ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמג'ד אמארה נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 5988/03 בבית המשפט העליון

בפני: כבוד השופטת א' חיות

העורר:
אמג'ד אמארה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 1341/03
מיום 11.5.03 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' אפל-דנון

בשם העורר: עו"ד ראפי מסאלחה
עו"ד אחמד אמארה

בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא

החלטה

1. העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של קשירת קשר לסיוע לאויב, עבירה לפי סעיף 92 וסעיף 99 סיפא לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), מגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114 לחוק העונשין, ומסירת ידיעה לאויב, עבירה לפי סעיף 111 מציעתא לחוק העונשין. על-פי הנטען בכתב-האישום, קיים העורר במשך כשנתיים וחצי קשר רצוף עם פעיל בארגון התנזים של הפת"ח בשם אחמד אל עבושי (להלן: אל עבושי), שהינו תושב ירדן. בתחילת 2003, הציע אל עבושי לעורר לסייע לארגון הפת"ח, והעורר נתן את הסכמתו לכך. המשימות שהטיל אל עבושי על העורר על-פי הנטען בכתב-האישום, היו:
א. איסוף מידע על אנשים מהמגזר הערבי המשתפים פעולה עם כוחות הביטחון בישראל ומסירת שמותיהם.
ב. מסירת שמו של ערבי ישראלי היכול לעזור לארגון הפת"ח באיסוף מידע ובפעולות נוספות.
ג. ביצוע סיור בצפון הארץ, באזור שבין חמת גדר לגבול עם סוריה, ודיווח על מקומות חדירה קלים לישראל וכן על כל תנועה חריגה של כוחות צה"ל באזור הצפון, לצורך חדירה קרובה המתוכננת מסוריה לישראל.
עוד נטען בכתב-האישום כי העורר מסר לאל עבושי שם של ערבי ישראלי מהיישוב עראבה, המוכר לו כבעל דעות לאומניות, כמי שייתכן ויסכים לסייע לארגון הפת"ח, ולבצע פעולות עבורו. העורר שוחח עם אל עבושי תוך שימוש במילות קוד שנקבעו ביניהם, ובאחת השיחות הללו, דיווח לאל עבושי על תנועה חריגה של כוחות צה"ל בצפון, תוך שימוש במילת הקוד המוסכמת "התגעגעתי אליך".

2. עם הגשת כתב-האישום, הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אפל-דנון) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את האישומים המיוחסים לעורר. עוד קבע בית-המשפט כי לנוכח העבירות בהן מואשם העורר קמה חזקת מסוכנות סטאטוטורית מכוח סעיף 21 (א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), וכי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, נוכח החשש להמשך ביצוע מעשים הפוגעים בביטחון המדינה ונוכח החשש לשיבוש מהלכי משפט והימלטות מאימת הדין.

3. כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפניי, ובו מעלה העורר שורה של טענות, המופנות הן כנגד נימוקי בית-המשפט המחוזי לעניין המעצר, והן לעניין תקינות ההליך, ומשליכות, לטעמו, על שאלת המעצר.

שני פגמים מעלה העורר לעניין תקינות ההליך ואלו הם:
א. נפל פגם היורד לשורש העניין בהקראת כתב-האישום לעורר על-ידי הרכב בראשותו של סגן הנשיא א' אמינוף, משום שסגן הנשיא פסל עצמו מלדון בתיק, קודם לאותה הקראה.
ב. אישור היועץ המשפטי לממשלה הנדרש במקרה זה לצורך הגשת כתב-אישום, לפי סעיף 123 לחוק העונשין, ניתן בהעתק צילומי, מבלי שצורף אליו כתב-האישום.

לא מצאתי ממש, על-פני הדברים, בטענה הנוגעת לאישור היועץ המשפטי לממשלה ומקובלים עלי בהקשר זה נימוקי בית-משפט קמא בהחלטתו מיום 27.4.2003, בקובעו כי ניתנה הסכמה בכתב מאת היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב-האישום שבכאן, על-פי המסמך שהוצג, הנתמך בהצהרת באת-כוח המדינה בפניו. הטענה כאילו הסכמת היועץ המשפטי לאו הסכמה היא משום שהמסמך הועבר בפקסימיליה, מוטב היה לה אילו לא נטענה בפני בית-משפט קמא ואין היא אלא ניסיון להיאחז בקש כדי למצוא פגם בהליך, ללא הצדקה עניינית.
4. אשר להקראה. סעיף 60 לחוק המעצרים קובע כי:
"נאשם שלאחר הגשת כתב האישום נגדו היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום, תקופה המצטרפת כדי 30 ימים ומשפטו לא החל, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה, ואולם רשאי בית המשפט לדחות את מועד תחילת המשפט, בלא שישוחרר, ל30 ימים נוספים, אם ביקש זאת הנאשם או סניגורו".

במקרה שלפנינו טוען העורר, כי ההקראה שבוצעה הינה כאין וכאפס משום שסגן הנשיא אמינוף פסל עצמו, טרם ביצוע ההקראה, מלדון בתיק, ולא ניתן היה לבצע את ההקראה על-ידי הרכב שהוא יושב בראשו. מכאן מבקש העורר להסיק כי משפטו טרם החל וכי משחלפו למעלה משלושים ימים מאז מעצרו, יש לשחררו.

עיון בפרוטוקול הדיון מיום 25.5.2003 מלמד, כי טענת הפסלות אכן הועלתה על-ידי בא-כוח העורר בפתח הדיון, שהיה מיועד להקראת כתב-האישום בפני העורר. מיד לאחר שהועלתה טענת הפסלות, ציין בא-כוח המשיבה כי הוא עומד על כך שההקראה תתקיים בו-ביום, מפני שמרוץ שלושים הימים עומד להסתיים ואילו בא-כוח העורר התנגד לקיום ההקראה וטען כי המותב בהשתתפותו של סגן הנשיא אמינוף, שכבר הביע את דעתו שעליו לפסול את עצמו מלדון בתיק, אינו כשיר לבצעה.

באותו שלב, ולמרות התנגדותו, הוקרא כתב-האישום לעורר על-ידי כבוד השופט ז' הווארי (ראו ההערה הרשומה בעניין זה בע' 4 לפרוטוקול הדיון מול השורה 19), ובתגובה אמר העורר:
כתב-האישום הוקרא לי על ידי בית המשפט ולאחר שהבנתי את תוכנו תשובתי הינה: אין לי מה להשיב לכתב האישום בשלב זה.

לאחר הדברים הללו, ניתנה החלטת בית-משפט קמא בה צוין, כי בקשת הפסילה הופנתה כלפי אב בית-הדין בלבד, להבדיל משני חברי ההרכב האחרים, וכי אב בית-הדין אכן מוצא לנכון לפסול עצמו מן הדיון בתיק, לאחר שנחשף לכל חומר החקירה הנוגע לעניין במסגרת ערר על המעצר. עוד צוין באותה החלטה כי:

מכיוון שהתיק נפתח בתאריך 27/04/03 וההקראה חייבת להעשות עד מחרתיים, אנו מבצעים את ההקראה לנאשם כתב האישום כולו הוקרא לנאשם ע"י כבוד השופט הווארי וב"כ עו"ד מסאלחה ראפי מודיע לביהמ"ש שבשלב זה אין לו מה להשיב לכתב האישום.

5. מתוך פרוטוקול הדיון לא ברור מהו אל נכון השלב שבו פסל עצמו אב בית-הדין, סגן הנשיא אמינוף, מלדון בתיק אך נוכח העובדה שאת ההקראה ביצע כבוד השופט הווארי, נראה כי סגן הנשיא אמינוף ראה לפסול עצמו עוד בטרם בוצעה ההקראה. מכאן עולה המסקנה שההקראה בוצעה בפני מותב חסר, שכלל את השופטים ז' הווארי ונ' מוניץ בלבד ואין ספק כי יש בכך משום פגם. נשאלת השאלה מה פועלו של פגם זה והאם יש בו כדי להוליך לתוצאה לפיה ישוחרר העורר, מתוקף הוראת סעיף 60 לחוק המעצרים, כמי שמשפטו טרם החל.

אינני סבורה כך.

כבר נפסק כי גם מקום שבו נפל פגם בהליך ההקראה, אך פגם זה אינו יורד למהות העניין ואינו פוגע בזכויותיו המהותיות של הנאשם, אין זה ראוי לפסול את ההליך מעיקרו (ראו: בש"פ 1948/03 שמואל שילון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אכן, תכליתו של סעיף 60 לחוק המעצרים הינה להבטיח שלא יישב אדם במעצר בלא שמשפטו החל בהבאת תוכנו של כתב-האישום לידיעתו ולהבנתו. במקרה אשר נדון בבש"פ 1948/03 הנ"ל, התקיימה ישיבה שנועדה לתחילת המשפט ובפתח הישיבה הודיע הנאשם, שלא היה מיוצג באותו שלב, כי קיבל את כתב-האישום, קרא אותו, הבין אותו והוא כופר בעובדות. כל זאת, מבלי שבית-המשפט קרא באוזניו את כתב-האישום, כמצוות סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). למרות זאת, קבע בית-משפט זה כי רוח הוראות החוק נשמרה, כי זכויותיו של הנאשם להליך הוגן ולייצוג נאות הובטחו ולא נגרם לו עיוות דין. לפיכך, נדחתה טענת העורר, כי יש להורות על שחרורו.

מסקנה זו יפה ביתר שאת במקרה שלפנינו, בו הוקרא כתב-האישום לעורר על-ידי בית-המשפט, אם כי בהרכב חסר והעורר, שהיה מיוצג, אישר כי שמע את הדברים והבין את תוכנו של כתב-האישום. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי הפגם שנפל בהליך ההקראה במקרה שלפנינו, בשל פסילתו של אב בית-הדין, סגן הנשיא אמינוף, לא גרם לעורר כל עיוות דין ונתקיימה רוחו ותכליתו של סעיף 60 לחוק המעצרים.

6. למעלה מן הדרוש, ראוי לציין כי השופט טירקל הביע דעתו בבש"פ 7376/96 מיכאל צריקר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(4), 70, שיש להסתפק בהגדרה גמישה של המונח "תחילת המשפט", לצורך סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי. לדעתו, כל שלב בו מובא הנאשם בפני בית-המשפט העומד לדון במשפטו, שלא לצורך הליך שהוגדר בפירוש כ'הליך שלפני משפט' ושלא צורך עניין מנהלי גרידא, ייחשב כהתחלת המשפט. בהתאם לכך, קבע השופט טירקל בבש"פ 7376/96 הנ"ל, כי העלאת טענת פסלות כמוה כהתחלת המשפט, המפסיקה את מרוץ התקופה לעניין סעיף 60 לחוק המעצרים. כשלעצמי, אינני משוכנעת כי ניתן לראות כהתחלת המשפט העלאת טענת פסלות, מקום שהטענה נתקבלה והמותב, שפסל עצמו, לא קיים בשל כך את הליך ההקראה (ראו גם: בש"פ 5956/97 משה סעדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אך לענייננו די במסקנה שלא נגרם עיוות דין ותכליתו של סעיף 60 לחוק המעצרים נתקיימה ונשמרה, על-מנת לדחות את טענת העורר בדבר שחרורו.

תמיכה למסקנה שזכויותיו המהותיות של העורר לא נפגעו ניתן למצוא בכך ששמיעת ההוכחות בהליך גופו מצויה בעיצומה ועל-פי מה שמסרו באי-כוח הצדדים בעת הדיון בערר, נשמעו במהלך חודש יוני האחרון רוב עדי התביעה ואילו יתרת פרשת התביעה וכן פרשת ההגנה צפויים להישמע ביום 8.10.2003. בהתחשב בכך, קשה עוד יותר לקבל את טענת העורר, המיוצג לאורך כל ההליך, כי טרם הוקרא בפניו כתב-האישום.

7. אשר להחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בחנתי את חומר הראיות וכמו בית-משפט קמא אף אני סבורה כי קיימות ראיות, שעיקרן הודאות העורר עצמו, מהן עולה, לכאורה, כי העורר קיים קשר אינטנסיבי עם פעיל התנזים אל עבושי, ובמסגרתו הסכים לסייע לארגון הפת"ח בפעילות נגד ישראל, קיבל משימות פעולה ואף ביצע חלק מהן. ראיות אלה, מבססות כדבעי את העובדות המפורטות בכתב-האישום ומניחות, לכאורה, תשתית מוצקה להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. בהתחשב בטיב העבירות, קמה חזקת מסוכנות סטאטוטורית וצדק בית-משפט קמא בקובעו כי בשל חומרתן של העבירות, בשל החשש לפגיעה בביטחון המדינה ובשל החשש להימלטות מאימת הדין, אין להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏כ' תמוז, תשס"ג (20.07.03).

ת


מעורבים
תובע: אמג'ד אמארה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: