ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ציונה לוי נגד רשות השידור :

בפני כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ

המבקשת

ציונה לוי

נגד

המשיבה

רשות השידור/ המשרד הראשי

פסק דין

1. בפני התנגדות לביצוע תובענה שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקשת על סך 2,945 ₪ לגביית אגרת רשות השידור לשנים 2005 עד 2009.
ההתנגדות הוגשה על ידי המבקשת באיחור ולפיכך צורפה לה בקשה להארכת מועד.
לטענת המבקשת לא קיבלה את האזהרה ורק ביום 7.5.14 כאשר הוטל צו עיקול על חשבונה בבנק, התגלה לה קיומו של תיק ההוצאה לפועל. ההתנגדות לביצוע התובענה הוגשה ביום 8.5.14.
לטענתה, כמפורט בתצהיר התומך בהתנגדות, הפסיקה לגור בדירה בשנת 2012 ולמרות זאת שילמה את חובה עבור שנה זו. עוד טוענת המבקשת כי הפסיקה לגור בדירה בשנת 2013 לאחר שהדירה נכנסה לשיפוץ וזאת עד לחודש מרץ 2014. במרץ 2014 השכירה את הדירה לחברת גולדליין ספנות בע"מ וציינה כי הינה מצרפת הסכם שכירות ( בפועל לא צורף הסכם כלשהוא).
לבסוף מציינת המבקשת כי הטענה לפיה סירבה לחתום על אישור המסירה – שיקרי שכן לא גרה כלל בדירה באותה התקופה ולא גרה בה גם היום.

2. המבקשת הגישה ביום 13.7.14 בקשה דחופה לבטול עיקול ושם טענה כי הינה מתגוררת במושב דקל ולתומה סברה כי התביעה מתייחסת לחוב על ביתה במושב דקל. רק מספר ימים לאחר הגשת ההתנגדות יצרה קשר עם מרכז המידע של בית המשפט והופתעה לגלות כי מדובר בחוב הנובע מדירה ברח' דובנוב 20 ג בתל אביב וכי התכתובת הגיעה לכתובת זו ביום 31.1.13.
עוד ציינה המבקשת בבקשתה כי היתה פושטת רגל בין השנים 2003 עד 2009 וכי משנת 2005 עד אפריל 2011 התגוררה בדירה ברח' ברקוביץ בת"א ולאחר מכן בדירה ברח' דובנוב 20 שם שולמו כל ההוצאות על ידי המעביד שלה. המבקשת צירפה לבקשתה מסמך שהונפק על ידי עירית ת"א ביום 22.5.14 לפיו פרטי המחזיק בתקופה בין 17.6.10 ועד 30.4.11 הם של המבקשת וכי לא הותירה כל חוב לעיריה בגין תקופה זו.
כל יתר דבריה של המבקשת בהמשך מתייחסים למכתביה ופגישותיה עם מנהל רשות השידור בתחילת 2010 ובסוף מאי 2014.

3. במעמד הדיון הציגה ב"כ המשיבה את אישור המסירה של האזהרה וממנו עולה כי ביום 31.1.13 קיבלה המבקשת את האזהרה לכאורה וסירבה לחתום על אישור המסירה וזאת בסניף הדואר.
לבקשה לבטול העיקול צירפה המבקשת מסמכים נוספים שצורפו לאישור המסירה וביניהם תצהיר שליח וכן בקשה להגדלת קרן בגין ביצוע מסירה אישית על ידי שליח ממשרד ב"כ המשיבה.
באותו תצהיר שליח נאמר כי מקום הביצוע הוא ברח' דובנוב 20 ג' בת"א וכי המסירה בוצעה לחייבת אשר סירבה לחתום.
ניתן לראות על פני אישור המסירה עצמו כי בטור האופציות הבאות לאחר " אם האזהרה לא נמסרה ציין ( סימן וי) במשבצת המתאימה:" - נמחקה הקוביה המסומנת 4 והמשמשת לסימון ה-וי הנדרש באופציה " העתיק את מקום מגוריו למען בלתי ידוע" ואילו בטור האופציות הבאות לאחר "אם האזהרה נמסרה ציין (סימן וי) במשבצת המתאימה": הקוביה המסומנת 3 המשמשת לסימון ה-וי באופציה " סירב לקבל" נותרה ריקה מסימון. רק במקום החתימה שנועד לחייבת מופיעות המילים בכתב יד: "סירב לחתום".
עולה מהאמור לעיל כי רשות הדואר החזירה כנראה את אישור המסירה של האזהרה בסימון: העתיק את מקום מגוריו למען בלתי ידוע שכן יתר הקוביות באותו טור אופציות נותרו ריקות. לו אכן היה סניף הדואר מבצע את המסירה למבקשת לא היה צורך בשימוש בשליח לשם מסירה אישית למבקשת.
אך תצהיר השליח שצורף לאישור המסירה מעיד כי המסירה בוצעה באמצעות שליח אשר ביקר באותה הכתובת ולכאורה הוא שפגש שם במבקשת ומסר לה את האזהרה. בנסיבות העניין, חסר תצהירו של השליח עובדות נוספות שיכולות להסביר את נוכחותה של המבקשת בכתובת זו.

4. עם זאת גם טענותיה של המבקשת תמוהות כשלעצמן.
המבקשת אינה מציינת בתצהירה המקורי הראשון את הכתובת אליה היא מתייחסת בתצהירה. המבקשת מוסרת את כתובתה במושב דקל כמען למסירת כתבי בית דין וטוענת בבקשתה המאוחרת כי בעת שערכה את התצהיר הראשון התייחסה לכתובת במושב דקל. להזכיר כי בתצהיר הראשון טענה המבקשת כי אינה מתגוררת בדירה כבר מסוף 2012 ואינה מחזיקה בה ממרץ 2014.
טענה העומדת בסתירה לטענתה כי כתובת מגוריה היא במושב דקל ואף מעוררת ספק כאשר אינה מציינת כלל היכן היא מתגוררת היום. במיוחד אמינותה מוטלת בספק כאשר המבקשת אינה מצרפת בפועל את הסכם השכירות אליו היא מתייחסת בתצהירה זה.
בכל המלל שבדברי המבקשת, הן בבקשותיה והתצהירים שצירפה להן, נמנעת המבקשת מלציין אם בחזקתה מכשיר טלויזיה וכל טענותיה מתייחסות למקום מגוריה בין השנים 2003 עד 2012.
בתצהירה החדש אף טוענת המבקשת כי התגוררה ברח' דובנוב בת"א בין השנים 2005 עד 30.4.11 וכי למעשה לאחר מכן התגוררה במושב דקל יחד עם בעלה ושילמה את התשלומים של השנים 2011 ו 2012 עבור הדירה במושב דקל.
גם בבקשה זו אין כל טענה כי המבקשת אינה מחזיקה כלל במכשיר טלויזיה ועדיין ממשיכה ומציינת את כתובתה על פני הבקשה במושב דקל.

5. במעמד הדיון הודתה המבקשת כי רכשה שלוש מכשירי טלויזיה בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה אלא שאחת מהן רכשה עבור אחותה ושתיים הוחזקו על ידה, לטענתה במושב דקל.
המבקשת ציינה: "ב-2011 חזרתי למושב. השתמשתי בטלוויזיה שהיתה במחסן. לשאלת בית המשפט איזו טלויזיה השתמשתי אני אומרת שהיו לי 3 טלויזיות במחסן, בעצם 2. אחת הבאתי לאחותי. הגדולה היתה לא שימושית, השתמשנו בקטנה. 8 שנים הקטנה ישבה במחסן. החזקתי במחסן 8 שנים כי לא גרתי בדירה משלי. אני לא שכרתי דירה. אני לא צריכה טלויזיה ולא החזקתי את הטלויזיה בדירה שגרתי בה בת"א החזקתי אותה במחסן."
בכך התייתר הצורך לדון בבקשה להארכת מועד שהגישה המבקשת. גם אם לא קיבלה למעשה את האזהרה וגם אם מסרה שתי גרסאות לטענותיה שאינן עולות בקנה אחד זו עם זו, עדיין מודה המבקשת כי החזיקה כל השנים הללו במקלטי טלויזיה ולא שילמה עבורם את האגרה.
החבות לשלם אגרה למשיבה אינה חבות הנובעת משימוש אלא מפוטנציאל השימוש. דהיינו, החיוב הוא בגין אחזקת המקלט ולא השימוש בו בפועל וללא כל קשר למקום המגורים בפועל של המחזיק.
יש לציין כי על פי הוראות חוק רשות השידור החובה לעדכן את המשיבה בדבר הפסקת החזקה של מקלט טלויזיה בזמן אמת מוטלת על האזרח.
המבקשת מודה כי רק בשנת 2010 פנתה לרשות השידור בעניינה וממילא החוב נתבע בגין השנים שקדמו לכך. המבקשת מודה כי שילמה את האגרה בשנים 2011 ו 2012 ובכך אף ניתן לראות הודאה על החזקת מקלט טלויזיה.
אין כל טענה כי המקלט נרכש רק בשנת 2011, להיפך, המבקשת טוענת כי החזיקה במקלט במשך כל השנים הרלוונטיות לתביעה ורק בשנת 2011 הוציאה אותה מאחסון והשתמשה בה.

6. לפיכך הנני דוחה את הבקשה להארכת המועד ואת ההתנגדות לביצוע התובענה ומורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקשת בתיק 01-XX812-34-6 כסדרם.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הדיון בבקשה בסך 750 ₪ וזאת על הצד הנמוך משום אי הצגת העובדות לאשורן בכל הנוגע לביצוע המסירה של האזהרה.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ציונה לוי
נתבע: רשות השידור
שופט :
עורכי דין: