ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לייטקום בע"מ נגד רזניק פז נבו ר.פ.ן נאמנויות 2007 בע"מ :

בפני כבוד השופט חאלד כבוב

המבקשת

לייטקום (ישראל) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יצחק אבירם ועו"ד שחר בן מאיר
שניהם מבית ששון חוגי, אח' אבא הלל סילבר 12, רמת גן
טל: 03-XXXX505; פקס: 03-XXXX095
טל: 03-XXXX878; פקס: 03-XXXX979

נגד

המשיבה

רזניק פז נבו ר.פ.ן נאמנויות 2007 בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד צ. פירון ו/או ר. קצף
מרח' אבא הלל 16, רמת גן
טל: 03-XXXX113; פקס: 03-XXXX031

החלטה

מבוא וטענות הצדדים
בפניי שתי בקשות שקבעתי לדיון שהתקיים ביום 20.11.2014, האחת בקשה של המבקשת לתיקון הבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה על ידי המבקשת (להלן: "הבקשה לתיקון") ובמקביל לה בקשה שהוגשה על ידי המשיבה למשיכת מסמכים שצורפו שלא כדין לתשובת המבקשת לתגובה בבקשה לתיקון הבקשה לאישור התובענה הייצוגית (להלן: "הבקשה למשיכת מסמכים").
בתחילת שנת 2014 הגישה המבקשת תביעה ובקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המשיבה (להלן: "הבקשה לאישור") שבמרכזה מעשים ובעיקר מחדלים חמורים, כהגדרת המבקשת, שביצעה או נמנעה מלבצע המשיבה במסגרת היותה נאמן לאגרות החוב של חברת חבס השקעות (1960) בע"מ (להלן: "חבס" או " החברה"). מעשים ומחדלים חמורים אלו אפשרו לבעלי השליטה בחבס לקבל לידיהם כספים שהיו משועבדים לטובת מחזיקי אגרות החוב של החברה, כספים שאילו היו היום בידי מחזיקי אגרות החוב, היו משמשים אותם לפירעון החובות של חבס אליהם.
לפי המפורט בבקשה לאישור, חברת חבס העניקה הלוואת בעלים לחברת חבס סטאר בע"מ (להלן: "חבס סטאר") (שהיתה במועדים הרלוונטיים חברה בת בשליטתה), ובהתאם לדוח השנתי של חבס לשנת 2011 עמד היקף הלוואות הבעלים על ידי כל הבעלים של חבס סטאר (חבס ואחרים) על סך של כ-44 מיליון אירו. לאחר מועד בדיקה של חודש ספטמבר 2012 משכה חבס ככל הנראה, ולטענת המבקשת בהיחבא ומתוך הסתרה חמורה מכלל הציבור, את הלוואות הבעלים שהיו לה בחבס סטאר בהיקף של 10 מיליון אירו (כ-50 מיליון ש"ח), תוך הימנעות מלדווח לציבור על משיכות אלה. לטענת המבקשת, מכיוון שהלוואות בעלים אלה היו משועבדות לטובת מחזיקי אגרות החוב אזי נדרשה חבס לקבל את אישור הנאמן למשיכות הלוואת בעלים אלה, ועל הנאמן היה לפעול בהקשר לכך בהתאם לחובותיו העצמאיות, הן לפי דין והן לפי הוראות שטר הנאמנות. הנאמן היה חייב, טרם שאישר לחברה למשוך את הלוואות הבעלים בסכום כולל של כ-50 מיליון ש"ח, לערוך בדיקה עצמאית שלו וביוזמתו, ולוודא כי אין במשיכה זו משום פגיעה בזכויות מחזיקי אגרות החוב ופגיעה בשעבודים שניתנו לטובתם.
המבקשת מדגישה בבקשה לאישור שככל שידוע לה דבר מזה לא נעשה על ידי הנאמן, המשיב.
עוד נטען על ידי המבקשת שמשיכת סך של 50 מיליון ש"ח מתוך הלוואות הבעלים נעשתה במועד בו היה ברור לחלוטין כי החברה לא תוכל לעמוד עוד בחבויות שלה כנגד מחזיקי אגרות החוב.
ראוי לציין שכתב התביעה והבקשה לאישור מפורטים ביותר והמבקשת מצאה לנכון להדגיש, פעם אחר פעם, את טענתה בדבר מחדליו של הנאמן בקיום חובותיו על פי דין ועל פי שטר הנאמנות שעה שאפשר לבעלים למשוך את הלוואות הבעלים בסכום של 50 מיליון ש"ח ולא מנע מהם מלעשות כן.
ביום 19.06.2014 הוגשה תשובת המשיבה לבקשה לאישור וזו הדגישה, בפתח התגובה, שהמשיבה לא אישרה את פירעון הלוואת הבעלים, לא התבקשה כלל לעשות כן ולא ידעה כלל על מעשה משיכת הכספים של הבעלים וזאת עד לאחר שנעשה המעשה.
ללמדך שהמשיבה הכחישה וכפרה בעצם בעובדות המהותיות והבסיסיות שעמדו בבסיס בקשת האישור, שייחסו כאמור לנאמן לא רק ידיעה אלא גם מחדל בכך שלא מנע מהבעלים למשוך את הלוואת הבעלים בסכום של 50 מיליון ש"ח, משיכה שמהווה לטענת המבקשת הנזק שנגרם לה למחזיקי איגרות החוב כתוצאה מאי עמידתו על המשמר של הנאמן.
המשיבה הוסיפה וציינה שהן התשקיף והן שטר הנאמנות לא הסמיכו את המשיבה למנוע מחבס לפרוע כל חלק מהלוואת הבעלים ועל כן, אין כל תוחלת לתביעה או לבקשה לאישור.
המשיבה המשיכה והתייחסה לכל שלל הטענות שהועלו בתביעה ובבקשה לאישור אך עשתה כן רק כדי לתת מענה לטענות שהועלו בכתב התביעה ובבקשה לאישור ומבלי לזנוח את טענתה העיקרית והבסיסית בדבר העדר כל זיקה בין משיכת הלוואת הבעלים על ידי חברת חבס לבין מעשיה או מחדליה של המשיבה.
על רקע תגובה זו הוגשה כאמור לבית המשפט, על ידי המבקשת, בקשה לתיקון הבקשה לאישור כתובענה ייצוגית במסגרתה עתרה היא לבית המשפט כדלקמן:
"הבקשה לתיקון הינה בדרך של הוספת פסקה אחת נוספת לבקשה לאישור, מבלי שיש בכך כדי לגרוע מכל האמור בבקשת האישור, אלא רק להוסיף עליה טענה נוספת הנובעת מתשובת המשיבה...".
הפסקה נשוא הבקשה מפורטת בסעיף 12 לבקשה לתיקון והיא מנוסחת באופן הבא:
"המבקשת תטען לחילופין כי הנאמן התרשל במועד ביצוע הבדיקה של תאריך 2.9.12 בכך שלא בדק באופן עצמאי את השווי הנטען של שווי המניות של חברת חבס סטאר.
לא דרש ולא קיבל מאת החברה כל הסבר וכל נתונים לגבי הפער הבלתי מוסבר בין עלייה לכאורה של שווי מניות חבס סטאר, לעומת ירידה דרסטית וקיצונית של מניות NSI המהוות את הנכס היחיד של חב ס סטאר.
לא התייחס כלל לפער זה ולא עורר מיוזמתו כל שאלה ביחס לפער האמור.
לא ביצע את החובות המוטלות עליו הן מכח שטר הנאמנות והן מכח הדין החל עליו כנאמן. הנאמן לא פעל באופן סביר ומיומן כפי שנדרש מאת נאמן סביר ומיומן.
הנאמן פעל בתפקידו כנאמן לא סביר ולא מיומן.
הכל בהתייחס לביצוע הבדיקה שהיה עליו לערוך במועד הבדיקה כאמור".
כמו כן, עתרה המבקשת לבית המשפט שבמידה וזה ייעתר לבקשתה לתיקון, להתיר לה גם להוסיף חוות דעת משלימה שתתמוך בתוספת לבקשת האישור.
המשיבה התנגדה בתוקף לבקשה כאשר היא מדגישה את העובדה שהבקשה לאישור המקורית, בתמצית, מתייחסת לתפקידה של המשיבה כנאמן מטעם מחזיקי איגרות החוב (סדרה 4) של חבס בחודש דצמבר 2012, כאשר זו אישרה לכאורה לחבס לפרוע חלק מהלוואת הבעלים שנתנה לחברת הבת שלה מקום שחובת המשיבה הייתה שלא לאשר פירעון זה.
המשיבה הוסיפה וטענה כי היא נתבעה לפצות את הקבוצה בסכום השווה לסכום הפירעון של אותה הלוואת בעלים, אותו אישרה, כך נטען, שלא כדין והמדובר בסכום של 50 מיליון ש"ח.
משהתברר למבקשת מתגובתה של המשיבה כי לא היו דברים מעולם, כי המשיבה מעולם לא אישרה לחבס פירעון של הלוואות הבעלים הנ"ל, היא לא התבקשה לאשר פירעון כזה ואפילו לא ידעה עליו אלא לאחר מעשה, הרי שעילת התביעה שבבסיס הבקשה לאישור והתביעה המקורית התנפצה לרסיסים ואיבדה כל תוחלת לקיומה.
העובדות הנטענות בבקשה לתיקון מתייחסות למועד בדיקה אחר היינו 2.9.2012 ואינה מתייחסת לסכום של 50 מיליון ש"ח שנמשך כהלוואת בעלים אלא באי בדיקה כראוי של שווי הביטחונות כאשר לא ביצעה כדין את תפקידה.
בתגובה לתשובה ביקשה המבקשת לשכנע את בית המשפט כי חובתו של הנאמן לבדוק בכל מועד בדיקה את היחס שבין החוב לבין הבטוחות, היא היא שעומדת בבסיס חובתו החוקית כנאמן הן על פי דין והן על פי שטר הנאמנות, גם אם בבקשה המתוקנת מועלות כנגד המשיבה טענות למחדל באי ביצוע בדיקה שכזו כאשר המחדל אירע מספר חודשים לפני המועד הנטען בבקשה המקורית. שהרי לא ייתכן שהנאמן, שאמור לשמור על הבטוחה, לא יבדוק בטוחה זו בכל נקודת זמן שבה מתרחש משהו שבגינו עלולה להיפגע הבטוחה, אם במכירת נכס ואם במשיכת כספים ואם בביצוע פעולה דרסטית אחרת.
עוד מוסיפה המבקשת, שבבקשה לאישור המקורית ממילא בית המשפט היה אמור לבדוק את הטענה בדבר התרשלות הנאמן ביחס למה שעשה או לא עשה בין החודשים ספטמבר לדצמבר 2012.
באשר לבקשה למשיכת מסמכים שצורפו לתשובה לתגובה בבקשה לתיקון, הרי דומה שאין מחלוקת אמיתית בין הצדדים בנדון ואם נותרה מחלוקת שכזו בנוגע לבקשה לצירוף חוות דעת משלימה, הרי בשים לב להחלטתי שלא להיעתר לבקשה לתיקון, המחלוקת מתייתרת ואינה מצריכה דיון.
גם המבקשת הסכימה, במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 20.11.2014, לעמדה שהובעה על ידי בית המשפט שפרוטוקול דיון בתביעה אחרת , במסגרתה נחקר מר חבס אודות הסוגי ות שבמחלוקת, אינו יכול להוות ראיה קבילה ולא היה מקום לצרפו כראיה במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק שבפניי, וזאת חרף העובדה שמדובר פרוטוקול דיון שנערך אף הוא בפניי במסגרת תיק אחר שבו נתבעו חברת חבס ונושאי המשרה שלה בתביעה ייצוגית אחרת.
אקדים ואציין שבגין פרשה זו הוגשו מספר הליכים לבתי המשפט, העיקרי בהם הוא הליך של פירוק שנמצא בפני בית המשפט, הליך שמתנהל בעצם ימים אלה ואת תוצאותיו אין לדעת בשלב זה כאשר ברי לכל שנעשים על ידי המפרק פעולות שנועדו להבטיח גביית כספים מגורמים שונים שיהיה בהם כדי להקטין במידה כזו או אחרת (שאין כל דרך לאמוד אותה בשלב זה), את הנזקים שנגרמו לנושי החברה וביניהם מחזיקי איגרות החוב אותם מתיימרת לייצג המבקשת.
כמו כן, כפי שציינתי לעיל, הוגשה תביעה ייצוגית כנגד חבס וכנגד גורמים רבים נוספים, הבקשה לאישור תביעה ייצוגית זו נדונה בפניי וסיימתי את שמיעת הראיות בבקשה ועודני ממתין לקבלת הסיכומים מטעם הצדדים, כאשר בד בבד, קבוע בפניי דיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נוספת בגין אותן עילות ומעשים לחודש ינואר שנת 2015, ובמקביל הוגשו תביעה או תביעות נוספות שגורלן אינו ברור.
דיון
בהחלטה שניתנה על ידי לפני מספר שבועות בתנ"ג 9167-02-14 ותנ"ג 46222-03-14 כוהני ואהרון נ' שירותי בריאות כללית ואח' (28.10.2014) (להלן: " עניין כוהני") נדרשתי לאותה סוגיה של בקשה לתיקון תביעה נגזרת, שהמבחנים לגביה דומים , אם לא זהים , לבקשה לתיקון תביעה ייצוגית , וציינתי שם:
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") מקנה שיקול דעת לבית המשפט להתיר תיקון של כתב טענות וקובעת כדלקמן:
92. "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".
בהכרעה בשאלה אם יש לאפשר תיקון כתב טענות על בית המשפט לשקול שלושה אינטרסים: האחד, הינו אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית; האינטרס השני הינו האינטרס של המשיב שיריעת המשפט לא תורחב שלא לצורך; השלישי הינו אינטרס הציבור ביעילות הליכים ואי הקצאת זמן שיפוטי יקר שלא לצורך (ראו שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 110 (1999); עניין אינסלר, פסקה 7; רע"א 4655/14 "אפיק" חברה לתעשייה ואחסנה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (7.9.2014) (להלן: "עניין אפיק")). מאינטרסים אלו יש לגזור את השיקולים שעל פיהם יכריע בית המשפט בבקשה לתיקון כתב טענות.
הסמכות להתיר תיקונו של כתב תביעה, המעוגנת בתקנה 92 לתקנות סדר הדין, פורשה על ידי בתי המשפט באופן ליברלי וברוחב לב, וזאת כל עוד יש בתיקון כדי לקדם את בירורן של השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים ( ראו למשל רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה פ"ד נב(3) 427, 431; עניין אפיק, פסקה 9; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 152 ( מהדורה עשירית, תשס"ט) (להלן: "גורן")).
ברם, כאשר בית המשפט שוקל האם לאפשר את התיקון עליו לבחון גם שיקולים נוספים: האחד, את התנהגות מבקש התיקון, ובכלל זה האם נהג בשיהוי בהגשת בקשת התיקון. כן יבחן השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה לתיקון - ככל שהבקשה מוגשת בשלב מוקדם יותר של ההליך, כך תגבר נטייתו של בית המשפט להתיר את התיקון. בנוסף, ישקול בית המשפט האם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב וכן האם בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב ( ראו עניין אינסלר, פסקה 8). כן יבחן בית המשפט האם היעתרות לבקשה תגרום להכבדה והארכת ההליך וסרבולו ( רע"א 3162/14 גזונטהייט נ' איזנברג (12.10.2014)).
כן נפסק כי מקום בו מבוקש להוסיף עילת תביעה חדשה בית המשפט ייעתר לבקשה בצמצום ( גורן, עמ' 155).
גישה מקלה ננקטה עם מבקש התיקון מקום בו ניתן להתגבר על הפגיעה הדיונית באופן של השתת הוצאות ( ע"א 3385/08 מרקט פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ פסקה ט"ו (25.9.2008); עניין אינסלר, פסקה 18; עניין אפיק, פסקה 9).
בעניין אינסלר נידונה סוגיית השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית. שם נקבע כי במסגרת בקשה לתיקון של בקשה לאישור תובענה ייצוגית על בית המשפט לשקול, בין היתר, את מאפייניו הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית וביניהם אינטרס הציבור בניהול תובענות ייצוגיות מוצדקות. נקבע שם, בפסקה 13:
"בעוד שבהליך רגיל דחיית בקשה לתיקון פוגעת בעיקר באינטרס מבקש התיקון, כשמדובר בתובענה ייצוגית דחייה של בקשת תיקון פוגעת הן באינטרס חברי הקבוצה הן באינטרס הציבור".
עוד צוין שם, בפסקה 17 :
"ויודגש: אין באמור לעיל כדי לגרוע מחובתו של התובע הייצוגי להגיש את בקשת האישור לאחר בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית (עניין שאבי, בפסקה 1). אין להשלים עם הגשת תובענות ייצוגיות על בסיס תשתית עובדתית רעועה ובלתי-מבוססת (עניין פופיק, פסקה 8; עניין תנובה, פסקה 7; רע"א 9421/10 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' ברוט, פסקה 2 ([פורסם בנבו], 13.2.2011)). ברם, שלילה קטגורית של האפשרות לתקן בקשה לאישור לשם הוספת עובדות וראיות שניתן היה לגלותן בשקידה סבירה לפני הגשת בקשת האישור - אך הן דרושות להכרעה בשאלה האמיתית השנויה במחלוקת - עלולה לפגוע באינטרס הקבוצה ובאינטרס הציבור פגיעה שאינה מידתית ".
מן הכלל אל הפרט
ראשית חייב אני לציין שלא קיבלתי כל הסבר מהמבקשת מדוע היא לא עתרה לקבלת הסעד החלופי עם הגשת כתב התביעה והבקשה לאישור שהרי הסעד החלופי לא היה תלוי בשום פנים ואופן למסמך או ראיה אחרת שנודע למבקשת אודותיהם במסגרת התשובה לבקשה לאישור.
המבקשת העלתה טענות בנוגע לאירוע מרכזי אחד ויחיד של כשל או מחדל מצד המשיבה שעה שזו לא מנעה מבעלי השליטה למשוך הלוואות בעלים בסכום של 50 מיליון ש"ח תוך הפרת החובה המוטלת על המשיבה למנוע מהבעלים לעשות כן , בין מכח הדין ובין מכח שטר הנאמנות, טענות שהמבקשת יכלה להעלות גם בשלב המקורי של התביעה והיא נמנעה מלעשות כן מסיבותיה.
במסגרת תשובתה של המשיבה לבקשה לאישור היא התייחסה באופן מפורט ומודגש לטענות שהועלו בתביעה ובבקשה לאישור, במסגרת ה היא דחתה על הסף את שלל הטענות שהועלו על ידי המבקשת, ציינה שלא קמה לה חובה, לא על פי דין ולא על פי שטר הנאמנות , להתערב במשיכת הלווא ות בעלים, היא לא הובאה בסוד כוונתם של הבעלים למשיכת כספים מחברת הבת, היא לא התבקשה ליתן חוות דעת בנדון, לא התייעצו איתה בנדון והיא ידעה הלכה למעשה אודות משיכת הכספים רק בדיעבד. בשלב זה התברר למבקשת שאם טענות המשיבה יתקבלו, הרי התשתית העובדתית עליה נשענת התביעה והבקשה לאישור , אינה איתנה ויציבה כפי שהמבקשת סברה עם הגשת התביעה והבקשה לאישור .
בשלב זה כאמור ביקשה המבקשת לתקן את הבקשה לאישור ואת התביעה באופן של הוספת עילת תביעה נוספת וחדשה שמייחסת למשיבה מחדלים ורשלנות בעצם אי בדיקת שווי הבטחונות בכל עת ובכל שלב, והכוונה היא בעיקר לדוח הבדיקה מיום 2.9.2012.
בעניין זה ראיתי להפנות לאמור בסעיף 70 לבקשת האישור המקורית שמסכמם את הפרקים הקודמים ומתייחס לאירוע בחודש דצמבר 2012, כאשר חברת חבס ביקשה למשוך הלוואת בעלים בסכום של 50 מיליון ש"ח, כספים שמשועבדים לטובת מחזיקי איגרות החוב:
"החברה פונה אל הנאמן. החברה אמורה להציג לנאמן נתונים, חישובים מידע כספי שלפיהם גם לאחר שתמשוך החברה את ההלוואות שהיא מבקשת למשוך, עדיין החברה לא תגיע אל התחום שבו הנכסים המשועבדים יהיו שווים פחות מ .... הנאמן לא בודק ולא עושה כל חישוב ובדיקה עצמאית משלו, לא שואל ולא בודק האם החברה עומדת בתנאי שטר הנאמנות ומאפשר משיכת הלוואות הבעלים...".
בנקודה זו דעתי כדעת המשיבה שמדובר בעצם בפרשה עובדתית חדשה שלא הייתה בבסיס בקשתה המקורית של המבקשת ופרשה זו נטענת לחלופין במידה ותידחה טענתה המקורית של המבקשת בדבר המחדלים במתן היתר לבעלים למשוך את אותם 50 מיליון ש"ח שעומדים בבסיס התביעה.
עוד ראיתי להדגיש את העובדה שאכן התיקון המבוקש אינו נחוץ לשם בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בבקשה לאישור המקורית וזו נוגעת כאמור לאותם 50 מיליון ש"ח שנמשכו על ידי הבעלים וגרמו לפגיעה הנטענת בזכותם של מחזיקי איגרות החוב.
זו עילת התביעה המקורית שפורטה במסגרת כתב התביעה והבקשה לאישור, כך הודגש על ידי המבקשת, ועתה היא עותרת לבית המשפט שבמידה ולא יקבל את תביעתה המקורית, הרי היא מבקשת להוסיף עילת תביעה חלופית כאשר בעניין זה הבאתי כבר את פסיקת בית המשפט העליון שההתייחסות לתובענה ייצוגית הינה שונה מתביעות אזרחיות אחרות במובן זה שכפי שנקבע בפרשת אינסלר הרי אם התובע לא ערך מלכתחילה את כתב תביעתו ואת הבקשה לאישור ביסודיות ובכובד ראש, בית המשפט לא יתיר בנקל תיקונם של אלה כאשר מדובר בתובענה ייצוגית.
להבדיל מעניין כוהני, שם התרתי את תיקון כתב התביעה והבקשה לאישור , הרי שהעובדות והנסיבות שם היו שונות בתכלית מאלה שבתיק זה. ראשית משום העובדה שבתיק כוהני המשיבות טרם הספיקו להגיש כתב תשובה לבקשת האישור כך שלא נגרם להן כל נזק מעצם הגשת הבקשה לתיקון ולא יכלו לטעון שהתיקון אינו מסייע בידי בית משפט לברר באופן ראוי את הטענות שמועלות בתביעה ובבקשה. בעוד שבתיק שבפניי כבר הוגשו כל ומלוא כתבי הטענות והתיק קבוע לשמיעת ראיות לחודש ינואר 2015 כך שהבקשה לתיקון הוגשה רק לאחר הגשת התשובה על כל נספחיה.
עוד ראיתי לציין שבניגוד לפרשת כוהני הרי התביעה והבקשה לאישור כאן הצריכו את הדיון בטענות שהועלו לגבי מחדליה או רשלנותה של המשיבה בנוגע למשיכת הלוואת הבעלים בסכום של 50 מיליון ש"ח בעוד שקבלת הבקשה לתיקון תביא את בית המשפט לעסוק בטענה החלופית לגבי מחדלי המשיבה לבדיקת היחס בין שווי המניה לבין הב יטחונות בנקודת זמן אחרת, שאינה קשורה כלל למשיכת הלוואת הבעלים.
אמנם יכול בית המשפט להתיר תיקון בקשה לאישור גם כאשר מדובר בהוספת עילה חדשה, אך בית המשפט יעשה זאת במשורה ורק במקרים חריגים כאשר הוא שוקל , בין היתר האם הבקשה הוגשה בשיהוי, האם הייתה סיבה מוצדקת לתיקון הבקשה לאישור והאם התיקון יסייע בידי בית המשפט להכריע בשאלה האמיתית השנויה במחלוקת וכיוב' שיקולים.
במקרה שבפניי אציין שהתיק כבר קבוע לשמיעת ראיות בבקשה לאישור, לא הוצגה בפניי כל סיבה מוצדקת לאי צירוף העילה החלופית לכתב התביעה ולבקשה לאישור המקוריים, לא הוצג כל טיעון מצד המבקשת שהיא נסמכת בבקשה על מידע שהגיע לידיה בתשובה שהוגשה על ידי המשיבה, התיקון אינו נחוץ לצורך הכרעה בעילת התביעה, התיקון אינו מאפשר הכרעה בשאלה האמיתית השנויה במחלוקת בין הצדדים שנוגעת כאמור , שוב פעם , באותם 50 מיליון ש"ח שנמשכו כהלוואת בעלים.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי להיעתר לבקשה לתיקון וזו נדחית. כאמור, נוכח דחיית הבקשה לתיקון אין מקום לדון בבקשה למחיקת מסמכים.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחתה בקשר עם הבקשה בסכום כולל של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ה, 24 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לייטקום בע"מ
נתבע: רזניק פז נבו ר.פ.ן נאמנויות 2007 בע"מ
שופט :
עורכי דין: