ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ע"י עו"ד ישראל שניידרמן נגד מלכה שדה :

בפני כבוד השופט דורי ספיבק

המאשימה: מדינת ישראל
ע"י עו"ד ישראל שניידרמן

נגד

הנאשמים: 1. הדר נוי בע"מ
2. מלכה שדה
3. אהרון שדה
ע"י ב"כ עו"ד חיים דואני

גזר דין

ביום 16.7.14 ניתנה הכרעת הדין בתיק זה, בגידרה הורשעה הנאשמת 1 בהעסקת שני עובדים זרים, ואילו הנאשמים 2 ו- 3, כנושאי משרה בנאשמת 1, הורשעו בכך שלא פיקחו ועשו ככל שביכולתם כדי למנוע את העסקת העובדים הזרים ללא היתר. נציין שבמסגרת הכרעת הדין זוכו הנאשמים כולם מאותן העבירות שיוחסו להן בקשר להעסקת עובד זר שלישי.
המאשימה עתרה לרף תחתון של מתחם עונש בסך 25,000 ₪ (פעמיים וחצי הקנס המנהלי, בשים לב לכך שמדובר בשני עובדים) ולרף עליון של 60,000 ₪. לגבי נושאי המשרה, היא עתרה לרף שבין 2,000 ₪ ל- 7,000 ₪ לעובד, ובתוך המתחם ביקשה שייגזר על כל אחד מנושאי המשרה קנס בסך 10,000 ₪ (לפי 5,000 ₪ לעובד).
אקדים ואציין שההוראה הקבועה בסעיף 2א(1) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, לפיה גובהו של הקנס אותו על בית הדין להשית על מי שהורשע בעבירה לפי החוק לא יפחת מכפל הקנס המנהלי, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, אינה חלה במקרה שלפנינו. זאת, נוכח הסיפא לאותה הוראת חוק (סעיף 2א(1)(2)), הקובעת חריג ולפיו החובה להשית קנס מינימלי שכזה לא תחול במקרה כמו זה שלפני, שבו:
(2) העסקת עובד זר בענף חקלאות על ידי מעסיק בעל היתר, ובלבד שיש בידי העובד הזר רישיון עבודה בענף חקלאות ובקשה להעסיקו במקום או בענף חקלאות אחר הוגשה וטרם נענתה.

במקרה שלפני, ולאור נימוקי ההגנה אותם אפרוש להלן, הגעתי לכלל מסקנה שהקנס אותו יש להטיל על הנאשמת הינו זהה לקנס המנהלי שהיה אמור להיות מושת על הנאשמת 1 (החברה המעסיקה), דהיינו קנס בגובה 5,000 ₪ לכל עובד, ו – 10,000 ₪ בסך הכל.
ההגנה היפנתה אותי לסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985, הקובעת כך:
קביעת עבירה כעבירה מינהלית אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו, ובלבד שטרם נמסרה הודעה על הטלת הקנס; סעיף זה אינו גורע מסמכותו של תובע להגיש כתב אישום אם ביקש מקבל ההודעה להישפט על העבירה.

ההגנה טענה שבמקרה שלפני, אותן " נסיבות מצדיקות... מטעמים שיירשמו" שהתקיימו במקרה שלפני, ושהובילו את המאשימה להגיש במקרה זה כתב אישום יזום, וזאת במקום להשית על החברה המעסיקה קנס מנהלי, היא העובדה שהנאשמים הואשמו ב"ריבוי עבירות מנהליות" – דהיינו בהעסקת לא פחות משלושה עובדים זרים, כשאחד מהם היה בעל אשרה בתחום הסיעוד ולא בתחום החקלאות. ההגנה הוסיפה וטענה שעל פי הנוהל הקיים במשרד הכלכלה, אם מלכתחילה היתה התביעה מגיעה למסקנה שהנאשמת העסיקה אך ורק שני עובדים זרים ללא היתר, ולא שלושה, הרי שהיה מושת עליה קנס מנהלי בלבד. לטענתה, מאחר שבהכרעת הדין נקבע שהנאשמת העסיקה רק שני עובדים זרים ללא היתר – לאור הזיכוי מהאישום בהעסקת העובד השלישי ללא היתר – הרי ששיקולי צדק מחייבים להעמידה באותו מקום שבו הייתה עומדת ככל שמלכתחילה היתה המאשימה סבורה שהעסיקה רק שני עובדים זרים ללא היתר.
בא כוח המאשימה בתגובה לטיעון זה אישר שהסיבה היחידה לכך שבמקרה שלפני הוגש כתב אישום יזום הינה ש"על פי חומר החקירה בשלב הגשת כתב האישום העובד השלישי היה עובד שנכנס לארץ באשרת סיעוד והועסק על ידי הנאשמים בתחום אחר, זו הסיבה" (עמ' 32 ש' 19 לפרוטוקול).
נוכח כל האמור, וגם בשים לב לכך שהנאשמת הינה חברה הפעילה מזה 10 שנים, וגליונה נקי לחלוטין הן מבחינת הרשעות קודמות והן מבחינת קנסות מנהליים קודמים – דבר העומד לזכותה אף לשיטת המאשימה ( עמ' 30 ש' 9) – אני סבור שאכן יש להשית עליה קנס באותו גובה שהיה מושת עליה לולא הוגש כתב האישום, דיינו בסך 10,000 ₪ ( לפי 5,000 ₪ לעובד), וכך אני מורה. אשר לנאשמים 2 ו- 3, אלה הורשעו בדין על אף שככל שאכן היה ננקט במקרה שלפנינו הליך מנהלי ולא מוגש כתב אישום, הרי שהקנס היה מושת רק על החברה המעסיקה ולא עליהם. משכך, גובה הקנס שיש להשית עליהם בנסיבות אלה הינו לדעתי סמלי בלבד, ואותו אני מעמיד על סך 1,000 ₪ לכל אחד מהם.
להשלמת הדיון אציין שבנסיבות המיוחדות של המקרה שלפני, שעה שגזירת דינם של הנאשמים נעשתה לפי אמות מידה מנהליות, לא מצאתי שנכון יהיה לנמק את גזר דיני זה תוך שימוש במתווה עליו הורה המחוקק בתיקון 113 ל חוק העונשין, דהיינו על דרך קביעת מתחם קנס ראוי וגזירת הקנס בתוך המתחם. זאת, מאחר שבנסיבות אני סבור ניתן להתייחס לדרך גזירת דין זו כאל מצב דברים מיוחד שבו אין למעשה מתחם ענישה של ממש, והמינימום והמקסימום חד הם ( ביחס לנאשמת 1). ביחס לנאשמים נושאי המשרה, ניתן היה אולי לקבוע מתחם של מינימום ומקסימום, אך גם אם הייתי קובע מתחם שכזה, ממילא הן המינימום והן המקסימום היו נמוכים ביותר, שכן הם היו אמורים, להבנתי, לשקף את הרציונאל שהוביל אותי לקביעת קנס סמלי בגובה 1,000 ₪ בלבד לכל אחד מהשניים.
6. לסיכום – הריני משית על הנאשמת 1 קנס בסך 10,000 ₪, ועל הנאשמים 2 ו–3 קנסות בסך 1,000 ₪ לכל אחד. כל הקנסות ישולמו עד ליום 1.1.15.
לבקשת הצדדים, גזר דין זה ניתן בהעדר הצדדים, והוא יישלח לצדדים בדואר.
זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 45 ימים ממועד קבלת גזר דין זה.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ה, 22 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ע"י עו"ד ישראל שניידרמן
נתבע: מלכה שדה
שופט :
עורכי דין: