ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין האחים אוזן נגד יוחנן שבתאי :


בפני כבוד השופטת נעם חת מקוב

מבקשת

האחים אוזן, חברה לבניין ופיתוח בע"מ

נגד

משיבים

  1. יוחנן שבתאי
  2. רחל שבתאי

החלטה

בקשה לדחיית התביעה על הסף, עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות התשכ"ח– 1968 (להלן: "חוק הבוררות") ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה עד לאחר מתן החלטה בבקשה זו.

עיקרי הדברים
דחיית התביעה על הסף מבוקשת מכח סעיף 31.3 להסכם המכר שנחתם בין הצדדים ( להלן: "הסכם המכר") וזוהי לשונו:
"31.3 מוסכם בין הצדדים כי הרוכש לא יהיה זכאי בכל מקרה לתבוע את החברה בתביעה כספית בגין ליקויי בניה ו/או תיקונים לרבות בגין הוראות סעיף זה ו/או סעיף 24.3, 24.4 להסכם זה אלא רק לביצוע בעין של כל התיקונים והליקויים שיתגלו- אם יתגלו, בדירה או בצמוד אליה או בחלקים של הרכוש המשותף"
המשיבים לבקשה זו, הם התובעים בתביעה ( להלן: "התובעים") טוענים כי תביעתם אינה נשענת על ליקויי הבנייה בלבד אלא כוללת עילות מתחום החוזים והנזיקין בגין הפרות חוזרות ונשנות של ההסכם בין הצדדים וכן מחדלים מצידה של המבקשת, היא הנתבעת בהליך זה ( להלן: "הנתבעת").
עיכוב ההליכים נתבע מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות בהסתמך על סעיף 31.4 להסכם המכר בין הצדדים וזוהי לשונו:
" 31.4 בכל מקרה של חילוקי דעות בין החברה לרוכש בקשר לליקויים כאמור ו/או אופן תיקונם תכריע חוות דעתו של מהנדס בניין שייקבע על ידי לשכת המהנדסים והאינג'נרים באזור הדרום במידה ולא יוחלט על בורר מטעם הלשכה תופנה הבקשה ללשכת המהנדסים והאינג'נרים הארצית אשר תשמש בעניין זה כבורר בין הצדדים וחוות דעתו תהיה סופית ומוחלטת ותחייב את הצדדים הוראות הסכם זה וסעיף זה בפרט מהוות שטר בוררות לכל דבר ועניין."
לעניין זה טוענים התובעים כי כל מטרתו של הסעיף הייתה כי במקרה של מחלוקת בנוגע לליקויים אפשריים ימונה מהנדס מוסכם על הצדדים ועל כן לכל היותר מתייחס הסעיף להסכמה למינוי מומחה ואיננו בגדר הסכם בוררות. עוד טוענים התובעים כי התביעה אינה עוסקת בליקויי בנייה גרידא אלא בעניינים אחרים כפי שפורט לעיל.
בנוסף מעלים התובעים טענות מתחום החוזים האחידים. לטענתם, הסכם המכר עומד בהגדרה של חוזה אחיד ומשכך חלים עליו סעיפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג- 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") ובכללם ההוראות בנוגע לתנאים מקפחים. התובעים אף מעלים טענה בדבר בטלותה של התניה בהסכם המכר המגבילה את זכותם לפנות לערכאות מכוח דיני החוזים .
אומר כבר עתה, כי אני סבורה כי החלטתי לדחות בקשתה של הנתבעת. אני סבורה כי הנתבעת איננה יכולה להסתמך על תניית הבוררות ולדרוש עיכוב ההליך ואני סבורה כי התניה בהסכם המכר בנוגע להגבלת זכות הפנייה לערכאות איננה מונעת הגשת התביעה הנוכחית והכל כפי שאפרט להלן.

עיכוב ההליכים
סעיף 5 לחוק הבוררות קובע:
המשפט
המשפט
5. (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של עניין התובענה.
(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.

אני סבורה כי לא נדרשת הכרעה בשאלה אם סעיף 31.4 להסכם המכר הוא בגדר תני ית בוררות אם לאו, נוכח עמדתי, כי גם אם אכן מדובר בתניית בוררת, הנתבעת איננה רשאית לדרוש עיכוב ההליכים בגינה.
סעיף 5( א) לחוק הבוררות, קובע כי עיכוב ההליכים מותנה בכך שמבקש העיכוב " היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך." כפי שנקבע בפסיקה – הנטל להראות נכונות לעשות כל הדרוש למען קיום בוררות, מוטל על מבקש עיכוב ההליכים ועליו להראות כי היה מוכן לקיים הליך בוררות בזמן אמת ולא לאחר הגשת התביעה נגדו.
בהקשר זה ראה רע"א 245/88 קיבוץ קדרים נ. מורד פד מב(3)74 בע' 76 שם נקבע:
".... בע"א 286/83 .... נקבע, כי אין בית המשפט יכול להגיע לידי החלטה לעכב את ההליכים, בלא שמצויה לפניו ראיה כלשהי, שמבקש העיכוב נכון לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ( ראה שם, בעמ' 248). פירושם של דברים הוא, כי לא די בעובדה, שאין לפני בית המשפט ראיה, כי מבקש העיכוב סירב לנהל את הבוררות. דרוש כי תהא לפני בית המשפט ראיה פוזיטיבית כלשהי, כי מבקש העיכוב היה ועודנו מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה."
כן ראה בע"א 184/83 מדגרות הוד לבן נ. "הודיה" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ פד לט(417 בע' 420 שם נקבע:
"סעיף 5 לחוק הבוררות אינו מקנה סמכות לבטל תובענה, אם קם ועולה, כי יש עתה הסכמה לקיים בוררות בעתיד, אלא הוא דן רק בעיכוב הליכים אם הוסכם על בוררות ואם בעבר - ועובר להגשת התובענה - היה הצד המבקש את העיכוב מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות....".
על כן, נדרשת ראיה פוזיטיבית כלשהי, כי הנתבעת הייתה נכונה לעשות כל הדרוש כדי לקיים בוררות עובר להגשת התביעה והנטל להראות זאת מוטל על הנתבעת. אני סבורה שבנטל זה הנתבעת לא עמדה מן הטעמים שיפורטו להלן.
כפי שעלה מכתב התביעה ומן הנספחים לו, התובעים פנו לנתבעת פעמיים ( לפחות) בנוגע לליקויי הבנייה ולנזקים שנגרמו להם. פנייה ראשונה במכתב מיום 17.12.12 שכותרתו: "התראה לפני תביעה תיקון ליקויים ואופן הטיפול בהן – פרויקט ערבי הנחל כניסה C דירה 17". פנייה שנייה במכתב מיום 14.4.13 שכותרתו: "דינה/5/17 שבתאי יוחנן ורחל – סיום טיפול". כפי שעולה מן המכתב השני, בשלב מסוים בוצע תיקון ליקויים על ידי הנתבעת. אומנם התובעים מציינים במכתב השני, כי לא קיבלו מענה למכתבם הראשון, אולם בוצעו תיקונים בדירה. על כן נראה כי עד למכתב השני, לא נדרשה הנתבעת להציע הליך בוררות כלשהו, אלא היה עליה לפעול לתיקון הליקויים כפי שכנראה עשתה, גם אם לא לשביעות רצון התובעים.
המכתב השני לעומת זאת, אל אף שכפי שמציינת הנתבעת, איננו נושא כותרת של התראה לפני תביעה, הרי שבתוכנו הוא מהווה התראה כזו. המכתב מתחיל בדרישה לתיקון ליקויים שטרם תוקנו וממשיך בדרישה לפיצוי כספי בגין נזק שכבר נגרם לתובעים לטענתם. המכתב מציין מפורשות, כוונת התובעים לפנות לערכאות. לאחר שנותנים התובעים הסבר כי הם דורשים פיצוי מצומצם ונמוך מן המגיע להם על מנת שלא להעכיר את האווירה, הם מציינים: "אלא אם כן ניתקל בסירוב שיאלץ אותנו לפנות לערכאות משפטיות."
אני סבורה, כי אילו סברה הנתבעת כי קיימת תנית בוררות בהסכם המכר וכי כל סכסוך הנובע מליקויי בנייה יש להפנות לבוררות, היה עליה להשיב לתובעים ולהציע מינוי בורר על פי הקבוע בהסכם. צודקת הנתבעת בטענתה, כי טענות עובדתיות בתגובת התובעים לבקשתה, היה על התובעים לגבות בתצהיר והם לא עשו כן. עם זאת, כאמור לעיל, הנטל להוכיח נכונות לקיום בוררות מוטל על הנתבעת והיה עליה להראות כי השיבה לפניות התובעים והציעה להם הליך בוררות, או להציג כל ראיה אחרת לנכונותה שלה לקיים הליך בוררות. זאת הנתבעת לא עשתה ועל כן אני סבורה כי אין היא זכאית כיום לדרוש עיכוב ההליך לשם קיום בוררות.

הפנייה לערכאות
אשר לעצם הפנייה לערכאות בהתחשב בסעיף 31.3 להסכם המכר, אני סבורה כי אף טענה זו דינה להידחות. התובעים העלו בתגובתם לבקשת הנתבעת טענות רבות מתחום דיני החוזים האחידים והתנאים המקפחים. הנתבעת חולקת על הטענה כי מדובר בחוזה אחיד ואף על הטענה כי תניות שונות בו הן מקפחות. אני סבורה כי אין צורך להידרש לשאלות אלה ואילו נדרשתי להן היה מקום להעביר את הסוגיה לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה כמצוות סעיף 20 לחוק החוזים האחידים.
זכות הפנייה לערכאות היא זכות יסוד ועל כן כל פגיעה בה יש לפרש בצמצום. על כן, אני סבורה כי את סעיף 31.3 להסכם המכר, יש לפרש פרשנות מצמצמת. אני סבורה כי יש להבינו כקובע דרישה כי בטרם פנייה לערכאות בטענה לליקויי בנייה תהיה פנייה לנתבעת לשם תיקון הליקויים, ולא כאיסור מוחלט על פנייה לערכאות. אין ספק כי בענייננו, התובעים פנו לנתבעת לתיקון הליקויים והנתבעת אף פעלה לתיקונם. התובעים אומנם סבורים כי ליקויים שונים לא תוקנו, אולם אין ספק כי התובעים פנו יותר מפעם אחת לנתבעת לשם תיקון הליקויים ואף נענו על ידה. בכך אני סבורה מוצה סעיף 31.3 להסכם המכר.
ראה בהקשר זה ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ פד נא(3) 577 בע' 593 שם נקבע:
"... כשמעקרון היסוד בדבר גישה חופשית לרשות שיפוטית יש לגזור עיקרון פרשני, כי מבין אפשרויות פרשניות שונות, המתיישבות עם לשונה של הנורמה, יש לבכר את הפרשנות המקיימת זכות זו...".
עוד ראה רע"א 9567/08 כרמל אולפינים בע"מ ואח' נ. תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ ( בפירוק) ואח' בסעיף 19 לפסק הדין שם נקבע:
"נקודת המוצא לדיוננו היא כי כל הליך משפטי חייב באגרת משפט... מנגד, ניצבת זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד חוקתית ראשונה במעלה. שלטון החוק מחייב ששעריהם של בתי המשפט יהיו פתוחים ונגישים לכל...".
אף כי פסיקה זו עסקה בפרשנות נורמות משפטיות, אני סבורה כי הדברים יפים אף לפרשנותו של חוזה. על כן, אני סבורה, כי אין לפרש את סעיף 31.3 להסכם המכר, כשולל לחלוטין את זכות הפנייה לערכאות בקשר עם ליקויי בנייה, אלא רק כמכתיב דרישה לאפשר לנתבעת תחילה לתקן את הליקויים ומשאין מחלוקת כי הליך תיקון ליקויים התבצע, נראה כי לתובעים זכות לפנות לערכאות לבירור טענותיהם.
יתר על כן, אני סבורה כי אילו פירשתי את סעיף 31.3 להסכם המכר כקובע איסור מוחלט על פנייה לערכאות, הרי שצודקים התובעים בטענתם כי מדובר בהסכם שתוכנו נוגד את תקנת הציבור ויש לראותו כבטל, מכוח סעיף 30 לחוק החוזים ( חלק כללי) תשל"ג 1973. כך או כך, אינני סבורה כי התובעים מנועים מלברר את עניינם בבית המשפט.
משאני סבורה כך, אינני נדרשת לבחון את השאלה, אם עניינה של תביעה זו רק בליקויי בנייה, או שמא היא עוסקת אף בסוגיות נוספות אשר סעיף 31.3 איננו חל עליהן, שכן אף אם התביעה עוסקת רק בליקויי בנייה, אין מקום לסילוקה על הסף. כאמור לעיל, אינני נדרשת אף לשאלה אם מדובר בחוזה אחיד ואם יש לראות בתניה זו או בתניות אחרות שלו, משום תניות מקפחות בחוזה אחיד.

סוף דבר והנחיות להמשך ניהול ההליך
למרות דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף וכן הבקשה לעיכוב הליכים, אני סבורה כי בהליך זה ראוי לנסות ולהגיע להסכמות בדבר תיקון הליקויים וככל שהדבר אינו מתאפשר, ראוי לנסות ולקיים בוררות או גישור, בהסכמת הצדדים. היות שטרם הוגש כתב הגנה וההליך מצוי בראשיתו, מציע בית המשפט לצדדים לנצל את הזמן ולנסות להגיע להסכמות ברוח זו, מבלי לעכב את התקדמות ההליך. ככל שהצדדים מבקשים להיעזר בבית המשפט בנוגע לזהות של מגשר או בורר, יודיעו על כך לבית המשפט.
נוכח דחיית הבקשה, אני מורה לנתבעת להגיש כתב הגנה תוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו.
אני קובעת קדם משפט ביום 11.6.15 בשעה 11:00 . הצדדים ישלימו הליכים מקדמיים לרבות מתן תשובות לשאלונים תוך 45 יום מהגשת כתב הטענות האחרון בתיק.
ככל שהנתבעת מבקשת להגיש חוות דעת מטעמה היא רשאית לעשות כן עד יום 30.1.15 .
הבקשה נדחית אם כן ואני סבורה כי יש לחייב את הנתבעת בהוצאות הבקשה, אולם על מנת שלא להכביד על האפשרות לסיים הליך זה בהסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, בשלב זה לא אפסוק הוצאות ואלו תילקחנה בחשבון, ככל שיהיה בכך צורך בתום ההליך.
המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ה, 22 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: האחים אוזן
נתבע: יוחנן שבתאי
שופט :
עורכי דין: