ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין -ז'וליתה רמוס נגד משרד הפנים י :

1


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים

עתמ002152/08

בפני:

כב' השופטת שרה ברוש

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

1. ז'וליתה רמוס

2. ברכה רפאל

העותרים

ע"י ב"כ

עו"ד צרף נטלי

נ ג ד

1. משטרת ישראל

2. המשרד לבטחון פנים

3. שר הפנים – משרד הפנים

ע"י ב"כ

פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי

המשיבים

פסק דין

  1. בפני עתירה להורות למשיב להעניק לעותרת מס' 1 (להלן: "העותרת") אשרה זמנית לשהות בישראל בהתאם ל"נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: "הנוהל"), לשם בחינת נוספת ומעמיקה לבחינת זוגיותה עם העותר מס' 2 (להלן: "העותר"), "טרם צעד דרסטי לגירושה של העותרת 1 מן הארץ".

עוד מבוקש בעתירה "למנוע מהמשיבים לנקוט בהליכי גירוש מהארץ ועיכוב הרחקת העותרת עד לבירור ערעורם, נשוא העתירה דנן".

ביום 18.9.08 ניתן על ידי כב' השופט ורדי (בש"א 31851/08) צו האוסר על הרחקת העותרת מן הארץ עד להכרעה בעתירה. לפיכך, סעד זה איננו רלוונטי עוד.

אתייחס לעתירה להלן, כמתייחסת אל החלטת המשיב 3 בלבד (להלן: "המשיב") שתפורט עוד להלן.

רקע ועובדות רלוונטיות:

  1. העותרת נכנסה לישראל ביום 22.9.00 באשרת תייר מסוג ב/2 שניתנה לתקופה של שלושה חודשים. מאז שוהה ועובדת העותרת בישראל באופן בלתי חוקי.

ביום 17.4.07 נעצרה העותרת בגין שהיה ועבודה בלתי חוקית בישראל, והובאה בפני הממונה על ביקורת גבולות. במהלך השימוע שנערך לעותרת הצהירה העותרת, בין היתר: "באתי לישראל ב-22/9/00 באשר תייר לשלושה חודשים. נשארתי בישראל כי אין לי משפחה בפיליפינים ואני רוצה לחיות בישראל. בשנתיים הראשונות עבדתי למחייתי במשק בית אצל מעסיקים שונים ומזה 5 שנים אני עובדת במשק בית אצל משפ' גרטלר. יש לי תביעה כספית נגד מעסיקים מלפני 5 שנים שלא עונים לטלפונים שלהם. אין לי משפחה בישראל ולא חבר... אני יודעת שאני שוהה ללא אשרה ושלא כחוק יותר מ-6 שנים. אין לי בעיה לחזור לפיליפינים אך אני רוצה לעזוב את ישראל בכוחות עצמי..." (נספח א' לתגובת המשיב, ההדגשות שלי –ש.ב).

ביום 18.4.07 הוציא בית הדין לביקורת משמורת צו משמורת נגד העותרת (נספח ב' לתגובת המשיב).

ביום 22.4.07 הוצא נגד העותרת צו הרחקה מישראל (נספח ג' לתגובת המשיב). במסגרת צו ההרחקה שונה צו המשמורת, כך שהעותרת שוחררה בערובה, והופקדה ערבות של 5,000 ₪ על מנת להבטיח את יציאה מישראל, עד ליום 6.5.07. בו ביום, חתמה העותרת על התחייבות לעזוב את ישראל עד ליום 6.5.07 (נספח ד' לתגובת המשיב).

3. ביום 1.5.07, חמישה ימים לפני המועד בו היה על העותרת לעזוב את הארץ, הגישה העותרת תביעה כספית נגד מעסיקיה הקודמים בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (נספח ה' לתגובת המשיב). מתגובת המשיב עולה, כי העותרת פנתה אליו והודיעה כי בית הדין לעבודה קבע מועד לגביית עדותה המוקדמת ביום 31.5.07, ועל כן שיחרורה בערבות הוארך בהתאם, עד ליום 1.6.07.

  1. ביום 31.5.07, במועד שנועד למתן עדותה המוקדמת, ויום לפני המועד בו היתה אמורה העותרת לעזוב את ישראל, הגישו העותרים בקשה למשיב למתן מעמד בהתאם לנוהל, בטענה כי הם מנהלים חיים משותפים כידועים בציבור.

ביום 31.10.07 חולטה הערבות, הואיל והעותרת לא עזבה את הארץ כהתחייבותה.

העותרים השלימו את הגשת המסמכים הנדרשים לצורך בחינת בקשתם למשרדי המשיב רק בחודש מרץ 2008, כעשרה חודשים לאחר הגשת הבקשה.

  1. בתצהירים שהגישו העותרים למשיב, טענו, כי בתחילת שנת 2006 התפתחו יחסיהם ליחסים אישיים. בחודש דצמבר 2006 עברה העותרת להתגורר בדירתו של העותר בהוד השרון (נספחים ו' ו-ז' לתגובת המשיב).

ככל הנראה, צירפו העותרים לבקשתם מסמכים נוספים, אך מסמכים אלה לא הוגשו לבית המשפט על ידי מי מהצדדים.

  1. ביום 19.3.08 החליט המשיב לדחות את בקשתם של העותרים (נספח ח' לתגובת המשיב). כך נאמר בהודעת המשיב אל העותר:

"על פי מכתבי הממליצים וכן על פי התצהיר שלך הנכם חיים יחד מדצמבר 2006. למרות זאת, בעת מעצרה בתל אביב, ב- 17.4.07 הצהירה ג'ולייטה כי אין לה משפחה בישראל וגם לא חבר וכי היא רוצה לעזוב את ישראל בכוחות עצמה.. עקב דחיית הבקשה כאמור נדרשת רמוס גו'ליטה לעזוב את ישראל תוך 14 יום מיום קבלת המכתב".

העותרים ביקשו לערער על החלטת המשיב מיום 19.3.08 בפני מחלקת אשרות בכפר-סבא (נספח ט' לתגובת המשיב).

  1. ביום 25.6.08 נערך לעותרים שימוע על ידי הגב' אורנה גרון לצורך בחינת מהות היחסים וכנות הקשר ביניהם. העותרים נשאלו שאלות בסיסיות זה על זה, ובדבריהם התגלו מספר רב של סתירות, שהעלו את חשדו של המשיב בדבר כנות הקשר. כך למשל, העותר אמר כי העותרת הינה רווקה, בעוד שלדבריה היא גרושה; העותר לא ידע את שמו של ילדה של העותרת; נתגלו סתירות באשר למספר החדרים בדירה בה הם מתגוררים; נתגלו סתירות לגבי מקום לידתו של העותר, מכריהם המשותפים, עיסוקו של העותר ועוד (ראו נספח י' לתגובת המשיב).

העותר אמר בסוף השימוע, כי העותרת "עברה לגור איתי לפני שנה וחצי בערך מאז היא לא עובדת... היא ידעה שאני לא מתכוון להתחתן איתה ולא היתה בטוחה שאעמוד לצידה כאשר נעצרה. לאחר שחרורה עברה להתגורר עמי".

מדברים אלה עולה כי העותרת עברה להתגורר עם העותר רק לאחר שחרורה, בסוף חודש אפריל 2007, לאחר מעצרה של העותרת ולאחר שהתחייבה לעזוב את הארץ, ולא בסוף שנת 2006, כפי שטענו מלכתחילה.

  1. בסיכום השימוע שנערך על ידי הגב' גרון נאמר:

"ברמה האישית לא נראה לי שבני הזוג יודעים הרבה זה על זו. גם לגבי מקום העבודה של רפאל התשובות לא תאמו, וכן לגבי ימי הולדת. ג'וליטה מעורה היטב במשפחתו הגרעינית של רפאל. השתכנעתי כי בני הזוג אכן חיים ביחד, אך להבנתי מטעמי נוחיות בלבד. יש סתירות רבות בתשובותיהם ... ג'וליטה עבר להתגורר עם רפאל לאחר שחרורה... לא השתכנעתי כי מדובר ביחסים כנים ויש לי ספק רב לגבי המניעים שהביאו למגורים משותפים".

  1. ביום 7.7.08 נשלחה לעותרים החלטת המשיב לפיה נדחתה בקשתם. כך נאמר במכתב:

"בקשתך שבנדון נבדקה והוחלט לדחותה. לא השתכנענו בכנות ואמיתות הקשר. עקב דחיית הבקשה נדרשת הגב' רמוס גו'ליטה לעזוב את ישראל תוך 14 יום מקבלת המכתב..." (נספח יא לתגובת המשיב).

נגד החלטה אחרונה זו של המשיב, הוגשה העתירה שבפניי.

טענות העותרים

  1. לטענת העותרים יש להחיל על העותרים הליך של ידועים בציבור ו"ליתן מועד כבן שנה לבחון בצורה הולמת את יחסיהם ואמיתותם"; העותרים מכירים זה את זה כ-7 שנים, החל ביניהם קשר זוגי בתחילת שנת 2006 והם עברו להתגורר יחד בסוף שנת 2006; העותרים פנו בחודש מאי 2007 למשרדי המשיב על מנת להסדיר את מעמדם (נספח א לעתירה); הטיפול בעניינם של העותרים התארך מאחר שעוכבה המצאת המסמכים הדרושים להמשך ההליך; החלטת המשיב הינה החלטה שרירותית, שניתנה ללא כל נימוק; משמעותה של החלטה זו הינה הריסת תא משפחתי והיעדר יכולת בני הזוג להמשיך ולחיות יחד שארית חייהם; אף המשיב מכיר בכך כי בין העותרים מתקיים קשר זוגי ומצא לנכון לבדוק את הקשר לעומקו; העותרת לא הצהירה על יחסיה עם העותר בעת מעצרה שכן חששה כי העותר ייפגע או ייאלץ לשלם קנס כספי עקב היותה שוהה שלא כדין; הדרישה כי העותרת תעזוב את ישראל לא תקדם את הכרתם של בני הזוג, ותפגע ברצון של אזרח ישראלי להתגורר ולחיות עם בת זוגו, כך ב"כ העותרים.

טענות המשיב

  1. ב"כ המשיב טוען, כי לא נפל כל פגם בשיקול דעתו של המשיב שהפעיל את סמכותו באופן ראוי וסביר, תוך שקילת מכלול העובדות והנתונים שהוצגו בפניו, ועל כן דין העתירה להידחות.

העותרת התחייבה לצאת את ישראל בכפוף להפקדת ערובה, אולם הפרה את הבטחתה; העותרת אף לא עזבה את הארץ לאחר מתן עדותה המוקדמת; הקשר לו טוענים העותרים הינו קשר פיקטיבי, והעותרים לא הוכיחו כי מדובר בקשר אמיתי וכנה; בשימוע שנערך לעותרים עלו סתירות מהותיות ועל כן בקשתם סורבה כדין; המדובר בקשר פיקטיבי ובמגורים משותפים מטעמי נוחות בלבד; העותרת נאחזת בכל דרך אפשרית על מנת להאריך את שהותה בארץ; הטענה כי יש להכיר בה ובעותר כידועים בציבור הועלתה בשהותה שלא כדין בישראל ולאחר שנעצרה. במצב זה, יש להטיל נטל כבד יותר על הטוענים להיותם ידועים בציבור; העותרת שוהה ועובדת באופן בלתי חוקי בישראל מעל שבע שנים במהלכם לא טרחה לפנות למשרד הפנים בבקשה כלשהי להסדרת מעמדה; טענתם בדבר הקשר הזוגי נטענה לאחר המעצר בניגוד מוחלט להצהרתה בבית הדין לביקורת משמורת לפיה אין לה חבר; המשיב הפעיל את סמכותו כדין, בדק את המסמכים שהוגשו לו על ידי העותרים, אף שהוגשו בשיהוי ניכר; העותרים לא עמדו בנטל הכבד שהוטל עליהם, וכל הבדיקות והמסמכים מעלים כי הקשר הינו פיקטיבי; הימנעות העותרת מלפנות לרשויות לשם הסדרת מעמדה במשך תקופה ארוכה, כאשר היא עושה דין לעצמה ונשארת ועובדת בישראל שלא כדין, די בה לסילוק העתירה על הסף, כך ב"כ המשיב.

דיון והכרעה
  1. סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: "החוק") קובע כדלקמן:

"מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות, התש"י – 1950, ונמצא בישראל, בלי רישיון ישיבה (בחוק זה – שוהה שלא כדין) יורחק מישראל בהקדם האפשרי אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן..."

  1. מדיניות משרד הפנים כיום, מאפשרת לזרים אשר הוכיחו כי הם מנהלים קשר של ידועים בציבור עם אזרחים ישראלים להסדיר מעמדם בהתאם לנוהל. תכליתו של הנוהל הינה הומניטארית ומאפשרת לבני זוג המנהלים תא משפחתי ללא נישואים, להסדיר מעמדם ולחיות חיי משפחה בישראל.

יחד עם זאת, לא כל קשר זוגי ולא כל קשר רומנטי, חסים תחת הנוהל. בחלק הכללי של הנוהל נאמר, כי הוא נועד "לבני זוג של אזרחים ישראלים לרבות בני אותו מין, המקיימים חיים משותפים ללא נישואים".

  1. סעיף 2 לנוהל, שכותרתו "תנאים ודרישות" קובע, כי על מגיש הבקשה לקיים שורה של תנאים, וכי על מגיש הבקשה להמציא "הוכחות לקשר ולחיים המשותפים של בני הזוג (תמונות, שכ"ד, חשבונות משותפים וכו'" (סעיף ב.6 לנוהל).

ההליך המדורג שנקבע בנוהל, ארוך יותר מזה שנקבע לגבי בני זוג נשואים ונמשך 7 שנים. לעניין זה קובע סעיף ג.10 לנוהל כי "יש לבדוק את כנות הקשר וחיים משותפים על ידי ביצוע ראיונות נפרדים לשני בני הזוג ובדיקת ההוכחות שהוצגו בתנאים ובדרישות". לעניין זה, קובע סעיף ג.11 כי אם השתכנע רע"נ אשרות שאכן מדובר בחיים משותפים ובקשר אמיתי, יאשר מעמד מסוג ב/1 לתקופה של שנה.

  1. כידוע, מוסד הידועים בציבור, הוכר בשורה ארוכה של חוקים ופסקי דין. פסיקת בית המשפט העליון הכירה בהחלת מוסד זה גם על אזרח ישראלי ובן זוג זר (ראו את דבריה של כב' הנשיאה בייניש (בעע"מ 4611/05 מדינת ישראל נ' אורן (תק-על 2006(1), 3356, להלן: "עניין אורן").
  1. כדי לזכות במעמד של ידועים בציבור, יש לבדוק שני תנאים מצטברים: הראשון – חיי אישות כבעל ואישה והשני – מגורים משותפים וניהול משק בית משותף. וכפי שנאמר ברע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין תגמולים משרד הביטחון :

"אמות המידה לקביעה אם בני זוג הם 'ידועים בציבור', הותוו בפסיקה מכבר, וכך הובהר:

'יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו... היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג ומקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים... (ע"א 621/69 נסיס נגד יוסטר פ"ד כד(1), 617, 619)".

וכמו כן:

"נטל ההוכחה לצורך ההכרה בבני זוג כ'ידועים בציבור' מוטל על הטוען לכך (מנחם שאוה, בספרו הנ"ל, בע' 683-684). נטל זה אינו פשוט כלל ועיקר. בית המשפט יסיק את מסקנתו, בכל מקרה ומקרה לפי בחינה פרטנית של הראיות באספקלריה של מבחני יחסי האישות ומשק הבית המשותף... כל מקרה ראוי לו שייבחן על פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות ומתוך סקירות היחסים על-פי מרכיבים שונים ומאפיינים המתקיימים בהם...' (עניין שוקרן הנ"ל, בע' 694)".

הנה כי כן, על מנת לחסות בצילו של הנוהל על המבקשים להראות כי הם מנהלים קשר עמוק העולה כדי קשר של ידועים בציבור.

עוד נפסק, בעניין אורן הנ"ל, כי מקום בו שוהה בן הזוג הזר שלא כדין בישראל, נטל ההוכחה בדבר כנות הקשר, וכי מדובר בקשר של ידועים בציבור, הינו כבד יותר:

"למעשה, נטל הראיה להוכחת כנות הקשר במקרה של טענה לקשר ידועים בציבור בין אזרח ישראלי לשוהה שלא-כדין יהיה אף כבד מזה המוטל על בני זוג שנישאו בעת שאחד מהם שהה בארץ שלא כדין. זאת, מן הטעם שנוהל הידועים בציבור חשוף יותר לניצול לרעה ,שכן, כאמור, קשר של ידועים בציבור אינו מבוסס על אקט משפטי מכונן, אלא מזוהה על סמך מבחנים עובדתיים עמומים וגמישים יותר. זאת ועוד, נטל ההוכחה הכבד מהרגיל אותו ראוי להטיל על ידועים בציבור במקרה של שהייה בלתי חוקית יתייחס לא רק להיבט כנות הקשר, אלא גם להיותו קשר העולה כדי יחסי ידועים בציבור, על פי הפרמטרים המקובלים של חיים משותפים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף".

ומן הכלל אל הפרט.

  1. העותרים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, וטענתם כי הם ידועים בציבור כלל לא הוכחה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.
  1. עם מעצרה אמרה העותרת, כי אין לה חבר ואין לה משפחה בישראל. ודוק: אין המדובר בעותרת שלא הזכירה קיומו של חבר אלא שללה מפורשות עובדה זו. העותרת לא אמרה דבר וחצי דבר על כי היא מנהלת עם מאן דהוא משק בית משותף. העותרת אף הצהירה כי בכוונתה לעזוב את הארץ, ביקשה לעשות זאת בכוחות עצמה, וחתמה על התחייבות כי כך תעשה. רצונה לעזוב את הארץ אינה עולה בקנה אחד עם קיום קשר זוגי.

אף העותר אמר בשימוע כי לעותרת היה יסוד להאמין כי בעת המעצר לא יעמוד לצידה. וכי רק לאחר ששוחררה ממשמורת עברה להתגורר עמו. דבריו אלה של העותר תואמים את דברי העותרת בעת מעצרה, כי אין לה חבר ושוללים בעליל קשר זוגי בעת ההיא.

הסברה של העותרת כי לא הזכירה את חייה המשותפים עם העותר שכן חששה כי יפגע מרשויות אכיפת החוק, בהיותו בן זוג של שוהה בלתי חוקית, אינה מקובלת עליי. "השמטת" הפרטים בדבר יחסיה עם העותר ומגוריהם המשותפים, אומרת לכשעצמה דרשני, ומעלה חשד לפיקטיביות הקשר, כפי שקבע המשיב.

  1. העותרים לא הראו כי הם מנהלים חשבון בנק משותף או למצער, כי מתקיים ביניהם שיתוף כלכלי כלשהו. העותרים לא הראו כי הם נושאים בהוצאות ובחשבונות יחד ולא המציאו אסמכתאות אחרות המעידות על ניהול כלכלי של משק בית משותף. העותרים לא הצביעו על רכוש משותף, על הסכם שיתוף כלשהו או על כל אינדיקציה מינימאלית אחרת למחויבות לשותפות הזוגית ביניהם, העולה כדי ניהול תא משפחתי אחד.
  1. במהלך השימוע שנערך לעותרים התגלה כי העותרים לא ידעו זה על זה שלל פרטים בסיסיים, פרטים אשר סביר והגיוני לצפות כי בני זוג החיים חיים משותפים כתא משפחתי אחד, ידעו זה על זה, קל וחומר כאשר אלה טוענים כי הם מנהלים תא משפחתי אחד כשנה וחצי. כך למשל, העותר לא ידע את מצבה האישי של העותרת, ולא ידע את שם בנה, למרות שלדבריו פגש אותו בביקורו בארץ; נתגלתה חוסר התאמה בעיסוקו של העותר, מכריהם המשותפים ובמקום לידתו של העותר. כמו כן, נתגלו סתירות באשר למס' החדרים בדירה שבה העותרים מתגוררים יחד כביכול. לכל אלה יש להוסיף כי נתגלתה סתירה בדבריו של העותר באשר למועד בו עברו להתגורר יחדיו, כפי שפורט לעיל (ראו נספח י' לתגובת המשיב).
  1. בנסיבות אלה, התרשמותו השלילית של המשיב מכנות הקשר ומסקנתו כי אין להחיל את הנוהל על העותרים הינה סבירה, הגיונית וראויה ולא מצאתי כל מקום להתערב בה. החלטת המשיב נתקבלה לאחר שניתנה לעותרים ההזדמנות להשמיע טענותיהם ולהוכיח את קיומו של קשר זוגי העולה לכדי קשר של ידועים בציבור. סמכותו של המשיב הופעלה כדבעי, נערך לעותרים שימוע לאחר קבלת המסמכים והתצהירים של העותרים, ולא מצאתי כל פגם בהתרשמותו של המשיב ובמסקנתו כי אין המדובר בידועים בציבור.
  1. העובדה כי קיומו של קשר של ידועים בציבור צוינה על ידי העותרת רק לאחר שננקטו נגדה הליכי הרחקה, מעלה חשש ממשי לפיקטיביות הקשר הנטען, והנטל המוטל על העותרים להפריכו, הינו נטל כבד (ראו את דבריה של חברתי, כב' השופטת סג"נ רובינשטיין בעת"מ 1129/07 גספאר פלורדיוויניה נ' מר ששי קציר, מיום 20.3.07).
  1. לא ניתן להתעלם מדפוס הפעולה של העותרת, אשר משליך על מסקנתו של המשיב. העותרת עושה כל אשר לאל ידה כדי להישאר בישראל, לרבות שהיה בלתי חוקית, הפרת התחייבויות עליהן חתמה, וחילוט ערבויות של צדדים שלישיים.

העותרת שוהה ועובדת באופן לא חוקי בישראל משנת 2000. לאחר מעצרה ביום 22.4.07, התחייבה העותרת לעזוב את ישראל תוך 14 ימים.

העותרת הגישה תביעה לבית הדין לעבודה, וניתנה לה ארכה לשהות בישראל עד למועד מתן עדותה.

על העותרת היה לעזוב את ישראל ביום 1.6.07, כפי שהתחייבה, לאחר מתן עדותה המוקדמת. העותרת לא מילאה את התחייבותה, ויום לפני המועד בו היה עליה לעזוב את ישראל, כאשר חשה כי חרב הרחקתה מישראל מונחת על צווארה, הגישה את בקשתה למשיב.

ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט י' דנציגר, אשר נאמרו רק לאחרונה בבג"ץ 4326/09 מוסא ראשד סלאמה נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם) (ניתן ביום 25.5.09, אתר בית המשפט העליון):

"דין העתירה להידחות גם מן הטעם שחרף פסק הדין בעניינו וחרף העובדה כי האיסור על הרחקתו מישראל הוארך ..., מצא לנכון העותר להישאר בישראל ללא היתר ובניגוד לחוק, תוך שהוא עושה דין לעצמו".

  1. העותרים לא הצביעו על כל פגם בהחלטת המשיב אשר יצדיק התערבותו של בית המשפט. החלטת המשיב נמצאת בגדר שיקול דעתו הרחב בהתאם לחוק הכניסה לישראל, ואין בית המשפט שם שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אלא במקום בו נפל פגם או אי סבירות קיצונית בשיקול דעתה של הרשות. במקרה דנן, החלטת המשיב הינה סבירה, עניינית, מבוססת, ראויה ומאוזנת, לא נפלו בה שיקולים זרים ואין כל מקום להתערב בה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

כל צו ביניים שניתן, מבוטל בזה.

העותרים ישלמו הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' בסיון תשס"ט (27 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

שרה ברוש, שופטת

ניתן לפרסום מיום 7/6/09.