ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אמיל רפאלוב :

החלטה בתיק בש"פ 8260/14
בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
אמיל רפאלוב

בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: י"ט בכסלו התשע"ה (11.12.2014)

בשם המבקשת: עו"ד ק' רוט
בשם המשיב: עו"ד י' זילברברג, עו"ד א' נבון, עו"ד מ' טריגר

החלטה

1. לפני בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 החל מיום 16.12.2014 בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 44877-06-13 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

כתב האישום והליכים קודמים

2. ביום 21.6.2013 הוגש נגד המשיב ואדם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף) כתב אישום הכולל שבעה אישומים. כתב האישום מייחס למשיב מספר עבירות סמים ונשק לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) וחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובכלל זה סחר בסם מסוכן (לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים) וסחר בנשק (לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין). ההליכים והעובדות העומדים בבסיסו של ההליך נסקרו על ידי בית משפט זה בהחלטה קודמת, כמפורט בהמשך, ועל כן יובאו כאן בתמצית.

3. עיקרי העובדות בכתב האישום נחשפו בעזרת סוכן שהופעל על-ידי המשטרה (להלן: הסוכן). לפי אישום 1, המשיב ציין בפני הסוכן כי ברשותו מטעני חבלה מוכנים והוא מעוניין לרכוש נפצים להפעלתם. בהמשך לכך, מסר הסוכן למשיב שני נפצים. באותו מעמד, הציע המשיב לסוכן סכום של 100,000 דולר בתמורה לכך שהאחרון יטמין עבורו מטען חבלה מתחת למכוניתו של אדם שעמו היה מסוכסך. השניים סיכמו כי כאשר המשיב יחליט לפגוע באותו אדם הוא יצור קשר עם הסוכן. בגין מעשים אלה הואשם המשיב בעבירות של סחר בנשק וקשירת קשר לביצוע חבלה בכוונה מחמירה. לפי אישומים 4-2 רכש המשיב, בשלוש הזדמנויות שונות, סם מסוכן מסוג קוקאין. בכל אחת מן ההזדמנויות השתמש המשיב בסם לאחר הרכישה, ופעמיים נהג ברכבו לאחר שעשה כן. בגין מעשים אלה הואשם המשיב בעבירות של סחר בסם מסוכן ונהיגה תחת השפעת סם. לפי אישום 5 החזיק המשיב בחומר נפץ ומסר חלק ממנו לסוכן. בגדרו של אישום זה מואשם המשיב בעבירות של סחר בנשק והחזקת נשק. בגדרו של אישום 6 הואשם המשיב בכך שפעל, ביחד עם הסוכן ועם שוטר מוסווה לייבא ארבעה קילוגרמים של סם מסוג MDMA מהולנד לישראל. בגין מעשים אלה הואשם המשיב בעבירות של סחר בסם מסוכן וניסיון ליבוא סם מסוכן. לבסוף, בגדרו של אישום 7, הואשם המשיב בכך שאיים על הסוכן ועל צוות חוקרי המשטרה.

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה גם בקשה לעצור את הנאשמים בתיק עד תום ההליכים נגדם. ביום 15.10.2013 הסכים בא-כוחו של המשיב להארכת מעצרו של המשיב את תום ההליכים. הוא הצהיר כי טרם הספיק ללמוד את כל חומר החקירה, וכי הוא מבקש לשמור על הזכות לטעון טענות חדשות בהמשך. בית המשפט המחוזי הורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

5. משלא נסתיים משפטו של המשיב במהלכם של תשעת חודשי המעצר הראשונים, הוארך על-ידי בית משפט זה מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, בהסכמתו של בא-כוח המשיב (בש"פ 1797/14, השופט י' דנציגר). לאחר מכן ניתנה החלטה נוספת על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, ללא הסכמתו (בש"פ 8179/14, השופטת א' חיות), ומשהסתיימה תקופה זו ניתנה החלטה נוספת בדבר הארכת מעצר כאמור בהסכמתו של בא-כוח המשיב (בש"פ 6077/14, השופט ע' פוגלמן).

6. להשלמת התמונה יצוין כי הנאשם הנוסף נעצר אף הוא עד תום ההליכים נגדו, ובהמשך לכך מעצרו הוארך בתשעים יום. במהלך תקופה זו הוא שוחרר לחלופת מעצר שאותה הציע. ביום 28.9.2014 הורשע הנאשם הנוסף לפי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, במסגרת הסדר טיעון.

הבקשה

7. המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. היא טוענת כי הפרשה שלפנינו משקפת מעורבות עמוקה של המשיב בתחום הסחר בסמים קשים ובתחום הסחר בנשק (באופן שמכוון למעורבות בעבירת אלימות קשה). המדינה מצביעה על המסוכנות הגלומה במעשים אלה, וטוענת כי היא אף מקבלת משנה תוקף כשמביאים בחשבון את עברו הפלילי המכביד של המשיב, אשר כולל הרשעות בעבירות אלימות וסמים. המדינה מוסיפה ומצביעה על כך שהמשיב התפרץ לעבר סוכן משטרתי שהעיד במשפטו, השמיע כלפיו איומים, וכן איים על גורמים נוספים שהיו מעורבים בהעמדתו לדין. בהקשר זה, המדינה הפנתה לאירוע שהתרחש במהלך דיון ההוכחות מיום 23.2.2014, שבמסגרתו התפרץ המשיב על השופטת, צעק עליה בחוצפה ולאחר מכן עזב את אולם בית המשפט על דעת עצמו. בהמשך לכך, הדיון הופסק. כמו כן, באת-כוח המדינה ציינה כי במהלך עדותו של סוכן משטרתי במשפט, ביום 30.4.2014, פנה אליו המשיב ואמר לו: "אני אמצא אותך מתחת לאדמה אם לא תדבר אמת. יש לי ידיים ארוכות, אל תשקר". עמ' 109, שורה 15 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות אלה, כך נטען, שחרורו אינו יכול להיחשב אפשרות סבירה.

8. באשר לקצב ניהולו של התיק העיקרי, מתארת המדינה את התמונה הבאה: ביום 8.7.2013 נערכה הקראה של כתב האישום. לאחר מספר דחיות מטעמו של המשיב לצורך מתן מענה על כתב האישום (מענה שלא ניתן עד עתה באופן מפורט, כפי שמתואר להלן) החלה שמיעת הראיות ביום 2.2.2014. מחודש פברואר ועד עתה נערכו דיוני הוכחות שבהם נשמעו מספר עדים. המדינה מציינת כי היא ערה לכך שההליך אינו מתנהל בקצב ראוי, אולם האחריות לעיכובים, כך לטענת המדינה, רובצת לפתחו של המשיב. המדינה טוענת שמספר דיוני הוכחות נקטעו או בוטלו בשל התנהלותו של המשיב באולם בית המשפט ובשל חילוקי דעות בין המשיב לבין צוות ההגנה. עוד מצביעה המדינה על כך שדיונים אחדים נדחו עקב נסיבות אישיות של באי כוחו של המשיב. עוד נטען כי המשיב לא השיב תשובה קונקרטית לכתב האישום, אלא כפר בו באופן גורף, עובדה שאינה תורמת לקיצור ההליכים. יצוין, כי בשלב זה קבועים מועדים לארבעה דיונים נוספים.

9. בא-כוחו של המשיב מתנגד לקבלת הבקשה ועומד על שחרורו של מרשו לחלופת מעצר, תוך שהוא מצהיר מראש שזו יכולה לכלול תנאים ומגבלות רבים, ככל שיידרש. לטענת בא-כוח המשיב, התמשכות המשפט היא במידה רבה באשמת המדינה, לנוכח העובדה שמסירת חומרי החקירה נמשכה על פני זמן רב. חומרי החקירה נמסרו לו, כך נטען, כמה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, ואף מאז נמסרו לו חומרי חקירה נוספים. בנסיבות אלה, נטען שקיים קושי למסור תשובה מפורטת לכתב האישום. כמו כן, נטען כי חלק מן הדיונים נדחו על רקע ניסיון להגיע להסדר טיעון.

10. בא-כוח המשיב הוסיף ואמר כי אין חשש להימלטותו של המשיב בשים לב לכך שיש לו משפחה ונכסים בישראל. באשר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים נטען כי העדים המשמעותיים נגד המשיב הם שוטרים וסוכנים משטרתיים, אשר המדינה דואגת להגן עליהם. לשיטתו, אף לא ניתן להסכין לרעיון שעדותם של שוטרים וסוכנים תושפע מדברים שהוטחו בהם. לבסוף, בא-כוח המשיב מתייחס למצוקתו האישית של מרשו כמי שמנע עצמו מלראות את ילדיו כל עוד הוא שוהה במעצר, בשל חוסר רצונו שיראו אותו כשהוא כלוא, וכן לכך שעברו הפלילי הוא ישן מאוד.

11. עוד טוען בא-כוח המשיב כי כאשר מתבוננים נכוחה במצב יש להביא בחשבון שלא זו בלבד שמשפטו של המשיב לא יסתיים בקרוב, אלא שהוא ישתרע על פני תקופה ארוכה שתחייב עוד הארכות מעצר רבות.

12. באת-כוח המדינה ציינה בתגובה לטענות אלו כי חומרי החקירה הנוספים שהועברו לבא-כוח המשיב בעת האחרונה עוסקים בחומרים שמנקודת מבטה של התביעה עניינם הוא היבטים טכניים מוגבלים של התיק. כמו כן, היא הבהירה שהמדינה מעוניינת בקביעתם של מועדי דיונים רבים ככל האפשר ותתמיד בניסיונות לקדם את המשפט ולשריין מועדי הוכחות נוספים, מוקדמים ככל האפשר. באת-כוח המדינה שבה ועמדה על המסוכנות העולה מן המשיב לנוכח האישומים המיוחסים לו, וכן חזרה והצביעה על האיומים הקשים שהשמיע במהלך משפטו. עוד הוסיפה באת-כוח המדינה כי טענות שונות הנוגעות להתפתחויות שחלו מאז ההחלטה על מעצרו של המשיב, כדוגמת נושאים הקשורים לחומרי החקירה, יכול המשיב להעלות במסגרת בקשה לעיון חוזר.

דיון והכרעה

13. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים עמדתי היא שדין הבקשה להתקבל.

14. אכן, ככל שהמעצר מתמשך מעבר לתקופה הסטטוטורית של תשעה חודשים נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי במעצר לבין זכותו של הנאשם לחירות משתנה (ראו למשל: בש"פ 6026/14 מדינת ישראל נ' רוג'ה, פסקה 6 (17.9.2014)). אולם, שינויה של נקודת האיזון נעשה תמיד בשים לב למסוכנות הקונקרטית של הנאשם שבו מדובר. ככלל, המסוכנות נלמדת מהמעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום ומנסיבות נוספות כדוגמת עברו הפלילי ואף התנהגותו במהלך המשפט (בש"פ 179/10 מדינת ישראל נ' לייזרזון, פסקאות 7-5 (17.1.2010)).

15. בנסיבות העניין, שבהן המסוכנות העולה מכתב האישום היא מופלגת, ולנוכח האיומים הקשים והמפורשים שהשמיע המשיב במהלך משפטו, לא ניתן לומר שהופר האיזון בין זכותו לחירות לבין ההגנה על האינטרס הציבורי במידה שמצדיקה את שחרורו. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות חמורות בתחום הנשק והסמים, ועבירות נוספות שבכללן קשירת קשר להטמנת מטען חבלה ברכבו של אדם. באשר להתנהלותו של המשיב במהלך הדיונים, אין צריך לומר שאף סוכנים ואנשי משטרה ראויים להגנת החוק ושהאינטרס בהגנתם הוא מכריע, גם אם ניתן לתת להם את ה"אשראי" שלא יירתעו במילוי תפקידם.

16. יש להודות שטענותיו של בא-כוח המשיב באשר לפרקטיקה של המשך מסירתם של חומרי חקירה במהלך המשפט אינן חסרות משמעות. בדיון שנערך בפני נחלקו הצדדים באשר לחשיבות הטמונה בחומרים שנשלחו לבאי-כוחו של המשיב בתקופה האחרונה. באת-כוח המדינה טענה שמדובר בעניינים "טכניים", ואילו בא-כוח המשיב סבר שיש בהם משמעות רבה לצורך ניהול ההגנה. מובן שזהו אינו ההליך המתאים לקבוע האם אכן מדובר בעניינים טכניים שהעיכוב במסירתם הוא שולי, או שמא מדובר בעניינים בעלי חשיבות. עם זאת, יש לומר כך: אין ספק שראוי לוודא כי כלל חומרי החקירה נמסרו לבאי-כוחו של המשיב. ניתן אף להבין, לאור דברי בא-כוח המשיב, כי הודעה מטעם המדינה שמסירתם של חומרי החקירה הושלמה –ככל שזו יכולה להינתן – תוכל לתרום לזירוז המשפט, משום שאז יישמט הטעם הנטען לאי-מתן מענה מפורט לכתב האישום. ראוי שהדברים יעמדו נגד עיניהם של העושים במלאכה מטעם המדינה.

17. כמו כן, שיוויתי לנגד עיני את הצהרת המדינה באשר למאמץ הנמשך שייעשה לקביעתם של מועדי הוכחות נוספים. בהקשר זה אני מצטרפת גם להערתה של השופטת א' חיות בהחלטה קודמת על הארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 8179/14, מיום 16.6.2014), בדבר הצורך בהירתמותם של כל הנוגעים בדבר לקביעת מועדי דיון מראש, על מנת לחתור לסיום המשפט בהקדם האפשרי.

18. בשים לב לכל האמור לעיל אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 16.12.2014 בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 44877-06-13 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ב בכסלו התשע"ה (14.12.2014).

ת


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אמיל רפאלוב
שופט :
עורכי דין: