ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חאלד טקטק נגד אדמון עסאף :

בקשה מס' 2- צו מניעה זמני

בפני כבוד השופט א' קיסרי

מבקש

חאלד טקטק

נגד

משיב
אדמון עסאף

החלטה

רקע וטענות
המבקש הגיש נגד המשיב תובענה, שבגדרה הוא עתר למתן פסק דין הצהרתי שייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר מיום 5.8.02 הוא בטל, ולצו האוסר על המשיב לבצע כל פעולה או כל עסקה בנוגע לנכסי המבקש. עוד עתר המבקש לחייב את המשיב להחזיר לו את כל המסמכים (שטיבם לא צוין), וכן לשלם לו סכום של 364,590 ₪.

בגדר התביעה עתר המבקש לצו מניעה זמני שיאסור על המשיב כל פעולה או עסקה מכל סוג שהוא בנכסי עזבון המנוח ודיע טקטק ("המנוח"), שלפי הטענה הוא מורישו של המבקש.

לאחר עיון בכתבי הטענות, ולאחר ששמעתי את עדויות המבקש והמשיב, ולאחר ששקלתי את טענותיהם – אני מחליט לדחות את הבקשה.

המבקש טען כי הוא יורשו של המנוח, וכי בבעלות המנוח היו בעבר נכסי מקרקעין רבים אשר הועברו למדינה לאחר שהמנוח הוכרז כנפקד. לטענת המבקש, בשנת 1996 הוא הסמיך את המשיב לטפל בשחרור הנכסים או בקבלת תמורתם עבורו, ועל רקע זה הוא חתם על ייפוי כוח לטובתו. מאוחר יותר הוא שינה את טעמו והגיש נגד המשיב תביעה לביטול ייפוי הכוח, וביום 6.10.00 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין שבו הוצהר שייפוי הכוח בטל. לטענת המבקש, המשיב פנה אליו בהמשך פעם נוספת, ובשנת 2002 הוא חתם על ייפוי כוח שעליו נסבה התובענה והבקשה (נספח ה' לבקשה) ("ייפוי הכוח"). לטענת המבקש המשיב לא פעל כמוסכם, והוא פנה לנוטריון אשר אימת את הצהרתו של המבקש מיום 15.8.06 שייפוי הכוח מבוטל. עוד טען המבקש כי הוא הופתע לגלות באחד הימים שעל-פי ייפוי הכוח רשם המשיב במרשם המשכונות משכון על כל זכויותיו של המנוח, מכל סוג שהוא, הנמצאות בתחום מדינת ישראל (נספח ח' לבקשה).

המשיב טוען כי ייפוי הכוח אינו מסמך העומד לבדו, והוא ניתן בגדר עסקה שנעשתה בינו לבין המבקש, שבה הוא שילם למבקש סכום של 575,000 דולר בתמורה לרכישת כל זכויות המנוח. המשיב צירף לתשובתו עותק של מסמך בשפה הערבית, שלטענתו הוא תצהיר מיום 6.8.02 שהמבקש חתם עליו בפני עו"ד א' מטלון (" מטלון"), שבו הוא אישר כי הוא מכר למשיב את כל רכושו של המנוח, כי הוא קיבל את מלוא התמורה, וכי הוא אינו זכאי לבטל את ייפוי הכוח. אציין כבר כאן שעל-פי החלטתי בתום הדיון שהתקיים ביום 5.11.14, הגיש המבקש תרגום לעברית של מסמך זה, והאמור לעיל משקף את עיקר תוכנו של המסמך.

ביום הדיון נחקר המבקש על תצהירו, והסתבר שעל-אף שאינו בקי בשפה העברית, הוא חתם על התצהיר מבלי שתוכנו הוסבר לו בשפה המובנת לו (ערבית או אנגלית, שכן כמסתבר מעדותו של העד הוא מתגורר בארצות הברית). המשיב נחקר על התצהיר התומך בתשובה וחזר על טענתו בדבר תשלום סכום של 575,000 דולר תמורת כל זכויות המנוח, ובקשר לכך נחקר גם על עניינים נוספים שאיני רואה צורך להזכירם, שכן הם קשורים בניסיון המבקש לקעקע את אמינות המשיב בנוגע למקורו של הסכום ולשאלה אם העסקה דווחה לרשויות המס, ובשלב זה איני רואה צורך להידרש לעניינים אלה.

דיון

תחילה אתייחס לליקויים בבקשה ובתצהיר התומך בה. אלה הם לכאורה עניינים טכניים, אולם בהצטרפם לעניינים אחרים שהתבררו במהלך הדיון בבקשה, הם מטים את הכף לחובת המבקש.

ראשית, בניגוד לנדרש על-פי הדין, הבקשה נוסחה באופן לקוני שאינו עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 365(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 ("התקנות"), המורה שדיון בבקשה לסעד זמני יתנהל כאמור בהוראות סימן א' לפרק כ' של התקנות, כשלענייננו רלוונטית הוראת תקנה 241(א) הקובעת כי:

"בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט".

כל שנאמר בבקשת המבקש היה ש"נימוקי הבקשה מפורטים בתצהיר המצורף לה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה", וברור שניסוח זה אינו עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות האמורות, והתוצאה לכן צריכה להיות דחיית בקשה.

שנית, וכנזכר לעיל, מחקירתו הנגדית של המבקש הסתבר שאין לו ידיעה על תוכן התצהיר שעליו הוא חתם. אכן, בהינתן העובדה שהמבקש אינו דובר עברית אלא ערבית ואנגלית בלבד, ניתן היה לקבל תצהיר ערוך בשפה העברית הכולל את אישורו של המבקש ושל בא כוחו, שתוכן התצהיר תורגם לו והובא לידיעתו קודם החתימה עליו. אולם לא ניתן לקבל מצב דברים שבו מוגשת בקשה לסעד זמני הנתמכת בתצהיר, שלפי עדות המצהיר אין לו ידיעה על תוכנו.

בצד כל אלה נראה לי שגם לעצם העניין אין מקום להיעתר לבקשה. מתן סעד זמני מוסדר בתקנה 362 לתקנות, המונה את השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון קודם שיחליט אם לתתו. לענייננו די אם אתייחס לשניים מתוך מכלול השיקולים, שהם שאלת סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. לגבי העניין הראשון מורה תקנה 362(א) שבית המשפט רשאי לתת את הסעד הזמני המבוקש " אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה...". בקשר לכך נאמר ש"מבקש הסעד הזמני חייב להוכיח עילת תביעה של ממש, המתבססת על זכות הקנויה לו לכאורה. על בית המשפט לבדוק, אם התובענה, שבגינה מתבקש הסעד הזמני, אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 522). בענייננו, לשאלה אם הוכחה עילת תביעה של ממש יש שתי פנים.

מצד אחד, כשמסתבר מעדותו של המבקש שתוכנו של התצהיר אינו ידוע לו, ניתן לומר שהמבקש לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לפי תקנה 362(א), אולם מן הצד האחר לא ניתן לשלול את האפשרות שהמבקש הסתמך על עובדות הכלולות בתצהירו של המשיב ובעדותו בעת הדיון. נראה לי שגם אם אקל עם המבקש, ואקבל את טענתו שניתן להסתמך על תשובת המשיב ועל עדותו, עדיין לא עלה בידו להרים את נטל הראיה המוטל עליו, ועל אחת כמה וכמה כאשר מסתבר שהמבקש לא התייחס בבקשתו לעובדות רלוונטיות, שלא לומר חשובות, היינו שייפוי הכוח ניתן למשיב כחלק מעסקה שבה הוא קיבל תשלום עבור זכויות המנוח. המשיב טען עובדה זו בצורה ברורה ומפורשת, והייתה למבקש אפשרות להתייחס לכך בעת הדיון, אולם מטעם כלשהו הוא בחר לא לעשות כן, ועובדה זו יש לזקוף לחובתו.

מעבר לכך, אולם בהחלט לא מעבר לדרוש, לא אוכל שלא להביע את התרשמותי מן העובדה שהן בתביעה והן בבקשה נכלל תיאור עובדתי חלקי, והמסמכים שצורפו אינם משקפים את מסכת העניינים השלמה. ככל שהדבר צריך ראיה, אפנה להודעות שהגיש המבקש לאחר הגשת הבקשה וקודם למועד הדיון, ואשר אליהם צורפו מסמכים שמלכתחילה צריך היה לצרפם לתביעה ולבקשה; וכן להודעה שהגיש המבקש לאחר הדיון, שאליה צורף תצהיר של עו"ד ואסים מוקלד מיום 11.11.14, אשר מטבע הדברים לא ניתן לקבל את התייחסות המשיב לתוכנו. אוסיף עוד כי, הגם שהדברים לא נטענו כך בכתב התביעה, דומה שעתירתו של המבקש היא לקבוע שהעסקה שנעשתה, ככל הנראה, בינו לבין המשיב בוטלה כדין, ומכאן העתירה לפסק דין הצהרתי שייפוי הכוח בטל. ראיתי לנכון לציין את הדברים, שכן בין אם הנחתי נכונה ובין אם לאו, אין מנוס מן המסקנה שהבקשה אינה מקיימת את התנאי של הצגת ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה, ומכאן שאין מקום להיעתר לבקשה.

גם בהיבט של מאזן הנוחות שאליו מתייחסת הוראת תקנה 362(ב)(1) יש לדחות את הבקשה. הוראת תקנה 362(ב)(1) היא שבית המשפט יביא בחשבון את "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר".

בהתייחסו לעניין זה, הסתפק המבקש באמירה בסעיף 17 לתצהירו ש" מאזן הנוחות מוטה בבירור לטובתי וייגרם לי נזק בלתי הפיך באם לא יינתן צו המניעה כמבוקש. מדובר ברכוש רב מאוד, דונמים ונכסים שירשתי מהמנוח הנאמדים במיליוני ₪". יחד עם זאת, וכפי שהסתבר מתשובת המשיב כמו גם מן הטענות שנטענו בדיון, כל הנכסים שעליהם נסבה התובענה והבקשה הם נכסים? שהוקנו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים, בהיות המנוח נפקד כמשמעו בסעיף 1(ב) לחוק נכסי נפקדים תש"י-1950. במצב דברים זה, וכל עוד לא יחול שינוי במעמדם המשפטי של הנכסים, המחלוקת בין המבקש למשיב היא מחלוקת כספית, והצהרתו הסתמית של המבקש שייגרם לו נזק בלתי ניתן לתיקון היא חסרת משמעות ואינה מצדיקה, בהיבט של מאזן הנוחות, את מתן הסעד הזמני המבוקש.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית, והמבקש ישלם למשיב שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשע"ה, 21 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חאלד טקטק
נתבע: אדמון עסאף
שופט :
עורכי דין: