ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמשון אברמוב נגד י.ו. טירת כרמל בע"מ :

מבקשים/נתבעים

  1. שמשון אברמוב – ת"ז XXXXXX491
  2. משה אליהו כהן – ת"ז XXXXXX248
  3. אהובה כהן – ת"ז XXXXXX247

נגד

משיבה/תובעת

י.ו. טירת כרמל בע"מ – ח"פ 513103192

החלטה

בין התובעת לבין מינהל מקרקעי ישראל, הוסכם, כעולה מנספח 1 של כתב התביעה, כי, לתובעת הסכם פיתוח מהוון לגבי נכס שפרטיו להלן, ותוקפו עד יום 1/11/2015.

נספח 1 הנ"ל, הינו אלא אישור על רישום זכות בנכס המתייחס לגושים ולחלקות הבאים כמפורט בנספח 1, בשטח כולל בן כ-29,236 מ"ר: גוש 10674 חלקות: 4, 5, 33, 124, 128, 129, 133, 134, 136, 137, 138, 139;
בגוש 10675 חלקות: 27, 30, 34, 44, 49, 141.
בגוש 10676 חלקה 141.
בגוש 12701 חלקות: 11 ו-14.
מספרי החלקות המודגשות בקו תחתון הן החלקות מושא התביעה, כעולה מנספחים 1 ו-5 של כתב התביעה – ש.ר.

עפ"י כתב התביעה, הנתבעים הינם פולשים או מחזיקים שלא כדין, במבנה ובחלקים ממבנה המצויים על המקרקעין נשוא זכויותיה הרשומות של התובעת, כעולה מתשריט שצורף לכתב התביעה ומסומן 5.
עפ"י הסכמת הצדדים המתועדת בפרוטוקול הדיון מיום 7/4/2014, "מה שיקבע לגבי מר אברמוב – הנתבע 1, יחול גם לגבי השוכרים ממנו את הנכס מושא התביעה, הנתבעים 2 -3".

בהתאם לחוזה הפיתוח הנזכר לעיל, על התובעת לבנות במקרקעין המתוארים לעיל, מבנה מגורים, מסחר ומשרדים, והמשך נוכחות הנתבע במקרקעין גורם לתובעת נזק, מכאן, מבוקש לפנות הנתבעים לאלתר ולסלק יד ם מכל חלק במקרקעין.
הנתבעים הגישו (בקשה מס' 3 מיום 25/2/2014) בקשת רשות להתגונן על גבי 213 עמודים , הנסמכת בתצהירם של הנתבעים 1 +2 וכן בשמה של הנתבעת 3.
לתצהיר צורפו נספחים: העתק מסמכי המכרז (א), הוראות תב"ע (ב), נספח הבינוי של התב"ע (ג), מכתב יועמ"ש עיריית טירת הכרמל מיום 12/12/2010 (ד), פרוטוקול העירייה מיום 19/12/2010 (ה), העתק תצהירו של ראש העיר הקודם (ו), העתק מעת"מ 27818-01-14 (חיפה, נספח ז), "נסח טאבו" ביחס לחלקה 49 ו-34 בגוש 10675 (1), העתק הסכם מיום 13/5/09 (2), העתק אישור תשלומי מסים מן המוכר ים (המנויים בנספח 2 הנ"ל כמוכר ומתייחסים לחלקה 20 בגוש 10675 (3), העתק הסכם שכירות מיום 1/1/2012 בין המשכיר הנתבע 1 לבין אהובה כהן (4), העתק "נסחי טאבו" ונספח הבעלות (נספחים ח' וט'), העתק מכתב מיום 12/1/2014 (י), נספח הבינוי במכרז (יא), העתק מסמכי שיעבוד (יב), העתקים "מכרזים מקבילים" (יג), העתק מכתב למינהל (יד), תשובת המינהל (טו) העתק מכתב לממונה מטעם המינהל (טז), העתק משני מכתבי דרישה (טז1 וטז2), העתק תמונות של חלק מהחנויות (יז).
מצהיר הנתבע 1, כי הינו הבעלים של חנות ברח' השחרור 21 הידועה כחלקות 34 ו-49 בגוש 10675, הרשומים על שם עיריית טירת הכרמל למן שנת 1977. בהקשר להצהרה זו צורף נסח טאבו (נספח 1). עיון בנסח הטאבו שצור ף לתצהיר מגלה, כי הבעלים הרשום של חלקה 49 היא המועצה המקומית טירת הכרמל וכי המדובר במקרקעי יעוד ותיאור היעוד הינו "דרך". מספרה הישן של החלקה הוא: 1.
עיון בנסח הטאבו שצורף לתצהיר מגלה, כי הבעלים הרשום של חלקה 34 היא המועצה המקומית טירת הכרמל וכן, רשומה תחת הכותרת "הערות רשם המקרקעין שצ"פ". מספרה הישן של החלקה הוא: 1.
חלקה הימני של החנות, כך מצהיר הנתבע 1, הושכר לנתבעים 2 ו-3, כעולה מנספח 3 לתצהיר. חלק השמאלי משמש לחנות לממכר דברי קודש.
עפ"י יעוץ משפטי מוצהר, בסעיף 2, כי התביעה הוגשה מתוך תאוות בצע שאינה יודעת גבולות.
וכן, כי המכרז בו זכתה התובעת נועד לכתחילה להסדיר את העתקת החנויות שבמתחם אלי כהן למבנה מסחרי חדש שיבנה ע"י התובעת, על חשבונה, כפי שמורחב בהרחבה בעת"מ 27818-01-14 (נספח 7).

ביום 7/4/2014 עמד הנתבע 1 לחקירה נגדית.

העד העיד, כי כאשר קנה את החנות בשנת 2009 לא ידע, כי בעל הקרקע הוא מינהל מקרקעי ישראל וכן, כי היה מיוצג ע"י עו"ד שמואל אלקון.
העד העיד, כי עו"ד הנ"ל לא הסביר לו של מי הקרקע וכי אם היה יודע שבעצם קנה רק את האפשרות לשבת שם, היינו, החזקה, ולא ניתן יהיה לרשום המכר בטאבו, לא היה קונה.
כשנשאל, אם עו"ד הסביר לו כי אין היתר בנייה, ענה, כי עו"ד אמר לו לשלם מס שבח ומס רכישה וכן, כי אינו יודע מה זה היתר בנייה.
העד אישר, כי החנות מושכרת לו כנגד 1,500₪ + מע"מ וכן, כי חלקה האחר (בית חב"ד) מושכר וכי יש למבקש חוזה עם חב"ד.
כאשר נשאל, האם ידוע לו כי העתירה המנהלית שהגיש עם הנתבעים האחרים נדחתה, ענה, כי אינו יודע וכי הגם שקרא את המכרז שצורף לבקשתו אינו מבין בזה שום דבר.
כאשר נשאל אם מר פרגן הבטיח לו באופן אישי חנות ענה ,כי אינו זוכר, וכן, כי "טירת הכרמל אמרו לי אישית שאנחנו נקבל חנות".
כאשר הופנה לעבר נספח 1 של תצהירו (נסחי טאבו) ונשאל, אם יודע הוא מה זה שצ"פ וענה "מצחיק אותי. מאיפה אני יודע את זה בע"פ".
כשנאמר לו ששצ"פ הוא שטח ציבורי פתוח, ענה, כי אינו יודע זאת.
העד נשאל, האם בשנת 2009 כשקנה את החנות פנה להוצאת נסח כדי לדעת של מי הקרקע ענה, כי הלך לעיריית טירת הכרמל, כי היו לו יחסים טובים עם אריה טל שאמר לו "תקבלו חנות תמורת חנות".
כאשר נשאל ע"י ביהמ"ש, האם הוא יודע מה זה נסח, ענה, בחיוב וכן, כי ניתן לקבלו בטאבו, לאחר שנשאל בשנית, השיב, בשלילה...
העד הופנה לסעיף 19 לתצהירו שם הצהיר הוא, כי מעמדו במקרקעין הוא של בר רשות בלתי הדירה וכשהתבקש להסביר זאת, ענה, "אני חושב שאם אני נמצא שם, שאף אחד לא יוכל להוציא אותי, למה שאמרו לנו שבנו לפני 60 שנה עם על האישורים".
כאשר נשאל, האם שילם עבור הרשות שניתנה לו ענה, כי אינו יודע, ומכל מקום, שילם ארנונה לעירייה ובסופו של דבר העיד, כי לא שילם עבור הרשות הבלתי הדירה הנזכרת בתצהירו.

הדיון הסתיים בצו סיכומים.
בטרם הוגש ראשון הסיכומים (סיכומי הנתבעים מיום 29/7/2014) ביקשו הנתבעים בבקשה מס' 8 ביום 10/4/2014 לצרף את פסה"ד בעתירה המנהלית דלעיל. לא רק ביקשו גם צירפו.
ביום 13/4/2014, נדחתה הבקשה.
ביום 22/4/2014 הגישו המבקשים "הודעה לבימ"ש", "על מנת שלא יטען כנגדם כי לא יוכלו לעשות שימוש בפסה"ד שניתן..."
בהחלטה מאותו יום נקבע, כי המבקשים מוזמנים לחדול מהגשת הודעות על הסיבות בעטין מצאו לנכון להגיש הודעה קודמת.
ביום 11/5/2014 הגישו הצדדים בקשה (מס' 10) מוסכמת להארכת המועד להגשת סיכומים למשך 3 שבועות בציינם, בין היתר, "נראה שהצדדים הגיעו להסכמות עקרוניות במחלוקת ביניהם, באופן שייתר את הצורך בהמשך ההתדיינות".
בו ביום ניתנה ארכה כבקשת הצדדים.
ביום 2/6/2014 (בקשה מס' 11) שוב התבקשה ארכה דומה מאותם נימוקים המציינת, כי "הצדדים עברו כברת דרך ארוכה..." בהחלטה מיום 5/6/2014 ניתנה ארכה נוספת.
בבקשה מס' 12 מיום 30/06/2014 הודיעו הצדדים, כי בתוך 10 ימים ימסרו הודעה אודות המשא ומתן. בבקשה מס' 13 מיום 15/7/2014 הודיעו הצדדים, כי נפרדה דרכם המשותפת אל עבר הפשרה, ביקשו לקצוב מועדים כמפורט בבקשה להגשת סיכומיהם.
בבקשה מס' 17 מיום 16/9/2014 (בתיק זה לא קיימות בקשות 14, 15 ו- 16...) הוגשה "בקשה דחופה להוספת טענה לסיכומי התשובה".
למחרת היום ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, מפנה את הצדדים אל בקשתם המוסכמת הנזכרת בהחלטה מיום 15/7/2014, וכן, כי תמה מסכת הסיכומים בתיק זה. ביום 29/7/2014 הוגשו סיכומי הנתבעים, ביום 02/09/2014 הוגשו סיכומי המשיבה וביום 14/09/2014 הוגשו סיכומי תשובה של הנתבעים.

סיכומי המבקשים ( 22 עמודים) וכן, 30 עמודים, נספח א, פסה"ד בעתירה המנהלית הנ"ל אשר כבר ניתנה החלטה , כי אין צורך לצרפו.
לבד ממנו, צורפו נספחים נוספים אשר לא לי לעסוק בהם, מעת שהנתבעים מצאו לנכון לצרפם במסגרת הסיכומים.
הסיכומים שבים על הנטען בבקשה, היינו, כי זכותם של הנתבעים להעתקת חנותם למבנה המסחרי שעל התובעת לבנות.
בסעיף 1.7 ו-1.8 של הסיכומים מצוין, כי העתירה המנהלית נדחתה וכן, נתונה פרשנות המבקשים לקביעותיו של כבוד השופט רון שפירא, כי טענותיהם ראויות לליבון בהליך המתאים.
בסעיף 1 לסיכומים, כאמור לעיל, מצויה "טענה מקדמית", תחת הכותרת "זכותם של בעלי החנויות להעתקת חנותם למבנה מסחרי חדש שעל התובעת לבנות במתחם".

סעיף 2.1.3 קובע, כי הנתבע הוא הבעלים של החנות ואף מפנה הכותב אל עבר נסח של לשכת רישום המקרקעין (נספח 1 של הבר"ל).
הנתבע 1 רכש את החנות מיורשי המנוחים אשר החזיקו בו עפ"י הנטען בסיכומים למעלה מ- 50 שנה ואחד מהם אף היה סגן ראש עיריית טירת הכרמל.
הסיכומים מאזכרים כי אין כל רישום מסודר לגבי הזכויות בחנות וכי הרישום היחיד לגביה הוא בעיריית טירת הכרמל.
הנתבע שילם תמורה מלאה בעבור החנות, בריאותו רופפת, ולמן 2012 משכיר הוא את החנות לנתבעים 1 + 2.
פרק נכבד מן הסיכומים מוקדש להוראות התב"ע ומשמעותן, מכתבי ההסמכה של ראש העיר ומשמעותן, ההסכמים שבין המינהל לתובעת והנזק הראייתי שנגרם לתובעים. כל אלו מוליכים לעבר מתן הרשות להתגונן, אליבא דנתבעים.

סיכומי המשיבה (47 עמודים) מציינים, כי המקרקעין נשוא התביעה ייעודם שטח ציבורי פתוח ודרך ואין כל דרך חוקית לרכוש זכויות במקרקעין אלו.
אין בפי הנתבע 1 בדל ראייה לכך שהוא בעלים או בעל רשות בלתי הדירה במקרקעין.
עפ"י נסחי הטאבו שצורפו הן לתביעה והן לתצהיר הנתבע 1 וכעולה מהסכמת הצדדים חנות הנתבע 1 מצויה בחלק מחלקות 34 ו-49, המקרקעין הם בעלי ייעוד של דרך ושטח ציבורי פתוח ואין דרך לרכוש בהם זכויות.
עפ"י העולה מסעיפים 1 עד 4 מתצהיר הנתבע 1, הוא הבעלים מכוח הסכם ר כישה במסגרתו רכש את החזקה בחנות מקודמיו.
בהסכם הרכישה מופיע מספר גוש שאינו הגוש הנכון ואישור נכסים (לצורך תשלום ארנונה) של עיריית טירת הכרמל אינם מעידים על היות הנתבע 1 בעל זכות כלשהי במקרקעין.
גם מהסכם המכר (נספח 2 לתצהיר הנתבע 1) עולה, כי למוכרים (וממילא גם לנתבע 1 הוא "הקונה") אין זכויות במקרקעין ואף לא היתר בנייה.
המשיבה מציינת, כי כבר נפסק בבימ"ש המחוזי בחיפה, כי הטענה למעמד של בר רשות בלתי הדירה במתחם אלי כהן בטירת הכרמל, אינ ה מהוו ה הגנה מפני תביעה לסילוק יד (ראה ע"א 22426-04-14) מחוזי חיפה.

איני סבור, כי עלי לשוב ולדון בעתירה המנהלית שכבר נדונה והוכרעה בשמם של העותרים בה, אלא אך, במחלוקת שבין הצדדים בתיק זה בלבד.
בעתירה המנהלית צוין ע"י ביהמ"ש (עמוד 1 שורות 17-19 לפסה"ד מיום 2/4/2014), גם זאת:
"העותרים מבקשים לאכוף על משיבה 4 (התובעת בתיק זה) את הוראות המכרז והתב"ע..."
וכן, בעמוד 2 שורה 12 "הסעד המבוקש ע"י העותרים הוא אכיפת תנאי המכרז והכפפתם להוראות התב"ע".
בפסה"ד קבע ביהמ"ש, כי "למעשה מבקשים העותרים סעד שעניינו בהכרה בזכויות קניינות שרכשו, לטענתם, מכוח החזקה רבת שנים בנכסי מקרקעין זאת באישור ובידיעת המשיבים 1-3, (רשות מקרקעי ישראל, עירית טירת הכרמל, ראש עיריית טירת הכרמל, הם המשיבים 1-3 בעת"מ הנ"ל – ש.ר) או מי מהם, וחיוב הזוכה במכרז ליתן להם זכויות קניין חילופיות לאלו שיש להם, לטענתם, כעת, ולחילופין לפצותם. סעדים אלו, מחייבים בחינה פרטנית של זכויות כל אחד מהעותרים..."
(ההדגשה אינה במקור – ש.ר), ראה עמוד 8 תחת הכותרת "סוף דבר".

העתירה המנהלית דלעיל, הוגשו כנגד ארבעה משיבים, שלושה המנויים לעיל והמשיבה הרביעית, היא התובעת כאן.

מאליו מובן, כי כל עיסוק בטענות הנוגעות במשיבים 1 – 3 בעתירה המנהלית, אינן יכולות להתברר במסגרת תובענה זו , באשר כלל אינן צד בה.

כך גם עולה מפסה"ד בעמוד 9 שורות 7-10, "אינני רואה גם מניעה כי לשם ייעול ההליך יתאחדו העותרים ויתבעו זכויות במשותף באופן שיאפשר את בירור הסוגיות המשותפות לכל העותרים במאוחד ובהמשך בחינת זכויות פרטניות הנתבעות בעניינו של כל אחד מהעותרים, לפי העניין".

סיכומי התשובה מיום 14/9/2014 ( 13 עמודים) פותחים בבקשה להוסיף טענה. בקשה זו נדחתה כאמור בהחלטה שניתנה ביום 17/9/2014. לפיכך, אמנע עצמי מן הניסיון לכפות עיסוק בנושא אשר החלטה מפורשת קבעה כי לא יהא חלק מהתדיינות בתיק זה.

טרם מתן החלטה זו, שבתי ועיינתי בשתי החלטות שניתנו ע"י ערכאת הערעור הנכבדת, אשר אחת מהן, קיבלה ערעור על דחיית בר"ל והשנייה, דחתה ערעור על אי מתן רשות להתגונן.

בע"א 22426-04-14 (מתנה חלבי נגד י.ו. טירת כרמל בע"מ) הגיע ערכאת הערעור הנכבדת לכדי קביעה (סעיף 11 עמוד 4) לפיה, "...למערער אין זכויות בעלים, חוכר או זכות אחרת המאפשרת לו להמשיך ולהחזיק בנכס ובמקרקעין. ככול שהטענה מתמקדת בהבטחה שלטונית אשר במסגרתה יש כוונה גם להסדיר החזקה שלא כדין, הרי אלה יכול שיתבררו במסגרת הליך נפרד, ובאופן שצו הפינוי יבוצע בפועל".
עוד נקבע בפסה"ד הנ"ל, בסעיף 13, "...הטענות בדבר הזכות לדיור חלופי לעסק אחר באותו מתחם – שלא מכוח הזכויות הקיימות היום למערער במקרקעין הנדונים – אינם מצדיקים לכשעצמם עיכוב מתן צו הפינוי...".

בע"א 44688-01-14 (שלמה פרי נגד י.ו. טירת כרמל), עמוד 7 סעיף כ"ב, נקבע ע"י ערכאת הערעור הנכבדת, ראה ביהמ"ש לנכון לקבוע, "לעיצומו של עניין נראה לנו, שהמערער הצביע על טענת הגנה לכאורית ולפיה היה על המשיבה לנהל משא ומתן עם המערער בטרם נקיטת הליך משפטי, בין אם לפיצוי ובין אם לסידור חלוף... איננו קובעים מסמרות בעניין זה אלא מצביעים אנו על טענת הגנה לכאורית שאותה יהא מקום לברר במסגרת הערכאה הדיונית". (ההדגשה בלא קו אינה מן המקור – ש.ר).

בהמשך, נקבע ע"י ערכאת הערעור, בעמוד 9 שורות 1,2, "בענייננו, אין מחלוקת על כך שבטרם ננקט ההליך המשפטי נשוא הדיון לא התנהל משא ומתן בין המשיבה לבין המערער". (ההדגשה אינה מן המקור – ש.ר).

במחלוקת שהתבררה בפני בתיק זה, אין מחלוקת, כי בטרם הוגשה התביעה, לא התקיים משא ומתן כלשהו. אין גם מחלוקת, כי הוא התקיים במהלך פרק הזמן שהתבקש לשם כך ע"י הצדדים.
מכל מקום, אין חולק על כך, כי בבקשות הרשות להתגונן של המבקשים, לא בא זכרה של טענת הגנה לכאורית כזו אשר התקבלה ע"י ביהמ"ש בערעור "שלמה פרי הנ"ל".

המבקשים 2 ו3, כלל אינם טוע נים לזכות כ לשהי במקרקעין בשונה מן המבקש 1.

עובדה זו אינה מונעת מהם לאמץ את כל טענותי ו של הנתבע 1 .

לא עלה בידי לגלות, מה זכות יש לנתבע 1, קל וחומר לנתבעים 2 ו-3, במקרקעין נשוא התביעה, כפי שנטען על ידם בבקשותיהם ובתצהירים הסומכים.

כל שנטען הוא, כי הנתבע 1, רכש את מה שהיה למוכרים לו למכור, בשנת 2009.

עיון בהסכם המכר מגלה מיד, כי אין ממש באמור בסעיף 1.1 לתצהיר המבקש, שם נטען, כי הוא הבעלים של החנות המצויה במקרקעין נשוא התביעה.

יתרה מזאת, בהמשך לאותו סעיף באותו תצהיר צוין ונכון צוין, כי המקרקעין רשומים בלשכת רישום המקרקעין כמצויים בבעלות עיריית טירת הכרמל ועיון בנסחי הטאבו מגלה, כי אין בהם זכר או רמז לזכויות הנתבע 1 כפי שסבור הוא עצמו.

אין בבקשת מי מן הנתבעים, ולו ראשית ראייה לזכות כלשהי שיש להם במקרקעין נשוא התביעה.

על כן, אין למי מן הנתבעים הגנה, ולו לכאורה, המזכה אותם במתן רשות להתגונן מפני התובענה אשר כל כולה מצומצמת לפינוי וסילוק יד, ולא לשום סעד אחר.
מן המקובץ, מחליט אני, לדחות את בקשת הנתבעים ולא ליתן להם הרשות להתגונן מפני התביעה לסילוק ידם מן המקרקעין נשוא התביעה.

משנדחתה הבקשה למתן רשות להתגונן, זכאית התובעת ליטול פסק דין, כעתירת כתב התביעה, הניתן להלן:

1. הנתבעים, יפנו את המקרקעין נשוא התביעה, המצויים בטירת הכרמל וידועים כחלק מחלקות 34 ו-49 בגוש 10675, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, וימסרו את החזקה בהם לתובעת;

2. הנתבעים, יחד ולחוד, יישאו בהוצאות התובעת לאגרה בת 645.00₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 02/12/2013 ועד לתשלום בפועל;

3. הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הוצאותיה לשכ"ט עו"ד בסך 5,354.00₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפירעון המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ה, 11 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שמשון אברמוב
נתבע: י.ו. טירת כרמל בע"מ
שופט :
עורכי דין: