ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'קי אמסלם נגד סעדיה מישל מסעוד :

החלטה בתיק רע"א 6078/14 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט צ' זילברטל

המבקש:
ג'קי אמסלם

נ ג ד

המשיבים:
1. סעדיה מישל מסעוד

2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק ע"א 33166-10-13 שניתן ביום 5.6.2014 על ידי כבוד סג"נ שרה דברת והשופטים אריאל ואגו וגד גדעון

בשם המבקש:
עו"ד שחדה אבן ברי

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 5.6.2014 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א 33166-10-13 (כבוד סגנית הנשיא ש' דברת בהסכמת כבוד השופטים א' ואגו וג' גדעון), בגדרו נדחה ערעורו של המבקש והתקבל חלקית ערעורם של המשיבים על פסק דינו מיום 10.9.2013 של בית משפט השלום בבאר-שבע בת"א 2116-08 (כבוד השופט י' טישלר), בו נפסקו פיצויים למבקש בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים בה היה מעורב.

רקע

1. המבקש הגיש לבית משפט השלום בבאר-שבע תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 1.6.2007, נגד נהג הרכב בו נסע המבקש בעת התאונה ומבטחתו. במסגרת התביעה, מינה בית המשפט מומחה באורתופדיה (להלן: ד"ר הנדל), אשר קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נותרה למבקש נכות צמיתה בשיעור שלושה אחוזים. בחוות דעת נוספת שהגיש ד"ר הנדל נאמר, כי נכותו האורתופדית של המבקש, אשר אינה נובעת מהתאונה, עומדת על 15 אחוזים. כמו כן המליץ ד"ר הנדל בחוות דעתו על עריכת בדיקה פסיכיאטרית להערכת מצבו הנפשי של המבקש. נוכח המלצתו מינה בית המשפט מומחה בתחום הפסיכיאטרי (להלן: פרופ' ויצטום), אשר קבע כי למבקש 15 אחוזי נכות צמיתה בהיותו סובל מדיכאון בשילוב עם קווים פוסט-טראומטיים שהתפתחו בו בעקבות התאונה. ואולם בשל אי דיוקים במידע שמסר המבקש לפרופ' ויצטום, הפחית בית המשפט מהנכות שנקבעה והעמידה על 10 אחוזים, בהסכמת המומחה. לפיכך, קבע בית המשפט כי נכותו הכוללת של המבקש הנובעת מהתאונה עומדת על 13 אחוזים (במעוגל).

בהתאם לאמור, נפסק כי נזקו הכולל של המבקש מהתאונה עומד על 180,000 ש"ח. בקבעו את הפיצויים בגין הפסדי שכר בעבר עמד בית המשפט על כך שהמבקש היה בחופשת מחלה במשך חמשה חודשים ממועד התאונה, שלאחריה חזר לעבודתו, ממנה פוטר כחודשיים לאחר מכן. בניגוד לטענות המבקש נקבע, כי לא הוצגה תשתית עובדתית לכך שהפיטורים עצמם נקשרו למצבו הרפואי. על כן, נפסק כי יש לפצות המבקש רק בגין חמשת החודשים בהם היה מצוי בחופשת מחלה בעקבות התאונה. באשר לראש הנזק בדבר הפסד שכר עתידי – הפיצוי שנפסק למבקש חושב על בסיס נכות תפקודית של 10 אחוזים, וזאת לאחר שנקבע כי טענת המבקש לפיה נאלץ לעזוב לחלוטין את מעגל העבודה בעקבות התאונה, אינה נשענת על תשתית עובדתית אובייקטיבית ואינה עומדת ביחס סביר לנכות שנקבעה. לבסוף, עמד בית המשפט על הצורך לבודד את הנכות שנגרמה למבקש בעקבות התאונה מתוך נכותו הכוללת כפי שנקבעה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), לצורך חישוב ניכוי תגמולי המל"ל מסכום הפיצויים שנקבע. בית המשפט חישב את ניכויי המל"ל בגין תגמולים הקשורים בתאונה בהתבסס על נכות כוללת של 57 אחוזים, כפי שנקבעה במל"ל, ונכות מהתאונה בשיעור של 15 אחוזים, וזאת בהסתמך על חוות הדעת של ד"ר הנדל (כפי שיוסבר, קביעה זו מבוססת על טעות). לפיכך, בהתאם לחישוב שערך בית המשפט, נקבע, כי חלקה היחסי של התאונה בתגמולי המל"ל (שעמדו על סכום כולל של 371,075 ש"ח) הוא 26.32 אחוזים. סכום הפיצויים למבקש לאחר הניכוי הועמד על 82,000 ש"ח.

2. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו הן המבקש והן המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש בקבעו כי אין ממש בטענותיו אשר היו רובן ככולן טענות שבעובדה, בעודו סומך ידו על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. בית המשפט אף דחה את טענות המשיבים ביחס למינויו של פרופ' ויצטום וקבלת חוות דעתו, לנכות התפקודית שנקבעה למבקש ולסכום שנפסק בגין הוצאות רפואיות. ואולם, התקבל ערעור המשיבים באשר לאופן חישוב ניכוי תגמולי המל"ל מהפיצויים שנפסקו למבקש. נקבע כי נפלה טעות בכך שבית משפט השלום עשה שימוש בנתון לפיו נכותו של המבקש מהתאונה עומדת על 15 אחוזים, שכן נקבע בחוות דעת המומחה כי אלו הם אחוזי הנכות שאינם נובעים מהתאונה. כמו כן, קבע בית המשפט בהתבססו על ההלכה הפסוקה, כי לצורך קביעת חישוב ניכוי תגמולי המל"ל, על בית המשפט להסתמך על חוות דעת רפואיות שהובאו בפניו, ואל לו להתבסס על נכות כללית שנקבעה לניזוק על-ידי המל"ל. על-כן, פנה בית המשפט לערוך חישוב מחודש של ניכוי תגמולי המל"ל בהתאם לנתונים האמורים ועל-פי פסיקתו של בית משפט זה. נקבע כי חלקה של התאונה בתגמולי המל"ל היא 41.86 אחוזים, ולפיכך הועמד סכום הפיצויים למבקש לאחר הניכוי על 28,220 ש"ח. מסכום זה ניכה בית המשפט את התשלום התכוף ששילמו המשיבים למבקש בסך 14,000, אשר לא הובא בחשבון בפסק דינו של בית משפט השלום.

הבקשה דנא

3. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מוגשת בקשת רשות הערעור דנא, אשר בבסיסה עומדות שתי טענות מרכזיות. ראשית, לטענת המבקש נפלה טעות באופן חישוב ניכוי תקבולי המל"ל בפסיקת בית המשפט המחוזי, וכי שיטת החישוב שננקטה בבית משפט השלום היא הנכונה לעניינו. לשיטתו, על בית משפט זה להתערב בסוגיה נוכח הפסיקות הסותרות. שנית, המבקש חוזר על טענתו לפיה לא היה מקום לקבוע חפיפה בין הנכות התפקודית לבין הנכות הרפואית, שכן לטענתו, פוטר הוא מעבודתו עקב מצבו הרפואי ואף לא חזר למעגל העבודה בשל כך. על כן, לגישתו, יש לחשב אובדן כושר השתכרותו על סמך נכות תפקודית של 66 אחוזים, שאחרת ייגרם לו "נזק של ממש".

דיון והכרעה

4. דין הבקשה להידחות אף בלי להורות על הגשת תשובה. הבקשה המונחת בפני אינה עומדות באמות המידה הברורות והידועות בהן תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן היא אינה מעלה כל שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. יצוין, כי כאשר מדובר בסוגיה משפטית שנידונה בעבר ונקבעה לגביה הלכה, אופן יישומה במקרה הקונקרטי, אף אם היה שגוי, איננו מצדיק מתן רשות ערעור (רע"א 8279/13 עו"ד שפטל נ' הולצמן (20.3.2014)). בענייננו, שאלת אופן חישוב ניכוי תגמולי המל"ל מפיצויי הנפגע מקום בו הללו מורכבים מנכות הנובעת מהתאונה ומנכות שקדמה לה, הוכרעה באופן מקיף ומפורט ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (27.3.2011), וזאת לאחר שניתנו במשך השנים פסיקות סותרות בסוגיה. על כן אין כל מקום להידרש לה במסגרת הליך זה. מה גם שאף לגופם של דברים לא מצאתי כל פגם באופן יישום הלכה זו בפסיקתו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש. עוד יובהר, כפי שנאמר פעמים רבות בפסיקה, כי עצם כך ששתי הערכאות הקודמות הגיעו לתוצאה שונה זו מזו בסוגיה מסוימת, אינו מצדיק כשלעצמו עיון ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ, פס' 13 (3.2.2009), והאסמכתאות שם).

5. אעיר, באשר לטענת המבקש בעניין שיעור הנכות התפקודית שעמדה בבסיס קביעת אובדן כושר השתכרותו – כי אכן, הנכות הרפואית עשויה להוות את נקודת המוצא לקביעת נכותו התפקודית של הניזוק, אולם במקרים בהם משתכנע בית המשפט כי שיעורה אינו משקף כדבעי את נזקו הממשי לשם קביעת הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות, באפשרותו לסטות מנקודת מוצא זו (ראו: ע"א 11035/07 שירותי בריאות כללית נ' אביטן, פסקה 21 (20.7.2011), והאסמכתאות שם; דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף כרך א, פרקים 45-44 (מהדורה חמישית, 2003)). ואולם, בעניינו של המבקש לא הוכחה כל הצדקה לסטייה כאמור. הן הערכאה הדיונית והן ערכאת הערעור מצאו כי לא הועמדה תשתית עובדתית לקביעה כי פגיעתו בתאונה היא שהובילה לפיטוריו וליציאתו המוחלטת ממעגל העבודה, כטענתו. בהקשר זה אף יוטעם, כפי שנקבע לא אחת, כי "הערכת נכותו התפקודית של נפגע, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית" (ע"א 4919/09 עזאם נ' בר, פסקה 6 (14.6.2011), וראו גם: ע"א 8326/12 כהן נ' עזבון המנוח טורוק ליאונד ז"ל (29.4.2013)). קביעה זו מהווה במידה מסוימת חסם להתערבות בית המשפט בסוגיה ביושבו כערכאת ערעור, קל וחומר כאשר מונחת בפניו בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏א' בכסלו התשע"ה (‏23.11.2014).


מעורבים
תובע: ג'קי אמסלם
נתבע: סעדיה מישל מסעוד
שופט :
עורכי דין: