ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איגור ויינר נגד נטלי קצנלנבוגן :

בפני כבוד השופטת תרצה שחם קינן

תובע

איגור ויינר

נגד

נתבעות

  1. נטלי קצנלנבוגן
  2. ש.שלמה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטיעון

לפניי תביעה לתשלום סך של 43,390 ₪, בגין תאונת דרכים, לה אחראית, על פי הטענה, הנתבעת 1. סכום התביעה מורכב מהנזק, שנגרם לאופנוע, שכר טרחת השמאי, עלות טיפול בתביעה טרם פנייה לעו"ד וכן נזק שנגרם לציוד התובע לרבות קסדה מעיל וכפפות.

לכתב התביעה צורפו מסמכים, לרבות העתק כתב אישום, שהוגש נגד הנתבעת 1 וגזר דין מתיק 1226-08-13 של בית המשפט לתעבורה בפ"ת , מכתב לחברת הביטוח הישיר, מיום 28.4.13, רישיון רכב, אישור בדבר אי הגשת תביעה וחוות דעת השמאי.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 ורק בדיון שהתקיים ביום 20.11.14 הוספה חברת הביטוח כנתבעת נוספת.

כתב ההגנה הוגש מטעם הנתבעת 1 וכן מטעם הנתבעת 2, למרות שבשלב בו הוגש כתב ההגנה , לא הייתה הנתבעת 2 כלל צד למשפט. בכתב ההגנה נטען כי נבצר מהנתבעת 2 לסלק את התובענה, מפאת חוסר שיתוף פעולה עם התובע, אשר לא השיב לפניות הנתבעת להמצאת מסמכים.

ביום 23.10.14 הודיע ב"כ הנתבעות כי שולם לתובע סך של 34,973 ₪. יתרת הסכום לא שולמה, אם כי בהודעה נכתב שהיה ויוכח הנזק – תשלמנה הנתבעות את היתרה.

במהלך הדיון הסתבר כי התקשורת בין הצדדים לקתה בכשלים, בעיקר מצדן של הנתבעות.
פנייתו הראשונה של התובע לחברת הביטוח הישיר, לא נשאה פרי, מהסיבה הפשוטה שהנתבעת מסרה בידיו פרטים שגויים אודות חברת הביטוח בה מבוטח רכבה. משכך, נאלץ התובע לפנות לעו"ד עזר, אשר פנה ביום 24.10.13 לנתבעת 1 בדרישת תשלום.

לכתב ההגנה צורף מכתב, הנושא תאריך 10.11.13, מטעם הנתבעת 2 המופנה לב"כ התובע, אלא שלטענת עו"ד עזר מעולם לא קיבל את המכתב. לא נטען, ומטבע הדברים אף לא הוכח, כי המכתב נשלח בדואר רשום, ובהעדר כל ראייה, לפיה נשלח המכתב בפועל , יתכן כי המכתב לא נשלח לעו"ד עזר ויתכן כי עו"ד עזר לא קיבל את המכתב מסיבה אחרת . לכתב ההגנה צורף מכתב נוסף, אשר נשלח לכאורה על ידי הנתבעת 2 לתובע, אלא שאין אפשרות לדעת לאיזו כתובת נשלח מכתב זה, אם נשלח, שכן על גבי המכתב לא נכתבה כתובתו של התובע. בשני המכתבים ביקשה הנתבעת 2 לקבל לידה מסמכים, לרבות דו"ח שמאי ואישור עבר ביטוחי. מכתב נוסף, אשר נשלח ביום 13.2.14, לאחר שהוגשה התביעה, נשלח על ידי ב"כ הנתבעות אל ב"כ התובע, אלא שאף מכתב זה לא יכול היה להגיע ליעדו, שכן מספר הפקסימיליה אליו נשלח, היה מספר שגוי.

לאחר הדיון, שהתקיים ביום 15.9.14 פנה ב"כ הנתבעות לב"כ התובע, וביקש אישור בדבר עבר ביטוחי וכן אישור בדבר אי הגשת תביעה – למרות שזה צורף לכתב התביעה. בהודעה ששלח ב"כ הנתבעות לבית המשפט ביום 23.10.14 הודיע כי היה ויוכח הנזק, תשלמנה הנתבעות לתובע בגינו, וכן הודיע כי לאחר שקיבל לידיו את כל המסמכים, אין הוא עומד עוד על חקירת השמאי בבית המשפט.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העד ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

באשר לנזק שנגרם לציוד לאופנוע - התובע עותר לחייב את הנתבעות בין היתר בתשלום בגין נזק, שנגרם לציוד לאופנוע. לכתב התביעה לא צורפו מסמכים המעידים על כך שהתובע רכש ציוד חדש, ועל כן נאלץ התובע לזמן את השמאי מטעמו, על מנת שיעיד אודות הנזקים, ואודות שווי הפריטים .

לאחר מתן העדות בבית המשפט, לא פסקתי את הוצאות השמאי, שכן הסכים, בנסיבות בהן עלול היה סכום ההוצאות להיות מוטל על התובע, לבוא עם התובע בדברים, ולקבל את שכרו מהתובע באופן ישיר. משסבורה אני כי התובע נאלץ לזמן את השמאי בשל התנהלותה של הנתבעת, אני פוסקת את שכרו בסך של 750 ₪, בו יישא התובע.

לטענת הנתבעות הנזק בסך של 4,800 ₪, בגין קסדה ופריטים נוספים, לא הוכח. הנתבעות לא שילמו כל סכום בגין נזק זה, למרות העדר כל מחלוקת בדבר הנזק שנגרם לציוד, אלא בשאלה האם רכש התובע ציוד חדש ובאיזה מחיר.

השמאי העריך את מחיר הקסדה, שנפגעה בתאונה, בשווי של 4,000 ₪. הנתבעות לא צירפו לעניין זה חוות דעת נגדית. במהלך הדיון הסתבר כי התובע לא רכש קסדה חדשה, שכן לא רכש לאחר התאונה אופנוע. מדברי השמאי, משך חייה של קסדה הוא קצר. לא הובאו נתונים באשר למועד הרכישה של הקסדה על ידי התובע. אף אם לא רכש התובע קסדה חדשה, שכן כל עוד לא קנה אופנוע, לא היה לו צורך בקסדה, הרי כאמור אין מחלוקת כי נגרם לו נזק, ולכן יש להשיב את המצב לקדמותו. מעדות השמאי עולה כי קסדה שנפגעה בתאונה, אינה ראויה עוד לשימוש, ועל כן אני מעמידה את הפיצוי בגין הקסדה על דרך האומדן, על סך של 1,500 ₪. באשר למעיל ולכפפות – אף אם לא רכש התובע ציוד חדש, מקובלת עלי עדותו של השמאי לפיה ניזוקו המעיל והכפפות. כל עוד לא פיצו הנתבעות את התובע בגין אובדן האופנוע, אין מצופה ממנו כי ירכוש קסדה וציוד. לדברי השמאי, למרות הנזקים לציוד, ניתן לעשות בו שימוש. לטעמי אף אם ניתן לעשות שימוש בציוד קרוע, הרי שאין מחלוקת כי הרכוש ניזוק, וכי התובע זכאי להשבת המצב לקדמותו, ועל כן אני מעמידה את הפיצוי, אף זאת על דרך האומדן, על סך של 300 ₪.

באשר לעתירת התובע לחייב את הנתבעות בתשלום ריבית והוצאות - ב"כ הנתבעות סבור שאין לחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות המשפט והריבית, שכן לא ה ייתה עליהן חובה לשלם לתובע כל עוד לא קי בלו מסמך חתום על ידו, המאפשר להן לבדוק את "עבר ו" של האופנוע הן מבחינה ביטוחית והן מבחינת מספר הבעלים שהיו לאופנוע, ולפיכך אין לחייבן בתשלום ריבית והוצאות.

אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעות, לפיה אחראי התובע על איחור במתן הודעה אודות הנזק שנגרם לו, כך שיש לפטור את הנתבעות מתשלום ריבית כחוק, הוצאות שכ"ט עו"ד ואגרת בית המשפט .
לטעמי האחריות לאיחור מוטלת על כתפי הנתבעת 1 אשר מסרה מלכתחילה פרטים שגויים אודות חברת הביטוח בה מבוטח רכבה, טעות שאילצה את התובע לשכור את שירותיו של ב"כ על מנת להיפרע מהנתבעת בגין נזקיו.

הנתבעת 2 לא מצאה לנכון לפצות את התובע, ולו בסכום שאינו שנוי במחלוקת, גם לאחר שהוגש כתב התביעה, אליו צורף דו"ח השמאי.
התובע הינו אדם פרטי, לו גרמה הנתבעת 1 נזק בסכום שאינו מבוטל. הדעת נותנת כי הנתבעת 2, בהיותה חברת ביטוח, מודעת לכך שרוכבי האופנועים אינם מבטחים את האופנוע בביטוח מקיף, בד"כ בשל עלות גבוהה של הביטוח. אף אם ביקשו הנתבעות לוודא מהו ערכו של האופנוע, הרי שבנסיבות שנוצרו, בפרט לאור העובדה שהתובע נאלץ לשכור שירותיו של עו"ד מחמת הטעייה מצד הנתבעת, היה על הנתבעות לשלם באופן מידי סכום שאינו שנוי במחלוקת.

אין בין הצדדים מחלוקת לאחריותה המלאה של הנתבעת 1 לתאונה. מכתב האישום שהוגש כנגד הנתבעת 1 ואשר צורף לכתב התביעה עולה כי התובע נחבל בתאונה, וכי הנתבעת 1 הורשעה בעבירה של נהיגה בקלות ראש. מכתב האישום ניתן להבין כי אין המדובר בתאונה קלה.

עוד מוסכם על הצדדים כי הנתבעת 1 מסרה לתובע פרטים שגויים, לפיהם מבוטח הרכב בביטוח ישיר, ולא אצל הנתבעת 2.

לכתב התביעה צורף מכתב, אשר נשלח לחברת הביטוח הישיר, עוד ביום 28.4.13, אליו צורפו דו"ח השמאי ומסמכים נוספים, ומכאן עולה שהתובע צירף את דו"ח השמאי ועשה כל הדרוש על מנת לאפשר לנתבעת לבקש לבדוק את האופנוע סמוך לאחר התאונה.

הנתבעות לא פנו אל התובע בבקשה לבדוק, באמצעות שמאי מטעמם, את שרידי הרכב, ובהחלט יתכן כי במועד בו פנה ב"כ התובע אל הנתבעת 1 לראשונה, כשבעה וחצי חודשים לאחר קרות התאונה, היו שרידי האופנוע מצויים במוסך. מכל מקום, משלא פנו הנתבעות בבקשה לבדוק את האופנוע, אין להן להלין, אלא על עצמן.

לאחר שהוגשה התביעה, בחודש ינואר 2014, לא מיהרו הנתבעות לפצות את התובע בגין הנזקים שאינם שנויים במחלוקת, ועשו ככל יכולתן לעכב את מועד התשלום.

אשר על כן תשלמנה הנתבעות לתובע, בתוך 30 יום, באמצעות הנתבעת 2, סך של 40,090 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל , בניכוי הסכום ששולם עד כה, אגרת בית משפט, כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום הגשת התביעה, ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות השמאי, בסך של 750 ₪ בהן חוייב התובע, הוצאות התובע, אשר נאלץ להתייצב לשני דיונים בבית המשפט, בסך של 800 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.7% מסכום הנזק, כפי שנפסק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ה, 22 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איגור ויינר
נתבע: נטלי קצנלנבוגן
שופט :
עורכי דין: