ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם יהודה נגד רן חוגי :

החלטה בתיק רע"א 5982/14

לפני: כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:
אברהם יהודה

נ ג ד

המשיבים:
1. רן חוגי

2. ששון חוגי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת מ' אגמון-גונן) בה"פ 41445-06-14 מיום 28.8.2014

בשם המבקש: עו"ד יובל אזני
בשם המשיב 1: עו"ד עודד גבעון
בשם המשיב 2: עו"ד גיא נוף

בבית המשפט העליון

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת מ' אגמון-גונן) בה"פ 41445-06-14 מיום 28.8.2014, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן צווי מניעה וסעדים זמניים עד להכרעה בתביעה שהגיש כנגד המשיבים.

  1. ביום 31.1.2013 חתמו המבקש והמשיב 1 (להלן: המשיב) על הסכם הלוואה. המבקש טוען כי הלווה למשיב סך של 3,300,000 ש"ח – מהם 2,000,000 ש"ח בשיקים ו-1,300,000 במזומן – ואילו המשיב טוען כי המבקש הלווה לו סך של 2,000,000 ש"ח בלבד. בנוסף, ביום 3.9.2013 חתמו המבקש והמשיב על הסכם השקעה, לפיו העביר המבקש למשיב סך של 500,000 דולר, תחת התחייבות המשיב לתשואה שנתית מינימאלית בשיעור 36% למשך חמש שנים, כאשר בתום התקופה תושב הקרן למבקש. להבטחת התחייבויותיו, העביר המשיב לידי המבקש שטרי משכנתא ללא הגבלת סכום על זכויותיו במקרקעין שונים. מסיבות שטרם התבהרו, לא נרשמו המשכנתאות. לטענת המבקש, עקב חששו של המשיב מתגובתו של אביו, המשיב 2, לעסקאות האמורות, ביקש ממנו המשיב כי לא תרשמנה המשכנתאות מיד, אלא אך במקרה בו לא ישלם איזה מבין התשלומים החלים עליו על-פי ההסכמים.
  2. בחודש יוני 2014 לא שילם המשיב את התשלום החודשי בגין ההלוואה שניתנה לו והודיע למבקש כי לא יוכל להשיב לו את יתרת החוב בגין שתי העסקאות. בעקבות זאת, ביקש המבקש לעשות שימוש בשטרי המשכנתא שמסר לו המשיב אך נתגלה לו כי ביום 14.5.2014 רשם המשיב הערות אזהרה לטובת המשיב 2, לפיהן מלוא זכויותיו במקרקעין מושא שטרי המשכנתא הועברו למשיב 2 ללא תמורה.
  3. בבית המשפט המחוזי טען המבקש כי הערות האזהרה שנרשמו לטובת המשיב 2 הן תולדה של עסקאות פיקטיביות אשר נועדו לחסום את רישום המשכנתאות על-ידו, וכי זכויותיו לרישום המשכנתאות האמורות גוברות מכח דיני היושר על זכויות שנולדו עקב עסקאות מאוחרות, ומקל וחומר שהן גוברות על עסקה עם נושה מדומה כמשיב 2, שהוא לגישת המבקש, חסר כל אינטרס ראוי להגנה. עוד טען המבקש כי גם לו היה מדובר בעסקה אמתית, הרי שהמשיבים ידעו על זכותו הקודמת בזמן לרישום המשכנתאות, ומטעם זה נדחית העסקה המאוחרת בזמן מפני העסקאות הקודמות בזמן. לפיכך, בבקשה למתן צווי מניעה זמניים וסעדים זמניים נוספים שהוגשה לבית המשפט המחוזי (תחילה במעמד צד אחד) עתר המבקש כי ינתן צו מניעה זמני שימנע מהמשיבים לבצע כל פעולה משפטית שהיא בזכויות המשיב ב-24 נכסי מקרקעין; וכי ינתן צו המורה לרשם המקרקעין לרשום הערות אזהרה על זכויות המשיב בחמישה נכסי מקרקעין לטובת המבקש, מכח שטרי המשכנתא שניתנו לו.
  4. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש וקבע כי לא ניתן לומר שסיכויי התביעה כנגד המשיבים הם גבוהים. בקביעה זו התבסס בית המשפט על שנקבע בע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז(2) 385 (2003) (להלן: עניין גנז) באשר לעסקאות נוגדות על-פי סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין); כי נוכח מחדלו של המבקש באי-רישום הערת אזהרה על זכויותיו הלכאוריות במקרקעין, הנובעות מהעסקאות הקודמות בזמן, ונוכח העובדה שהעסקה המאוחרת בזמן הסתיימה ברישום הערות אזהרה, הסיכוי שיוכיח המבקש כי זכותו גוברת על זו של המשיב 2 אינו גבוה. עוד נקבע כי הגם שהוכיח המבקש כי המשיב 2 היה מודע להסתבכויותיו הכלכליות של המשיב – בעקבותיהן ביקש לקבל לידיו את הנכסים האמורים – לא הצליח המבקש להוכיח כי המשיב 2 ידע בפועל על עסקת השעבוד הקודמת בזמן לטובת המבקש. למעלה מן הדרוש הוסיף בית המשפט כי קיימת ראשית ראיה לטענת המשיבים לפיה הנכסים מושא שטרי המשכנתא הם נכסים שהיו שייכים מלכתחילה למשיב 2, אשר אך הוחזקו בנאמנות על-ידי המשיב, וגם מטעם זה עשויה לגבור זכותו של המשיב 2 על זכותו של המבקש, הגם שהנאמנות לא נרשמה.
  5. בבקשת רשות הערעור שלפני חוזר המבקש על הטענה כי המשיב 2 היה מודע לקיומה של עסקת המשכנתא הקודמת בזמן בטרם שהתבצעה העסקה המאוחרת ונרשמו הערות האזהרה לטובתו. עוד טוען המבקש כי עניין גנז, עליו הסתמך בית המשפט המחוזי, עוסק במקרים שבהם התקיימה "תאונה משפטית", ואילו במקרה דנן מדובר לגישת המבקש בעסקה להברחת נכסים בין בני משפחה, אשר ממילא נעדרת את יסוד התמורה הקבוע בסעיף 9 לחוק המקרקעין. לגרסת המבקש, המשיב 2 אינו בעליהם של נכסי המקרקעין, באופן שהנכסים הוחזקו עבורו בנאמנות על-ידי המשיב, בנו. אשר למאזן הנוחות, טוען המבקש כי במידה ויועברו כל נכסי המשיב לידי המשיב 2, לא יוכל לגבות את חובו, שכן בלא נכסים אלה המשיב הוא חדל פרעון. עוד נטען כי במידה ויעתר בית משפט זה לבקשתו, לא צפוי להגרם למשיב 2 כל נזק שהוא פרט לעיכוב זמני ברישום הנכסים על שמו.
  6. לטענת המשיבים, המבקש ידע בזמן אמת כי נכסי המקרקעין מוחזקים בנאמנות עבור המשיב 2 ובחוסר תום לב הסכים להסתיר מפניו את שטרי המשכנתא ולא לפעול לרישומם משך כשנה וחצי. עוד טענו המשיבים כי ההסכמים שבין המבקש והמשיב הינם הסכמים כוזבים וממילא השעבודים הנובעים מהם בטלים. כך לדוגמא, לגישת המשיבים, המבקש ניצל את מצוקתו הכלכלית והנפשית של המשיב עקב הקשיים הכלכליים אליהם נקלע; הסכם ההלוואה קובע ריבית נשך שנתית בשיעור 31.25% המנוגדת להוראות סעיף 5(א) לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 וסעיף 4 לחוק הריבית, התשי"ז-1957; ואף אם תתקבל טענת המבקש כי במסגרת הסכם ההלוואה נתן למשיב סך נוסף של 1,300,000 ש"ח במזומן, הרי שמדובר לכאורה בהתנהגות שמטרתה להסתיר את מקור הכסף המזומן, בניגוד להוראת סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. בנוסף, לטענת המשיבים, מאחר שהמשיב 2 הינו אדם אמיד במיוחד – כפי שעולה גם מטענות המבקש –המבקש אינו צפוי לעמוד בפני שוקת שבורה במידה ויזכה בתביעתו, ולא צפוי להיגרם לו כל נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לריפוי בסעד כספי. מנגד, נטען כי קבלת הסעדים המבוקשים כנגד המשיב 2 תסב נזק כבד ובלתי הפיך לשמו הטוב.
  7. כמו כן, המשיבים טוענים כי קיימת זהות מוחלטת בין הסעדים הזמניים שהתבקשו ובין הסעד המבוקש בתובענה העיקרית. כך, במסגרת ההליך העיקרי עותר המבקש להצהרה על בטלות העסקה בין המשיבים, ובבקשה למתן סעדים זמניים עותר המבקש להורות על מחיקת הערות האזהרה לטובת המשיב 2 ורישום הערות האזהרה לרישום המשכנתאות תחתן. עוד נטען כי במקרה דנן עותר המבקש לשינוי המרשם ולכן בקשתו איננה בקשה לשימור המצב הקיים.
  8. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולקבל את הערעור בחלקו כך שיינתן צו מניעה האוסר על ביצוע פעולות במקרקעין המפורטים בסעיפים 1א(1), (2), (3), (23) ו-(24) לבקשת המבקש – הם נכסי המקרקעין מושא שטרי המשכנתאות בלבד. צו המניעה יירשם בפנקסי לשכות רישום המקרקעין על זכויות המשיב בכל אחת מחלקות המקרקעין המוזכרות בסעיפים אלו, כמבוקש בסעיף 1ב לבקשה. כל זאת, עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי הנכבד.
  9. כידוע, בבואו של בית המשפט לדון בבקשה למתן סעד זמני, עליו לשקול שני שיקולים עיקריים, בכפוף לשיקולי יושר שבכוחם למנוע את מתן הסעד: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. שני השיקולים נבחנים כמקבילית כוחות, כאשר חוזקו של האחד יכול לפצות על חולשתו של האחר [ראו למשל: רע"א 798/14 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (10.2.2014); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 915-914 (מהדורה אחת עשרה, 2013)].
  10. אשר לסיכויי התביעה; שאלות עובדתיות רבות הדרושות ליבון והכרעה במקרה דנן נותרו בשלב מוקדם זה, מטבע הדברים, ללא מענה. כך למשל: השאלה האם היו נכסי המקרקעין בבעלות המשיב 2 מלכתחילה ואך הוחזקו עבורו בנאמנות על-ידי המשיב?; מדוע לא נרשמו שטרי המשכנתא עם חתימתם?; האם ידע המשיב 2 על העסקאות בין המבקש ובין המשיב בטרם בוצעה העסקה המאוחרת בזמן ונרשמו הערות האזהרה לטובת המשיב 2? שאלות אלה עומדות בליבו של הסכסוך בין הצדדים ולא ניתן במקרה דנן לאמוד באופן מיטבי את סיכויי תביעתו של המבקש בלא שהוכרעו. עם זאת, איני סבור כי עניין גנז – עליו נסמך בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת המבקש – מלמד בהכרח כי סיכויי תביעתו אינם גבוהים. בע"א 2950/07 סולימאן נ' מדינת ישראל-מנהל מקרקעי ישראל (26.10.2009) (להלן: עניין סולימאן) עמדתי על כוחה של עסקת מתנה מאוחרת בזמן לגבור על העסקה המוקדמת, במקרה שבו התמהמה צד לעסקה הראשונה בזמן לרשום את זכויותיו, בכפוף לשנקבע בעניין גנז:

"בענייננו המשיבה אכן התמהמהה במשך שנים בהשלמת רישום הזכויות במקרקעין על שמה ואף נמנעה מרישומה של הערת אזהרה. בעניין גנז נקבע כי עקרונית, עקרון תום הלב מחייב כי מי שנתחייבו כלפיו לעשות עסקה במקרקעין יעשה ככל יכולתו לרשום הערת אזהרה ובכך יביא למניעתה של "תאונה משפטית" ביצירתן של עסקאות נוגדות...יחד עם זאת, ההלכה שנקבעה בעניין גנז "איננה יוצרת זיקה אוטומטית בין אי-רישום הערת אזהרה לבין העדפת זכותו של בעל העיסקה השנייה. הכל תלוי בנסיבות"...
בענייננו, משנטען על ידי המערער 1 כי המקרקעין החלופיים הועברו אליו במתנה על ידי המנוחה שוב לא מתקיים תנאי "התמורה"... ודוק. גם אם נקבל את הגישה לפיה דרישת התמורה הקבועה בסעיף 9 לחוק המקרקעין צריכה להיקבע על פי "מאזן הפסדים" או "מאזן המצוקה" של הצדדים היריבים... וכי על פי הגיונם של דברים יש להחיל את ההלכה שנקבעה בעניין גנז גם במקרה בו העסקה השנייה בזמן היא עסקת מתנה בלתי הדירה, עדיין על מקבל המתנה להוכיח כי שינה את מצבו לרעה בהסתמך בתום לב על המרשם, ולא די ששינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות למתנה בלתי הדירה... כמו כן במצב בו העסקה השנייה בזמן היא עסקת מתנה, נראה כי הסיכויים להעדפתו של השני בזמן קלושים, זאת מאחר שבשקילת "מאזן ההפסדים" יש לקחת בחשבון גם את ההפסד שיגרם לראשון בזמן אם תבוטל העסקה עימו" [שם, פסקאות 52-53. ההדגשות הוספו – י.ד.].
11. השתלשלות האירועים אשר הובילה לביצוע העסקה המאוחרת בזמן, עד לרישום הערות האזהרה לטובת המשיב 2, בלא כל תמורה ועל-פי דרישתו, עולה מתשובת המשיב לבקשה שלפני: "התברר למשיב 2, כי בנו, המשיב 1, הסתבך בחובות בסכומי עתק, וכי המשיב 1 התרועע עם גורמים שליליים... ולאור כך המשיב 2 כעס מאוד על המשיב 1, המשיב 2 ניתק כל קשר עם בנו, המשיב 1 ודרש ממנו להעביר אליו באופן רישומי, בהעברה ללא תמורה, את אותן שישיות שיש למשיב 1 בנכסיו של המשיב 2" [שם, פסקה 41. ההדגשות הוספו – י.ד.].
בהתאם לאמור בתשובת המשיב ובפסק דיני בעניין סולימאן, סבורני כי אופיה הנטען של העסקה השניה בזמן, כעסקת מתנה בלא כל תמורה, אינו נעדר השפעה במקרה דנן ויש בו כדי להשפיע על סיכויי תביעתו של המבקש.
12. כמו כן, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, מחקירתו של המשיב על-ידי בית המשפט המחוזי עולה כי קיים יסוד להניח שהמשיב 2 ידע על הסתבכויותיו הכלכליות של המשיב בטרם בוצעה העסקה המאוחרת בזמן, ובעקבות אותן הסתבכויות כלכליות בוצעה עסקת המתנה הנטענת ונרשמו הערות האזהרה לטובתו ועל-פי דרישתו [פרוטוקול הדיון מיום 8.7.2014, עמוד 3, שורות 11-4]. במצב דברים זה, שוב – מבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן שלא לתמוה לשם מה דרש המשיב 2 כי ירשמו הנכסים על שמו, אם לא במטרה להבטיחם מפני תוצאות הסתבכותו הכלכלית הקודמת בזמן של המשיב.
13. משכך, ונוכח העובדה שדבר קיומן של עסקת ההלוואה, עסקת ההשקעה ושטרי המשכנתא שנחתמו במסגרת עסקאות אלה אינו מצוי במחלוקת בין הצדדים, ומשהפכתי ולא מצאתי, בעת הזו, אסמכתא בטענות המשיבים להחזקת המקרקעין בנאמנות בלבד על-ידי המשיב עבור המשיב 2, סבורני כי לא ניתן לומר שסיכויי תביעתו של המבקש אינם כה נמוכים.
14. אשר למאזן הנוחות; כאמור לעיל, הן המבקש הן המשיבים מסכימים כי המשיב 2 הוא אדם אמיד במיוחד, אלא שלטענת המבקש, אין הונו של המשיב כהונו של אביו, ובלא הנכסים האמורים המשיב הוא חדל פרעון. נוכח טיעוניהם החסרים של הצדדים בעניין זה, אני סבור כי במקרה דנן כפות מאזני הנוחות מעוינות וכי למשיבים לא צפוי להגרם כל נזק של ממש כתוצאה מקבלת הבקשה שלפני באופן החלקי והמצומצם המצוין לעיל. בנוסף, לא שוכנעתי כי קבלת הבקשה עשויה לפגוע בשמו הטוב של המשיב 2.
15. אשר על כן, סבורני כי בנסיבותיו של המקרה דנן ראוי כי לא תבוצע כל דיספוזיציה בנכסים אשר נועדו להבטיח את כספי ההלוואה וההשקעה שנתן המבקש למשיב. נוכח קבלת הבקשה בחלקה בלבד, אני סבור כי הסעד אינו חופף לסעד העיקרי לו עותר המבקש בהליך העיקרי, וממילא נשמר מצב הדברים הקיים.
16. הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כאמור בפסקה 8 לעיל, ומבוטל בזאת הצו הארעי אשר הוצאתי תחת ידי ביום 9.9.2014.
17. נוכח התוצאה אליה הגעתי, מבוטלות בזאת ההוצאות אשר נפסקו לחובת המבקש בבית המשפט המחוזי. באשר להוצאות בערכאה זו; בהתחשב בעובדה שהבקשה התקבלה באופן חלקי, ישאו המשיבים בהוצאות המבקש בבית משפט זה בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ה' בכסלו התשע"ה (27.11.2014).


מעורבים
תובע: אברהם יהודה
נתבע: רן חוגי
שופט :
עורכי דין: