ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אומגה ג.א בע"מ נגד ד"ר משה וינברג ושות' :

בפני כבוד השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

מבקשת

אומגה ג.א (1978 ) בע"מ

נגד

משיבה

ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונטוריון

החלטה

לפני בקשת הנתבעת להורות בהתאם לתקנה 101(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 על דחיית תביעת התובעת על הסף לאור קיומו של מעשה בית דין חלוט באותן פלוגתאות ובאותן עילות תביעה, שהוכרעו בפסק דינו של בית משפט השלום ( כבוד השופט אילן רונן ) בת.א 11848-12-10 ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונטוריון נ' אריאל ויינרב ( להלן: "התביעה הראשונה" ו/או "התביעה כנגד וינרב" ). פסק דין זה נשאר על כנו בערעור שהוגש ע"י התובעת לבית המשפט המחוזי במסגרת ע"א 18812-03-12 . לחילופין מבוקש, להורות על דחיית התביעה על הסף בהתאם להוראת תקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בשל ניצול הליכי משפט ע"י התובעת תוך שימוש פסול בהליכים משפטיים חוזרים ונשנים ללא עילה או בסיס.
לטענת הנתבעת, התובעת הגישה תביעה לבימ"ש השלום בתל אביב בת"א 11848-12-10 כנגד מנהל הנתבעת, בדרישה לתשלום שכר טרחתה בסכום הנתבע כאן ובגין אותן עובדות שנטענות בהליך זה.

לטענת הנתבעת, ההליך כאן איננו כולל עילות תביעה נוספות, או אחרות, או חדשות לאלו שנכללו בתביעה שהוגשה כנגד מנהלה. העובדות זהות בתכלית וחלקים שלמים הועתקו ממכתב תביעה אחד לשני. רק שמות הנתבעים הוחלפו כך ששמו של מנהל הנתבעת ובעל מניותיה הוחלף בשמה של החברה הנתבעת.
לטענת הנתבעת, כבוד השופט רונן דן במסגרת התביעה הראשונה בזמן בשתי שאלות, שאלת היריבות ושאלת פרשנותו של הסכם שכר הטרחה, קבע שאין יריבות בין הצדדים והכריע בשאלת פרשנות הסכם שכר הטרחה.
לטענת המבקשת, נקבע בפסק הדין, כי הסכם שכר הטרחה נכרת בין הנתבעת כאן לבין התובעת כאן כשמנהל הנתבעת פועל בשמה. עוד נקבע, כי הנו מקבל את פרשנות הנתבעת להסכם שכר הטרחה, כך שזכותה של התובעת לשכר טרחה מתבססת על תשלומים שקיבלה הנתבעת בפועל ולא על תשלומים שנחסכו, ולכן דין התביעה הראשונה בזמן להידחות. עוד מציינת הנתבעת שבתיק נשמעו הוכחות, הוצגו ראיות והתאפשר לתובעת להציג כל ראיה ולטעון כל טענה.

התובעת הגישה ערעור על החלטת כבוד השופט אילן רונן לבימ"ש מחוזי בתל אביב והסכימה, בהמלצת בית המשפט המחוזי, למחוק את הערעור. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הייתה התייחסות לפסק דינו של כבוד השופט אילן רונן ואשרר כהגדרת הנתבעת את פסק הדין וקביעותיו. בין היתר נקבע, כי צדק כבוד השופט רונן כשדחה את טענת התובעת, לפיה, פרשנות ההסכם קובעת שהיא זכאית לתשלום שכר טרחה נוסף.

לטענת הנתבעת, העובדה שלא הייתה צד להליך, איננה רלוונטית, שכן מדובר באותן עילות תביעה ואותן עובדות בדיוק שנתבעו ממנהלה ומבעל מניותיה. לפיכך, מלוא טענותיה כבר התבררו במסגרת התביעה הראשונה בזמן וניתן בגינן פסק דין חלוט שדוחה את כל טענות התובעת שנכללות בכתב התביעה. לכן, בנסיבות אלה, קיים מעשה בית דין סופי וחלוט, התובעת מושתקת מניהול הליך נוסף בעניין פרשנות הסכם שכר הטרחה ולכן יש לדחות את התביעה.

לשיטת הנתבעת, מתקיימים במקרה זה גם השתק עילה וגם השתק פלוגתא שמונעים מהתובעת להגיש את תביעתה. מתקיימים במקרה דנן הכללים לקיומו של מעשה בית דין, שכן מתקיימת זהות עובדתית ומשפטית, בין עילת התביעה והפלוגתא שעמדה לדיון בתביעה הראשונה בזמן והוכרעה לבין זו הנידונה כאן. קיימת זהות בין כתבי הטענות שכולם מתבססים על אותה מערכת הסכמית ואותן נסיבות. לטענתה, נקבע במסגרת התביעה הראשונה בזמן ממצא פוזיטיבי ביחס לעילת התביעה/פלוגתא. כבוד השופט רונן שמע הוכחות, בחן את הראיות ופסק לאחר ניתוח עובדתי, משפטי של הראיות שאין כל בסיס לטענות התובעת , קביעה זו מחייבת ומשתיקה את התובעת.

לטענתה, ההכרעה בעילה/פלוגתא שבמחלוקת חיונית לתוצאה הסופית, שכן בשתי התביעות השאלה המרכזית הנה פרשנות הסכם שכר הטרחה, שנכרת בין הצדדים וזכותה של התובעת לשכר טרחה נוסף על זה שקיבלה לכן הכרעת כבוד השופט רונן חיונית לתוצאה הסופית.
מוסיפה הנתבעת, שיש קרבה משפטית ואינטרס זהה לנתבע בתביעה הראשונה בזמן, מנהל ובעל המניות בנתבעת כאן, ולכן מתקיים מעשה בית דין. פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, ניתן ביחס לבעל דין שמצוי ביחסי קרבה עם הנתבעת, וישנה זהות אינטרסים שבין חברה למנהלה. עוד לטענתה, על פי הפסיקה, גם כשאין קרבה משפטית בין הצדדים המתדיינים, לא ניתן לחסום טענת השתק שכן גם צד שלא היה צד להתדיינות יכול לטעון להשתק.

לחילופין נטען למחיקה על הסף, בטענה שהתביעה מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט מצד התובעת, שמבקשת בהתנהלותה המתוארת להתיש את הנתבעת ומנהלה, תוך שימוש בהליכים משפטיים חוזרים ונשנים, ללא עילה או בסיס. בית משפט זה הנו הערכאה החמישית שדנה בסכסוך בין הצדדים.

התובעת עותרת לדחיית הבקשה. לטענתה, התביעה הוגשה כנגד החברה ולא כנגד מנהלה ולכן הנתבעת מושתקת מלטעון לקיומה של קירבה משפטית. זאת כיוון שבמסגרת תביעת התובעת כנגד מנהל החברה נטענו " היפוכם של דברים" ( פיסקה 2 לתגובה ), והתביעה שם נדחתה על בסיס הטענה להעדר עילה. בנוסף נטען, כי קביעת כבוד השופט רונן להעדר יריבות שוללים, מרגע הקביעה ואילך, את התנאים לקיומה של עילת תביעה ולא יוצרים מעשה בית דין. לדברי התובעת, מאחר והנתבעת לא צורפה להליך כבעלת דין כפי שמחייבים החוק והפסיקה, מתבקשת המסקנה שפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה בזמן והערעור אינם יוצרים מעשה בית דין.

לטענת התובעת, יש לדחות את הטענה שהתובעת מנצלת לרעה הליכי משפט שכן לתובעת שמורה הזכות לפנות לערכאות בגין סירובה של הנתבעת לשלם את שכר טרחתה.

לטענת התובעת, כבוד השופט רונן קבע ממצא לגבי הסכם שכר הטרחה מבלי שהתבקש לכך ע"י מי מהצדדים, וכפועל יוצא מכך לא הוגדר מחדש הסכסוך בין הצדדים ולכן אין בהכרעת כבוד השופט רונן מעשה בית דין. לטענתה, משקבע כבוד השופט רונן שאין יריבות בין התובעת למנהל הנתבעת , כל קביעותיו האחרות ניתנו בחוסר סמכות ולכן הנן בטלות מעיקרן ולכן אין בקביעותיו מעשה בית דין.

עוד טוענת התובעת, שבמסגרת התביעה שבפני קם השתק שיפוטי, לפיו הנתבעת מושתקת מלטעון לקרבה משפטית בינה לבין מנהלה, זאת מכיוון שבמסגרת התביעה הראשונה, בזמן נטענו היפוכם של דברים. במסגרת התביעה הראשונה בזמן טען מנהל החברה להעדר יריבות וכי הנתבעת כאן היא ששכרה את שירותי התובעת כאן, לכן אין יריבות בינו לבין התובעת.

מאחר וכבוד השופט רונן דחה את התביעה כנגד מנהל הנתבעת בהעדר יריבות צמחה למנהל הנתבעת טובת הנאה שחוסמת את הנתבעת מלטעון לקיומה של קרבה משפטית בינה לבין מנהלה.

עוד נטען, כי טענות הנתבעת לקיומה של קרבה משפטית בינה לבין מנהלה מהווה העלאת טענות סותרות בשני הליכים, שכן בתביעה הראשונה נטען להעדר קרבה משפטית ואילו בתביעה כאן נטען לקיומה של קרבה משפטית.

לטענת התובעת, לא הוכח קיומו של מעשה בית דין לפי התנאים המפורטים בספרה של זלצמן לקיומו של השתק פלוגתא ולכן מכיוון שלא התקיימו לפחות 3 מתוך 4 התנאים המצטברים לא נוצר השתק פלוגתא ולא ניתן לקבוע שקם השתק.

לעניין הטענה לשימוש לרעה בהליכים משפטיים טוענת התובעת, כי ההליכים שמנהלת התובעת בערכאות שיפוטיות שונות אינם רלוונטים ובטח שאינם יכולים להצביע על שימוש לרעה בהליכי משפט.

לסיום מפנה התובעת להלכה בעניין סילוק על הסף לפיה העתרות לבקשות סילוק על הסף תעשנה במשורה לאור קיומה של זכות חוקתית לפנות לערכאות.

דיון:

הנתבעת, חברה ששכרה את שירותי החברה התובעת, טוענת שעל המחלוקת נשוא התביעה, חל הכלל בדבר " מעשה בית דין" מכוח פסק דין חלוט שניתן בתביעה שניהלה התובעת כנגד מנהלה ובעל המניות של הנתבעת בת.א 11848-12-10 ואושר ע"י ערכאת הערעור במסגרת ע"א 18812-03-12 ובמסגרתם ניתן פסק דין באותן פלוגתאות, שכלולות בתביעה נשוא בקשה זו.

התביעה שבפני עניינה פרשנות הסכם שכר טרחה שנחתם בין התובעת לנתבעת ביום 13.6.06 ( נספח א לכתב התביעה ). הסכם שכר טרחה זה עמד במרכזה של המחלוקת בתביעה שניהלה התובעת כאן כנגד מנהל הנתבעת כאן. הפלוגתא שנגעה לפרשנות הסכם שכר הטרחה נדונה והוכרעה ע"י כבוד השופט רונן וכן נדונה והוכרעה במסגרת הליך ערעור בבית משפט המחוזי.

עיון בפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה מעלה כי עסק ב"שתי מחלוקות עומדות להכרעה בתיק זה: המחלוקות בשאלת היריבות והמחלוקת לעניין פרשנותו של הסכם השכ"ט." ( ראה פיסקה 10 לפסק הדין ). אף שדי בקבלת טענת העדר היריבות לדחיית התביעה, אתייחס גם לטענות הצדדים לגופם של דברים, דהיינו למחלוקת בדבר פרשנותו של הסכם השכ"ט. (פסקה 10 לפסק הדין).

בהמשך קבע כבוד השופט רונן, כי הסכם הטרחה נחתם בין הצדדים לתביעה שבפני: " אני קובע כי הסכם השכ"ט נכרת בין התובעת מצד אחד לבין אומגה מצד שני, כאשר הנתבע פועל בשם אומגה, עבורה ולא כמחויב אישית כלפי התובעת.
לתובעת אין לפיכך יריבות עם הנתבע ודי בכך לדחיית התביעה. אין מחלוקת על כך שהתובעת ייצגה את אומגה בהליכים במסגרתם העלתה קשת טענת " פרעתי" ובקשה לנכות סך של 136,523 ₪ מהסכום המגיע לאומגה לפי פסק הדין, תחילה בדיון בפני ראש ההוצל"פ ובהמשך בערעור אשר הגישה, עש"א 1874/08. התובעת טוענת כי השקיעה בהליך זה עשרות רבות של שעות עבודה. הנתבע איננו כופר בטענה זו ואף איננו טוען מאום לעניין איכות השירות שקבלה אומגה מהתובעת. אף על התוצאה של ההתדיינות בטענות קשת, דחיית טענתה להפחתת חובה לאומגה, אין מחלוקת. על רקע זה, המחלוקת הינה אם לפי פרשנותו של הסכם השכ"ט זכאית התובעת לשכר טרחה בשיעור 17.5% מהסכום שנחסך."( ראה פסקאות 13-14 )

בפסקה 18 קבע כבוד השופט רונן כי : "לפיכך, אני מקבל את פרשנות הנתבע ולפיה זכותה של התובעת לשכר טרחה מתבססת על תשלומים שקבלה אומגה בפועל ולא על תשלומים אשר נחסכו, וכפועל יוצא מכך יש לדחות את התביעה."

הדוקטרינה הפסיקתית " מעשה בית דין" נסקרה בהרחבה בע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ – משכן נ' לאה נגר ( פורסם בנבו ביום 19.2.09 ) :

"הכלל בדבר מעשה בית דין משמעו כי צדדים להליך מנועים מלחזור ולהתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק דין סופי. בבסיס הכלל עומדים טעמים שבטובת הציבור שעיקרם הפעלה יעילה של מערכת בתי המשפט ומניעת כפל התדיינות והכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט ובוודאות ההחלטות הניתנות מכוחו. כמו כן מיועד הכלל של מעשה בית-דין להגן על האינטרסים של בעלי הדין ולמנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו באותו עניין ( ראו: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה ומעשה 666 ( כרך א', 2007) (להלן: קשת); ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511, 519 (2004); ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 7 ( לא פורסם, [פורסם בנבו], 8.9.2005) (להלן: עניין גורה); מיכאל בן-יאיר " הרחבת תחולתו של מעשה בית דין על מי שלא היה צד להליך קודם" ספר יצחק כהן 302 (1989)). הדוקטרינה של מעשה בית דין נחלקת לשני ראשים. הראש האחד עניינו בהשתק עילה ולפיו פסק דין סופי שניתן לגופו של עניין מעניק לנתבע ( או לחליפו) חסינות מפני תביעה נוספת של התובע ( או חליפו) בגין אותה עילת תביעה.

בהקשר זה ניתנה למושג " עילת תביעה" משמעות רחבה במטרה להגשים את תכלית הכלל ולמנוע את הטרדת הנתבע בתביעות חוזרות בשל אותו מעשה ( ראו: ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן, פ"ד לה(1) 92, 98 (1980); ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש - מושב עובדים, פ"ד לח(4) 797, 801 (1985); רע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ - סניף עפולה עלית (לא פורסם, [פורסם בנבו], 23.2.2006)). הראש השני הוא השתק פלוגתה, ולפיו כאשר פלוגתה, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, הוכרעה באופן פוזיטיבי בפסק דין סופי ( במפורש או מכללא), ההכרעה היתה חיונית לתוצאה הסופית ולבעלי הדין " היה יומם" ביחס לאותה פלוגתה, יהיו בעלי הדין ( או חליפהם) משותקים מלהתדיין לגביה שוב ( ראו: נינה זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי, 3-4, 29, 137-141 (1991) (להלן: זלצמן); ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 583-585; עניין גורה , פסקה 7).

יודגש כי כאשר הפלוגתה היא בשאלה מעורבת של חוק ועובדה כלל ההשתק חל הן על הממצאים העובדתיים והן על המסקנה המשפטית הנגזרת מהם ( ראו זלצמן , 164. אך ראו הסייגים לכלל במשפט הפלילי ובמשפט האזרחי: ע"פ 447/88 לוונטהל נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 1, 6 (1990); ע"א 1418/90 מאור נ' הרשנהורן, פ"ד מה(3) 95, 102-105 (1991); ע"א 1351/06 עו"ד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, פסקאות ל"א(2)-ל"ו ( לא פורסם, [פורסם בנבו], 17.9.2007); ע"א 5610/93 זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68, 98-100 (1997). ולחסרונותיו של הכלל ראו רע"א 682/07 לבייב נ' גילר, פסקה יא' (לא פורסם, [פורסם בנבו], 20.6.2007); אליהו הרנון " הפלוגתה הפסוקה (Collateral Estoppel) כמעשה בית-דין" הפרקליט כג 344, 352-353 (1967)). "

עיון בכתבי הטענות של הצדדים בתביעה דנן מעלה, כי התביעה כאן עוסקת באותה עילת תביעה, שעניינה פרשנות הסכם שכר הטרחה וזכותה של התובעת בכספים שתשלומם נחסך מהנתבעת, טענה שנדונה והוכרעה במסגרת התביעה כנגד מנהלה של הנתבעת, בתביעה הראשונה,.

מכאן שלתובעת ניתן יומה בבית המשפט והיא מיצתה את זכותה כאשר עניינה הוכרע בפסק דין סופי וחלוט, כמפורט לעיל, ולכן חל במקרה זה השתק עילה והתובעת מושתקת מלתבוע תביעה נוספת בגין אותה עילה.

בהתאם לפסיקה המפורטת לעיל הורחבה תחולתה של הדוקטרינה בעניין מעשה בית דין גם על מי שלא היה צד להליך הראשון, כך שגם חליפו של נתבע נהנה מחסינות מפני תביעה נוספת, כך שההשתק חל גם בתביעה כנגד החברה שבבעלות הנתבע התביעה הראשונה.

מכיוון ובתביעה הראשונה נדונו הטענות העובדתיות והמשפטיות שבתביעה שבפני ואלו הוכרעו בפסק הדין סופי, חל בהתאם לפסיקה המפורטת לעיל השתק פלוגתא שמונע דיון נוסף בטענות שנדונו והוכרעו.

הבקשה מתקבלת , התביעה שבפני תדחה על הסף .

התובעת תשלם את הוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אומגה ג.א בע"מ
נתבע: ד"ר משה וינברג ושות'
שופט :
עורכי דין: