ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק מזרחי טפחות בעמ נגד דיאב הואשי :

בפני כבוד הרשם הבכיר אפרים צ'יזיק

תובע

בנק מזרחי טפחות בעמ

נגד

נתבעים

  1. דיאב הואשי (בכינוס נכסים)
  2. אחלאם הואשי

החלטה

העניין שבפני, תובענה כספית בסדר דין מקוצר, ובקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני התובענה.

אציין כי כנגד הנתבע 1 ניתן צו כינוס נכסים על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (פש"ר 50839-07-13), ובהתאם ההליכים כנגד הנתבע 1 מעוכבים, אולם הגיעה העת ליתן החלטה ככל שהדברים נוגעים לנתבעת מס' 2, אשתו של הנתבע 1.

התובענה הינה תובענה ע"ס 337657 ש"ח (קרן), הנוגעים להלוואה אשר הוענקה לנתבעים, ולא נפרעה.

הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה חלקו על נכונות הסכום הנתבע, הלינו על אי המצאת מלוא המסמכים הנדרשים לצורך בחינת התובענה ובחינת חישוב יתרת החוב, וטענו להיעדר כשירות התובענה להתברר בסדר דין מקוצר, מקום שלא צורפו מסמכים המאשררים את דפי החשבון והיתרה הנטענת.

בהתאם הוריתי ביום 10.9.2013 על המצאת מסמכים נדרשים (לצורך דיון ענייני בטענות), והוריתי לנתבעים להגיש בקשה מפורטת למתן רשות להתגונן, בתוך פרק זמן אשר נקצב בהקשר זה. בהתאם הוגשה בקשה מפורטת ביום 23.1.2014 בקשה מפורטת למתן רשות להתגונן במסגרתה הלינו הנתבעים על כך כי לא כל המסמכים אשר נתבקשו על ידם נמסרו להם, כפי שהורה בית המשפט, (עיקר טענתם של הנתבעים הייתה למסמכי ההלוואה, ותנועות בחשבון ההלוואה שנטלו), ולגופו של עניין ציינו וטענו הנתבעים כמפורט להלן: הנתבעים אכן נטלו הלוואה לדיור ע"ס 130,000 ש"ח בשנת 1997, אולם פונו מהבית אשר הועמד כבטוחה להלוואה בשנת 2005, כאשר הבית עמד ריק ופנוי משך 9 שנים מאז הפינוי ועד מועד הגשת התובענה, כאשר בתקופה זאת נאלצו לשכור דירה חלופית מבלי שהנכס מומש, ובהתאם טוענים הם לזכות קיזוז של עלות השכירות וכן של דמי השכירות אשר היו אמורים להתקבל בגין השכרת הנכס ממנו פונו, ובנוסף טענו הנתבעים לליקוי בחיובי הריבית בגין חלק מן התביעה, ולאי הצדקה לזקוף חיוב בסך 27,000 ש"ח אשר נכללו בהלוואה הכוללת ואמורים היו להפוך למענק.

התובע השיב לבקשה, ולדבריו יש לדחותה מכל וכל. בהקשר של המצאת מסמכי הבנק ומסמכים ההלוואה, השיב התובע כי המציא את כל המסמכים הנדרשים בהקשר זה, ואף הגדיל והרחיב את מסכת המסמכים בעיקר בהקשר של חיובי ההלוואה, מקום שמסר ריכוז נתונים מלא של ההלוואה – ואני רואה את הודעת התובע כמספקת בהקשר זה, ודוחה את הטענות לפגם בהמצאת המסמכ ים. אדרבא, סבורני כי העמידה על הטענה, מהווה חיזוק לדברי התובע, מקום שהנתבעים הפכו את מלאכת איסוף המסמכים, מאמצעי למטרה (פסיקת בתי המשפט בהקשר של אותה "מלחמת התשה" הנוגעת לאיסוף המסמכים, הינה ברורה בהקשר זה, אפנה אל הלכת הילולים ות.א. (ת"א) 51767/05 בנק דיסקונט נ' תלמי).

לגופן של הטענות, ציין התובע כי טענת הנתבעים לגבי זכות הקיזוז של דמי השכירות אשר נאלצו לשלם לאור פינוים מהנכס המשועבד, ודמי השכירות הרעיוניים שניתן היה להפיק מהנכס ממנו פונו, מדובר בטענה כוזבת שכן הנתבעים חזרו להתגורר בבית לאחר שפונו ממנו, קרי, לא שכרו דירה חלופית ולא הייתה דרך להשכיר את הנכס. מוסיף ב"כ התובע, כי לאור מיקומו של הנכס (בכפר זרזיר) מדובר בנכס אשר קשה מאוד לממשו, ולכן הוא לא פעל לפינוי שני של הנתבעים מהנכס, כדי לא להסב להם נזקים, אותם נזקים המועלים על ידם כעת במורה שאין בה אמת.

יתר על כן, משיב ב"כ התובע, כי ממילא הנתבעים ויתרו על זכותם לדיור חלוף, ובמקרה זה, גם לו הייתה הטענה המועלית מכילה אמת (ואין הדברים כך), הרי שלא עומדת לזכות הנתבעים הטענה בדבר נזקים הנובעים מזכות שוויתרו עליה מפורשות.

לסיום ציין התובע כי כל הטענות בדבר היעדר יכולת לכמת את טענות ההגנה או טענות הנוגעות לחיובי הריבית, הוגשו ללא חוות דעת חשבונאית, ונותרו כטענות כלליות וסתמיות בעלמא.

לאחר בחינת טענות הנתבעים, מצאתי לנכון להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה משמעותית, ואבהיר טעמי:

בכל הנוגע לטענות במישור הטכני, קרי, הטענה בדבר מחיקת כותרת בשל היעדר צירוף אישור כי מסמכי הבקשה מהווים רשומה מוסדית, והטענה כי נפל פגם בהמצאת מסמכים הרלוונטיים, הטענות ריקות מתוכן, ודינן להידחות. האישור אשר אליו מכוונים הנתבעים, אינו אותה ראיה בכתב המכשירה את התובענה להתברר בסדר דין מקוצר, וסבורני שבנוגע למסמכים, די במסמכים אשר הומצאו, כדי לאפשר עריכת חוות דעת חשבונאית או לכמת את הטענות.

בכל הנוגע לטענות הנוגעות לריביות הנטענות, קיומם של מענקים וכספים אשר אמורים להיגרע מהחיוב, הרי שהנתבעים לא העלו הטענות בצורה מלאה ומפורטת כנדרש, והטענות נותרו כטענות בעלמא; כבר נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו ( ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400). אפנה אף אל ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי, פ"ד מה (1) 66.

על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק ( ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721). בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר " נבו"] חזר בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי: "...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו"

והטענות אשר הועלו על ידי הנתבעים בהקשר זה, נותרו כטענות כלליות בעלמא, ואני מאמץ את דברי ב"כ התובע בהקשר זה.

נותרנו אם כן עם סימן שאלה אחד, והוא שאלת ההחזקה בנכס, הנחלקת לשני נושאי משנה: האם הנתבעים עובדתית נשאו בהוצאות חלופית, והאם כלל עומדת לנתבעים זכות מן ההיבט המשפטי-חוקי-הסכמי, לקזז דמי שכירות ששולמו או דמי שכירות רעיוניים שניתן היה לגבות.

הואיל ונושא זה נותר בערפל (גם לאחר העדות אשר נשמעה ביום 14.7.2014), מקום שהנתבעת 2 אישרה מגוריה בנכס המשועבד, ולא מסרה גרסה מלאה לגבי המועד בו שבו להתגורר בנכס, ומנגד הבנק הציג כנספח לתשובתו מסמך "בקשה להסדר תשלומים בתיק מימוש משכון/משכנתא " מיום 14.8.00 המכיל ויתור על הזכות לדיור חלוף - אולם רק התבע 1 חתום על אותו מסמך, הרי שהטענות מעלות הגנה דחוקה, בפני חלק מן התובענה, הטעון בירור עובדתי לגבי מועד החזרה לנכס או תקפות הסדר התשלומים (והויתור הכלול בו) כלפי הנתבעת 2.

תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים.

יחד עם זאת, פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757).

ייאמר כי ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).

לאחר בחינת מכלול הנסיבות כאמור לעיל, מצאתי לנכון להתנות מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה כספית בסך 120,000 ש"ח בקופת בית המשפט. הסכום כאמור יופקד בתוך 45 ימים מהיום, בהיעדר הפקדה הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה.

ת.פ. ליום 6.1.2015.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ה, 22 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק מזרחי טפחות בעמ
נתבע: דיאב הואשי
שופט :
עורכי דין: