ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד צלאח צויר :

החלטה בתיק רע"א 6916/14
בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט צ' זילברטל

המבקשת:
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. צלאח צויר

2. הבה צויר

3. מוחמד צויר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים ברע"א 1499-10-13 שניתנה ביום 14.9.2014 על ידי כבוד השופט אריה רומנוב

בשם המבקשת:
עו"ד משה עבדי

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' רומנוב) מיום 14.9.2014 בתיק רע"א 1499-10-13, בגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ע' כהן) בה נדחתה בקשתה לדחות על הסף את תביעות המשיבים או את ההודעות לצדדים שלישיים שהוגשו במסגרתן.

רקע והליכים קודמים

1. המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) הם אח ואחות, אשר נפגעו בתאונת דרכים שאירעה ביום 3.8.2001. כעולה מהחלטת בית משפט השלום, לאחר התאונה טענו המשיבים, בהליכים משפטיים שונים, כי היה זה אביהם שנהג ברכב בזמן התאונה. יצוין, כי האב אף הורשע, על-פי הודאתו, בהליך פלילי שהתנהל נגדו בעקבות התאונה. תביעה נזיקית שהגישו המשיבים נגד האב ונגד מבטחת הרכב, היא המבקשת, התבררה בבית המשפט המחוזי בחיפה. במהלך ניהולה של התביעה התברר, כי בעת התאונה רישיון הנהיגה של האב כלל לא היה בתוקף, וכפועל יוצא מכך לא היה לו כיסוי ביטוחי. לפיכך תוקן כתב התביעה וקרנית צורפה להליך כנתבעת. בשלב זה, ביקשו המשיבים לתקן את כתב התביעה פעם נוספת, באופן שייטען בו כי לא היה זה אביהם שנהג ברכב, אלא אחיהם (הוא המשיב 3). בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את בקשת המשיבים לתיקון כתב התביעה, ובקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על החלטה זו, נדחתה בבית משפט זה ביום 29.3.2009 (רע"א 10005/05) - כך שהאב נותר הנתבע בתביעת המשיבים. בפסק דינו מיום 30.7.2012, דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את תביעת המשיבים נגד האב והמבקשת בקבעו, כי "לאור עמדתם המפורשת של התובעים [המשיבים] בסיכומיהם, לפיה מי שנהג ברכב היה האח – אין לי אלא לקבוע כי טענת התובעים לפיה האב נהג ברכב (כפי שנטען בכתב התביעה) – לא הוכחה וממילא בנסיבות אלה – דין התביעה להידחות". המשיבים לא ערערו על פסק הדין.

2. ביום 5.5.2010 הגיש כל אחד מהמשיבים לבית המשפט השלום בירושלים תביעה נגד אחיהם. האח הגיש הודעות צד ג' למבקשת, אשר טענה כי יש לדחות על הסף את התביעות או את ההודעות לצד ג' שהוגשו במסגרתן, בין היתר, מטעמים של מעשה בית דין. בהחלטתו מיום 10.7.2014 דחה בית משפט השלום את בקשת המבקשת. בית המשפט ניתח את טענות המבקשת והסביר מדוע התנאים לקיומו של מעשה בית דין אינם מתקיימים במקרה דנא. בית משפט השלום קבע גם, כי אין מקום לדחות את התביעות מטעמים של שימוש לרעה בהליכי משפט. הוסבר, כי המשיבים נקטו בדרך של הגשת תביעה חדשה נגד האח רק לאחר שבקשתם לתיקון כתב תביעה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. כן זקף בית המשפט לחובת המבקשת את העובדה כי בראשית ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה – היתה זו דווקא היא שטענה כי האב לא נהג ברכב, אך חזרה בה מטענה זו כאשר התברר כי רישיונו של האב פקע.

3. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחתה בהחלטה מיום 14.9.2014. תחילה עמד בית משפט קמא על כך שסילוק תביעה על הסף הוא "צעד חריף אשר ייעשה במקרים נדירים בלבד" ונראה המקרה דנא אינו נמנה על מקרים אלה. בית משפט קמא הוסיף, כי אין בהשתלשלות העניינים שקדמה להגשת התביעות נגד האח כדי 'לנעול את הדלת' בפני המשיבים לתבוע את נזקי הגוף, שאין חולק שנגרמו להם, ובפרט כאשר טרם הוכרעה "בצורה פוזיטיבית שאלת זהות נהג הרכב במועד התאונה". בית משפט קמא הדגיש, כי אף שבפי המבקשת טענות כבדות משקל ביחס לאמינותם של המשיבים, אין בהן כדי להצדיק דחיית תביעותיהם על הסף וטענות אלה יובאו בחשבון במהלך בירור תביעותיהם. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

הבקשה

4. לטענת המבקשת, המדובר בתיק "בעל נסיבות מיוחדות וחריגות ... [ה]נוגעות לעניינים החורגים מעניינם הפרטי של הצדדים". לטענת המבקשת, בהחלטותיהן, אפשרו הערכאות הקודמות למשיבים "לעקוף" החלטות שיפוטיות קודמות בעניינם באמצעות הגשת תביעה חדשה, שבגדרה שינו מגרסאותיהם הקודמות שהונחו בפני בתי המשפט. המבקשת טוענת, כי, בניגוד לקביעת בית משפט השלום, היה מקום לדחות על הסף את תביעות המשיבים, בין היתר, מהטעם של מעשה בית דין.

דיון והכרעה

5. לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה. כידוע, רשות ערעור על החלטת ביניים ("החלטה אחרת") אינה ניתנת כדבר שבשגרה, ועל המבקש לשכנע את בית המשפט כי אם הדיון בטענה ידחה לשלב הערעור על פסק הדין ולא יתקיים באופן מידי, "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). תנאים אלה אינם מתקיימים בענייננו, שכן לא נראה כי דחיית הדיון בסוגיות שמעלה המבקשת "תוביל למצב בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת הערעור על פסק הדין, וגם לא נראה כי 'דחיית בירור ההשגה לשלב הערעור על פסק הדין תגרום לעיוות דין או לנזק משמעותי לבעלי הדין'" (רע"א 1575/14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (22.7.2014))). בהקשר זה יצוין, כי אף המבקשת אינה טוענת כי יגרם לה נזק ממשי אם בקשתה לא תידון עתה וממקדת את טענותיה בכך שהבקשה מעוררת שאלות בעלות "חשיבות עקרונית ונוגעת למדיניות משפטית ראויה". לא אחת נפסק, כי ההשגה על החלטה שעניינה דחיית בקשה לסילוק תובענה על הסף מכוח טענה מקדמית שמעלה הנתבע (התיישנות, מעשה בית דין וכד') אמורה להיעשות, ככלל ובהעדר נסיבות חריגות, רק לאחר סיום הדיון בתובענה, בגדר ערעור בזכות על פסק הדין, ולא במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים (להרחבה בסוגיה ראו רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בע"מ (20.5.2012)).

מעבר לכך, סבורני כי לא נפל פגם בקביעת בית משפט קמא כי המקרה דנא אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם יש מקום לדחות תביעה על הסף. אף אם אין לכחד כי המקרה דנא מעורר שאלות שלא ניתן להקל בהן ראש ומידה לא מבוטלת של חוסר נחת, הרי שבפסיקה נקבע כי בית המשפט "לא יסלק תביעה על הסף בגין העדר עילה אלא במקרים נדירים בהן התביעה על פניה אינה מגלה ולו צל של עילה" (רע"א 10091/02Siemens Aktiengesellschaft נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (14.3.2004)). בענייננו, אף שמתעוררות שאלות ביחס להתנהלות המשיבים בהליכים המשפטיים השונים שיזמו, נראה כי קיים קושי לקבוע כבר בשלב זה כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהמשיבים יזכו בסעד לו עתרו. גם מסיבה זו, איני סבור כי במקרה דנא שגו הערכאות הקודמות בכך שלא קבלו את בקשת המבקשת לדחות את תביעת המשיבים על הסף. יודגש, כי אין בדחיית הבקשה דנא משום הבעת דעה לגופם של דברים או רמז לכך כי יש מקום לקבל את תביעות המשיבים. כל שנאמר על-ידי הוא, שגם אם שגה בית משפט השלום במסקנתו שלא לסלק את התביעות על הסף, אין להעביר החלטה זו תחת שבט ביקורתה של ערכאת הערעור בשלב זה, וככל שההחלטה תהיה רלבנטית גם לאחר שיינתן פסק דין סופי בתביעות, ניתן יהיה להשיג עליה בפני ערכאת הערעור במסגרת ערעור בזכות על פסק דין זה.

סוף דבר. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏א' בכסלו התשע"ה (‏23.11.2014).


מעורבים
תובע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נתבע: צלאח צויר
שופט :
עורכי דין: