ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאהין עובייד נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 5724/03

בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן

העורר:
מאהין עובייד

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.6.03 בב"ש 91435/03 (ת"פ 1089/03) שניתנה על-ידי כבוד השופט צ' גורפינקל

תאריך הישיבה: ח' בתמוז תשס"ג (8.7.03)
בשם העורר: עו"ד יפית וייסבוך
בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש

בבית המשפט העליון

החלטה

השופט ס' ג'ובראן:

1. זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו מיום 09/06/03 (כבוד השופט צ' גורפינקל), שניתנה בתיק ב"ש 91435/03, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2. העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו באשמת ביצוע עבירת אינוס- לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), עבירת איומים- לפי סעיף 192 לחוק, עבירת נהיגה בשכרות - לפי סעיף 62(2) + 63 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה) ועבירת נהיגה ללא רשיון- לפי סעיף 10(א) לפקודה. על-פי עובדות כתב האישום, בערב ל"ג בעומר, ביום 20/05/03, לפנות בוקר, או בסמוך לכך, בילה העורר בחוף ראשון-לציון, ביחד עם מספר חברים, ביניהם אלעד שלום (להלן - אלעד) והקטינה ש.נ (להלן - הקטינה). העורר שתה כמות גדולה של אלכוהול ועישן סם מסוכן, גם הקטינה שתתה ובשלב מסוים הקיאה. הקטינה ביקשה מאלעד שייקח אותה לביתה ברכבו על מנת שתוכל להחליף בגדים, והעורר, שידע שהינו שיכור ומעולם לא החזיק ברשיון נהיגה, הציע לקטינה שהוא יסיע אותה לביתה ברכב של אלעד (להלן - הרכב) והיא הסכימה. בראשית הנסיעה, נסע העורר לאחור והתנגש ברכב אחר, כתוצאה מכך נשבר הפנס האחורי השמאלי ברכב. בדרך חזרה מביתה, דרש, ממנה, לבצע בו מין אוראלי והיא סירבה . לאחר מכן הורה לה להסיר את בגדיה, כאשר סירבה, נתן לה אגרוף בבטנה, סטר על פניה ולמרות התנגדותה, החדיר את איבר-מינו לאיבר-מינה.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 9.6.03, הורה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה נקבע כי בשלב זה, אכן, קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו של העורר. המעשה, במקרה דנן, בוצע בניגוד לרצונה של הקטינה, תוך שימוש בכוח וניצול עדיפותו הגופנית של העורר על הקטינה. עוד קבע בית-המשפט המחוזי כי הנסיבות המתארות את אירוע האונס, אכן מצביעות על אלימות שהופעלה מצד העורר כלפי הקטינה , ובכך הוא מוכיח שהוא מסוכן לציבור, ומכאן עבירת האונס, יוצרת עילת מעצר בשל טיב המעשה המבוצע. על כל זאת, כאשר מצרפים את עברו הפלילי של העורר, הרי שאין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

ומכאן הערר שבפני.

4. באת- כוח העורר טענה בפני כי לא קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. דגימת רוק מהמתלוננת, נלקחה רק כשבוע לאחר הגשת הערר. המשטרה לא הזדרזה להשוות את הבדיקות הללו לפני הגשת כתב האישום. לא קיימת עדות ישירה המתארת את הקטינה יוצאת מרכבו של העורר. קיימת סתירה בדברי הקטינה, כאשר היא טענה שהעורר לקח אותה לביתה להחליף בגדים, אביה לא רצה לתת לה כסף והיא אמרה שהעורר כעס עליה ואנס אותה בגלל שרצה להעניש אותה. מנגד, המשטרה חקרה את אביה של הקטינה שמסר שהיא בכלל לא העירה אותו באותו לילה. עוד טענה, באת- כוח העורר, כי העורר הינו אדם שעבד לפרנסתו, ועל כן יש לבחון חלופת מעצר ראויה וכי שהייתו באיזור רהט הינה חלופת מעצר ראוייה.
5. באת-כוח המשיבה טענה, לעומתה, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, אשר מצדיקות את המשך מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הקטינה חזרה בעקביות על גרסתה, אותה ספרה לשלוש עדות, קרי, לאחותה הגדולה, לחברתה יסמין וכן למורתה, לפיה עולה כי העורר ביצע בה אונס ברוטאלי, היכה אותה, נהג כאשר הוא בגילופין וללא רשיון נהיגה. על-פי עדות אחותה של הקטינה, אכן הקטינה נסעה עם העורר ויש בכך כדי להפריך את גרסתו של העורר. עוד טענה באת-כוח המשיבה, כי חרף גילו הצעיר של העורר, הרי שיש לו הרשעות קודמות בעבירות אלימות כלפי שוטרים ונוסף על כך עומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, כך שאין זה המקרה המתאים לחלופת מעצר.

6. לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהוצג בפני ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

7. על- פי חומר הראיות שהוצג בפני נראה כי קיימת תשתית ראייתית המהווה פוטנציאל ראייתי להרשעה בעתיד (ראה בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פד"י נ(2), 133 בע' 146). תיאור המעשים בכתב-האישום, הינו על-פי עדויותיה המפורטות של המתלוננת כאשר לפני מסירת התלונה במשטרה היא סיפרה על כך למורתה, לאחותה וכן לחברתה. לעדות המתלוננת יש חיזוקים הן לגבי טענתה שבעת שהמשיב הסיע את הרכב לאחור הוא פגע ברכב אחר והפנס האחורי נשבר ובעל הרכב מאשר כי אכן הפנס האחורי ברכבו נשבר, והן בעדות בנו של בעל הרכב שמוסר כי המשיב הסיע את המתלוננת ברכבו לאחר שהקיאה והם חזרו כעבור שעה, שעתיים. עדה נוספת שהיתה במקום, ששמה יסמין זכריה, מסרה כי, אכן, המתלוננת הקיאה וכאשר נעלמה, שאלה היכן המתלוננת ונאמר לה כי היא נסעה עם העורר. עדותה של עדה זו,בקטע זה, הינה עדות בלתי קבילה אך יחד עם זאת, מוסרת עדה זו כי ראתה את המתלוננת והעורר חוזרים ברכב. יש בדבריה אלה של העדה יסמין זכריה כדי לתמוך בעדות המתלוננת. משתמע מכך כי קיימות ראיות לכאורה הדרושות למתן צו מעצר כאמור בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים).

8. מעשיו של העורר הם חמורים מאוד: העורר ביצע אונס אכזרי בקטינה חסרת ישע בעוד הוא מכה אותה ומאיים עליה איומים קשים והוא לא בחל בשום אמצעי על- מנת לבצע את זממו. מעשי האלימות אלה מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, אשר יוצרת בסופו של דבר עילת מעצר. עבירת האינוס, בה מואשם העורר, יוצרת עילת מעצר, זאת מכוח הפסיקה, שלפיה עבירה זו, המבוצעת באלימות ובאכזריות, כמו במקרה דנן, יוצרת עילת מעצר מכוח החוק (ראה בש"פ 3184/02 מאיר אגיסון נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 1122, בע' 1124).

9. לעורר עבר פלילי, אשר כולל עבירות אלימות, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ועבירה של החזקת סכין שלא כדין ותלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירת אלימות.

10. בית-המשפט המחוזי בחן את האפשרות לחלופת מעצר, אך בשל העבירות החמורות, בהן מואשם העורר ובשל עברו הפלילי לא נמצא מקום להורות על חלופת מעצר אודותיו. קביעתו זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי.

במקרה שלפניי, לא ניתן להבטיח את שלומה של הקטינה ואת שלום הציבור, אלא כאשר העורר נמצא מאחורי סורג ובריח, שכן גודל הסכנה הנשקף מאדם המבצע עבירת אינוס בקטינה ובנוסף לכך, עברו הפלילי מראה בבירור כי אין אימתו על הדין ועל-כן אין אפשרות לשחררו לחלופת מעצר (ראה בש"פ 2943/01 רחמים מלול נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(2), 780 בעמ' 781; בש"פ 2767/01 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(2) , 89 בע' 90).

11. החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

על-יסוד האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 1089/03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ניתנה היום, י"ז בתמוז תשס"ג (17.7.03).


מעורבים
תובע: מאהין עובייד
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: