו על פי כתובתו זו, ולא הגיעו ליעדם, אין להלין אלא על עצמו. גם טענת התובע כי חשבון הבנק שלו עוקל, פועלת לחובתו, שכן אם ידע שחשבון הבנק שלו מעוקל, היה עליו להודיע על כך לנתבע או למצוא דרך חלופית לתשלום. בנוסף לכך, בניגוד לאמור בסיכומי התובע, נשלחו המכתבים לתובע בדואר רשום (נספחים 1 ו-2 לתעודת ציבור של מר יוסף איפרגן). כבר נפסק לא אחת כי דברי דואר הנשלחים בדואר רשום, חזקה כי הם מגיעים ליעדם, ועל הטוען אחרת מוטל הנטל להוכיח זאת. לא הובהר מדוע מכתבים שנשלחו אל התובע בדואר רשום לא הגיעו ליעדם, והטענה כי הילדים היו זורקים את הדואר, מוטב היה לולא נטענה (ע' 6 ש' 23-24). יתר על כן, בחקירה הנגדית אישר התובע כי קיבל חלק מן המכתבים (ע' 7 ש' 1-2), וכי כבר בחודש 6/05 ידע על ההחלטה שניתנה בעניינו. על כן, לא ברור מדוע השתהה התובע בהגשת תביעתו עד חודש יולי 2007.

לפיכך פעל הנתבע כדין כאשר שילם לתובע קצבאות ילדים 12 חודשים לאחור מיום שהגיש התובע תביעה לקצבת ילדים לנתבע, על פי הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב,, התשנ"ה-1995.

סוף דבר – התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נציג עובדים

מר כרמון

ד. פרוז'ינין - שופטת

אב"ד

נציג מעבידים

מר מנצורי

011803/06בל 730 אילנית ג'והרי