ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דמיטרי פאוקטיסטיב :

בפני כבוד השופטת לאה שלזינגר שמאי

מבקשת

מדינת ישראל

נגד

משיב
דמיטרי פאוקטיסטיב

החלטה

1. בפני בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א – 1961.

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק 5269-10-14 לפיו מואשם המשיב בעבירה של נהיגה בשכרות, כאשר בבדיקת נשיפה נמצא, כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הינו 840 מק"ג בליטר אוויר נשוף, שהינו ריכוז הגבוה למעלה מפי 3 מהריכוז המרבי המותר בחוק וכן בשל סירובו ליתן דגימת שתן לאיתור סמים.

3. על פי כתב האישום בתאריך 09/10/14 בשעה 21:30 לערך, נהג המשיב בכביש 4, קילומטר 143 לדרום ברכב BMW מספר רישוי 82-685-08 . נערכה לו בדיקת שכרות, כאשר בבדיקת נשיפה במכשיר ינשוף נמצא, שריכוז האלכוהול בדגימת ליטר אויר נשוף של המשיב הייתה 840 מק"ג. באותן נסיבות הנאשם נהג באופן פרוע בכך שנהג במהירות, עקף רכבים מימין ומשמאל, ביצע פניה חדה, זיגזג בין רכבים וזאת עד למעצרו על ידי השוטר. באותן נסיבות סירב הנאשם לדרישת שוטר לתת דגימת שתן לאיתור סמים.
לפיכך הואשם המשיב בנהיגה בשכרות ובקלות ראש.

4. המאשימה עותרת לפסילתו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לטענתה, מעיון בחומר הראיות עולה, כי מדובר באדם מסוכן לשלום הציבור, וכי קיים יסוד סביר לחשש, כי המשך נהיגתו של המשיב תסכן את שלום הציבור והמשתמשים בדרך.

5. ב"כ המשיב טען, כי מדובר בכתב אישום הכולל עבירה של שכרות , אשר אינו מצדיק פסילה עד תום ההליכים מעבר לשישה חודשים. מדובר במשיב שהינו נורמטיבי ולא נשקפת מסוכנות מנהיגתו.
עוד טען ב"כ המשיב, כי העובדה שנמצאו כדורים ברכבו של המשיב, אינ ה מקי מה "חשד סביר" המצדיק ה דרישה לביצוע בדיקת שתן . משלא היה קיים חשד כאמור , לא היה צריך המשיב להעתר לדרישת השוטרים ואין כל עבירה בכך שסירב לדרישתם.

6. הדיון
המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה בשכרות בגין בדיקת המשיב בינשוף. כאמור מדובר בריכוז הגבוה פי ארבע חצי מהריכוז המירבי המותר בחוק ודי בכך כדי להצדיק פסילת רשיונו של המשיב.

7. בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים, על ביהמ"ש לשאול עצמו תחילה האם ישנן ראיות לכאורה. אם התשובה לשאלה זו הינה חיובית, עליו לבחון האם מדובר בנהג מסוכן שיש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את הציבור.

8. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה, שיש די ראיות לכאורה, שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו, היינו נהיגה בשכרות, בתוצאות בדיקת הינשוף והודעת המשיב במשטרה (מיום 9/10/14 עמ' 2 שורה 6), אשר מצדיק פסילת רישיונו של המשיב.
למעלה מן הדרוש יצויין כי בהודעתו הנ"ל של המשיב, ישנן ראיות לכאורה גם לסירובו של המשיב לבצע בדיקות שתן, (שם שורה 12).

9. יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי הן בסוג העבירה והן בריכוז האלכוהול שנמצאה בגופו של המשיב על פי הבדיקה, שמוכיחה שתיה מרובה, ויש במתואר בחומר החקירה תשתית מספקת לחשש, כי המשך נהיגת המשיב עלול ליצור סכנה לעוברי דרך ובראש ובראשונה לחיי המשיב עצמו. בנהיגתו, למרות כמות האלכוהול הרבה שהכניס לקרבו, מראה המשיב חוסר אכפתיות וזלזול רבתי בחוקי התעבורה ובמידת הזהירות הדרושה מנהג ואין זה רלוונטי אם גרם הוא לתאונת הדרכים ואם לאו.
נהיגה ברכב בשכרות, כאשר ריכוז האלכוהול הינו למעלה מפי 4.5 מהריכוז המירבי הקבוע בחוק, מצביעה על המסוכנות בנהיגתו של המשיב ועל בית המשפט מוטלת החובה להגן על הציבור מפני הסכנה. לפיכך באיזון בין האינטרס של המשיב מזה, ובין האינטרס של הגנת כלל הציבור מזה, מוטה הכף בבירור לטובת האינטרס של טובת כלל הציבור.

יתר על כן, יפים דבריה של כבוד השופטת נגה אוהד בב"ש (ת"א) 090192/07 יניב רדלייך נ' מ"י, אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר ל- 30 ימי הפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה:
"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית."
ערר שהוגש ע"י הנהג לביהמ"ש העליון על החלטה זו בבש"פ 1965/07 – נדחה.

בע"ח (ת"א) 21578-06-10 אלרועי בנו נ' מדינת ישראל מיום 24.6.10, מפי כבוד השופטת ח. כוחן נקבע :" נאמר לא אחת, כי נהיגה בשכרות מהווה סכנה של ממש למשתמשים בדרך. רק לעתים נדירות ביהמ"ש יימנע מפסילה עד תום ההליכים בעבירה מסוג זה". ההחלטה אושרה בבש"פ 5112/10 מפי כבוד השופט גרוניס, כתוארו אז.
ראוי לציין כי בית המשפט העליון עמד לא אחת על חומרתה של הנהיגה בגילופין בכבישי ישראל, כאמור בבש"פ 10865/06 ישעיהו נ' מ"י מיום 14.1.07, בעמ' 2:
"בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי גם בטרם הוכרע דינם על ידי בית המשפט המוסמך".
ור' גם ב"ש 021106/09 (ב"ש) יוסף ביטון נ' מד"י מפי כבוד השופטת צ. צפת מיום 23.6.09.

10. המשיב נוהג משנת 96' ולחובתו 7 הרשעות קודמות מ הן: נהיגה כבלתי מורשה, נהיגה ללא רשיון נהיגה שפקע מעל חצי שנה, אור אדום, מהירות מופרזת, רכב לא תקין ועוד.
גם אם תמצי לומר, כי עברו התעבורתי אינו מכביד, נהיגה תחת שכרות מסכנת את שלום ציבור הנהגים והנוסעים בכבישי ישראל ויש לפעול בנחישות על מנת למגר תופעה זו. לאור מסוכנות העבירה ורמת השכרות הגבוהה המיוחסת למשיב, פסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים הינה מוצדקת וסבירה.

11. על כן אני סבורה, כי יהא זה נכון להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וכך אני מורה.
בהתאם לסעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, הנני קוצבת תקופת הפסילה למשך 10 חודשים שתימנה מתום הפסילה המנהלית.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ה, 20 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דמיטרי פאוקטיסטיב
שופט :
עורכי דין: