ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גור ברון נגד מדינת ישראל :

פסק-דין בתיק ע"פ 3623/13
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט צ' זילברטל

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המערער:
גור ברון

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 8516-03-12 שניתן ביום 28.4.2013 על ידי כבוד השופט רון שפירא

תאריך הישיבה:
כ"ו בחשון התשע"ה (19.11.14)

בשם המערער:
עו"ד תמר אולמן

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן:
עו"ד רחלי זוארץ לוי

הגב' שושי אלימלך

פסק-דין

השופט צ' זילברטל:

ערעור על גזר דינו מיום 28.4.2013 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) בת"פ 8516-03-12.

1. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בביצוע עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירות מרובות של יבוא ומסחר של סמים מסוכנים, לפי סעיף 13 וסעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), וכן לפי סעיף 13 וסעיף 19א לפקודה בצירוף סעיף 29 לחוק; עבירות מרובות של החזקה ושימוש בסמים מסוכנים לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודה, וכן לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודה בצירוף סעיף 29 לחוק; עבירה של ייצור, הכנה והפקה של סמים מסוכנים לפי סעיף 6 לפקודה בצירוף סעיף 29 לחוק; ועבירה של ניסיון למסחר בסמים מסוכנים לפי סעיף 13 וסעיף 19א לפקודה בצירוף סעיף 25 לחוק. בגין הרשעתו הושתו על המערער העונשים הבאים: 96 חודשי מאסר בפועל; 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור על עבירות לפי הפקודה, למעט עבירה של שימוש עצמי בסם; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה של שימוש עצמי בסם; וחילוט סכום הכסף שנתפס על גופו בעת מעצרו.

רקע

2. על-פי האמור בכתב האישום המתוקן, החל ממרץ 2011 ועד למעצרו בפברואר 2012, היה המערער מעורב ביבוא סמים מסוג קוקאין לישראל מדרום אמריקה, באמצעותו ובאמצעות בלדרים שונים אותם מימן, ובמכירתם בישראל. כמו כן, ייבא המערער מדרום אמריקה לישראל, בצוותא חדא עם אלישע גכטמן (להלן: גכטמן), סמים מסוכנים מסוג שאינו ידוע, אותם מכרו השניים בישראל. בנפרד מקשר זה, בליל 8.2.2012 ייבא גכטמן 100 גרם קוקאין לישראל אותם ניסה המערער לרכוש, אולם בעקבות אי הסכמה על התמורה שתשולם, לא צלחה העסקה.

במהלך אוקטובר 2011, קשר הנאשם קשר עם אלברט אסרף (להלן: אסרף) להחזקה ולסחר בכמויות גדולות של קוקאין, במטרה להפיק רווחים. במסגרתו, ניהלו השניים מגעים עם סוחרים וקונים של הסמים, העבירו להם דוגמיות קוקאין לבדיקה ומסרו להם קוקאין שרכשו. כמו כן, במהלך החודשים ינואר ופברואר שנת 2012 קשר המערער קשר עם ארן מכלוף (להלן: מכלוף) להחזיק ולסחור בקוקאין שיובא ממדינות מרכז ודרום אמריקה, במסגרתו העביר המערער למכלוף דוגמיות מהסם, מתוך כוונה למכור כמויות גדולות ממנו בעתיד.

במהלך חודש ינואר 2012, לאחר קבלת תלונות מצד קונים וסוחרים על טיב סם הקוקאין שייבא המערער לארץ ומכר ביחד עם מכלוף ואסרף, יזם המערער הבאתו לארץ של תושב קולומביה (להלן: אנטוניו) בעל מומחיות בטיפול בקוקאין. המערער, אסרף ואנטוניו ביצעו בקוקאין תהליכים של הכנה, הפקה וייצור במשך כמה ימים בדירה בכפר מעאוויה. ביום 13.2.2012 פשטה המשטרה על הדירה ועצרה את המערער ואת אנטוניו כשבאמתחתם סם מסוג קוקאין במשקל מצטבר של 700 גרם, מסכת אב"כ וחומרים שונים ששימשו אותם בתהליכי ההכנה, ההפקה והייצור של הקוקאין.

3. ביום 14.1.2013 הורשע המערער על-פי הודאתו שניתנה לקראת סיום פרשת התביעה, במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו בעובדות כתב האישום המתוקן. ביום 28.4.2013, ולאחר שהוגש תסקיר בעניינו, נגזר דינו של המערער. בית המשפט המחוזי סקר תחילה את תסקיר המבחן בו צוין, כי המערער מודה במיוחס לו ומביע על כך חרטה, בעודו קושר מעשיו לחובות שהסתבך בהם, עת נדרש להחזיר כספים רבים לגורמים עבריינים שנקטו כלפיו באיומים. שירות המבחן התרשם כי משפחת המערער אינה מודעת לחומרת מעשיו ונוטה להפחית ממנה. לבסוף קבע שירות המבחן כי "לאור חומרת מצבו המשפטי" של המערער אין לבוא בהמלצה בעניינו.

במסגרת שיקולי בית המשפט בקבעו את מתחם הענישה ההולם, עמד בית המשפט על חומרת העבירות אשר בוצעו באופן מתמשך לאורך זמן וכללו כמויות גדולות של סמים - ועל פגיעתם הקשה של מעשים אלו בחברה. לפיכך, נקבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין שש לעשר שנות מאסר. אשר לקביעת עונשו של המערער בתוככי המתחם, ציין בית המשפט כי נוכח תפקידו המרכזי של המערער בפרשה, ראוי לקבוע את עונשו ברף העליון של המתחם. בית המשפט התחשב במצבו הבריאותי הירוד של אבי המערער ובהודאתו של המערער כרכיבים להקלה מסוימת בעונשו, אך עמד על כך שההודאה באה בשלב מתקדם של הדיון. נוכח האמור גזר בית המשפט על המערער את העונשים המפורטים לעיל.

כלפי גזר הדין הוגש הערעור שבפנינו.

4. בערעור דנא טוען המערער כי העונש שהושת עליו חמור יתר על המידה, במיוחד בשים לב לפער הענישה המשמעותי בין העונש שהוטל עליו לבין העונשים שהוטלו על מעורבים נוספים בפרשה – גכטמן, מכלוף ואנטוניו, עליהם נגזרו עונשים של 40 חודשים, 31 חודשים וחמש וחצי שנים של מאסר בפועל, בהתאמה. לגישתו, יש לראות במכלוף ובגכטמן, יחד איתו, כ"חבורה אחת אשר ביצעה את המעשים", ואין לשייך לו חלק דומיננטי ובכיר יותר בהתנהלותם. על כן, יש ליצור אחידות בענישה ביניהם, ולהקל בעונשו של המערער. המערער מוסיף וטוען כי לא ניתן משקל מספק לנסיבות חייו האישיות עת נגזר דינו, בהיותו ילד מאומץ אשר הרגיש דחוי ועזב את הארץ לבדו בגיל צעיר, וכי בעת הנוכחית אביו חולה במחלת הפרקינסון.

5. באת-כוח המשיבה טענה בפנינו כי העונש שנגזר על המערער הוא ראוי והולם בשים לב לחומרת מעשיו. כמו כן, הודגש, כי כתב האישום שהוגש נגד המערער מהווה שילוב של המעשים בהם הורשעו גכטמן ומכלוף והמעשים בהם הורשע אנטוניו, ועל כן לא ניתן לטעון לאי אחידות הענישה, שכן המדובר במעשים שונים. לטענתה, יש אף להבחין ביו נסיבות כל מקרה, כאשר ניתן משקל שונה לעיתוי ההודאה, לעבר פלילי, לאמור בתסקירים ולנסיבות חיים של כל אחד מהנאשמים.

6. להשלמת התמונה יצוין כי בתסקיר המשלים שהוגש לקראת הדיון בערעור נאמר כי המערער מגלה הבנה ביחס לחומרת מעשיו, בעודו מביע רצון להשתלבות בטיפול התואם את אופי עבירותיו. במסגרת זו, שולב המערער בקבוצה טיפולית בתחום של עבריינות כללית ואף מהווה "אסיר תומך" באסירים הזקוקים לתמיכה וסיוע. משיחות שקיים שירות המבחן עם משפחת המערער, אשר מצויה עמו בקשר רציף, עלה כי המשפחה ממשיכה להחזיק בעמדה הממזערת את אחריות המערער לביצוע העבירות, תוך השלכת הסתבכותו בפלילים על גורמים חיצוניים. בתסקיר מעדכן נוסף שהוגש, ציין שירות המבחן כי המערער ממשיך בהשתלבות תקינה ומתפקדת בבית הסוהר. עוד נאמר, כי המערער נטל חלק פעיל בקבוצה הטיפולית בה השתתף תוך הפגנת מאמצים להפנים את תכני הקבוצה, שנועדה לבחון דפוסי אישיות ודרכי חשיבה שתרמו לביצוע העבירות.

דיון והכרעה

7. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים והטיעונים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, ככלל, ערכאת הערעור תתערב בעונש רק במקרים חריגים בהם ניכרת סטייה ממדיניות הענישה הראויה או כשנפלה טעות מהותית בגזר הדין (וראו למשל: ע"פ 2740/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (19.11.2014); ע"פ 2580/14 אבו ליל נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (23.9.2014); ע"פ 212/14 יעקב נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (11.8.2014)). דומני כי המקרה דנא אינו נכנס לגדר אותם מקרים חריגים המגלים טעמים להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן הרבה של עבירות הסמים ועל הצורך לשרש מן היסוד את נגע הסמים בשל הנזק העצום המוסב לחברה כולה מביצוע עבירות אלה, וזאת באמצעות ענישה מרתיעה, בהתחשב בנסיבות כל מקרה (ראו למשל: ע"פ 4597/13 פיצו נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (22.9.2014), (להלן: עניין פיצו), והאסמכתאות המפורטות שם; ע"פ 6747/11 מדינת ישראל נ' אבו רקיק, פסקה 9 (3.1.2013)). העבירות בהן הורשע המערער חמורות הן על-פי כל אמת מידה, בעיקר נוכח חלקו המרכזי בביצוען, משך והיקף פעילותו, סוג וכמות הסם אותו ייבא והפיק ובו סחר, ונוכח עברו הפלילי.

8. אשר לטענות המערער בדבר המשקל המועט שניתן לנסיבותיו האישיות – אציין, כי בגזר דינו של בית המשפט המחוזי קיימת התייחסות לנסיבות חייו של המערער כשיקול לקולא בקביעת עונשו (עמ' 3 לגזר הדין). ואולם, אף אם סבור המערער כי היה על בית המשפט ליתן משקל רב יותר לשיקולים אלו, הלכה ידועה היא כי "ככלל, בעבירות סמים, נסוגים השיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של הנאשם מפני האינטרס הציבורי שבהרתעה והשרשת נגע הסמים" (עניין פיצו, פסקה 18, והאסמכתאות המופיעות שם).

9 . אין בידי לקבל אף את טענת המערער לפיה עונש המאסר שהושת עליו אינו מתיישב עם העונשים שהוטלו על שאר המעורבים בפרשה, מבחינת העקרון בדבר אחידות הענישה. אין כל בסיס להשוואה בין עונשו של המערער לעונשם של גכטמן, מכלוף או אנטוניו, שכן עובדות כתב האישום בגינן הורשע המערער כוללות הן את מרבית העבירות בהן הורשעו מכלוף ואלישע והן את אלו של אנטוניו, וזאת לצד מעשים נוספים המיוחסים למערער. כך למשל, הרשעתם של גכטמן ומכלוף לא כללה עבירה של ייצור, הכנה והפקה של סמים מסוכנים - עבירה מרכזית בהרשעתם של המערער ואנטוניו, בייחוד כאשר זו נעשתה בקשר עם קוקאין במשקל 700 גרם. כמו כן, בשונה מהרשעתם של גכטמן, מכלוף והמערער, הרשעתו של אנטוניו לא כללה עבירות של ייבוא ומסחר של סמים מסוכנים. על כן, אין מדובר בפערי ענישה החוטאים לעקרון אחידות הענישה, וזאת אף בלי להידרש לנתונים היחודיים הרבים הקיימים בנסיבותיו של כל אחד מהנאשמים.

סוף דבר, דין הערעור להידחות.

ניתן היום, ‏ד' בכסלו התשע"ה (‏26.11.2014).



ת


מעורבים
תובע: גור ברון
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: