ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יגאל צרימי נגד מי- נע חברת המים והביוב של נצרת עילית בע"מ :

בפני כבוד הרשמת הבכירה רביע ג'באלי

התובע

יגאל צרימי

נגד

הנתבעת

מי- נע חברת המים והביוב של נצרת עילית בע"מ

פסק דין

בפני תביעה על סכום של 30,000 ₪.

טענות התובע: התובע תבע סכום של 30,000 ובכתב תביעתו טען כי עילת התביעה החלה בשנת 1992 ונמשכת עד היום. לטענת התובע, קו הביוב ברחוב ליד ביתו נסתם, וכתוצאה מכך גינתו הופכת לבריכת ביוב. לדבריו, במשך שנים הוא הפך להיות " השומר" לפני סתימות, וכי גינתו לא מטופחת ומלאה בצחנה.
התובע פנה לנתבעת ב – 3 מכתבים, אך לא זכה למענה.

טענות הנתבעת: הנתבעת בקשה לדחות את התביעה בשל העדר יריבות, הנתבעת טענה כי היא החלה לפעול בתחום העיר עפולה החל מחודש 1/13, וכי החל ממועד זה קבלה את האחריות והסמכויות בכל הקשור לאספקת שירותי מים וביוב.
הנתבעת טענה כי בהתאם לסעיף 19 א' לחוק תאגידי מים וביוב, כל תביעה של התובע שהיתה קיימת נגד עירית עפולה, ממשיכה לעמוד בתוקפה נגד הרשות המקומית, ואינה מתייחסת לנתבעת. לפיכך טענה הנתבעת, כי ככל שלתובע עילת תביעה, עליו להפנות את טענותיו נגד עירית עפולה.
עוד בקשה הנתבעת לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שכן לגרסת התובע עילת התביעה התגבשה בשנת 1992.
עוד ביקשה הנתבעת לסלק את התביעה על הסף בשל מעשה בי דין שכן התובע הגיש תביעה זהה כנגד עירית עפולה, בגין אותה עילה ובהתאם לפסק הדין שניתן בענין זה, חויבה העיריה לשלם לתובע סך של 7,000 ₪.
הנתבעת צרפה לכתב ההגנה העתק מפסק הדין אשר ניתן ב – ת"ק 14080-08-10, ביום 16.2.11.
עוד טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח ולו ראשית ראיה כי התרחשו בשטחו סתימות ביוב מאז מתן פסק הדין.
הנתבעת טענה כי סכום התביעה מופרז והתובע לא פרט כיצד הגיע לסכום הנתבע.

ההליכים בתיק:

ביום 5/8/14 התקיים בפני דיוןבמעמד שני הצדדים ובתומו הוריתי על צירוף עיריית עפולה כנתבעת.

התיק נקבע לדיון נוסף ביום 6/10/14 , באותו מועד התקיים דיון במעמד הצדדים אך התברר כי בשל תקלת מזכירות לא צופרה עיריית עפולה כנתבעת. לפיכך, התיק נדחה בשנית ליום 9/11/14.

ביום 3/11/14 הגישה עיריית עפולה (להלן " ה"העיריה") כתב הגנה מטעמה, העיריה ביקשה לדחות את התביעה נגדה מחמת מעשה דין. העיריה טענה כי התובע כבר תבע את העיריה פעמים:
התביעה הראשונה: בת"ק 14080-08-10 תבע התובע פיצוי בסך של 10,000 ₪ ונפסק לו 7,000 ₪.
התביעה השניה: בת"ק 1101-09-12 התובע תבע סך של 20,000 ₪, בתביעה זו התקבל פסק דין על מלוא סכום התביעה בהעדר התייצובת לדיון.
העיריה שילמה לתובע את סכום התביעה השניה בצירוף הוצאות בסך של 21,428 ₪ והנתבע חתם לעירייה על כתב ויתור לעירייה.
העיריה טענה כי התובע התנהג בחוסר תום לב עוד טענה כי נזקי התובע מופרזים וכי התובע נוהג בשיטת "מצליח" כך שבתביעתו הראשנה תבע 10,000 ₪, בשניה 20,000 ₪ ובשלישית 30,000 ₪.

דיון והכרעה:

אקדים ואציין כי התנהלות התובע בתיק הנה חסרת תום לב.

התובע הגיש תביעה בגין עילה שנולדה בשנת 1992 אך הסתיר את העובדות המהותיות בדבר הגשת שתי תביעות בגין אותה עילה כנגד עפולה. קיומה של התביעה הראשנה עלה בכתב ההגנה של הנתבעת.
בדיון הראשון אשר התקיים בפני ביום 5/8/14 כאשר הוריתי על צירוף הנתבעת, התובע לא מצא לנכון לדווח על כך שהוא תבע את העירייה בתביעה נוספת, קיבל פסק דין בהעדר וחתם על כתב ויתור.
כך גם בדיון השני שהתקיים ביום 6/10/14 ואשר נדחה כי העיריה לא קיבלה את כתב התביעה , שוב לא מצא התובע לנכון לדווח על תביעתו הקודמת ועל כתב הויתור.

בדיון אשר התקיים ביום 9/11/14 לאחר שהתבררו העובדות לאשורן הוריתי על מחיקת הנתבעת 2, עיריית עפולה.

במעמד הדיון לא הצליח התובע להציג הסבר שמניח את הדעת לעניין התנהגוותו.

התובע בהתנהלותו גרם לשני דיונים מיותרים ובכך גרם להוצאות מיותרות לנתבעות ובזבו ז זמן שיפוטי.

לאחר מחיקת העירייה נשמעו טענות הצדדים לגופו של עניין.

התובע חזר על הנטען בכתב תביעתו והציג תמונות שלטענתו צולמו בסמוך ליום 28/7/14, התובע טען כי יש לו מפגעים, ריחות יתושים. התובע טען כי הביוב פותח וכל פעם שיש סתימה הוא והשכן מתקנים. התובע טען כי לא ניתן לשבת בחצר הבית בגלל הריחות.

מהנדס הנתבעת מר אביקזר (להלן : " המהדנס") , העיד ומסר כי מתחילת שנת 2013 מבחינת פניות המוקד אנשי השטח, אין שום אינדיקציה שהביוב גלש. המהנדס טען כי התמונות שהוצגו צולמו לפני 2013 "אני לא מכיר ביוב שגולש בהיקף כזה" עוד טען כי כשיש תקלות אנשי הנתבעת מגיעים בשיא המהיורת. המהנדס הטיל ספק בטענת התובע לפיה הוא משחרר סתימות ביוב באופן עצמאי. עוד הצהיר המהנדס כי בטווח של 5 השנים הקרובות יועתק הקו.

התובע טען כי הוא קיבל היתר בניה לפני כמה שנים אך אין הוא מצליח לבנות כי הקלונסאות נופלות על הביוב. התובע הציג מפות בנות 15 שנים אך לא הציג את ההתיר.

מהנדס הנתבעת התייחס להיתר וטען כי ההיתר לא צורף לכתב התביעה וכי בדרך כלל העירייה לא נותנת היתר לפני שהיא פותרת את בעיית הביוב, כך או כך תוקף ההיתר הנו שלוש שנים בלבד.

הטענה לעניין ההיתר הנה בגדר הרחבת חזית, טענה זו לא נטענה בכתב התביעה ומשלא צורף לכתב התביעה ההיתר הנטען- טענה זו נותרת כטענה בעלמא.

התובע טען לנזק בסכום של 30,000 ₪ אך לא הציג חוות דעת של מומחה שתוכיח את הנזק. בנוסף, התובע לא העיד עדים מטעמו לשם הוכחת טענותיו.

התובע טען כי קיימות הצפות והנתבעת הכחישה שקיימות הצפות מאז שנת 2013.

התובע הציג תמונות שלא ברור מתי צולמו, התמונות פותחו ביום 28/7/14 והתובע טען כי התמונות צולמו בסמוך למועד זה.

בתביעת התובע בתיק בתיק 14080-10-10 תבע התובע נזקים מאז 1992 עד 2010 ובפסק הדין שניתנן על ידי כבוד השופטת תמר ניסים שי, נפסק לתובע פיצוי בסך של 7,000 ₪ בגין תקופה זו. כך שלמעשה בגין נזקי התובע שהשתרעו על 7 שנים ( התקופה שלא התיישנה ) נפסק לתובע סך של 7,000 ₪.

הנתבעת החלה את פעילותה בחודש 1/2013 והתובע קיבל פצוי מהעיריה וחתם על כתב ויתור עבור התקופה שקדמה לשנת 2013. לפיכך, עילת התביעה של התובע מתייחסת לשנים 2013 ו – 2014 בלבד.

אשר על כן, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 2,000 ₪.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

הסכום ישולם תוך 30 ימים אם לא כן, ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ה, 22 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יגאל צרימי
נתבע: מי- נע חברת המים והביוב של נצרת עילית בע"מ
שופט :
עורכי דין: