ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק איגוד לישראל בע"מ נגד בני רוקח :

החלטה בתיק רע"א 1448/03 בבית המשפט העליון

בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

המבקש:
בנק איגוד לישראל בע"מ

נ ג ד

המשיב:
1. בני רוקח

משיב פורמלי:
2. נדיר תעשיות בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.א. 2469/01 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' חיות

בשם המבקש: עו"ד א' בי-עזר

בשם המשיב 1: עו"ד ר' דקל

החלטה

1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת א. חיות), בה דחתה את בקשת המבקש לדון בשאלת הסעד הראוי בתביעה המתנהלת בין הצדדים. התביעה הוגשה למתן סעד הצהרתי על דרך המרצת פתיחה. טענת המבקש היא כי סעד זה אינו מתאים בהיותו סעד אקדמי בנסיבות הענין, ומאחר שהמשיב טוען לנזק כספי שכבר התגבש, עליו לתקן את תביעתו ולתבוע את סעדו הכספי שהתגבש עובר להגשת תביעתו.

2. המבקש העלה טענתו זו בדיון מיקדמי בתביעה ביום 17.10.02. בעקבות העלאתה, קיבל בית המשפט החלטה על פיה המשיב יגיש הודעה מטעמו בדבר הסעד ההולם בתביעה בתוך 20 יום, ותוך 20 יום לאחר מכן תוגש תגובת המבקש לכך. המשיב הגיש את הודעתו בענין זה ביום 6.11.02, ועל פי אישור מסירה שהציג, הודעתו הומצאה למשרד המבקש ביום 7.11.02. משלא הוגשה תגובת המבקש לכך, ביקש המשיב מבית המשפט כי יתן את החלטתו בבקשה במעמד צד אחד. ביום 4.12.02 נתן בית המשפט החלטה לפיה, "העתק הבקשה יועבר לצד שכנגד, שמא קרתה אצלו תקלה". כן נקבע באותה החלטה כי התיק יוחזר לתזכורת בפני השופטת ביום 15.12.02. ביום 5.12.02 הועברה החלטה זו של בית המשפט לידיעת המבקש, ובעקבות זאת הוא פנה לבא כוח המשיב וביקש כי ישלח לו עותק מהודעתו כדי שיוכל להגיב לה. ביום 9.12.02 הגיעה הודעת המשיב לידי בא כוח המבקש, והמבקש קצב לעצמו 20 ימים להגשת תגובתו מאותו מועד, והגישה ביום 29.12.02. אלא שבינתיים, חזר התיק לעיונו של בית המשפט (שנקבע לתזכורת ליום 15.12.02), ומשלא נמצאה בו באותו שלב תגובת המבקש, החליט בית המשפט ביום 22.12.02 לדחות את בקשת המבקש לדון בסוגיית הסעד ההולם בתביעה תוך שמירת טענות המבקש לענין זה, ולנהל את הדיון בתביעה על פי מתכונתה המקורית. נוכח החלטה זו, בהגישו את תגובתו לגופה, צירף אליה בא כוח המבקש גם בקשה לביטול החלטת בית המשפט מיום 22.12.02. המשיב התנגד לביטול כאמור, וביום 13.1.03 החליט בית המשפט שלא לשנות מהחלטתו הקודמת. החלטה אחרונה זו היא העומדת בבסיס בקשת רשות הערעור.

3. בבקשתו טוען המבקש את שני אלה: ראשית, אשר ללוח הזמנים, משהודעת המשיב הגיעה אליו לראשונה ב-9.1.03, היה זכאי לחשב את 20 הימים מאותו מועד, והוא אכן הגיש את תגובתו בתוך מנין הימים כאמור. שנית, סיכויי בקשתו בענין תיקון התביעה הם טובים, ומשקלם המצטבר של שני הטעמים האמורים מצדיק את קבלת הבקשה ומתן הוראה לבית המשפט המחוזי לדון בבקשתו לגופה.

המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, המבקש לא קיים את לוח הזמנים אשר נקבע על ידי בית המשפט להגשת תגובתו, והתנהגותו גובלת בזלזול בהליכי בית המשפט. לענין סיכויי בקשתו, אלה אינם טובים מאחר שעקרון הוא כי הסעד בתביעה נתון בדרך כלל לשיקולו של התובע ורק לעיתים רחוקות יתערב בית המשפט בבחירתו בענין זה.

4. נתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי בנסיבות הענין יש לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור, ולהורות לבית המשפט המחוזי לדון לגופה של הסוגיה אם יש מקום לתקן את התביעה ולהעמידה על סעד כספי. עם זאת, החזרת הענין לדיון בערכאה הדיונית כפוף לתשלום הוצאות על ידי המבקש, כפי שיפורט להלן.

5. ראוי לבחון את הענין בשני מישורים: האחד – מידת הקיום או הסטייה של המבקש מסדרי הדין המחייבים. השני – חשיבותה וסיכוייה של טענתו בענין הסעד ההולם בתביעה, לגופה.

אשר למישור הראשון, הצדק עם המשיב בטענתו כי התנהגותו של ב"כ המבקש לקתה באי עמידה בהחלטות בית המשפט ובחוסר תשומת לב מספקת למסגרת הזמנים שהותוותה בהן. הודעת המשיב הגיע למשרדו של ב"כ המבקש עוד ב-7.11.02, ואם ארעה תקלה במשרדו באי העברת ההודעה לידיו, כי אז הדבר הוא באחריותו המלאה. שנית, הוא קיבל ב-5.12.02 את החלטת בית המשפט שניתנה במעמד צד אחד, ומתוכה למד, בכל מקרה, כי ארעה תקלה באי הגשת התגובה מטעמו וכי הודעת המשיב נמסרה מזה זמן, וכי התיק אמור לחזור לתזכורת בפני בית המשפט ביום 15.12.02. חרף זאת, הוא לא טרח לפנות לבית המשפט להסביר את אשר ארע, ולבקש אורכה להגשת תגובתו. חישוב מנין התקופה של 20 יום מיום ההמצאה השניה של הודעת המשיב במישרין אליו ב-9.12.02 היה, על פניו, חישוב שרירותי ומלאכותי שכן היה ברור מהנסיבות שההודעה נשלחה אליו כבר קודם לכן, וכי באופן רגיל צריך היה לחשב את התקופה ממועד ההמצאה הראשונה שחלפה מזה זמן. בנסיבות אלה, נתבקש, בבחינת קיום הליך דיוני תקין, ובבחינת יחס נאות להחלטות בית המשפט, לפנות אליו בבקשה מתאימה לאורכה משארעה חריגה ממסגרת לוח הזמנים שנקבע. במקום זאת, ב"כ המבקש הגיש את תגובתו לגופה ביום 29.12.02, לאחר שכבר היה ידוע לו כי בקשתו נדחתה לגופה עוד קודם לכן עקב אי עמידה בלוח הזמנים. הגשת התגובה כאמור לא רפאה את שרשרת מחדליו, וניתן להבין ללבו של בית המשפט אשר לא ראה לנכון לתת בנסיבות אלה אורכה למבקש להגשת תגובתו לגופה.

עם זאת, החריגה מסדרי הדין אינה שיקול יחידי העומד לעצמו, במקרה זה. ישנה חשיבות לתוכנה של בקשת המבקש לתיקון התביעה לגופה, נוכח השלכתה על ההליך השיפוטי במובן הרחב, כמו גם על הצדדים הישירים לתביעה. טענת המבקש ביחס לסעד ההולם את התביעה הינה מהותית לאופי ההליך השיפוטי בענין זה ולשאלה האם הסעד ההצהרתי שבבסיס התביעה הקימת הוא הסעד ההולם, או שמא מדובר בסעד תיאורטי, מקום שניתן לתבוע סעד כספי קונקרטי. ואם כך, נטען, הרי שיש לרכז את מכלול קיום הסעדים ולמצותם בהליך משפטי אחד ולא לפצל תביעות ולפגוע בכך הן בנתבע והן באינטרס מערכתי כללי של ניהול הליך שפיטה יעיל. בטיעונים אלה של המבקש יש ממש. תביעה לסעד הצהרתי לא נועדה למתן תשובות לשאלות אקדמיות, ויש צורך בקיום ענין משפטי לתובע בבקשת סעד זה, כאשר תועלת בצידו. שאלת קיומו של סעד כספי מגובש בידיו עשויה להיות רלבנטית לשיקולי נחיצותו של סעד הצהרתי, והדבר ראוי לבירור (השווה למשל ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט נ' ברנר, פד"י לב(1) 85; זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' 7, עמ' 562 ואילך). להכרעה בשאלה זו עשויה להיות השלכה על אופי ההליך השיפוטי מתחילתו, והותרת זכותו של המבקש לטעון טענות בענין זה בסוף הדיון עלולה לפגוע ביעילותו של הדיון השיפוטי אם יימצא שטענתו בדין יסודה.

6. באיזון שבין מחדלי בא כוח המבקש בעמידה בלוח הזמנים ובהתייחסותו להחלטות בית המשפט, לבין משקלה הדיוני של שאלת הסעד ההולם בתביעה לצורך עיצוב אופיו של ההליך השיפוטי, גובר האחרון. בנסיבות אלה החלטתי לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את בקשת המבקש לדון בסוגיית הסעד ההולם בתביעה, ולהחזיר את הענין אליו על מנת שידון בבקשת המבקש לגופה, על פי הודעת המשיב ותגובת המבקש בכתב שהוגשו אליו. החזרת הענין לדיון כאמור מותנית בכך שהמבקש ישלם למשיב את הוצאות ההליך בסוגיה זו בשתי הערכאות בסכום כולל של 15,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ז באב תשס"ג (25.8.03).

ת


מעורבים
תובע: בנק איגוד לישראל בע"מ
נתבע: בני רוקח
שופט :
עורכי דין: