ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ורדה הרצוג נגד אחים דוניץ בע"מ :

בפני כבוד השופטת מיכל עמית - אניסמן

התובעים

  1. ורדה הרצוג
  2. צבי יום טוב הרצוג

נגד

הנתבעת

אחים דוניץ בע"מ

פסק דין

פתח דבר
לפניי תביעה על הסך של 88,000 ₪ אשר עניינה נזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מנזקי רטיבות בדירה שנרכשה על ידם מהנתבעת.

עובדות וטענות הצדדים
1. ביום 7.11.03 נכרת בין הצדדים הסכם, לפיו רכשו התובעים מהנתבעת דירה בת 4 חדרים בקומה 8 בבניין ברחוב חיל-חימוש 15 בראשל"צ הידוע כחלק מגוש 2717 חלקה 18 (להלן: "הדירה" או "ההסכם" לפי העניין) (ההסכם צורף כנספח א לתצהיר עדות ראשית של התובע 2 - להלן "התובע"). ביום 2.3.06 נמסרה לתובעים החזקה בדירה.

2. אין חולק, כי התובעים לא התגוררו בדירה, ולו יום אחד, וכי ממועד מסירתה ועד היום מושכרת הדירה לשוכרים מתחלפים.

3. עוד אין חולק כי בתחילת שנת 2008, החלו מים חודרים לדירה דרך הקיר החיצוני של הבניין, וכתוצאה מכך נגרמו עובש ופטריות בקירות הפנימיים של הדירה (להלן: "הליקוי"). התובעים, באמצעות התובע, פנו לנתבעת במכתב מיום 2.3.2008 בדרישה לתקן הליקוי (נספח ג לתצהיר התובעים). משלא תוקן הליקוי, שבו התובעים ופנו לנתבעת במכתבים מיום 11.3.2008; 13.3.2008; 10.9.2008 ו- 5.10.08 (נספחים ד-ז לתצהיר התובעים). אך ביום 6.10.2010 נתקבל מענה מאת הנתבעת ולפיו "החלו התיקונים הדרושים למניעת חדירת מי גשם על ידי קבלן סנפלינג. אנו נעקוב אחרי הנושא עד לגמר ביצוע העבודה" (נספח ח לתצהיר התובעים).
4. התובעים שבו ופנו אל הנתבעת ביום 26.10.2008 על מנת לוודא שהתיקון בוצע ובתגובה הושב להם טלפונית כי אכן התיקון בוצע. דא עקא, בחודש ינואר 2009 חדרו שוב מי גשמים לדירה, ומשכך שבו התובעים ופנו לנתבעת לצורך תיקון הליקוי (נספח ט לתצהיר התובעים). הנתבעת בתגובה, הבהירה כי קיים צורך בביצוע טיפול חוזר על מנת למנוע הישנות הרטיבות.

5. בחודש אוקטובר 2010 חדרו פעם נוספת מי הגשמים לקיר הדרומי של חדר השינה בדירה והתובעים חזרו ופנו לנתבעת בדרישה לתיקון הליקוי (נספח יא לתצהיר התובעים). הנתבעת השיבה במכתבה מיום 6.1.2011 כי הנזילה תוקנה.

6. ביום 31.8.2011 שבו התובעים ופנו פעם נוספת אל הנתבעת בבקשה לתקן את נזקי הרטיבות (נספח יב לתצהיר התובעים). בתגובה הודיעה הנתבעת, כי הליקוי יתוקן ביום 3.10.11. משלא בוצע התיקון, שבו התובעים ופנו לנתבעת במכתבים מיום 4.10.2011; 25.10.2011; 22.11.2011; 8.12.2011 ו- 21.2.2012 (נספחים יג-יז לתצהיר התובעים).

7. בסופו של יום, בחודש מרץ 2012, הוגש כתב התביעה המקורי במסגרתו עתרו התובעים למתן צו עשה לתיקון הליקוי ולפיצוי בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה בסך כולל של של 52,000 ₪.

8. מנגד, טוענת הנתבעת, כי עמדה בכל התחייבויותיה על פי ההסכם. לטענתה, רק ביום 2.3.08 כ- 24 חודשים לאחר קבלת החזקה בדירה פנו אליה התובעים בכתב לראשונה. הנתבעת ביצעה את התיקונים הנדרשים, כמפורט להלן:
8.1. במהלך שנת 2008 בוצעה עבודת איטום קירות חוץ בדירה באמצעות מערכת סנפלינג על ידי קבלן משנה מטעמה.
8.2. במהלך שנת 2009 בוצעה עבודת איטום חוזרת באמצעות סנפלינג על ידי קבלן משנה מטעמה.
8.3. במהלך חודש דצמבר 2010 בוצעו עבודות איטום ותיקוני שפכטל וצבע בחלון חדר ילדים ובחדר הורים בדירה ושוכרת הדירה אישרה, כי התיקון בוצע לשביעות רצונה.
8.4. במהלך חודש אוקטובר 2011 בוצעו עבודות איטום קיר דרומי חדר הורים ושירותי הורים בדירה באמצעות מערכת סנפלינג.
8.5. בין הימים 9.1.13-10.1.13 בוצעה עבודת איטום קירות פנים בדירה.

9. בהתאם להסכמת הצדדים, מונה ביום 30.1.2013 מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס אחי קליין (להלן: "מומחה בית המשפט"). מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מיום 23.9.2013 עולה, כי בביקורו ניתן היה להבחין בסימני רטיבות ברורים בקיר החיצוני. בדיקת המטרה חיצונית על גבי הקיר הדרומי נכשלה ואובחנה חדירת מים. נוכח מסקנת המומחה, לפיה התיקון שבוצע על ידי הנתבעת לא צלח, ובהתאם להוראותיו, ביצעה הנתבעת תיקון חוזר של הקיר ובדיקת המטרה נוספת של הקיר על ידי חברת סיסטם מעבדות מתקדמות בע"מ ביום 21.5.13. עוד ממסקנות חוות הדעת, "על פי דו"ח אטימות של קירות ומישקים לחדירת מים בוצעה בדיקה חוזרת ע"פ דרישות ת"י 1476 חלק 2 (1998), בדיקת אטימות מים של מעטפת הבנין, קירות חיצוניים ופתחים בקירות חיצוניים, ונמצא, כי ישנה התאמה לדרישות התקן. מכאן, שניתן לקבוע כי התיקון החוזר צלח וניתנה הוראה לסגור את הפתח בקיר ולבצע תיקוני טיח וצביעה" (הדגשה לא במקור).

10. לבסוף, קבע המומחה מטעם בית המשפט, כי "... בוצע תיקון אטימה וכי בדיקת המטרה חיצונית אשר בוצעה ע"י מכון ניטרלי בהתאם לדרישות התקן צלחה".

11. לאחר תיקון הליקוי, ביום 10.11.2013, הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הגדלת סכום התביעה לסך של 88,000 ₪ והוספת ראש נזק נוסף בגין הפסד דמי שכירות בסך של 30,000 ₪ בגין השנים 2011-2013, שעה שלטענתם, השוכרים ששכרו הדירה בשנת 2011 לא מימשו אופציה להארכת חוזה השכירות ומשכך הפסידו דמי שכירות עבור תקופה של 15 יום, אשר במהלכה לא מצאו שוכרים חלופיים. כמו כן, לטענתם, השוכרים ששכרו את הדירה בשנים 2012-2013 הסכימו לממש את האופציה המוקנית להם בחוזה השכירות (פעמיים) תמורת דמי שכירות פחותים מהנקוב בחוזה השכירות, וכל זאת, לטענת התובעים, בשל מצב הדירה.

12. מנגד, טוענת הנתבעת, כי משך כל התקופה בה מחזיקים התובעים בדירה, הדירה היתה מושכרת, ולא היה, ולו שוכר אחד, אשר ביטל את הסכם השכירות שעה שכל הסכם שכירות הגיע לקיצו אך בתום תקופת השכירות הנקובה בו (עמוד 31 לפרוטוקול בשורות 25-30). לטענתה, משך כל התקופה הרלוונטית, דמי השכירות רק עלו והתובעים לא הוכיחו כל קשר סיבתי בין הליקוי לבין הפחתה נטענת של גובה דמי השכירות (עמוד 32 לפרוטוקול בשורות 7-9).

דיון
הפסד דמי שכירות
13. לאחר ששמעתי באריכות את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל על כתפיהם להוכחת הטענה, לפיה נגרם להם נזק בדמות אובדן דמי שכירות. ואנמק.
14. התובע טוען בסעיפים 24-25 לתצהירו, כי הדיירים שהתגוררו בדירה בשנים 2010-2011 סיימו את תקופת השכירות ביום 19.5.2011 ולא מימשו את האופציה המסורה להם על פי חוזה השכירות בשל הליקוי בדירה. הדירה הושכרה אך ביום 5.6.11, ולפיכך נגרם לתובעים, לטענתם, נזק בגין הפסד דמי שכירות בסך של 2,650 ₪ בגין 15 ימים בהם הדירה לא הושכרה.

15. התובעים לא תמכו טענתם זו, ולו בבדל של ראיה. כך, השוכרים ששכרו את הדירה בתקופה זו, ה"ה פלקובסקי (נספח יח לתצהיר התובעים) לא הובאו לעדות. לענין זה כלל ידוע הוא בדיני הראיות, והוא משקף את ניסיון החיים, כי אם לצד בהליך כלשהו יש עד אשר יכול לשפוך אור על הפרשה, ואותו צד בוחר שלא להעידו, ניתן להסיק שמא יש לו מה להסתיר, או שמא חושש הוא שאותו עד בחקירה נגדית ימסור דברים לרעתו של אותו צד (ראה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, בעמ' 720; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, בעמ' 603-602; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, בעמ' 658; ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, בעמ' 615-614; ע"א 27/91 קבלו נ' שמעון עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט(1) 450, בעמ' 457; ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, פ"ד נה(2) 385, בעמ' 392 וכן ע"א 4226/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס (פורסם במאגרים המשפטיים).

16. כמו כן, לא הובא כל מסמך המבסס את הטענה, לפיה השוכרים לא מימשו את האופציה המסורה להם על פי חוזה השכירות בשל הליקוי בדירה. אף לא הובא מכתב מזמן אמת שנכתב על ידי שוכרים אלו לתובעים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהליקוי, זאת הגם שהתובע הצהיר לפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 7.11.2014, כי "קיבלתי מכתבים נזעמים. השוכר הראשון ברח טען שאשתו מקבלת דלקת ריאות מהמצב הזה, יש לי את חלופת המכתבים...." (עמוד 6 לפרוטוקול בשורות 14-16).

17. אי מימוש האופציה על ידי השוכרים יכולה להיות נעוצה בשלל סיבות, אשר אין בינן לבין הליקוי, דבר. משלא הובאה כל ראיה להוכחת הקשר הסיבתי בין אי מימוש האופציה לבין הליקוי, הרי שלא הוכח במאזן ההסתברויות, כי נגרם לתובעים נזק נטען זה.

18. התובעים מוסיפים וטוענים כי בשל הליקוי בדירה, ה"ה כהן, אשר שכרו את הדירה על פי חוזה מיום 3.6.2011 סירבו לממש את האופציה שהוקנתה להם בחוזה להארכת תקופת השכירות לשנה נוספת כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים בשיעור של 5,550 ₪ (נספח יט לתצהיר התובעים), ומשכך, נאלצו לחתום עימם על חוזה שכירות חדש מיום 18.5.2012 לתקופה של שנה, במסגרתו התחייבו השוכרים לשלם דמי שכירות מופחתים בשיעור של 5,100 ₪ בלבד.
19. גם בתום תקופת השכירות על פי חוזה זה, סירבו ה"ה כהן לממש את האופציה שהוקנתה להם על פי חוזה השכירות להאריך את תקופת השכירות לתקופה נוספת של שנה כנגד תשלום דמי שכירות בסך של 5,350 ₪ (סעיף 12 לחוזה מיום 18.5.2012 - נספח כ לתצהיר התובעים), ומשכך, נאלצו התובעים, לטענתם, לחתום פעם נוספת על חוזה שכירות חדש מיום 24.5.2013, במסגרתו התחייבו השוכרים לשלם דמי שכירות מופחתים בשיעור של 5,200 ₪ בלבד (נספח כא לתצהיר התובעים).

20. על אף האמור לעיל, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, לפיה לא הוכח במאזן ההסתברויות הקשר הסיבתי בין אי מימוש האופציה על ידי ה"ה כהן וחתימה על שני חוזי שכירות חדשים לבין מצב הדירה מחמת הליקוי.

21. ה"ה כהן לא הובאו לעדות, ולא הוצג, ולו בדל של ראיה, לקשר הסיבתי שבין הפחתת גובה דמי השכירות הנקובים בחוזה השכירות ואי מימוש האופציה לבין הליקוי. הסכמת הצדדים לחתום על חוזה שכירות חדש, במסגרתו הוסכם על גובה דמי שכירות שונה מזה שנקבע במסגרת החוזה המקורי בסעיף האופציה שהוקנתה להם להארכת תקופת השכירות, יכולה להיות נעוצה בשלל סיבות, אשר אין בינן לבין הליקוי דבר.

22. למעלה מן הצורך, יוסף כי ראש נזק זה הוסף אף לאחר תיקון כתב התביעה, בחודש נובמבר 2013, שעה שלא היתה כל מניעה להכליל ראש נזק זה בכתב התביעה המקורי.

23. לאור כל האמור לעיל, התובעים לא הרימו את הנטל המוטל על כתפיהם להוכחת הטענה בדבר הנזק שנגרם להם בדמות אובדן דמי שכירות לתקופה הרלוונטית מחמת הליקוי.

פיצוי בגין עגמת נפש
24. התובעים טוענים, כי אי תיקון הליקוי משך תקופה של חמש שנים גרמה להם, כבעלי הדירה, הגם שלא התגוררו בה, סבל רב שעה שנדרשו להתמודד עם השוכרים שהתלוננו חזור ושנה על מצב הדירה. כמו כן, העובדה כי התיקונים שבוצעו על ידי הנתבעת לא צלחו והתובעים נדרשו לשלוח לנתבעת מכתבים רבים על מנת שתתקן את הליקוי, כל אלו גרמו להם לשיטתם עוגמת נפש רבה, המוערכת על ידם בסך של 25,000-30,000 ₪ (עמוד 27 לפרוטוקול בשורות 30-32).

25. מנגד, טוענת הנתבעת, כי הסכום הנדרש על ידי התובע בגין עוגמת נפש הינו מופרך, נעדר אסמכתאות, וכי בענייננו, לא נגרמה לתובעים כל עוגמת נפש שעה שאין הם מתגוררים כלל בדירה בה מצוי הליקוי, ומשכך, מידת ההשפעה של הליקוי על חיי היומיום של התובעים, זניחה, אם בכלל (עמוד 30 לפרוטוקול בשורות 8-10). עוד טוענת הנתבעת כי התנהלות התובעים מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, שעה שכל ניסיון מצידם לנסות ולסיים ההליך בדרך קצרה ויעילה, לא צלחו.

26. בע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ [מיום 28.2.05 פורסם במאגרים המשפטים ( להלן: "ענין סגל")] נקבע כי:
"בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי, דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421).

...אכן, לא אחת עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת בהכרח את עגמת הנפש הנגרמת בשל ליקוי זה ולא קיים בהכרח מיתאם בין עלות תיקון הנזק לבין עגמת הנפש הנגרמת בעטיו של ליקוי זה ... יחד עם זאת, אף על פי שקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט (ע"א 4445/90 "עמיגור" ניהול נכסים בע"מ נ' מאיוסט ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 17.4.94)) הרי שגם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן של סבירות. במקרה דנן אין באפשרותי להתעלם משיעורי הפיצויים המקובלים בכגון דא ומטענת שיכון ופיתוח כי פיצוי בשיעור של 15,000 ש"ח לכל מערער בגין עגמת נפש קרוב ביותר בחלק מהמקרים לעלות התיקונים שנקבעו על ידי וגמן. לפיכך, ראוי לדעתי להעמיד את סכום הפיצויים בגין עגמת נפש על סך של 5,000 ש"ח לכל מערער".

27. בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ ואח' [מיום 1.12.2008 - פורסם במאגרים המשפטיים] חזר בית המשפט על הנפסק בענין סגל. באותו ענין, בית המשפט אמץ את חוות דעת המומחה מטעמו, לפיה קיימים ליקויים רבים בביתם של התובעים. עוד נקבע, כי הנתבעת התנערה מחובתה לביצוע חלק מהתיקונים משך כעשר שנים. יחד עם זאת, בית המשפט מצא להפחית את גובה הפיצוי שפסק בית המשפט המחוזי לסך של 20,000 ₪.

28. בענייננו, התובעים פנו לראשונה לנתבעת בחודש מרץ 2008 לתיקון הליקוי ורק בחודש אוקטובר 2010 בוצע הניסיון הראשון לתיקון הליקוי. לאחר שני ניסיונות תיקון באמצעות סנפלינג, אשר לא צלחו, נאלצו התובעים להגיש את כתב התביעה שלפניי. בסופו של יום, רק לאחר הגשת התביעה ומינוי מומחה טעם בית המשפט תוקן הליקוי באופן סופי. יאמר כבר עתה. משך תקופה של כחמש שנים לתיקון ליקוי, מסוג הליקוי בדירה נשוא התובענה, חורג מאמות מידה סבירות לתקופה אשר במהלכה נדרשת חברה קבלנית לתקנו.

29. עם זאת, להבדיל מנסיבות פסק הדין בענין ע"א 5602/03 ו- ע"א 6540/05, בענייננו, הדירה איננה דירת מגוריהם של התובעים. הוא הדין באשר לנסיבות פסק הדין עליו ביקש התובע להסתמך בסיכומיו (ע"א 611/89 דרוקר נ' נחמיאס, פד מו (2) 60).

30. כמו כן, בענייננו, להבדיל מנסיבות פסקי הדין האמורים, אין מדובר בליקויים רבים וחמורים, אלא בליקוי אחד של רטיבות, אשר לא זו בלבד שלא מנע מהתובעים להשכיר את הדירה ברצף לשוכרים משך כל התקופה בה היה ליקוי, אלא אף ה"ה כהן (השוכרים שגרו בדירה החל משנת 2011) בחרו לשוב ולשכור הדירה משך תקופה של שלוש שנים.

31. זאת ועוד, אמנם הנתבעת לא ביצעה את התיקון הנדרש תוך זמן סביר, אולם לא חסכה במשאבים לנסות ולתקן הליקוי באמצעות סנפלינג בשתי הזדמנויות שונות.

32. לא זו אף זו, לא הוכחה טענת התובעים בדבר פניות חוזרות ונישנות מצד מי מהשוכרים בתקופה הרלוונטית לתיקון הליקוי, פניות אשר הסבו להם לטענתם עוגמת נפש רבה. כאמור, לא הובאו ה"ה כהן או ה"ה פלקובסקי, השוכרים בתקופה הרלוונטית, לעדות ולא הובא כל מסמך המבסס הטענה בדבר עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים כתוצאה מפניות זועקות של השוכרים.

33. לאחר שנתתי דעתי למכלול טענות הצדדים ובכלל זה: משך הזמן שחלף ממועד פנייתם של התובעים לנתבעת ועד למועד תיקון סופי של הליקוי; פניותיו הרבות של התובע לנתבעת, אשר חלקן כלל לא נענו, והצורך של התובעים והשוכרים מטעמם להתמודד משך שנים עם ליקוי רטיבות, אשר יש בו כדי לגרום לעוגמת נפש לכל אדם סביר, מחד, העובדה כי אין מדובר בדירת מגוריהם של התובעים והליקוי איננו מסוג הליקויים הגורמים להפרעות לניהול תקין של חיי היומיום של השוכרים, מאידך, מצאתי כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת הנפש בסך של 10,000 ₪.

הפסד שכר
34. התובע טען בסיכומיו, כי נגרמו לו הפסדי שכר בגין שמונה ימי עבודה מלאים בשל הטיפול בתיקון הליקוי: ביום 3.3.2013 (פגישה עם המומחה מטעם בית המשפט); ביום 9.4.2013 (ההמטרה הראשונה אשר נמשכה כשש שעות) וביום 21.5.2013 (המטרה שניה) וימי עבודה נוספים שנדרשו לצורך הטיפול בליקוי והגשת התביעה. התובע ביקש לבסס את טענתו בדבר גובה שכרו על תלושי שכר ועל שומת מס הכנסה.
35. מנגד, טוענת הנתבעת, כי נוכחותם של התובעים לא נדרשה בעת ביצוע שני התיקונים, שכן מדובר בתיקון חיצוני, וכי הפגישה עם המומחה וביצוע התיקונים ארכה, לכל היותר, מספר שעות. זאת ועוד, טוענת הנתבעת, כי מהמסמכים שצרף התובע לתצהירו עולה כי הוא לא מימש ימי חופשה, ומכאן שלא הוכח הפסד שכר בפועל.

36. לאחר בחינת מלוא טיעוני הצדדים אין בידי לקבלת את הטענה, לפיה נגרם לתובע הפסד שכר של שמונה ימי עבודה מלאים בגין הטיפול הנדרש בתיקון הליקוי. נוכחותו של התובע בעת ביצוע התיקונים בדירה על ידי הנתבעת, כמו גם בעת ביקורו של המומחה, גרמו להפסד של מספר שעות עבודה בכל פעם. כך גם התובע הקדיש מספר שעות עבודה למשלוח 12 מכתבים לנתבעת.

37. עיון בתלושי השכר שצרף התובע לתצהירו כמו גם שומת מס הכנסה אינם מבססים את הטענה בדבר הפסד הכנסה לתקופה הרלוונטית.

38. בהעדר אפשרות לאמוד במדויק את הפסד התובע, מוצאת אני להעמיד את הפסד השכר לעבר באופן גלובלי על הסך של 2,500 ₪.

סוף דבר
39. הנתבעת תשלם לתובעים הסך של 12,500 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

40. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בסכום האגרה, באופן יחסי לסכום הנפסק, וכן הסך של 3,540 ₪ בגין חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט. לסכומים אלו יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

41. כן תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 3,000 ש"ח. יצויין כי שכר הטרחה הנפסק הינו באופן יחסי לסכום הנפסק וזאת לנוכח הפער בין הסכום הנתבע לסכום הנפסק.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ה, 11 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ורדה הרצוג
נתבע: אחים דוניץ בע"מ
שופט :
עורכי דין: