ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סטון אנד דיזיין בע"מ נגד מאגרי בניה בע"מ :

בפני כבוד השופטת כוכבה לוי

תובעים

סטון אנד דיזיין בע"מ

נגד

נתבעים

  1. מאגרי בניה בע"מ
  2. אורה הלפרין

החלטה

בפני בקשת להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעות בהליכים המתקיימים בפני ביהמ"ש.
ביום 12.8.2014 ניתנה החלטתי בזו הלשון :
"לאחר שעיינתי בבקשה, בהבהרה ובתגובת הצד שכנגד להלן החלטתי:
בהסתמך על בקשת הנתבעת להפקדת ערובה ,הסומכת בין היתר על הוראות סעיף 353 א לחוק החברות, בשים לב לעובדה שהתובעת היא חברה בע"מ אשר לא נוכחתי כי בבעלותה נכסים נקיים מהתחייבויות או אמצעים כלכליים שיהא בהם לאפשר לה לשלם את הוצאות הנתבעים למקרה ותידחה התביעה ותחוייב בהוצאותיהם, ומשנוכחתי כי סיכויי התביעה קלושים ביותר בשים לב לעובדה שהגלריה נשוא התביעה נבנתה ללא רשיון וללא הסכמה מפורשת של הנתבעים -הבעלים ובנסיבות אלה בניגוד להסכם השכירות בין הצדדים מחייבת את התובעת בהפקדת ערובה במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד בסך של 94,400 ש"ח עד ולא יאוחר מיום .20.9.2014 היה ולא תופקד ערובה עד למועד כאמור , תידחה התובענה.
לתזפ לבחינת הפקדת ערובה ליום 22.9.2014"
בעקבות החלטת ערכאת הערעור בוטלה החלטה זו לצורך דיון נוסף ומתן החלטה מנומקת.

הנתבעות מבססות את בקשתן על הוראות סעיף 353א' לחוק החברות, הקובע בין היתר כי ביהמ"ש מוסמך להורות לחברת חוץ שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, להפקיד ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע.
לגופו של עניין, טוענות הנתבעות בבקשתן לחיוב התובעת בערובה בהתבסס על החזקה העולה מתוך סעיף 353א לחוק החברות ובשים לב לעובדה שהתובעת היא חברה בע"מ, שלא צלחה דרכה להוכיח כי יהא זה ביכולתה לעמוד בתשלום הוצאות הנתבעים למקרה ותחוייב בהוצאות כאמור.
לטענת הנתבעות ממספר סיבות :

  1. לאור מצבה הכלכלי הרעוע של התובעת בהסתמך על הצהרתה שלה כי היא "עומדת בפני תקופה כלכלית קשה".
  2. לאור סיכויי התביעה הקלושים אשר הוגשה לטענת הנתבעת כצעד טקטי בניסיון בלתי צליח לחסום תביעת פינוי בעקבות הפרה נטענת של הסכם השכירות בין הצדדים ובניית גלריה ללא היתרים מהרשויות וללא הסכמת הבעלים – התובעת!

התובעת, מנגד , עותר ת לדחיית הבקשה לחיוב ה בהפקדת ערובה, תוך הצגת קשת רחבה של טיעונים משפטיים . אלא שמעיון בטעוני התובעת לא מצאתי כי התובע ת הרימה את הנטל הרובץ לפתח ה, בדבר מצבה ואיתנותה הכלכלית, -השיקול המרכזי בבקשה דנן, אלא ההיפך הוא הנכון. וארחיב לעניין זה.
בהודעת הבהרה מטעם התובעת הבהירה התובעת ואשרה חד משמעית כי אין בידה רשיון בנייה לגלריה נשוא התביעה!
לטענתה , הנתבעת היא שמונעת רישיון כאמור באשר בהעדר הסכמת הבעלים – הנתבעת , ניבצר מהתובעת לקבל את הרישיון המיוחל!.
לא מצאתי ולא למדתי מנימוקי התובעת על חובתה של הנתבעת להסכים לשינוי ולמעשה הרחבה על דרך בניית גלריה של הנכס המושכר בבעלותה , מכל סיבה באשר היא!.
לנתבעת , כבעלת הנכס ,הפררוגטיבה להפעיל את שיקול דעתה ולאו דווקא מנימוקים שהנתבעת – השוכרת מסכימה להם , מדוע שלא ליתן הסכמתה לבניית "גלריה" מעל שטח ניכר משטח המושכר!.
אשר למצבה הכלכלי של התובעת טענה התובעת כי "ממילא הוא איתן ". היא אינה בקשיים כלכליים ואין לה חובות.
לתמיכה בטענה זו צירפה התובעת "מכתב מרואה החשבון של החברה בצירוף דוחות כספיים" המעיד לטענתה , על גידול וצמיחה ורווחיות של החברה.
מעיון ב"מכתב" אשר צורף כנספח א להבהרה מיום 14.7.2014 , עולה הודעה סתמית למעשה מאת רואה החשבון של החברה , על פיה "הנתונים הכספיים כפי שמשתקפים מהדוחות הכספיים של החברה מעידים על גידול וצמיחה מחזורי החברה וברווחיות". המסמך אינו מפרט את שיעור הרווחים ואת התקופה אליה הוא מתייחס . ושמא מדובר בשיעור מזערי שעלה בשיעור מזערי עוד יותר?.
ולא זאת אף זאת , למכתב לא צורף דוח רווח והפסד חתום ומבוקר אלא טיוטא של דו"ח רווח והפסד למחצית הראשונה של שנת 2014 שלא ברור מי ערך אותה והאם רואה חשבון כלשהו עומד מאחוריה ולוּ כטיוטא .
המסמך הודפס על נייר לוגו של התובעת ואינו חתום ואינו כולל "טביעת אצבע " של רואה חשבון או בר סמכא אחר שערך אותו!.
אדגיש לעניין זה כי למרבה הצער הרי שגם שלמקרא ההבהרה לא נוכחתי בהיקף נכסיה של החברה . התובעת לא מצאה לנכון לצרף דוחות כספיים ערוכים ומבוקרים כדין לשנה כלשהיא. גם מסגרות אשראי או אסמכתא בנקאית אחרת לא מצאה לנכון לצרף.
בנסיבות אלה מסקנתי היא כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת איתנות כלכלית ואפשרות הנתבעת , למקרה ותזדקק להיפרע ממנה כדי סכום הוצאות המשפט שייתכן ותחוייב בהן.

המצב הנורמטיבי
ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009) [פורסם בנבו], קבע והתווה כבוד השופט מלצר, שלושה שלבי בדיקה ובחינה אותם על ביהמ"ש לבצע בעת בחינת בקשה להפקדת ערובה לפי סעיף 353א' לחוק החברות.
בשל חשיבות הדברים, אצטט אותם במלואם:
על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה.
משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: " אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה.
במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).

משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para. 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (עיינו: פרשת איברהים, שם,שם; רע"א 3601/04 וינצ'ון נ' מדינת ישראל – מנהלת ההגירה /משטרת ישראל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 18.10.2007) וכן דבריו של ד"ר שלמה לוין בספרו החדש: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008, שם בעמ' 30-27).
בבחינת מצבה הכלכלי של החברה -השלב הראשון מסקנתי בעניין זה היא כי התובע ת בטיעוניה לא הצביעה על נכסים בבעלותה מהם יהא באפשרות הנתבעות להיפרע.
ביחס למבחן השני ובהתחשב בעובדה כי הנטל מוטל על התובעת, הרי שבהמשך ישיר לאמור בסעיף הקודם, לא ניתן לקבוע כי התובעת הרימ ה את הנטל בדבר איתנותה הכלכלית לא כל שכן בדבר איתנות סיכויי התביעה שכבר קבעתי ונוכחתי כי הם קלושים בשים לב לעובדה העיקרית שמבנה הגלריה שהיקפו אינו זניח ביחס למושכר , נבנה כבר על ידי הנתבעת ללא הסכמת הבעלים וללא רישיון מהרשויות על כל המשתמע מכך תוך שימת דגש בין היתר על נושא הבטיחות!.

גם לאחר שבחנתי את זכויות החוקתיות העומדות לצדדים, הן זכות הגישה לערכאות והן זכויות הקניין, לא הגעתי למסקנה כי מקרה זה נופל לחריג שבו אין לחייב את התובעת, בהפקדת ערובה.
אציין כאמור כי מצאתי לנכון להביא במסגרת שיקוליי בשלב זה, את סיכויי התביעה, שסיכוייה להערכתי כאמור בשלב זה של הדיון ולכאורה – קלושים!
אשר למבחן השלישי, בדבר גובה הערובה . לעניין זה עקרון המידתיות הוא המנחה בשלב זה, והוא המבטא את האיזון בין מכלול הזכויות העומדות לצדדים ובין השיקולים העומדים בפניי במקרה הפרטני.
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת המסכת העובדתית שהובאה בפניי, את עילת התביעה ונושא התביעה ובשים לב למהות עיסקת היסוד בין הצדדים ועלות דמי השכירות השנתיים והערכתי לעניין הוצאות משפטיות עתידיות שייתכן וייפסקו במקרה דנן הריני מחייבת את התובעת להפקיד ערובה בגובה של 59000 ש"ח לצורך הבטחת הוצאות הנתבעות.
הערובה תופקד בקופת ביהמ"ש, במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד וזאת בתוך 15 ימים מהיום. היה ולא תופקד הערובה, יביא הדבר למחיקת התביעה .
לתזפ לבחינת הפקדת ערובה ליום 15.12.2014

המזכירות תשלח החלטתי בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סטון אנד דיזיין בע"מ
נתבע: מאגרי בניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: