ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חן כהן נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד השופטת חנה שניצר-זאגא סגנית הנשיאה

תובעת

חן כהן

נגד

נתבעת

הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. התובעת כהן אסידון חן ילידת 1984, נפגעה בתאונת דרכים ביום 9.4.05.
התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).
אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי, הנסיבות והחבות על פי חוק הפלת"ד.
הצדדים חלוקים בסוגית גובה הנזק ובשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבה הרפואי כפי שנקבע בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט פרופ' ראובן מדר.

2. בתצהיר עדות ראשית טוענת התובעת כי: "ביום 09/04/05 נפגעתי בתאונת דרכים עת נהגתי ברכבי ונסעתי מאשקלון לתל-אביב. התאונה אירעה עת רכב התנגש ברכבי עוצמה רבה ..." (ראה סעיף 2 לתצהיר).
בהמשך נטען כי בעת שהגיעה לחדר המיון של בית החולים ברזילי באשקלון התלוננה על כאבי צוואר, גב תחתון וקרסול שמאל ומאחר והתאונה ארעה בהיותה בשרות סדיר, המשך המעקב היה במסגרת צבאית, כאשר המשיכה להתלונן על כאבים והופנתה לבדיקות אשר לא הדגימו מימצאים.
עם השחרור מהצבא פנתה לברור בקופת חולים, הופנתה לראומטולוג, פנתה באופן פרטי לד"ר יעקב אבלין אשר איבחן בחודש פברואר 2012 תסמונת פיברומיאלגיה וחזרה לרופא הראומטולוג בקופת חולים אשר איבחן אף הוא בחודש אוגוסט 2012 את התסמונת ממנה סובלת התובעת (ראה סעיפים 15, 16 לתצהיר).

בחקירה נגדית תארה את פעילותה מאז השחרור מצה"ל בשנת 2006, שהות של חצי שנה בארצות הברית, עבודה כשיננית ומנהלת מרפאה, נישואין בשנת 2009 ולידת בתה בספטמבר 2012. (עמ' 10, 11 לפרו').
בעלה של התובעת אמיר אסידון היה עד להתרחשות התאונה, מתאר את הפינוי לחדר המיון ואת הכאבים העזים מהם סובלת לטענתו התובעת מאז אירוע התאונה המקשים על תפקודה.

לוז המחלוקת מתמקד בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי לבין אירוע התאונה נשוא כתב התביעה.
בהתאם לעתירת ב"כ התובעת מינה בית המשפט מומחה רפואי בתחום הראומטולוגיה.
בחוות דעת מיום 23.2.13, מתאר פרופ' ראובן מדר, מומחה במחלות פנימיות וראומטולוגיה, את המסמכים שעמדו לרשותו בעת עריכת חוות הדעת; הפרטים שנמסרו מפי התובעת ומתייחס בפרק הדיון לתיעוד (משנת 2012) של ד"ר יעקב אבלין וד"ר תאודור שיפטר ומסכים כי התובעת: "עונה כיום על ההגדרה של לוקה בתסמונת פיברומיאלגיה על פי הקריטריונים האבחנתיים של החברה האמריקאית לראומטולוגיה". (עמ' 3 לחוו"ד).

המומחה הרפואי מתייחס בהמשך חוות הדעת להכרה בקיומו של קשר סיבתי בין אירוע התאונה ו/או טראומה לבין התסמונת כאשר הוא מדגיש כי: "השאלה העיקרית העומדת על הפרק היא הרצף הכרונולוגי של האירועים, החל מתאונת הדרכים ועד לאיבחונה כלוקה בפיברומיאלגיה. בהגדרה הנוכחית של החברה הראומטולוגית האמריקאית, מוגדרת התסמונת ככאב מפושט דו צדדי הן מעל המותן והן מתחת למותן והמלווה במעורבות של מקטע כלשהו של ע"ש או קדמת החזה."
(עמ' 4 לחוו"ד).
המומחה סוקר בחוות הדעת את התיעוד הרפואי שהוגש לעיונו ומתרשם כי לא נמצאו תאורים של כאבי גוף מפושטים על פי ההגדרות שנקבעו וכי החשד לפיברומיאלגיה הועלה בבדיקתו של האורטופד ד"ר ג'קי ברוך מיום 27.10.11 כאשר בדיקת הראומטולוג הראשונה של ד"ר תאודור שיפטר ב- 10.11.11 מציינת תלונה של כאב במפרק הירך; תיעוד ראשון של כאב מפושט במערכת השרירים והשלד עולה בבדיקה של הראומטולוג של ד"ר יעקב אבלין בתאריך 19.2.12, שאז יש אבחנה של פיברומיאלגיה.

בנסיבות אלה, נקבע בחוות הדעת לעניין הרצף הכרונולוגי כי: "על פי הנתונים שנמסרו לי ע"י גב' כהן אסדון, תלונותיה החלו בפברואר 2007. מידע זה עולה בקנה אחד עם המידע שנמסר לד"ר אבלין ולפיו תלונותיה החלו כ 5 שנים טרם בדיקתו הפברואר 2012. חרף העובדה שלא נמצא תיעוד רפואי של תלונות של כאב בעל אופי מפושט בניירת שהוגשה לי, הרי שגם אם נקח את תיאור התלונה בדיעבד של כאב מפושט שהחל בפברואר 2007 כמועד תחילת התסמינים, הרי שהתסמונת החלה זמן רב לאחר התאונה ומעבר לקצה ספקטרום הזמנים בהם ניתן לכרוך אותה בתאונת הדרכים."
(עמ' 5 לחוות הדעת).

בפרק הסיכום קובע המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט כי התובעת לוקה בתסמונת פיברומיאלגיה, כאבי הגוף המפושטים החלו כ- 20 חודשים לאחר התאונה ולא ניתן לקשור את הופעת התסמונת לתאונת הדרכים.

בתשובות לשאלות הבהרה שהופנה ע"י ב"כ התובעת מתייחס המומחה לאמות המידה המקובלות לאיבחון פיברומיאלגיה, התייחסות למאמרים אשר רובם מדברים על הופעת התסמונת מספר חודשים לאחר החבלה ולעיתים נדירות תקופה ארוכה יותר עד 18 חודש, כאשר הדיעה המקובלת אצל רוב המומחים הינה חלוף שנה אחת מקרות האירוע.

המומחה הרפואי זומן על ידי ב"כ התובעת לחקירה נגדית ובמהלכה נדרש לתיעוד רפואי שהוצג בפניו, אופן האבחנה של התסמונת, כאשר המומחה הרפואי מבהיר כי בא לקראת התובעת כאשר אימץ את האבחנה של ד"ר אבלין לעומת האבחנה של הראומטולוג ד"ר שיפטר שקבע בשנת 2011 שאין עדות לפיברומיאלגיה (עמ' 16 לפרו').
לשאלת בית המשפט מבהיר המומחה כי: "פער הזמנים בין קרות האירוע ועד הופעת המחלה הוא חשוב ביותר להגדרה של סיבה תוצאה.
רוב העבודות שאנו מכירים מדברות על חודשים, שבועות, לא שנים.
באותו מאמר סקירה רפואה הם אמרו שבעצם ההנחה היא כי לרוב חולפת תקופה קצרה יחסית של מספר שבועות עד מספר חודשים, אולם יש הגורסים כי לעיתים נדירות יותר התקופה יכולה להיות ארוכה יותר עד 18 חודשים.
אני לא מכיר תיעוד לא של 18 חודשים ולא מעבר לכך.
רוב הראומטולוגים אומרים עד שנה, אני גם כאן הלכתי לקראת התובעת."
(ראה עמ' 17 לפרו').
ב"כ התובעת מקשה על המומחה, תוך הפניה לתיעוד ולטענה כי לאורך כל השנים מאז אירוע התאונה מדובר באותן תלונות ובתגובה המומחה הרפואי שב ומבהיר כי הוא מסתמך על הסיפור מפי התובעת ועל התיעוד לפיו בין השאר נקבע ב- 10.10.11 על ידי מומחה ראומטולוג שאין עדות למחלת מפרקים דלקתית או לפיברומיאלגיה (עמ' 18 לפרו').
במהלך החקירה הנגדית הארוכה והממושכת נשאל המומחה גם שאלות תאורטיות והיפותטיות לגבי אבחנה מבדלת, מצבה של התובעת כיום, טיפול תרופתי שיכול להקל על התלונות.

טיעוני הצדדים בסיכומים:
ב"כ התובעת טוענת כי התובעת מלינה אודות אותם כאבים מאז התאונה ולאורך כל הדרך ואילו המומחה הרפואי נמנע מלהתייחס באופן מדוייק לרצף התלונות, לתיעוד ולנקודת הזמן הספציפית המהווה את פרוץ המחלה.
שאלת הקשר הסיבתי מסורה לבית המשפט ומאחר והמומחה מסכים כי פגיעה צווארית יכולה לגרום לפיברומיאלגיה, יש לקבוע קיומו של קשר סיבתי מאחר והתלונות החלו בשנת 2005, השנה בה ארעה התאונה.
עוד נטען כי מהפסיקה ניתן למצוא חיזוק לכך כי המומחה מטעם בית המשפט נקט בגישה מחמירה לעניין פער הזמנים ומאחר ולא הצליח להצביע על המועד המדוייק להתפרצות המחלה, יש לקבוע קשר סיבתי ולחייב בפיצוי בגין הנזקים.
בגין כאב וסבל על פי 20% נכות, הפסדי הכנסה לעבר 50,000 ₪ ולעתיד 620,340 ₪, הוצאות 30,000 ₪ ועזרת צד ג' 30,000 ₪.

בסיכומי ב"כ הנתבעת נטען כי קביעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בדין יסודה ואין מקום לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין התאונה.
תלונות התובעת כפי שנמסרו מפיה ותועדו בזמן אמת החלו בשנת 2007 ולאחר מימצאי חוות הדעת, התשובות לשאלות ההבהרה וחקירת המומחה הרפואי, לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה ואין לפסוק פיצוי למעט כאב וסבל בגבולות 5,000 ₪.

בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי בית דין על נספחיהם, תצהירי התובעת ובעלה, חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, פרוטוקול הדיון וסיכומי הצדדים, נדרשת הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים בה היתה התובעת מעורבת בחודש אפריל שנת 2005, לבין מצבה הרפואי לפיו אובחנה לאחר שנים כסובלת מתסמונת פיברומיאלגיה.
בדקתי, בחנתי ושקלתי את טיעוני הצדדים אל מול קביעת המומחה הרפואי בחוות הדעת, תשובותיו, הערותיו והארותיו במהלך החקירה הנגדית ושוכנעתי לקבוע כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין אירוע התאונה על פני ציר הזמן לבין הופעת התסמונת ממנה סובלת התובעת.

מדובר בתסמונת "חמקמקה" (כהגדרת כבוד השופט יצחק עמית בת.א. מחוזי חיפה 358/03) שעיקרה כאבים מפושטים בשרירים וברקמות, רגישות מוגברת לכאב ופגיעה באיכות החיים, לרבות תופעות לוואי נוספות.
שאלת קיומו של קשר סיבתי בין אירוע טראומתי כגון תאונת דרכים לבין הופעת התסמונת הוכרה בפסיקה ואינה שנויה כיום במחלוקת.
(ראה בין השאר, פס"ד של כבוד השופט זילברטל רע"א 3007/12 פלוני נ' הראל והאסמכתאות שם וכן ע.א. 785/08 זולפה נ' אופנהיימר ).
אין חולק כי קיומו של קשר סיבתי מסור לשיקול דעת בית משפט על בסיס מארג הראיות ובדיקה של הנתונים המייחדים את העושה והמעשה בכל תיק לגופו.

ברפואה אין מדד מדוייק ובחינה מושכלת של מלוא הנתונים כמשתקף מהעדויות ובעיקר התיעוד הרפואי כפי שמצא ביטוי בסקירה מפורטת בחוות הדעת, מחייבת מסקנה לפיה אין דרך לבסס קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ו/או משפטי בין אירוע התאונה לבין מצבה הרפואי של התובעת.
לא מצאתי לקבל את טיעוני ב"כ התובעת בסיכומיה כאילו המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט לא יכול היה להצביע בדיוק מתי פרצה המחלה אצל התובעת, כמו גם השערות לגבי סוג הפגיעה בתאונה אל מול פילוח האחוזים להסתברות הופעת התסמונת.
המומחה הרפואי נטה חסד עם התובעת כאשר בחן את תלונותיה על רקע התיעוד הרפואי, הקביעות והמימצאים של מומחים רפואיים בתחום האורטופדי והראומטולוגי אליהם פנתה במהלך השנים: "... אני נסמך על תלונתה של התובעת על הסיפור כפי שנאסף ע"י ד"ר אבלין, עד עכשיו התעלמתי אבל אני לא רוצה להתעלם מקביעה של ד"ר שיפטר בשנת 2011 שבדק אותה וכתב אין סימנים למחלה מפרקתית דלקתית או פיברומיאלגיה ..." (עמ' 18 לפרו').

התיעוד הרפואי שהובא לעיון המומחה ואף זה שלגביו נחקר בחקירה נגדית, החל מתעודת חדר המיון מיום 10.4.05, עבור על פני 18 עד 20 חודשים שלאחר אירוע התאונה, מבהיר כי לא ניתן לשייך את התלונות והמימצאים הרפואיים למאפיינים ולתסמינים המגדירים ברפואה את תסמונת הפיברומיאלגיה.
בהעדר קיומן של תסמיני המחלה על פני תקופה, לא ניתן לקבל את ההסבר לפיו השרות הצבאי או שירותי הרפואה בקופת החולים מנעו גילוי מוקדם – טענה שאין לה אחיזה בתיעוד הרפואי ובאופי התלונות שבאו מפי התובעת.
מטבע הדברים, התחושה הסובייקטיבית של התובעת משליכה כל תלונה של כאב להופעת התסמונת בדיעבד וכאמור בחינה אובייקטיבית של התלונות והתיעוד מצביעה על תבנית עובדתית שונה, קרי לא מדובר בתסמונת שאובחנה באיחור, אלא בתסמונת שהחלה פרק זמן ניכר לאחר אירוע התאונה.

סוף דבר, בהעדר קיומו של קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין תסמונת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת התובעת, לא נותרה נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.
בשאלת גובה הפיצוי, אל מול תרחישי הקיצון בסיכומי ב"כ הצדדים, נדרשת הכרעה בראשי הנזק, קרי נזק מיוחד ונזק כללי.
בעת אירוע התאונה היתה התובעת חיילת בשרות סדיר, בתחשיב הנזק כמו גם בתצהיר עדות ראשית, אין התייחסות ו/או ראיה קבילה להפסדי הכנסה לעבר, למעט טענה בסיכומי ב"כ התובעת לפיצוי בסך גלובלי של 50,000 ₪.

מדובר בנזק מיוחד לגביו יש להביא ראיות ובהעדרן אין מקום לפיצוי.
התובעת זכאית לפיצוי בגין הוצאות, סיעוד ועזרת צד ג' בתקופה הסמוכה לתאונה בסך של 10,000 ₪.
כמו כן זכאית התובעת לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממוני, בהינתן מנגנון הפגיעה, תקופת הטיפול הרפואי והשיקומי הממושך, גילה הצעיר של התובעת, מצאתי לפסוק פיצוי בגבולות מלוא הסמכות שהוענקה על פי סעיף 2 (ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו – 1976, בסך של 18,000 ₪.

אשר על כן, מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 28,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט וכמו כן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ה, 24 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חן כהן
נתבע: הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: