ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכל פרי נגד טלי דה פז :

בפני כבוד השופטת אוסילה אבו-אסעד

תובעת

מיכל פרי

ע"י ב"כ עוה"ד שושנה אטד

נגד

נתבעת

טלי דה פז

ע"י ב"כ עוה"ד מאירה אזרד

פסק דין

רקע:

1. ביישוב "כפר קיש", שבגליל התחתון התגוררו במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה מיכל פרי וטלי דה פז , שהינם הצדדים הניצים בתובענה זו (יקראו בהתאמה להלן: "מיכל" ו- "טלי").

2. במרכז התביעה אמירות והכפשות שטלי כפי הנטען הוציאה מפיה בנוגע למיכל שיש בהן, לטענת מיכל, משום לשון הרע. אמרות אלה, לטענת מיכל, פגעו בה וגרמו לה לנזקים. התביעה הוגשה על סך של 100,000 ₪ בהתאם לסעיף 7א(ג) ל חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), כפיצוי ללא הוכחת נזק נוכח פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע במיכל.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים בתמצית:

3. מיכל התגוררה בזמנים הרלבנטיים לתביעה ביישוב כפר קיש ושימשה כגננת בפעוטון.

טלי אף היא הייתה תושבת היישוב, ובשנת הלימודים שקדמה למועד הגשת התביעה, שהה בנה הקטן בפעוטון בו עבדה מיכל כגננת. גם מיכל וגם טלי היו בעברן נשואות כל אחת לבן זוגה ולשתיים נולדו ילדים. כיום גם מיכל וגם טלי גרושות מבני זוגן והשתיים מקיימות זוגיות האחת עם בן זוגה לשעבר (גרושה) של השניה. השתיים כאמור, עזבו את כפר קיש וכיום הן מתגוררות בשני ישובים שונים.

4. בטרם הגיעו לקיצם יחסי הנישואים שבין טלי לבין בן זוגה לשעבר, כפיר בירן (יקרא להלן: "כפיר"), התנהלו בין השניים הליכים משפטיים ובתוכם הליך גירושין בבית הדין הרבני. הליכים דומים התנהלו בין מיכל לבין בן זוגה לשעבר - דניאל פרי (יקרא להלן: "דניאל").

בין ההליכים המשפטיים השונים שהתנהלו בין טלי לכפיר, כאמור, התנהל הליך סביב נושא המשמורת על שני ילדיהם הקטינים של השנים. כזכור, אחד מתוך שני הילדים למד בשנת הלימודים האמורה בפעוטון תחת השגחתה של מיכל כגננת.

טענותיה של מיכל בכתב תביעתה:

5. במסגרת הליך המשמורת הנ"ל, כפיר פנה למיכל על מנת שזו תחווה דעתה המקצועית בעניינו של בנם הקטן של טלי וכפיר. מיכל נענתה לבקשתו של כפיר והביעה בפניו את דעתה המקצועית על מצבו של הילד. כפיר ביקש ממיכל כי תחתום זו על תצהיר ברוח הדברים שציינה בחוות דעתה וזו הסכימה. תצהירה החתום של מיכל הוגש לבית המשפט לענייני משפחה, ובעקבות הגשתו מיכל אף זומנה למתן עדות בבית המשפט, במסגרת תביעת המשמורת על הילדים הנ"ל .

6. עם היוודע דבר הגשת התצהיר לטלי, אביה של זו התקשר למיכל והחל לאיים עליה, במטרה לגרום לכך כי זו האחרונה (מיכל) , תמשוך את תצהירה ותמנע מלהגיע למתן עדות בבית המשפט. מיכל לא שעתה לדרישתו של אביה של טל י ולא נכנעה לאיומיו .

לאור סירובה של מיכל לחזור בה מתצהירה האמור , החלה טלי פונה לאנשים שונים במושב ו מספרת להם שמיכל אינה יכולה לשמש כגננת לאור התנהלותה הלא תקינה. בין היתר, נטען על ידי מיכל בכתב תביעתה, טלי פנתה למנהלת מחלקת הרווחה במועצה האזורית, וביקשה ממנה לנזוף במיכל ואף להגיש תלונה בפני מעסיקה בפעוטון שהוא וועד המושב.

7. בנוסף, נעשו על ידי טלי פניות רבות ל אנשים שונים במושב ובתוכם הורים לילדים בפעוטון שבו עבדה מיכל, חברים בוועד המושב ומנהלת מחלקת החינוך לגיל רך. בפניותיה האמורות טלי השמיעה באוזניהם של הנ"ל דברי לעג אודות מיכל, בכך שהיא ציינה כי מיכל שקרנית, אינה ראויה לשמש גננת וכי היא מנהלת קשרים בלתי ראויים עם גרושה של טלי, כפיר .

עם היוודע דבר הלעג האמור למיכל פנתה זו לטלי בכדי שזו תחדל ממעשיה, ברם פניותיה של מיכל נפלו על אוזניים ערלות. לטענת מיכל, כתוצאה ממעשיה האמורים של טלי, מיכל נפגעה בשמה הטוב ונפגע מעמדה כגננת מכובדת ביישוב.

טענות טלי:

8. מטעמה של טלי הוגש כתב הגנה, בו ציינה האחרונה כי בין מיכל לבין כפיר התנהל רומן בעודו של כפיר נשוי לטלי.

לטענת טלי, מטרה אחת עמדה מאחורי הגשת תצהירה האמור של מיכל, והיא לפגוע בטלי. המניע שעמד מאחורי הגשת התצהיר, טענה טלי בכתב הגנתה, אינו אלא אותו רומן שהתנהל בסתר בין מיכל לכפיר.

9. באשר לתצהיר עצמו, טענה טלי, כי על מיכל, ששימשה גננת במוסד חינוכי בו למד בנם המשותף של טלי וכפיר, היתה מוטלת החובה להימנע מחתימה על תצהיר לטובת כפיר . בנסיבות העניין היה על מיכל להיות ניטרלית ולהימנע מנקיטת עמדה חד-צדדית בהליך הגירושין שהתנהל באותה העת בין טלי לכפיר.

בהתנהלותה הבלתי ראויה הנ"ל של מיכל, הוציאה מיכל את דיבתה של טלי, דבר אשר קומם את טלי ובתגובה לו ציינה זו כי התנהלותה של מיכל אינה תקינה. טלי הכחישה הוצאת לשון הרע על מיכל ובכתב הגנתה טרחה לציין כי ביום 10.2.2012 הגיע אליה כפיר כשבידו הסכם שהיה אמור להביא לסיום ההליך המשפטי שנפתח נגדה על ידי מיכל. בכך סברה טלי, לדבריה, כי העניין תם ונשלם.

10. טלי עוד ציינה כי, מיכל היא זו שהכפישה את שמה והוציאה דיבתה, בעודה משמשת כגננת בפעוטון בו למד בנה . באשר לנזקים הנטענים על ידי מיכל, טענה טלי, כי לא נגרמו למיכל נזקים ממוניים כלשהם , ו כן לא נגרם כל נזק לשמה הטוב. בעניין זה הדגישה טלי בכתב הגנתה את העובדה כי מיכל התקדמה בעבודתה וכיום היא עובדת כגננת מטעם משרד החינוך, תפקיד שבעבורה היא בבחינת קידום לעומת עבודתה הקודמת בתור גננת מטעם המועצה המקומית.

מסכת הראיות:

11. במסגרת דיון ההוכחות שהתנהל לפני בתיק זה, העידו מטעמה של מיכל שתי עדות תביעה, דגנית שחם וכנרת פרץ (יקראו בהתאמה להלן: "דגנית" ו- "כנרת"). בנוסף לשתי העדות הנ"ל העידה לפני מיכל עצמה. כאן המקום לציין כי בניגוד להחלטה המורה לבעלות הדין להקדים ולהגיש את עדויותיהם הראשיות של עדיהם בכתב, מטעמן של עדות התביעה הנ"ל לא הוגשו תצהירים.

מטעמה של טלי העידה היא עצמה, ובשלב מסויים התבקשה ואושרה העדתו של עד הגנה מטעמה, דניאל – שהוא כזכור גרושה של מיכל ובן זוגה דהיום של טלי.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

12. דגנית בעדותה ציינה כי היא מכירה את מיכל שעבדה כגננת בפעוטון בו למד בנה של דגנית במשך שנתיים. כמו-כן, ציינה דגנית כי היא מכירה את טלי שהתגוררה בעבר במרחק של כמה בתים מביתה.

בכל הנוגע לסכסוך נשוא התביעה, ציינה דגנית כי: "היה סכסוך בין טל למיכל שבעקבותיו, טל פנתה אלי ואל הורים נוספים מהגן ואמרה שטל שקרנית ולא ראויה להיות גננת. לי היא אמרה שהיא מתכוונת לפנות למועצה ולומר שהיא לא ראויה להיות גננת בגן" (שורה 2-4 , עמ' 5 לפרוטוקול).

דגנית הוסיפה ותיארה סיטואציה לפיה טלי: "דיברה דברים מאוד קשים על הגננת של הילדים שלי. אני לא נוהגת לדבר על אנשי חינוך ליד הילדים שלי ולכן התמונה בראש שלי עדיין" ( שורה 17-19, עמ' 7 לפרוטוקול).

כשנשאלה דגנית לגבי ההקשר שבו נאמרו הדברים האמורים על ידי טלי היא השיבה שטלי הגיעה אליה עם שקית ובה מסמכים. טלי הראתה לה אבחון שנעשה לבנה, וציינה בפניה כי דבריה מיכל הינם דברי שקר.

"... אמרה שהיא שקרנית, הראתה את המסמך בתור דוגמא וכל השיחה הייתה שהיא לא ראויה להיות גננת." (שורה 23-24, עמ' 7 לפרוטוקול), אלו היו מילותיה של דגנית.

עוד הוסיפה דגנית כי השיחה הזו , בינה לבין טלי, התנהלה לגבי תפקודה של מיכל כגננת, וכן לאור המכתב של הרווחה . דגנית הכחישה כל קשר לשיחה זו עם התצהיר שהגישה מיכל, וציינה כי לא ידעה על קיומו של תצהיר זה בזמנו.

לאחר מכן כשנשאלה דגנית האם ידוע לה האם נעשתה על ידי טלי פנייה לאנשים אחרים מלבדה, השיבה זו (דגנית), כי אינה יודעת על פניות נוספות מלבד העובדה שטלי ציינה באוזניה כי היא מתכוונת לפנות לאנשים וגורמים נוספים. עם זאת, ציינה דגנית כי אין היא יודעת האם טלי מימשה את כוונתיה האמורו ת (ראו שורה 24-27, עמ' 8 לפרוטוקול).

13. כנרת ציינה בעדותה כי היא תושבת כפר קיש, וכי במשך זמן מה מיכל הייתה הגננת של בנה, וחברה שלה. עוד ציינה כנרת כי הילדים שלה ושל מיכל למדו יחדיו באותו גן.

בכל הנוגע לסכסוך שהתגלע בין מיכל לטלי ובגינו מתנהל ההליך המשפטי, ציינה כנרת כי: "היא (הכוונה לטלי, א.א.א.) פנתה אלי באחד מהפעמים שלקחתי את הדר מהגן לספר לי משהו על הגנ נת, מיכל הייתה חברה שלי, אז לא כל כך רציתי לשמוע, היא ניסתה שוב כדי לספר לי על הגננת, היא השחילה איזה משפט וחצי שהיא שקרנית ושמיכל מפיצה עליה שמועות ברווחה והיא תדאג שכולם ידעו מי היא...אי אפשר היה להתעלם ושהיא תמשיך לספר מה יש למיכל, קטעתי אותה והפסקתי אותה מהמשך רכילות" (ראו שורה 2-4, עמ' 14 לפרוטוקול).

כנרת הוסיפה וציינה:

"ש. כשהיא אומרת לך שקרנית היא הסבירה למה
ת. היא אמרה שמיכל מפיצה שמועות עליה
ש. היא הסבירה לך איזה שמועות
ת. עצרתי אותה כי מיכל חברה שלי ולא התכוונתי לשמוע את הטררם שלה ש. מאיפה את יודעת מה רצתה להגיד לך
ת.לא צריך להיות דוקטרט שהמצב המשפחתי והנפשי של מיכל היה רעוע, אני יודעת מה רצתה ללכלך.
ש. לא שמעת לכלוך את אמרת שאת יודעת מה הולכת לספר לך ולכן עצרת אותה.
ת. זו הייתה הנחה".
(שורה 18-25, עמ' 15 לפרוטוקול)

בהמשך הוסיפה העדה כנרת וציינה את הדברים הבאים:
"ש. תאשרי שאת לא שמעת לכלוך על מצבה של מיכל כי עצרת את טלי בשיחה ת. על מצבה של מיכל לא שמעתי". (שורה 11-12, עמ' 16 לפרוטוקול)

לעדת תביעה זו, כנרת, הושמעה הקלטת שיחה שהתנהלה בינה לבין טלי. לאחר השמעת ההקלטה כנרת אישרה כי במהלך אותה שיחה מוקלטת טלי לא הוציאה מפיה את המילים "שקרנית" ו - "אני אראה לה מה זה" (שורה 28-30, עמ' 18 לפרוטוקול).

כנרת טרחה לציין בעודתה כי לאור הדברים שטלי אמרה על מיכל, נפגמו יחסי החברות בינה לבין מיכל. כננרת הוסיפה וציינה כי ידוע לה מרכילות שהגיעה לאוזניה שמיכל אינה עובדת כיום.

14. מיכל העידה לפני בכתב ובעל פה, על מסכת העובדות שהובאה מטעמה במסגרת כתב טענותיה, שעל עיקריה עמדתי לעיל. מיכל הצהירה כי הינה בת זוגו של כפיר החל מחודש 7/2012 או בסמוך לכך.

מיכל הוסיפה וציינה בתצהירה כי, היא עברה להתגורר בכפר קיש לאחר שנפרדה מבעלה לשעבר – דניאל, וכי את ההיכרות שלה עם טלי וכפיר הייתה על רקע היותם של השניים הוריו של ילד בגן בו לימדה. על פי הצהרתה הנ"ל של מיכל, בזמן שניתן על ידה התצהיר לבקשתו של כפיר, לא היה בינה לבין כפיר כל קשר רומנטי.

בחקירתה הנגדית ולאחר שתיקנה את עצמה, בנוגע לזהות בן זוגה היום, מיכל נשאלה על משך הקשר בינה לבין כפיר, והשיבה כי השניים ביחד, כבני זוג, מזה כשנתיים. בתשובה לשאלה שהפנתה אליה בא כוחה של טלי, מיכל אישרה כי אין היא נשואה לכפיר מן הטעם כי בית הדין הרבני הטיל עליה איסור להיות עם כפיר, עימו בגדה בעודה נשואה לדניאל (שורה 1-2, עמ' 24 לפרוטוקול).

15. בכל הנוגע לתצהיר שהוגש מטעמה במסגרת תביעת המשמורת שהתנהלה בין טלי לכפיר , מיכל אישרה היא כי נתנה את התצהיר מבלי שהתבקשה לעשול ידי הרווחה . התצהיר ניתן על ידה לבקשת כפיר.

כשנשאלה מיכל אם פנתה לגורם כלשהו בנוגע לילדיה של טלי, בשים לב לתוכן התצהיר עליו חתמה לבקשת כפיר, מיכל השיבה כי היא פנתה למחלקת הרווחה ודיברה עם מישהי בשם נועה שחם. עם זאת מיכל ציינה כי אינה זוכרת מתי נעשתה הפנייה, אך זו היתה לטענתה לפני מתן התצהיר (שורה 6-12, עמ' 25 לפרוטוקול).

מיכל נשאלה גם על המסמך שצורף לתצהירה של טלי, אותו מילאה ביחס לבנה של טלי המציין דברים שונים לחלוטין מתוכן התצהיר עליו חתמה כאמור , ובחקירתה הנגדית ציינה כי היא מילאה את המסמך בתחילת שנ ת הלימודים בטרם הכירה את הילד היכרות ממשית (שורה 18-23, עמ' 31מ לפרוטוקול).

מיכל נחקרה גם על טענתה לפיה אינה זוכרת את התאריך בו החל הסכסוך בין טלי לבין כפיר . בעניין הטענה הנ"ל מיכל עומתה עם העובדה שהדבר מצוין בתצהיר שניתן על ידה במסגרת הליך הגירושין. בעקבות העימות האמור מיכל נמנעה מלהשיב וציינה כי אינה זוכרת תאריכים (שורה 26-28, עמ' 25 לפרוטוקול) (שורה 12-14, עמ' 26).

16. מיכל המשיכה וציינה כי ילדיהם של כפיר וטלי היו מגיעים מוזנחים לגן, לפני שהוגש התצהיר על ידה, וכשנשאלה מדוע לא דיווחה גם על האב לשירותי הרווחה או לבית המשפט, השיבה כי דיווחה לרווחה על מנת שיבדקו זאת, אך ציינה כי אין לה אישור על כך (שורה 3-6, עמ' 27 לפרוטוקול).

מיכל נשאלה גם על הנטען על ידה ב סעיף 15 לתצהירה, ולפיו אביה של טלי החל במסע איומים נגדה. בעניין זה נשאל ה מיכל לפשר העובדה כי לא הוגשה על ידה כל תלונה למש טרת ישראל בנוגע לאותם האיומים. בתשובה לשאלה הנ"ל העידה מיכל כי נעשתה על ידה פניה למשטרה אולם אין בידיה אישור בדבר הגשת התלונה (שורה 6-7, עמ' 29 לפרוטוקול).

מיכל נשאלה גם על עבודתה, והשיבה כי היום היא עובדת בתור גננת מטעם משרד החינוך.

17. טלי, בדומה למיכל, העידה לפני בכתב ובעל פה. בעדותה לפני טלי ציינה כי הדברים המיוחסים לה על ידי מיכל אינם נכונים . על פי דבריה של טלי, היא מעולם לא אמרה על מיכל כי זו "שקרנית". טלי הכחישה גם כן, את טענת מיכל ולפיה היא (טלי) פנתה למיכל בבקשה כי תתן זו בידיה תצהיר בנושא המשמורת על הילדים.

טלי המשיכה וציינה כי, התצהיר שניתן על ידי מיכל כנגדה ואשר הוגש במסגרת הליך הגירושין והמשמורת על ילדיה פגע בה קשות, "זה הגיע לבית הדין הרבני והציגו אותי כאמא לא טובה" (שורה 15, עמ' 40 לפרוטוקול).

במסגרת החקירה הנגדית שבה טלי והכחישה את האמירות המיוחסות לה על ידי מיכל , וציינה כי היא מעולם לא אמרה שמיכל אינה גננת ראויה. עם זאת ציינה טלי כי בתור גננת היה על מיכל להיות אובייקטיבית וניטרלית ולא לנקוט עמדה לטובת אחד הצדדים להליך (שורה 22-25, עמ' 40 לפרוטוקול).

טלי עוד ציינה כי מעולם לא הכפישה את שמה של מיכל. מה שכן נעשה על ידה היה להראות את המסמך הראשון שניתן על ידי מיכל ממנו עולה כי הילדים תמיד נקיים וכי אין כוונה להפנות את עניינם של הילדים לשירותי הרווחה (שורה 1-3, עמ' 41 לפרוטוקול).

טלי נשאלה על סעיף 15 לתצהיר שהוגש מטעמה, וציינה כי הכוונה במילה "להתקומם" הינה לפנות לגורמים המוסמכים, להתייעץ איתם ולבדוק מה לעשות.

כאשר הופנתה לטלי השאלה האם ההתקוממות משמעה לפנות לעדות התביעה ולציין בפניהן ש מיכל אינה גננת טובה וכי היא שקרנית, טלי השיבה בשלילה וציינה כי הדברים הללו לא נאמרו על ידה.

18. עד ההגנה דניאל, אף הוא העיד לפני בכתב ובעל פה. בעדותו בכתב דניאל הצהיר שהוא התגרש ממיכל במהלך חודש 8/2012, לאחר שגילה שמיכל מנהלת קשר רומנטי עם כפיר. דניאל הצהיר עוד, כי מיכל שלחה לנייד שלו מסרונים מהטלפון הנייד שלה, בהם ניסתה להכפיש את שמה של טלי בפניו.

במסגרת עדותו לפני, חזר דניאל על טענותיו והשיב בשלילה לשאלת ב"כ מיכל לפיה הקשר בינה לבין כפיר החל לאחר הגירושין. דניאל הוסיף וציין כי, נודע לו על הקשר המתנהל בין כפיר לבין מיכל עובר ל חודש מאי 2011.

עדותו של דניאל היתה העדות האחרונה שנשמעה לפני בתיק זה ולאחריה ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

דיון ןוהכרעה:

לשון הרע מהי?

19. סעיף 1 לחוק קובע, כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:

"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
(4) ...".

סעיף 2 לחוק מגדיר פרסום כדלקמן:

"(א) פרסום, לעניין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות תנועה, צליל או אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם אחר זולת הנפגע;

20. בהקשר של לשון הרע נקבע כי התשובה לשאלה האם דברים מסויימים שנאמרו על ידי מאן דהוא עולים כדי לשון הרע ובתור שכאלה עלולים לפגוע בשמו הטוב של האדם, נבחנת מתוכן הדברים ועל פי מובנם הטבעי, בהקשר בו הובאו ולפני האדם הסביר שנחשף אליהם (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ, פ"ד לא(2) 281,300; ע"א 740/86 תומרקון נ' העצני, פ"ד מג (2) 333,337 (1989)).

על מנת לבחון את תוכנו של הפרסום יש לבחון אותו בכללותו, הבחינה הינה בחינה אובייקטיבית שאינה נדרשת לתחושותיו של הנפגע מהפרסום, יש לבחון את הפרסום כיצד היה מובן בעיני הכל (אורי שנהר דיני לשון הרע (תשנ"ז) 118; ראו גם ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו (5) 555,562 (1992).

ומל הכלל אל הפרט:

21. ככלל, במשפט אזרחי, נטל השכנוע מוטל על כתפי התובע וכפי שנקבע בד.נ. 4/69 נוימן נ' פסיה, פ" ד כ"ד (2) בעמ' 229: "הנושא בנטל השכנוע חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו".

בנסיבות אלו ומקום בו נטושה בין מיכל לטלי מחלוקת סביב עובדת אמירת המילים "שקרנית" ו- "אינה ראויה לשמש גננת", מוטל על מיכל הנטל להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת - זו אשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתה של מיכל במשפטה. ככל שיקבע כי מיכל לא השכילה להוכיח עובדה אחרונה זו, תיפול ההכרעה בגינה לרעתה.

22. בנסיבות תיק זה ולאור חומר הראיות שהובא לפני נחה דעתי כי בידי מיכל לא עלה להוכיח כי האמרות המיוחסות לטלי העולות, אליבא דמיכל, כדי הוצאת לשון הרע, לאמור: "שקרנית" ו - "איננה ראוי ה להיות גננת", אכן נאמרו על ידי טלי, בכלל ולמצער בפני מיכל או מי מעדות התביעה שהובאו על ידה, דגנית וכנרת.

בטרם אפרט את הנימוקים למסקנה אליה הגעתי כאמור, אציין למען הסדר הטוב כי למסקנה הנ"ל אין ולא כלום עם ההקלטות שהושמעו על ידי באת כוחה של טלי בישיבת ההוכחות ועימן עומתו עדות התביעה. בעניינן של אלו (ההקלטות), מקובלות עלי טיעוניה של מיכל, בסיכומי טענותיה, וכן מקובלים עלי טיעוני מיכל בנוגע למסמך הכתוב בכתב יד והנחזה להיום חתום על ידי גברת בשם ריקי איבדן- מסמך שאין לא כל משקל ראייתי וישנו מקום אכן להוציאו מתיק בית המשפט.

מכאן יש לבחון את חומר הראיות הקביל בלבד, שהובא לפני ועל בסיסו לקבוע האם עלה בידי מיכל להוכיח הוצאת אמירות לשון הרע עליה על ידי טלי, אם לאו.

בעדותה הראשית בכתב פירטה מיכל מספר מקרים (מתוך רבים לדבריה), המלמדים על ההשתלחות של טלי בה (סעיף 24 לתצהירה של מיכל), אלא שבשום מקום בתצהירה מיכל לא טענה מיכל כי היתה עדה בעצמה לאותם המקרים. בנסיבות אלו, וככל שלא נטען על ידי מיכל כי היתה עדה לאותם המקרים ברי כי עדותה של מיכל ביחס לאותם המקרים הנטענים והמוכחשים בתוקף על ידי טלי, הם בגדר 'עדות מפי השמועה' שאין לה כל משקל ראייתי.

על ידי מיכל לא הובאו עדויות מתאימות מטעמם של אותם אנשים שנטלו חלק באותם המקרים , למעט עדויותיהן של דגנית וכנרת עליהן עמדתי לעיל ואעמוד בהמשך הדברים להלן.

המקרה האחד והיחיד שמיכל היתה עדה לו, לדבריה, אירע לטענת מיכל בסמוך לאחר שמיכל חתמה על התצהיר, לבקשת כפיר. באותו מקרה, הצהירה מיכל: "היא צעקה עלי שהיא תרמוס אותי, "הבטיחה" לי שהיא תדאג שלא אעבוד בכפר קיש, "הבטיחה" שהיא תדאג שאפוטר ו"הבטיחה" לי שהיא "תראה לי".
כך גם היא צעקה שאני שקרנית. זה היה בגן לפני כל הילדים והצוות. אף אחד מהנוכחים בזמן ההשמצות לא מוכן להעיד ואני אבקש לזמן מי מהם כ עדים מבלי להגיש תצהיר מטעמם".

לבד מן העובדה כי חלקם הארי של המשפטים והאמרות המיוחסים לטלי על ידי מיכל באותו מקרה, ספק אם הם בגדר לשון הרע, ונרא ים על פני הם יותר כ מעין איום, הרי בענייננו, לא עלה בידי מיכל להניח תשתית עובדתית ראויה המבססת את העובדות הנטענות על ידה כאמור. בכלל זאת לא עלה בידי מיכל לפרט מועדים ספציפיים שבהם התרחשו האירועים הנ"ל, מקום התרחשותם המדוייק וחשוב מכל זהות האנשים שהיו עדים לאותם המקרים. הצהרתה של מיכל לפיה יש בכוונתה לזמן למתן עדות מי מהעדים מבלי להגיש תצהירים מטעמם, נוכח סירובם של העדים ליתן תצהיר, מלבד העובדה כי נאמרה בלא ביסוס, נותרה בגדר הצהרה שלא מומשה על ידי מיכל. במקרה זה יש להחיל את ההלכה הפסוקה לפיה הימנעות מהבאת עד שיכול לתמוך בגרסתו של בעל דין משמשת חיזוק לראיות הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ומסחר בע"מ נ' סלמה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651. כמו-כן וביחס לעדותה של מיכל עצמה, כפופה זו למגבלה המעוגנת בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א – 1971.

טלי, כזכור הכחישה בתוקף בתצהירה אמירת הדברים כפי שיוחסו לה על ידי מיכל ובנסיבות העניין, ראיתי ליתן בעדותה הנ"ל אמון. עדותה של טלי הייתה אמינה וקוהרנטית ולא התגלו בה סתירות. הן במסגרת תצהירה והן לאורך עדותה בעל פה, טלי הכחישה את האמירות המיוחסות לה, וציינה כי מעולם לא אמרה את הדברים הללו למיכל ועליה . בד-בבד וברוב הגינותה טלי לא הכחישה את העובדה, שהתצהיר שניתן על ידי מיכל, לבקשת כפיר, והוגש במסגרת הליך המשמורת על ילדיהם המשותפים של טלי וכפיר, פגע בה קשות. טלי אף ציינה כי בתור גננת היה על מיכל לנהוג בניטראליות ובאובייקטיביות, ולהימנע מנקיטת עמדה לצד כלשהו.

בנסיבות העניין, מצאתי מקום ליתן בעדותה הנ"ל של טלי אמון מלא ואני קובעת כי בידי מיכל לא עלה להוכיח את המקרה שעליו הצהירה בסעיף 15 לתצהירה ויתר המקרים המפורטים בתצהירה ולגביהם לא הובאו עדויות מטעמם של מיכל.

23. בשונה מההתרשמות החיובית שהותירה עלי עדותה הנ"ל של טלי, התרשמתי מעדותה ומהתנהלותה של מיכל כי זו היתה מגמתית ובעדות נתגלו סתירות רבות.

כך למשל העידה מיכל כי הקשר הרומנטי בינה לבין כפיר, החל לאחר ששניהם התגרשו, כל אחד מבן זוגו אז, אולם הוכח באמצעות המסמכים שצורפו (נ/1) ו כן בעדויותיהם של טלי ודניאל כי הקשר בין מיכל לכפיר החל בעוד השניים נשואים , מיכל לדניאל וכפיר לטלי.

בנסיבות אלו , ניסיונה של מיכל לשכנע כי התצהיר שהוגש מטעמה, לבקשת כפיר, ואשר היה מיועד להליך המשמורת שהתנהל בין כפיר לטלי באותה עת, ניתן ללא כל כוונה נסתרת העומדת מאחוריו , דינו להיכשל. הוכח לפני כי, בזמן שמיכל חתמה על התצהיר הקשר בינה לבין כפיר כבר היה. מחזקת את המסקנה הנ"ל השוואה פשוטה בין התצהיר לבין מסמך קודם אותו מילאה לא אחרת מאשר מיכל אודות בנם המשותף והצעיר של טלי וכפיר.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי בעצם החתימה על התצהיר הוכפש הלכה למעשה שמה של טלי (ראו סעיף 10-14 לנ/2). הדעת נותנת כי גננת המגלה דאגה למצבו של ילד בכיתתה, תפנה לשירותי הרווחה בבקשה מתאימה וכי פנייתה לא תעשה באופן פרטי, לבקשת אחד ההורים, תוך נקיטת עמדה לצד זה או אחר. מבלי לקבוע מסמרות בנוגע למשקלו ותוכנו של התצהיר האמור, נראית מוזרה למדי בעיני העובדה כי מיכל הסיקה מן העובדה הנטענת על ידה ולפיה בימים שבהם כפיר מביא את בנו לגן בגדיו נקיים והילד שבע, בעוד שבימים שטלי מביאה אותם הילד רעב ובגדיו מלוכלים , כי כפיר הוא המשמורן הראוי בעבור הילד. לא אחת מתחלקים ביניהם שני ההורים במשימות הבוקר, ונשאלת כאן השאלה מניין לה למיכל כי באותם הימים שבהם מובא הילד לגן על ידי אביו, כפיר, טלי אינה זו שמאכילה ומלבישה אותו וההיפך. בעניין זה, יצויין, ובזהירות המתבקשת, קשה להשתחרר מן הרושם כי החלטתה של מיכל לחתום על התצהיר, כפי שנוסח, לא היתה החלטה אחראית ומקצועית. טענתה של מיכל לפיה פנתה לגורמי הרווחה בטרם חתמה על התצהיר, לא הוכחה על ידה כלל-ועיקר.

24. ישנו מקום לבחון עתה את שני המקרים שתוארו על ידי עדות התב יעה, דגנית וכנרת, ולקבוע לגביהם האם הוכחו השניים באמצעות עדויותיהן של עדות התביעה הנ"ל.

עדותה של דגנית התאפיינה בבלבול רב ולא היתה עדות רציפה. בנוסף, בעדות התגלו סתירות. כך למשל, דגנית בתחילת עדותה ציינה כי טלי פנתה אליה ואל הורים נוספים בגן. בשלב מאוחר יותר בעדותה דגנית ציינה כי אינה יודעת אם אכן טלי פנתה להורים נוספים וכי למיטב הבנתה זו היתה כוונתה של טלי.

עדותה של כנרת נשמעה בתחילתה ברורה וחד משמעית אלא שלקראת סוף העדות אישרה כנרת כי טלי בסך הכל ניסתה לדבר בפניה על מיכל אולם היא נעצרה על ידי כנרת. ציינה לעניין זה כנרת בעדותה: "עצרתי אותה כי מיכל חברה שלי ולא התכוונתי לשמוע את הטררם שלה".

בהמשך עדותה כנרת אף ציינה:

"ש. תאשרי שאת לא שמעת לכלוך על מצבה של מיכל כי עצרת את טלי בשיחה ת. על מצבה של מיכל לא שמעתי". (שורה 11-12, עמ' 16 לפרוטוקול).

בגרסתה זו של כנרת, ניתן היה להבחין בקיומ ן של סתירות פנימיות המשליכות על מהימנות העדות ואמינותה. סתירות אלו מחזקות את גרסתה של טלי המכחישה באופן גורף אמירת הדברים. כשלאמור מתווספת העובדה כי כנרת הינה ולמצער היתה, חברתה של מיכל במשך שנים רבות, נראה כי יש בכל אלה כדי להצדיק שלא לקבל את עדותה של כנרת בעניין תוכן הדברים שנאמרו על ידי טלי אודות מיכל.

אין לשלול בנסיבות המקרה דנן את האפשרות המסתברת יותר בנסיבות העניין ולפיה, טלי במפגשים שהיו לה עם דגנית וכנרת, ביקשה להסב את תשומת ליבן של שתי העדות לסתירה המהותית שבין שני מסמכים שיצאו תחת ידיה של מיכל, בהפרש זמנים קצר יחסית, ומסיבה זו היא הצטיידה בניילונית המכילה את המסמכים, וכי שתי העדות פירשו את דבריה הנ"ל של טלי כאמירה מצדה של זו ולמצער רמיזה לכך שמיכל אינה דוברת אמת.

הנה כי כן בידי מיכל לא עלה להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתה במשפט .

25. כך או אחרת, גם אילו היה עולה בידי מיכל להוכיח את האמירות הנטענות הנ"ל על ידי טלי, כמבואר בכתב התביעה, וכאמור לא היא, לא ניתן בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה לנתק את הדברים הנטענים על ידי מיכל ומוכחשים על ידי טלי, מהקשרן הכולל של עובדות המקרה.

התצהיר שניתן על ידי מיכל לבקשת כפיר אינו יכול להתפרש אחרת מאשר נקיטת עמדה בסכסוך הגירושין שבין טלי לכפיר, במסגרתו נבחן ונדון עניין המשמורת על ילדיהם המשותפים של טלי וכפיר. במובן זה ניתן להבין את זעמה של טלי על כך שמיכל ראתה מקום לחתום על התצהיר, כפי נוסחו, תוך נקיטת עמדה ברורה בסכסוך האמור לטובת כפיר. בזהירות המתבקשת ומקום בו הכניסה מיכל את עצמה לסכסוך גירושין קשה לא לה, ועל ידי כך סיכנה ופגעה בסיכוייה של טלי לקבל משמורת על ילדיה-יקיריה, היה על מיכל לצפות כי טלי לא תעבור לסדר היום וכי תוציא את כעסה עליה.

כאמור, גם בהנחה שהדברים המיוחסים לטלי על ידי מיכל היו מוכחים כדבעי, ולא היא, ניתן לראות באלה מעין תגובה מצד טלי להכפשה קודמת של מיכל עליה, במסגרת תצהירה האמור.

26. במסגרת ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון (לוני) הרציקוביץ, פ"ד נח(3) 558, 567-568 (2004), נקבע כי:

"ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע, נעשה בארבעה שלבים, כאשר בשלב הראשון תבורר המשמעות העולה מן הביטוי, בהתאם לאמות מידה המקובלות על האדם הסביר. ומכאן, שיש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת (שנהר, פרק 9 עמ' 109-110). בשלב השני יש לברר האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו 2 לחוק, ובהתאם לתכלית החוק לעניין איזונים חוקתיים".

זאת ועוד נקבע במסגרת ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי (פורסם ביום 4.8.2008) והן בפסיקה הענפה נקבע כי, מהלך ניתוח של טענת הפגיעה בשם הטוב, בנוי מארבעה שלבים, ראשית יש לפרש את הביטוי בהקשר אובייקטיבי, ולבחון את המשמעות בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של אדם סביר. שנית יש לבחון האם על פי המשמעות הזו, הדברים מהווים לשון הרע לפי הגדרת סעיף 1 לחוק, והאם הצורה בה נאמרו מהווה פרסום לפי המבחנים הקבועים בסעיף 2 לחוק. לאחר מכן והצעד השלישי, הינו בחינת תחולת ההגנות השונות על הפרסום, המנויות בסעיפים 13-15 לחוק, אשר יש בתחולתן כדי לשלול אחריות של המפרסם. הצעד הרביעי, הינו בחינת הפרסום והאם הוא ממלא את תנאי שלושת השלבים הראשונים. (ראו גם ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו(5), 355) .

בהתאם לעקרונות מנחים אלה ספק אם היה בהתבטאויות המיוחסות לטלי בכתב התביעה, אשר לא הוכחו על ידי מיכל, בנסיבות שבהן נטען כי נאמרו הדברים , משום לשון הרע. הולמת יותר את אותן האמירות המילה 'רכילות' בה עשתה שימוש, לא פעם, עדת התביעה כנרת (ראה בעמ' 14 שורה 5 ובעמ' 16 שורה 12).

ניתן גם לראות בדברים המיוחסים לטלי, לו נאמרו, משום ניסיון תם לב מצדה של זו להגן על שמה הטוב אל מול טענותיה של מיכל נגדה להעדר מסוגלות או אי התאמה הורית, ובנוגע לאמרה הנטענת "לא ראויה להיות גננת" נראה כי מדובר בהבעת דעה אישית שספק אם היא עולה כדי לשון הרע. תחושותיה של מיכל לפרסום הנטען אינן רלוונטיות לענייננו והשאלה היא כיצד אדם סביר היה מתייחס לפרסום.

במקרה דנן, וגם לו היה עולה בידי מיכל להוכיח אמירת המילה "שקרנית" והמשפט "לא ראויה להיות גננת", על ידי מיכל, נראה עדיין, לאור מכלול הדברים הנ"ל, כי הדברים נאמרו על ידי טלי בתום לב, מתוך מצוקה אמיתית, ולשם הגנה על עניין אישי כשר של טלי, דבר המקים לטלי הגנת תום הלב המפורטת בסעיף 15(3) לחוק.

27. מעבר לנדרש, ובשולי הדברים אציין כי לא בכדי ראתה מיכל מקום להגביל את תביעתה לסכום הפיצוי ללא הוכחת נזק הקבוע בהוראות חוק איסור לשון הרע, שכן מיכל לא השכילה להוכיח גרימת נזק של ממש. במסגרת תביעתה נטען על ידי מיכל כי הדברים שנאמרו עליה על ידי טלי גרמו לה לפגיעה במעמדה כגננת מובילה בפעוטון ביישוב (סעיף 22 לכתב התביעה). טענה זיא לא הוכחה על ידי מיכל , ונסתרה מניה וביה על ידי עדת התביעה דגנית.

עדת התביעה הנוספת, כנרת, בעת שנשאלה האם הוציאה את ילדיה מהגן בו עבדה מיכל, בעקבות הדברים ששמעה מטלי על מיכל, השיבה בשלילה. כנרת אף הוסיפה וציינה: "...אני עדיין חושבת שהיא הייתה גננת מעולה" (שורה 6, עמ' 20 לפרוטוקול) .

לא זו בלבד שמעמדה ותפקידה של מיכל לא נפגעו כליל, אלא שמחומר הראיות שהובא לפני עלה כי מיכל עובדת כיום בתור גננת מטעם משרד החינוך, ולא בסקטור הפרטי. (שורה 10-12, עמ' 30 לפרוטוקול).

28. בטרם סיום, ארשה לעצמי לציין כי יש להצטער על כך שמיכל וטלי לא השכילו להמשיך במתווה בו החלו, בעת שחתמו על הסכם סילוק התביעה כבר בתחילתו של ההליך, ובנסיבות העניין נראית החלטתה של מיכל להמשיך בניהול התיק תוך התעלמות מופגנת ובלתי מוסברת מן ההסכם האמור, בלתי מובנת.

סוף דבר:

29. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחייתה של התביעה.
בנסיבות העניין ובשים לב לתוצאה הנ"ל אני מחייבת את מיכל לשלם לטלי סכום כולל של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד . סכום ההוצאות הנ"ל ישולם על ידי מיכל לטלי תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לבאת כוחה של מיכל, אחרת - ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ה, 22 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מיכל פרי
נתבע: טלי דה פז
שופט :
עורכי דין: