ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין האגודה למען הקשיש נגד מועצה מקומית דבוריה :


בפני כבוד השופט הבכיר זיאד הווארי

המבקשת:

האגודה למען הקשיש (דבוריה)

נגד

המשיבה:

מועצה מקומית דבוריה

החלטה

  1. המבקשת עותרת לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (להלן: "הפקודה"), ומבקשת כי בית משפט זה יפעל בהתאם להוראות הפקודה ויורה למשיבה לציית להוראות פסק הדין המוסכם שניתן ביום 28/05/14 במסגרת תיק זה. (להלן: "פסק הדין").
  2. העובדות בתמצית:

ביום 29.4.14 הגישה המבקשת עתירה ובמסגרתה עתרה, בין היתר, לחייב את המשיבה בפינוי סדיר של אשפה ופסולת ממתחם בית האבות, המשמש גם כמרכז יום לקשישים ( להלן: "בית האבות"), המצוי בתחום שיפוטה של המשיבה.
בדיון שהתקיים ביום 8.5.14, הגיעו הצדדים לידי הסכמה, לפיה המשיבה תבחר באחת משתי חלופות לפינוי האשפה מבית האבות. לפי החלופה הראשונה, היה על המבקשת להציב על חשבונה, כלי אצירה בהתאם לדרישות ומהסוג אשר תבחר המשיבה, כאשר זו תפנה את האשפה על חשבונה ובהתאם להסכם שלה עם קבלן פינוי האשפה או כל הסכם אחר שיבוא במקומו.
לפי החלופה השנייה, הוצע כי המבקשת תבצע את הובלת האשפה מהדחסנית המוצבת בבית האבות, כאשר המשיבה תישא בעלות ההטמנה, כולל היטלים.
הוסכם כי המשיבה תודיע בחירתה כאמור.
ביום 28.5.14, הודיעה המשיבה לבית המשפט כי בחרה בחלופה הראשונה, כך שהמבקשת נדרשה להציב מכולה מתאימה אשר פינויה יבוצע ע"י המשיבה, כמוסכם. באותו יום ניתן תוקף של פס"ד להסכמות הצדדים.
ביום 07/06/14 הודיעה המבקשת למשיבה כי החל מיום 15/06/14, תוצב מכולה במתחם בית האבות, באותה הודעה נדרשה המשיבה להודיע לקבלן מטעמה כי עליו להתחיל לפנות את המכולה מבית האבות החל מיום 15/06/14.
ביום 23.7.14, פנתה המבקשת למשיבה במכתב, בו דרשה לקיים את פסק הדין.
ביום 11.9.14 הגישה המבקשת את הבקשה דנן, בטענה כי המשיבה אינה מקיימת את פסק הדין.
3. טענות המבקשת בתמצית:
לטענת המבקשת, כבר ביום 7.6.14 נמסרה הודעה למשיבה בדבר הצבת מכולה בבית האבות אשר תהיה מוכנה לפינוי בתאריך 15.6.14. למרות פניות המבקשת לא הגיע קבלן כלשהו מטעם המשיבה כדי לפנות את המכולה.
נטען ע"י המבקשת כי מדובר במכולה המתמלאת תוך 3-4 ימים ומחייבת פינוי בתדירות של פעמיים בשבוע לפחות והיות וזו לא פונתה היא נאלצה לפנותה על חשבונה ולהחזיר את הדחסנית.
המבקשת טוענת כי עד לתחילת חודש יולי 2014 לכל המוקדם, המשיבה לא שלחה קבלן מטעמה לפנות את המכולה, עובדה העולה גם מגרסת המשיבה עצמה.
לטענת המבקשת המשיבה מתנערת מחובתה ומביעה זלזול בהסכמות הצדדים, אשר אושרו בפסק דין.
המבקשת עותרת לחייב את המשיבה לפי הפקודה ולהטיל עליה קנס.
כמו כן, נדרש פינוי האשפה מהמכולה, כפי צרכיה של המבקשת ולפחות פעמיים בשבוע.
עוד מבוקש לחייב את המשיבה בעלויות פינוי האשפה בהן נשאה המבקשת, עקב הפרת פסק הדין.
4. טענות המשיבה בתמצית:
לטענת המשיבה, נושא פינוי האשפה טופל מול מנהל מחלקת התברואה אצל המשיבה.
נטען כי קבלן פינוי האשפה הגיע לפנות את האשפה מבית האבות בחודשים יולי ואוגוסט, אולם במקום הייתה מוצבת דחסנית ולא מכולה כנדרש.
עוד נטען כי אין הצדקה ליתן צו ע"פ סעיף 6 לפקודה, מה גם שבבית האבות מוצבת דחסנית ואין כל אפשרות לקיים את פסק הדין.
לטענת המשיבה, המבקשת היא זו שמסכלת את קיום פס"ד.
פסק הדין אינו קובע כי המשיבה מחויבת לפנות את האשפה כפי דרישות המבקשת.
5. ראיות הצדדים:
המבקשת תומכת את טענותיה בתצהירו של מר מר אסעד עזאיזה – מנהל המבקשת – (להלן: "מר אסעד") אשר הצהיר כי מעבר להודעה בכתב ששלחה המבקשת למשיבה ביום 07/06/14, הוא הודיע באופן אישי למנהל מחלקת התברואה אצל המשיבה מר אחמד אבו סעיד כי הכין עבור הקבלן מטעם המשיבה מפתחות למתחם בו נמצאת המכולה, ועליו להודיע לו מתי הוא מתכוון להגיע על מנת למסור לו אותם, כדי שיישארו לשימושו כל עת שיגיע לפנות את המכולה.
מר אסעד הוסיף והצהיר, כי למרות פנויות חוזרות וחרף העובדה שעברו 9 ימים מיום הצבתה, אף קבלן מטעם המשיבה לא הגיע לפנות את המכולה, שהתמלאה עד תומה והפכה להיות למטרד מסוכן מאוד.
לטענת מר אסעד, מצב האשפה במתחם בית האבות נעשה בלתי נסבל ולא נותרה בפניו ברירה אלא להזמין ביום 20.6.14 קבלן לפינוי האשפה, על חשבון המבקשת.
מר אסעד הוסיף והצהיר כי בטרם הזמנת הקבלן הפרטי לשם הובלת המכולה, יצר הקבלן הפרטי קשר עם קבלן המשיבה, כאשר מר אסעד עד לשיחה זו בה הודיע קבלן המשיבה כי לא ניתנו לו הוראות מטעם המשיבה לפינוי המכולה, אז נאלצה המבקשת לפנותה על חשבונה.
נוכח האמור, לא הייתה ברירה אלא להציב דחסנית במקום המכולה.
המבקשת צירפה תצהירים משלימים של שומרים בבית האבות שהצהירו כי בחודשים יולי ואוגוסט לא הגיע קבלן מטעם המשיבה כדי לפנות את האשפה מבית האבות. כמו הצהירו כי בחודשים לעיל, לא פנה אליהם איש בטעם המשיבה בשאלה הנוגעת לפינוי האשפה מבית האבות.
מנגד, המשיבה צירפה לתגובתה את תצהירו של מר אחמד אלסעיד, מנהל התברואה במשיבה אשר הצהיר כי מבירור שערך עם קבלן האשפה מטעם המשיבה , עולה כי במהלך חודשים יולי ואוגוסט הגיע קבלן האשפה לפנות את המכולה אולם במקום היתה מוצבת דחסנית ולא מכולה, כמוסכם. קבלן האשפה ציין בפניו, כי שאל את השומר האם במקום יש מכולה וזה השיב לו שיש רק דחסנית.
עוד הצהיר מטעם המשיבה מר זאהר אסמאעיל, אשר אישר בתצהירו כי במהלך חודש 06/2014 פנה אליו מנהל התברואה במועצה וביקש ממנו לפעול לפינוי המכולה מבית האבות. כעולה מהתצהיר, קבלן פינוי האשפה הגיע לפנות את המכולה יותר מפעמיים בחודשים יולי ואוגוסט, אולם במקום היתה מוצבת דחסנית. מר זאהר שאל את השומר באם יש מכולה והוא השיב לו שקיימת רק דחסנית.
6. דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בסיכומי הצדדים ובכל חומר הראיות שהונח לפתחו של בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:
ראשית, אקדים ואומר כי מעבר לעובדה שהמבקשת לא נקטה בהליך המתאים, סבורני כי אין בהוראות הפקודה, פתח והצלה למבקשת בנסיבות אלו.
סעיף 6 לפקודה, מקנה לביהמ"ש סמכות לאכוף בקנס או במאסר אדם הממרה צו שנתן בית המשפט, אולם מדובר בהליך אכיפה קיצוני שכן הסנקציה שהוא גורר בעקבותיו, עשויה להיות קשה ופוגעת. (ראה אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" ע"מ 857). הליך ביזיון ביהמ"ש הוא הליך " מעין פלילי" ומטרתו העיקרית היא להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. (ראה: רע"א 3888/04 שרבט נגד שרבט, פ"ד נט (4) 49, 57-58 (2004).
כידוע, פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, כמוהו ככל פסק דין אחר והוא ניתן לאכיפה בהליכי ביזיון ( ראה: אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" עמ' 862, בג"ץ 4299/13 ברקוביץ נ' שר האוצר (18.11.14) (להלן: "פס"ד ברקוביץ"), אולם אין מקום לנקוט בהליך זה בנסיבות אלו, שעה שמדובר בצעד דרסטי שאינו מוצדק כאן וזאת גם נוכח התנהלות המבקשת עצמה.
התרשמתי כי במקרה דנן, נפלו פגמים אף בהתנהלות המבקשת ולפיכך, כפות המאזניים אינן נוטות לטובתה, אולם יש לציין כי גם המשיבה אינה חפה מכל רבב. הכל כפי שיפורט בהמשך.
ראשית, המבקשת לא צירפה ראיות מספקות לתמיכה בטענותיה לעיל ואף נמנעה מלהביא תצהיר של הקבלן הפרטי מטעמה אשר לטענתה פינה את המכולה ושוחח עם קבלן המשיבה בטרם פינוי המכולה כנטען.
זאת ועוד, המבקשת לא צירפה קבלה או אסמכתא בכתב כלשהי המעידה על הצבת המכולה ופינויה בתקופה שבין התאריכים 15/06/14 ועד 01/07/14, נהפוך הוא חשבונית המס מס' 1053 מיום 30/06/14 שניתנה על ידי מר עזאיזה סאלם מתייחסת להובלת דחסנית מבית האבות לאתר הטמנה במהלך חודש יוני וכמפורט ביצוע הטמנות בתאריכים 11/06/14, 20/06/14, 29/06/14, חשבונית זו סותרת לחלוטין את גרסת המבקשת, במצב זה לא ניתן לקבוע בוודאות כי במהלך חודש יוני 2014 אכן הוצבה מכולה כלשהי בבית האבות.
נוסף לכך, המבקשת צירפה חשבוניות מס שניתנו לה עבור הובלת הדחסנית לאתר ההטמנה בחודשים אפריל ועד יולי. עיון בחשבוניות אלו, מעלה כי כל חודש בחודשו רוקנה הדחסנית שלוש פעמים בחודש, כולל בחודש יוני, החודש בו הוצבה לכאורה המכולה בבית האבות.
כמו כן, תמוהה בעיני העובדה שהמבקשת פנתה למשיבה במכתב רק ביום 23.7.14 ולא במועד מוקדם יותר.
מנגד יש לומר כי המשיבה לא התייחסה בטענותיה לטענות המבקשת לפיהן קבלן מטעמה לא הגיע לפנות את האשפה בחודש יוני. כמו כן לא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי ללמד על כך כי הקבלן מטעמה התייצב במהלך חודש יוני 2014 במתחם בית האבות לפינוי המכולה.
המשיבה שבה וטענה בכתבי טענותיה וכך גם עולה מתצהירי התמיכה שצירפה, כי קבלן האשפה מטעמה הגיע יותר מפעמיים בחודשים יולי ואוגוסט על מנת לפנות את האשפה, אולם המשיבה שותקת באשר למה שארע בתקופה שמיום 15.6.14 ועד תחילת חודש יולי ולא ברור האם קבלן מטעמה אכן הגיע לפנות את המכולה בתקופה זו.
בסופו של יום, אין מחלוקת בין הצדדים באשר להימצאות הדחסנית במתחם בית האבות כיום, אולם השאלה שנותרה במחלוקת הינה האם לגרסת המבקשת הדחסנית הוצבה כבלית ברירה ולאחר שפניותיה למשיבה לא הועילו או האם לקבל את גרסת המשיבה לפיה המבקשת היא זו שהפרה את פסק הדין ולא הציבה מכולה במתחם בית האבות.
לטעמי, בנסיבות שפורטו לעיל באשר לראיות הצדדים, לא אוכל להגיע למסקנה חד משמעית האם אכן הייתה הפרה ברורה של פסק דין.
יתירה מכך, עיון בפסק הדין מעלה כי במסגרתו לא ניתנה למעשה כל קביעה אודות המועדים בהם יש לפנות את האשפה ממתחם בית האבות או כל אמירה הנוגעת לתדירות הסבירה לפינוי מעין זה. בנסיבות אלו, ומקום שהמבקשת עצמה בחרה לסטות מהסכמות פסק הדין ולהשיב על דעתה את הדחסנית למתחם בית האבות, ודאי שאין ביכולתי לקבוע כי המשיבה היא זו שמפרה כיום את פסק הדין, לא כל שכן לקבוע כי נהגה תוך ביזיון בית המשפט.
עוד יודגש, כי בהתאם להסכמות הצדדים בפסק הדין לא עולה כי המשיבה התחייבה בפני המבקשת כי תפנה האשפה בתדירות הנדרשת על ידה, אלא הוסכם שפינוי האשפה יתבצע בהתאם להסכם שבין המשיבה לבין קבלן פינוי האשפה ולא נקבע כל הסכם אחר.
לעניין זה אוסיף ואציין כי ככל והמבקשת אינה שבעת רצון מתדירות פינוי האשפה וככל שהיא סבורה שהמשיבה חייבת לה כספים, עליה לפנות בהליך אזרחי מתאים ולתבוע סעדיה. אין מקום להתייחס לטענות שהועלו בהקשר לכך במסגרת ההליך שבפניי, כאשר לעניין זה כבר נקבע לא פעם:
"במקרה של מחלוקת לגיטימית לגבי ביצועו של הסכם אליו הגיעו הצדדים (גם אם ניתן לו תוקף של פסק דין) יש, ככלל, לבררה תחילה בגדר תובענה אזרחית ולא להכריע בה לראשונה בהליך של בזיון בית משפט. אכן, כשמדובר במחלוקת "מדומה", מעושה, או במחלוקת המבוססת על עמדה מחוסרת תום לב של אחד הצדדים, דהיינו – במחלוקת שאינה מחלוקת של אמת אלא בניסיון להתחמק מביצוע פסק דין ברור וחד משמעי, ניתן וצריך "להכריע" בה בגדר הליכי הבזיון". ראה: ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפד השקעות בע"מ (9.12.13), ראה גם פס"ד ברקוביץ לעיל. (ההדגשות אינן במקור- ז.ה)
7. אשר על כן, ובשים לב למועד מתן ההחלטה ותדירות ריקון הדחסנית, על המבקשת להציב ולא יאוחר מיום 18.12.14, מכולה מתאימה במתחם בית האבות אז תתאם המשיבה מועדים לפינוי האשפה.
תדירות וזמני פינוי האשפה יעשו בהתאם להסכם בין המשיבה לבין קבלן פינוי האשפה, כמוסכם.
יחד עם זאת, ככל ותדירות פינוי האשפה אינה מספקת, על המשיבה לשקול להגדיל את תדירות פינוי האשפה ככל הניתן ובהתאם לצורך וכמות האשפה המצטברת וזאת לטובת הציבור ולמניעת מפגע סביבתי.
8. אשר על כן, דין הבקשה לביזיון בי ת משפט להידחות.
לאור התוצאה לה הגעתי, אינני קובע צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא עותק מהחלטתי זו לב"כ הצדדים עוד היום בפקס.
ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ה, 10 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: האגודה למען הקשיש
נתבע: מועצה מקומית דבוריה
שופט :
עורכי דין: