ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרון נגד חזן :

1

בתי-המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 047110/05

א 47110.1/05

לפני:

כב' השופט שינמן יעקב

תאריך:

25/05/2009

בעניין:

מר שרון צבי

ע"י ב"כ עוה"ד

צבי הר נבו

התובע /עו”ד חזן שכנגד

- נ ג ד -

עו"ד חזן שמעון

ע"י ב"כ עוה"ד

דוד קורן/עובד סנקרי/בעצמו

הנתבע /התובע שכנגד

פסקֿֿדין

מבוא

בשנת 1998 כרתו הנתבע- עו"ד חזן שמעון (להלן: "עו"ד חזן") והתובע- מר שרון צבי (להלן: "מר שרון"), הסכם לשיתוף פעולה ביניהם לאיחוד בעלי חלקות במתחם הידוע בשם ח/300 בחולון. שיתוף הפעולה היה אמור להוביל לכך שבעלי החלקות יחתמו על הסכמים לבניה משותפת על חלקותיהם שבח/300. עו"ד חזן היה אמור לקבל תקבולים שונים מבעלי היחידות, או מקבלנים שיחתמו על הסכמי קומבינציה ומר שרון היה אמור לקבל חלק מהתקבולים. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בדבר זכאותו של מר שרון לקבל עמלה או בקשר לשיעורה ומכאן התביעה הכספית ע"ס 340,000 ₪, שהגיש מר שרון כנגד עו"ד חזן, בהתבסס על ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 2.2.1998 (להלן: "ההסכם"). עו"ד חזן הגיש תביעה שכנגד מר שרון, ע"ס 350,000₪, בין היתר בגין אי קיום ההסכם בדרך מקובלת ובתו"ל, והכל כפי שיפורט להלן.

רקע

מר שרון הינו מהנדס מזון, ובעל זכויות בעלות במגרש, הידוע כגוש 6871 חלקה 88 (להלן: "החלקה"), המהווה חלק ממתחם ח/300 שנמצא כאמור בתחום שיפוטה של עירית חולון.

על פי תכנית המתאר החלה על החלקה, ניתן לבנות עליה בניה רוויה. כדי שיהיה ניתן לבצע את הבניה, על בעלי החלקה להתאחד ולבצע פעולות משפטיות כמו פניה לוועדה המקומית לתכנון הבניה, כדי לשנות את התוכנית החלה על החלקה ו/או בבקשה לקבלת היתר, להתקשר עם קבלן מבצע (בד"כ בעסקאות קומבינציה), חתימה על הסכמים כגון: הסכם שיתוף, בניה וכיוצ"ב.

במסגרת הניסיון לאחד את הבעלים אשר להם זכויות בעלות בחלקה, ע"מ שמר שרון ושאר הבעלים יוכלו לבנות בניין על החלקה, נפגש מר שרון עם עו”ד חזן. במסגרת פגישות אלו הועלה רעיון, לפיו מר שרון ועו”ד חזן ישתפו פעולה ביניהם, כאשר כעקרון עו”ד חזן נטל על עצמו את הטיפול המשפטי הכרוך בביצוע הבניה ואילו מר שרון היה אמור לאתר בעלים בחלקות הנמצאות ב ח/300 כדי שאלו יצטרפו למיזם של בניה משותפת על חלקתם.

בהמשך להסכמה האמורה, נחתם בין הצדדים ההסכם. מפאת חשיבותו להכרעה כאן, יובאו להלן עיקריו של ההסכם:

"הואיל: והצדדים מעוניינים להתקשר באיחוד בעלי יחידות בח/300 לצורך יזמות לאיחוד;

והואיל: והצדדים מעוניינים לעבוד ביחד בנושא איחוד בעלי החלקות;

לפיכך : הותנה, הוצהר והוסכם ע"י הצדדים כדלקמן:

1. ...

2. חזן יעמיד לרשות מר שרון חדר במשרדו עם טלפון ושירותי מזכירות למשרד.

3. מר שרון יאחד בעלי יחידות לכדי חתימה על הסכם שיתוף והסכם שכ"ט לשירות בין בעלי היחידות לבין חזן.

4. תמורת האיחוד יקבל מר שרון שכר על עבודתו 22.5% ממה שחזן יקבל מבעלי היחידות.

5. מר שרון ינסה לקשור קשר עם קבלן ואם יצליח לקשור את הקשר בין בעלי היחידות והקבלן לכדי חוזה קומבינציה יקבל 22.5% מאחוז היזמות שיקבל חזן.

6. חזן יתן את השירותים המשפטיים והידע שלו לצורך ביצוע העבודה.

7. הצדדים מצהירים כי העבודה הנ"ל הינה בגדר נסיון בלבד, ואם הנסיון לא יצלח, לכל אחד הזכות לבטלו ללא שהדבר ייחשב להפרת חוזה".

הצדדים חלוקים ביניהם באשר לפרשנות ההסכם, שנוסח ע"י עו"ד חזן:

מר שרון טוען, כי על עו”ד חזן לשלם לו על פי ההסכם בגין כל הסכם שנחתם באמצעותו, גם אם מר שרון גרם לכך כי מרבית הבעלים יתקשרו עם עו”ד חזן לצורך כריתתו של אותו חוזה, ואילו עו”ד חזן טוען, כי רק אם יגרום מר שרון לכל בעלי חלקה בשלמותה להתאחד וידאג להחתימם על החוזה, רק אז זכאי מר שרון לשכר הקבוע בהסכם.

בסיכומיו של מר שרון, עותר הוא הן לקבלת שכר מעו"ד חזן, עבור בעלי יחידות בסך 231,901 ₪ (להלן: "העמלה") והן לקבלת 95,144$ בגין שכר שנתקבל מהקבלנים (להלן: "דמי יזמות").

בכתב תביעתו עתר מר שרון תחילה, גם לסעד של מתן חשבונות. בהחלטותיי מיום 28.6.2007 ומיום 18.102007, קבעתי כי תם שלב מתן החשבונות לעניין בעלי היחידות. ובאשר לדמי היזמות קבעתי כי: "...באם יסתבר בסופו של יום, כי אכן מר שרון זכאי לשכ"ט כזה, דבר שכרגע אינו עולה מההסכם שביניהם...הרי שאחייב את עו”ד חזן במתן חשבונות גם בעניין זה".

צו למתן חשבונות בעניין דמי היזמות כאמור, לא ניתן על ידי וכפי שיפורט, איני סבור גם עתה, כי יש מקום ליתן צו כזה.

טענות הצדדים

לטענת מר שרון, הוא אכן עסק במלאכה לה התחייב, ועבודתו נשאה פרי. הוא עמל קשות, ממושכות ורבות לצורך אתור בעלי היחידות ולצורך יצירת קשרים עם קבלנים אשר יבצעו את הבניה.

כתוצאה ממאמציו, נחתמו אצל עו"ד חזן, שישה הסכמי קומבינציה ובסה"כ 313 יחידות דיור:

א. לגבי מגרש 35.01 גו"ח (גוש חלקה) 6870/84, 52 יחידות דיור.

ב. לגבי מגרש 36.01 גו"ח 6870/77, 52 יחידות דיור.

ג. לגבי מגרש 38.01 גו"ח 6869/26, 56 יחידות דיור.

ד. לגבי מגרש 57.02 גו"ח 6870/26, 37 יחידות דיור.

ה. לגבי מגרש 58.2 גו"ח 6870/28, 43 יחידות דיור.

ו. לגבי מגרש 94.01 גו"ח 6871/88, 73 יחידות דיור.

בעלי היחידות התקשרו עם קבלנים לבצוע העבודה. ההסכמים ביניהם, נערכו במשרד עו”ד חזן, כאשר עו”ד חזן או מי ממשרדו, ערכו את ההסכמים ודאגו להחתמת בעלי היחידות והקבלן.

לצורך יצירת הקשר בין בעלי היחידות, בינם לבין עצמם ובין בעלי היחידות והקבלנים עמל מר שרון רבות וממושכות ואף הצליח. רשימת הקבלנים, היא זו: לגבי גו"ח 6870/84, הקבלן אלברט לוי (או חברה בשליטתו או חברה בה חלק לו). לגבי גו"ח 6870/77, כנ"ל. לגבי גו"ח 6869/26, הקבלן ויסמן (או חברה בשליטתו או חברה בה חלק לו). לגבי גו"ח 6870/26, הקבלן זלמן זכריה (או חברה בשליטתו או חברה בה חלק לו). לגבי גו"ח 6780/28, הקבלן זלמן זכריה בשתוף חברת ס.א.ד.ב בע"מ. לגבי גו"ח 6781/88 לוי אלברט (או חברה בשליטתו או חברה בה חלק לו).

לטענת מר שרון, על עו”ד חזן לשלם לו עמלה על פי ההסכם, בגין כל דייר אשר מר שרון גרם לכך כי יתקשר עם עו”ד חזן, וכך יש, לטענתו, לפרש את המושג "יאחד", המופיע בסעיף 3 להסכם, שכן, אין מילה וחצי מילה בהסכם המתייחסת או מזכירה אחוד המגרש "בשלמות". לטענתו, ההסכם נוסח ע"י עו”ד חזן, שהינו כאמור עו"ד, ויש במקרה זה לפרש את ההסכם כנגד מנסחו. התוצאה היא כי מר שרון זכאי לשכרו בגין כל בעלים ובעלים אשר כתוצאה מעבודת מר שרון התקשר עם עו”ד חזן וחתם על המסמכים המשפטיים המתאימים.

באשר לכמות עבודתו של מר שרון אצל עו”ד חזן, טען מר שרון, כי היא אינה רלוונטית, שכן, אם בשיחת טלפון אחת גורם היה לכל בעלי היחידות במגרשים לחתום על הסכם שיתוף, דיינו. עם זאת הסתבר כי מר שרון הקדיש, לטענתו, זמן רב ויעילותה של עבודתו תרמה רבות לאיחוד המגרשים. עוד טען בעניין זה, כי עבד שלוש שנים של עבודה מסורה, לרבות נסיעות משותפות אל ביתם של לקוחות, ישיבות בעיריית חולון, פגישות עם לקוחות, אלפי שיחות טלפון, עבודה בבית למטרת איחוד הבעלים, ועו”ד חזן, מלבד סך של 19,230 ₪, לא שילם למר שרון שכר כלשהו.

לגרסתו, עבד במשרד עו”ד חזן ברציפות במשך 3 שנים, לבד מפרקי זמן בהם שהה בטורקיה, ולאחר מכן לסירוגין עד שנת 2003.

לעניין "אחוז היזמות" המופיע בסעיף 5 להסכם, נטען ע"י מר שרון, כי על עו”ד חזן לשלם לו 22.5% מתוך אחוז היזמות שקיבל עו”ד חזן וסה"כ 95,144$ בצירוף מע"מ, על פי החישוב כדלקמן:

א. במגרש57.02 38 דירות.

ב. מר זלמן שילם לנתבע 50,000$ בגין ההסכם לבניית אותן 37 דירות.

ג. התוצאה היא כי עו”ד חזן קיבל בגין כל דירה 1,351$.

ד. בששת המגרשים נבנו 313 דירות.

ה. "אחוז היזמות" שקיבל עו”ד חזן היה 422,863$.

ו. 22.5% מתוך סך זה הוא 95,144$ (ללא מע"מ).

לטענת עו”ד חזן, הוא היה מוכן לשלם למר שרון (לפנים משורת הדין, למרות שמר שרון לא הצליח ולא עמד בהסכם עמו) בהתאם לרשימת בעלי היחידות שימציא ושיוכח כי הוא גרם לחתימתם על חוזים.

על פי סעיף 3 להסכם, התחייב מר שרון לעשות שני דברים באופן מצטבר: 1. לאחד את בעלי היחידות לכדי חתימה על הסכם שיתוף בין בעלי היחידות. 2. לאחד את בעלי היחידות לכדי חתימה על הסכם שכר טרחה בינם לבין עו"ד חזן. ותמורת שירותיו אלו של מר שרון, במידה ויצליח לבצע, יקבל 22.5% מהשכר שיקבל עו"ד חזן מבעלי היחידות, כאמור בסעיף 4 להסכם.

לטענת עו"ד חזן, מר שרון לא קיים התחייבויותיו על פי ההסכם: הן בקשר לבעלי היחידות- לא גרם לאחדם באף מגרש מששת המגרשים שבגינם תבע, ולא הראה כל הסכם שיתוף בין בעלי היחידות, שנוצר כתוצאה מעבודתו שלו, ולא גרם להחתמת בעלי היחידות על הסכמי שכ"ט עם עו"ד חזן, והן בקשר לקבלנים- לא הצליח להביא לידי התקשרות של קבלן כלשהו בחוזה קומבינציה עם בעלי יחידות במגרש כלשהו.

באשר לפירוש המושג "איחוד" המופיע בסעיף 3 להסכם, טען עו”ד חזן, כי למילה זו יש משמעות מיוחדת, מעבר לפעולת החתימה, שרשומה במפורש בהסכם.

בעניין זה טען בין היתר, כי אם מספיק רק להחתים את בעלי היחידות על ההסכמים, מה מוסיפה המילה יאחד? פרשנותו של מר שרון מייתרת את המילה הזו, ונשאלת השאלה מדוע לא העדיפו הצדדים ניסוח ברור יותר כמו "מר שרון יחתים בעלי יחידות על הסכמי שיתוף..." או "מר שרון יביא בעלי יחידות לכדי חתימה על הסכמי השיתוף..."?

לטענתו, הצדדים נקטו בלשון אחרת כאשר תיארו את מהות עבודתו של מר שרון מול הקבלנים בסעיף 5 להסכם. מההבדל עולה כי "איחוד" בעלי יחידות אינו שווה ל"קשירת קשר" איתם, או במילים אחרות "איחוד" בעלי יחידות אינו רק החתמתם על הסכמים.

לפי טענתו, פעולת איתור כל בעלי היחידות של מגרש והחתמתם על הסכמי שיתוף פעולה, נקראת בעגה של משרדי עוה"ד העוסקים בתחום "איחוד בעלי יחידות", ועל כן כאשר סעיף 3 להסכם נוקט בלשון: "מר שרון יאחד בעלי יחידות לכדי חתימה...", הכוונה היא החתמת כל בעלי היחידות של כל מגרש על הסכמי שיתוף פעולה. ההסכם ומפגש הרצונות בין הצדדים, היה כזה שמטיל על מר שרון לא רק להרים טלפון לבעלי היחידות, אלא "לבשל" אותם, דהיינו, לספק להם את כל המידע וההסברים הדרושים, כדי לגרום להם לבוא ולחתום על הסכמי שיתוף והסכמי שכ"ט.

אם מר שרון באמת איחד את בעלי המגרשים לחתימה על הסכם שיתוף והסכם שכ"ט, היה צריך לעשות רשימה של בעלי היחידות שהוא גרם לאיחודם והחתמתם על הסכמי שיתוף והסכמי שכ"ט, לפרט תאריכי החתמה ולפרט את הפעולות שעשה כדי לגרום להם לחתום. אולם מר שרון לא עשה זאת, אלא תבע באופן גורף עבור כל בעלי היחידות ב-313 היחידות ב-6 המגרשים, לאחר מכן, עם המצאת הרשימה של עו"ד חזן, הוריד מר שרון מסכום תביעתו המקורי בכ-72%, וגם אז הסתמך באופן גורף על הרשימה של עו"ד חזן.

באשר לסכום הנדרש ע"י מר שרון (סך של 231,901 ₪), אין מר שרון יכול להסתמך באופן גורף על רשימת התקבולים שערך עו"ד חזן והגיש לביהמ"ש, וזאת בין היתר היות ושכה"ט שברשימת התקבולים נגבה ע"י עו"ד חזן מהלקוחות גם עבור טיפולים ושירותים נוספים שנתן להם עו"ד חזן ולא רק עבור איחוד החתימה על הסכם מול הקבלן, כמו כן, ישנם בעלי יחידות אשר חתמו על ההסכמים לאחר שמר שרון עזב את עבודתו במשרד עו"ד חזן בתחילת שנת 2001, כך שלא ייתכן שהוא גרם להם לחתום על ההסכמים. בנוסף, לגבי מגרש 94.01, הרי שההסכם לא חל על מגרש זה, היות ורוב בעלי היחידות חתמו על הסכם שיתוף עוד בשנת 1997, היינו לפני ההסכם משנת 98, מה גם שבמגרש זה יש למר שרון 6.68 יחידות- היה לא אינטרס לקדם איחוד מגרש זה ומימוש הבנייה עליו.

לפיכך יש להפחית מהסכום סך של 38,585 ₪. בנוסף, יש להפחית גם את התקבולים שקיבל עו"ד חזן מלשם יעקב, משפ' אסט ושהרבני, שהעידו כי את כל העבודה עבורם ביצע עו"ד חזן, סה"כ 24,774 ₪ מהסכום. כ"כ יש להפחית מהסכום סך של 22,500 ₪, אותו שילם עו"ד חזן למר שרון לפנים משורת הדין, בעסקה של חב' טיה.

באשר לקבלנים, טען עו"ד חזן, כי מר שרון לא הצליח להביא לידי התקשרות של קבלן כלשהו בחוזה קומבינציה עם בעלי יחידות במגרש כלשהו.

כפי שיפורט בהמשך תבע עו"ד חזן 350,000 ₪ ממר שרון בתביעה שכנגד.

עדים ועדויות

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וזימנו עדים.

מטעם מר שרון הוגשו: שלושה תצהירי עדות ראשית: שלו עצמו - מיום 18.11.2007 ומיום 15.6.2006 ומיום 15.10.2006- המתייחס לתביעה שכנגד.

תצהיר מיום 18.11.2007, של מר ירון ענבר- בוגר טכניון, בפקולטה להנדסה אזרחית וחבר ילדות של מר שרון (להלן: "מר ענבר").

תצהיר מיום 11.12.2007 של מרדינגר מוריץ, בעלים של 4.14 יח"ד במגרש 35.01 (להלן: "מר מוריץ").

תצהיר מיום 11.12.2007 של ליפשיץ דניאל, בעלים של 5.29 יח"ד במגרש מס' 38.01 (להלן: "מר ליפשיץ דניאל").

מטעם עו”ד חזן: הוגשו שני תצהירי עדות ראשית: שלו עצמו מיום 2.8.2006 ומיום 24.1.2008.

תצהיר מיום 24.1.2008, של עו"ד דוד קורן, העובד במשרדו של עו"ד חזן, משנת 1993 (להלן: "עו"ד קורן").

תצהיר מיום 24.1.2008 של מר לשם יעקב, בעלים של 9.89 יח"ד במגרש 36.01 (להלן: "מר לשם יעקב").

תצהיר ציום 24.1.2008 של יהודה לוי, מנהלה של י.ד לוי אלברט (2000) חברה לבנין (1997) בע"מ (להלן: "מר יהודה לוי").

תצהיר מיום 24.1.2008 של יעקב סלע, מנהלה של ויסמן חברה לבנין בע"מ (להלן: "מר יעקב סלע").

תצהיר מיום 24.1.2008 של אדיר זלמן, מנהלה של זלמן זכריה נכסים והשקעות בע"מ (להלן: "מר אדיר זלמן").

תצהיר מיום 3.11.2008 של אליהו יעקב, בעלים (יחד עם שלשת אחיו) של 4 יח"ד במגרש 35.01 (להלן: "מר אליהו יעקב").

ביום 14.2.2007, העיד מר שרון.

ביום 28.6.2007, העיד עו"ד חזן.

ביום 30.1.2008, העידו ונחקרו בחקירה נגדית עדי התביעה:

מר דב זופניק, בעלים של יח"ד במגרש 35.01 (להלן: "מר דב זופניק").

הגב' סלביה בן יעקב, מזכירתו של עו”ד חזן מדצמבר 95- 1.1.2006 (להלן: "גב' סלביה בן יעקב").

מר ירון ענבר ומר שרון.

ביום 22.5.2008, נחקר בחקירה נגדית, מר שרון.

ביום 22.5.2008 העידו ונחקרו בחקירה נגדית עדי ההגנה: מר לשם, מר אדיר זלמן ועו"ד חזן.

ביום 28.10.2008, העיד ונחקר בחקירה נגדית עד ההגנה: עו"ד חזן.

ביום 23.11.2008, העידו ונחקרו בחקירה נגדית עדי ההגנה: עו"ד דוד קורן, מר יעקב סלע, מר יהודה לוי ומר יעקב אליהו.

כל הפניה בפסק דין זה לעדותם של עדים אלו, משמע פרוטוקול הדיון מיום העדות המפורטת לעיל.

מר שרון הגיש סיכומיו ביום 20.1.2009, עו”ד חזן הגיש סיכומיו ביום 25.3.2009, ותגובה לסיכומי עו”ד חזן הוגשה, מטעם מר שרון ביום 21.4.2009.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות האחרות שהגישו הצדדים ואת טיעוניהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה, ואילו דין התביעה שכנגד, להדחות.

מר שרון הוכיח, כי בדין זכאי הוא לתשלום 212,671 ₪ , בגין שכר בעלי היחידות-העמלה, אך לא הוכח כי זכאי לתשלום דמי היזמות- בגין העסקאות עם הקבלנים, בסך 95,144$ והכל כפי שיפורט להלן.

פרשנות ההסכם

כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם באשר לפרשנות ההסכם, שנוסח ע"י עו"ד חזן, מר שרון טוען כי על עו”ד חזן לשלם לו על פי ההסכם בגין כל דייר אשר מר שרון גרם כי יתקשר עם עו”ד חזן ובסופו של דבר אותו דייר עם בעלי החלקה חתמו על הסכם בינם לבין עצמם ועם קבלן ואילו עו”ד חזן טוען, כי רק אם גרם מר שרון לכל בעלי החלקה להתאחד, רק אז הוא זכאי לעמלה הקבועה בהסכם.

סעיף 3 להסכם, מסדיר את מהות העבודה, שעל מר שרון לבצע:

"מר שרון יאחד בעלי יחידות לכדי חתימה על הסכם שיתוף והסכם שכ"ט לשירות בין בעלי היחידות לבין חזן.". (הדגשה שלי י.ש).

ואילו סעיף 6 מגדיר את שעל עו"ד חזן לבצע, במסגרת ההסכם: "חזן ייתן את השירותים המשפטיים והידע שלו לצורך ביצוע העבודה".

השאלה הנצרכת בענייננו, תחילה, הינה באשר לפרשנות המילה "יאחד", כפי שמופיעה, כאמור, בסעיף 3 להסכם.

תהליך הפרשנות הוא תהליך מורכב וקיים בו איזון חוזר בין מילות המסמך לבין נסיבות עריכתו, כאשר על הפרשן לשקול את אלה מול אלה על-מנת לרדת לטיבו של המסמך. "התהליך הפרשני הוא 'רצף'. הפרשן נע בחופשיות מהחוזה אל הנסיבות, ומהנסיבות אל החוזה. תנועה זו נפסקת רק בסיום התהליך הפרשני" (ראה ע"א 6253/03 כפר מל"ל, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית נ' שרה הרמן, או אהרון ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החוזה (ירושלים, 2001) בעמ' 490).

הגישה הפרשנית בסוגיית פרשנות חוזה בדרך כלל, היא כי "בעימות בין לשון החוזה לבין כוונת עושיו – יד האחרונה על העליונה" (ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, הוצאת דין, תשנ"ה, עמ' 303 וכן ד' פרידמן, נילי כהן, חוזים כרך א', הוצאת אבירם, עמ' 270).

כאשר ניתן להגיע לפרשנות סובייקטיבית של שני הצדדים והיא מתיישבת עם הכתוב, הרי שדי בכך. אלא שברב המקרים כמו בענייננו כל אחד מהצדדים מפרש את ההסכם או את המילה "לאחד" צורה שונה, ולכן עלינו לחזור לדרך ולנתיב הפרשנות ולפיו מקום בו לא ניתן להגיע לפרשנות סובייקטיבית של שני הצדדים,עלינו לפנות לפרשנות האובייקטיבית ולצורך כך לבחון, קודם כל את לשון ההסכם.

על פי גישה זו, אין פרשנותו של סעיף בחוזה מתמצית בבחינת משמעותן הלשונית של המילים הכתובות, ובבוא בית המשפט לפרש חוזה, אל לו להיות כבול למובן המילולי של המילים, מקום שתכלית החוזה ונסיבות כריתתו מצביעים על כוונה אחרת מזו העולה מהמילים בלבד (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט' (2) 265; דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נו' 348 והאזכורים שם). ע"א 3001/02 קופרשטוק מרים נ' הגב' שרה אשכנזי, [ פדאור 02 (6) 286].

בע"א 4628/03 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991), מט' 265, נקבע כי, חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכלית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים.

התכלית הסובייקטיבית היא אומד דעתם של הצדדים – המטרות, האינטרסים והתכליות שהצדדים גמרו בלבם ונתנו לכך ביטוי חיצוני בהתנהגותם. באומד דעת זה עוסק סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973. עם זאת אין להגביל את פירושו של החוזה אך לאמת המידה של אומד דעת הצדדים. כאשר ניתן לחשוף את כוונתם המשותפת "האמיתית" של הצדדים, הלא היא התכלית הסובייקטיבית של החוזה, תועדף כוונה זו על פני התכלית האובייקטיבית.

ברם כאמור, מקום שאומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף, והחוזה יפורש על פי תכליתו האובייקטיבית, דהיינו – המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מסוג זה או מטיפוס החוזה שנכרת נועד להגשים.

התכלית האובייקטיבית של ההסכם הייתה ברורה, ליזום איחוד חלקות, על מנת שיבנו עליהם בניינים, וכל אחד מהבעלים יקבל את חלקו היחסי בדירות שיבנו בבניין, והצדדים כאן עו"ד חזן ומר שרון אמורים לקטוף במשותף ועל פי החלוקה המוסכמת, את "פירות" אותו המיזם, דהיינו את העמלות.

התכלית האובייקטיבית מוסקת, מתוך אופייה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים. היא נלמדת מסוג ההסכם והיא נקבעת על פי מבחן אובייקטיבי המושפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא ונגזרת משיקולים של היגיון ומשיקולי יעילות עסקית.

לאחר שמיעת העדויות, בסופו של יום, נמצא שעו"ד חזן, מסכים כי עליו לשלם למר שרון שכר עבור העבודה שבוצעה על ידו.

כך מצהיר עו"ד חזן בסעיף 15 לתצהירו השני: "אם מר שרון היה הגון וישר ומר שרון באמת רק את מה שמגיע לו, היה צריך לעשות רשימה של בעלי היחידות שהוא גרם לאיחודם ...", וכך גם משיב עו"ד חזן לשאלתי : "הייתי מצפה ממנו שיאמר לי את מי הוא איחד ומזה אני אתן לו..." (עמוד 11 שורה לפרוטוקול מיום 28.6.2007).

מהאמור עולה, כי עו"ד חזן מודה כי מר שרון זכאי לקבל תמורה עבור העבודה שביצע בפועל, מבלי קשר לשאלה, האם עבודתו היוותה איחוד מגרש בשלמותו ואם לאו.

אמנם טוען עו”ד חזן בסעיף 23 לסיכומיו, כי: "פעולת איתור כל בעלי היחידות של מגרש והחתמתם על הסכמי שיתוף פעולה, נקראת בעגה של משרדי עוה"ד העוסקים בתחום "איחוד בעלי יחידות", אך דבר זה לא בא לידי ביטוי בהסכם, עליו חתמו הצדדים, שכן בהסכם נכתב בסעיף 3, כאמור כי : " מר שרון יאחד בעלי יחידות..." ואין כל רמז למילה "כל".

הן מהחומר המונח בפניי והן מתכליתו האובייקטיבית של לשון החוזה למונח "איחוד", אני מגיע לכלל מסקנה, כי יד הפרשנות שטוען לה מר שרון, על העליונה, וכי כוונת הצדדים למונח איחוד, הינה כי מר שרון זכאי לשכ"ט גם אם לא הוא איחד את כל בעלי החלקה, או חלק מהם, אך גרם להם להתקשר עם מר חזן ובסופו ש לדבר לחתום על הסכם שיתוף.

אין זה עולה על הדעת למשל, שמר שרון לא יהיה זכאי לעמלה, מקום בו הוא החתים 90% מבעלי החלקה וה- 10% האחרונים, הוחתמו ע"י עו"ד חזן, במקרה למשל בו האחרון נקט נגד הבעלים הסרבן בהליך של פירוק שיתוף וביהמ"ש או עו"ד חזן שכנעו אותו, לחתום ולהצטרף להסכם השיתוף. המיזם של שני הצדדים, היה פרויקט משותף וברור כי כל צד צריך לתרום את חלקו, אך כשהצדדים לא דאגו לפרט בהסכם בצורה חדה וברורה מה תפקידו של כל אחד, אין להם אלא להלין על עצמם וביהמ"ש נאלץ לתת את הפרשנות האובייקטיבית.

התכלית האובייקטיבית הייתה לגרום לבעלי היחידות להתאחד ולחתום על ההסכם, כך שיבנה בניין על החלקה. במבחן התוצאה, כשנבנה בסופו של דבר הבניין, דהיינו נחתם "חוזה קומבינציה" עם קבלן, בעלי החלקה קיבלו דירותיהם, עו"ד חזן קיבל העמלה, הרי שהמיזם הצליח והצדדים שניהם זכאים לעמלתם, גם אם האחד תרם ועשה במעט יותר מרעהו.

יש לחזור ולזכור שעו”ד חזן, הינו כאמור עו"ד במקצועו והוא היה זה שניסח את ההסכם, ואם היה חפץ לשלם שכר עבודה למר שרון (להבדיל משותפות או חלוקת העמלה), כפי שטוען עתה, היה עליו לנסח סעיף המורה בבירור, כי לחלוקת האחוזים יהיה זכאי מר שרון, רק אם יגרום לכל בעלי החלקה להתאחד, ידאג להחתים אותם על הסכם ושרק אז זכאי מר שרון לאחוז הקבוע בהסכם. כשרצה עו"ד חזן באותו הסכם לקשור ולהתנות את הזכאות לדמי יזמות להצלחת עבודתו של מר שרון, הוא דאג לציין זאת ולהתנות בסעיף 5 להסכם כשקבע: "מר שרון ינסה לקשור קשר עם קבלן ואם יצליח לקשור את הקשר בין בעלי היחידות והקבלן לכדי חוזה קומבינציה יקבל 22.5% מאחוז היזמות שיקבל חזן." (הדגשה בכתב שלי י.ש) ומשלא עשה כן כאמור לעניין העמלה (בייחוד הוא כמי שעיסוקו ומיומנותו בניסוח חוזים), אין לו להלין אלא על עצמו.

מן המפורסמות הוא הכלל לפיו, מקום בו המסמך נתון לשתי פרשנויות, הרי שלפי הדין יפורש כנגד המנסח. חוזה יתפרש כנגד הצד המנסח, אך זאת רק כאשר חוזה ניתן לשני פירושים, ושניהם סבירים והגיוניים במידה שווה (ע"א 631/83 המגן נ. מדינת הילדים, פ"ד לט(4) 561, בעמ' 572-573; ע"א 497/83 צור נ. הפניקס, פ"ד מא(1) 729, בעמ' 733; ע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, פ"ד נ(1) 826, בעמ' 836). בע"א 4651/95 בני סעיד חמודה קבלני עבודות קווי מים נ' המועצה המקומית עראביה, פ"ד נ(5) 81, בעמ' 87.

בפסיקה הנזכרת לעיל, הוצע להביא בחשבון לצורך פירוש ההסכם לא רק את השאלה מי ניסח אותו, אלא גם את מבחן יחסי הכוחות שבין המתקשרים, ובענייננו חזקה בעיני, כי לעו"ד חזן שהינו עו"ד ותיק ובעל ידע וניסיון בעסקות מקרקעין (כפי שהוא העיד על עצמו), יתרון על פניו של מר שרון.

הצדדים חתמו על הסכם לפיו: "הצדדים מצהירים כי העבודה הנ"ל הינה בגדר נסיון בלבד, ואם הנסיון לא יצלח, לכל אחד הזכות לבטלו ללא שהדבר ייחשב להפרת חוזה".

מר שרון, שעבד במשרדו של עו"ד חזן והשקיע זמנו ומרצו במשך כשלוש שנים, הסתמך על התחייבויותיו של עו”ד חזן לתשלום העמלה, כפי שנקבעה בהסכם, שלא בוטל מעולם ע"י עו"ד חזן. ברור מאליו, כי אם עו"ד חזן לא היה מרוצה מעבודתו של מר שרון, זה האחרון לא היה ממשיך בעבודתו פרק זמן כ"כ ארוך ועו"ד חזן היה מנצל זכותו החוזית לבטל את ההסכם.

אף כי כמות השעות אותן הקדיש מר שרון בעבודתו, במהלך השנים, עת עבד במשרדו של עו"ד חזן, אינו רלוונטי לענייננו, הסתבר כי בניגוד לעמדתו של מר חזן, השקיע מר שרון זמן רב ומאמצים לקידום המיזם המשותף. בעבודות מסוג אלו, מבחן הזמן וההשקעה אינו רלבנטי אלא מבחן התוצאה. אם בשיחת טלפון אחת, היה גורם מר שרון, לכל בעלי היחידות במגרשים לחתום על הסכם השיתוף, הוא היה ממלא את חלקו, ללא תלות בכמות השעות שהשקיע וכך גם להפך. מעדותו של מר שרון ומעדותה של הגב' סילביה בן יעקב עולה, כי מר שרון נהג להגיע כל בוקר בשעה 8:30- 13:00 ומשעה 16:00 עד לשעות הערב.

כך העידה הגב' סילביה בן יעקב:

"הוא היה מגיע בבוקר, בחודשים הראשונים, הוא היה יושב במשרד הקטן. הוא היה יוצר קשר טלפוני עם אנשים, מדבר איתם, מסביר להם....הוא היה מסיים את עבודת הבוקר בסביבות 13:00. אחר כך הפסקת צהריים עד 16:00 ואחר כך הצוות של המשרד היה חוזר למשרד..." (ראה עמוד 19 שורות 17-20 לפרוטקול מיום 30.1.2008).

עדותם של הגב' סילביה בן יעקב ושל מר שרון נמצאו כעדויות מהימנות בעיני. הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת היא מהמלאכות המובהקות והקשות המוטלות על בית-המשפט וביהמ"ש מחליט בו על פי אמירותיהם, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך האירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א - 1970). ההתרשמות הייתה מאז ומעולם אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף את ההתרשמות וחרף כל מגבלה והקשיים שהיא מעמידה - אין לזלזל בערכה. לא הבעת פניו של בעל-הדין ולא יפי תוארו או צחות לשונו היא שתביא את בית-המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה. יכול בית-המשפט וצריך לשית לבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אם בצורה שוטפת ומסודרת או בצורה מקוטעת ומגומגמת, אם בביטחון או בהיסוס. אך התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד כשלעצמה, אלא במסגרת ובמכלול המבחנים המקובלים להערכת עדויות לרבות מבחן ההיגיון, סתירות חיצוניות ופנימיות בדברי העדים וכיוצא בזה.

לא רק שהעדויות והראיות הובילו אותי למסקנה כי מר שרון זכאי לעמלה, אלא גם במבחן ההיגיון ובמבחן הסבירות, אין זה סביר ואין זה הגיוני, כי אדם מן היישוב ישקיע שעות ומאמצים בחינם ללא שכר במשך שנים, בידיעה כי אם לא יצליח לאחד את כל בעלי היחידות, לא יהיה זכאי לכל שכר ועו"ד חזן לבדו "יקטוף את פירות" הפעילות המשותפת.

ישנם בעלי מקצוע שונים שכל עיסוקם לקשר בין אנשים ועצם יצירת הקשר מקים את הזכות לעמלה.

משאיתר מר שרון את בעלי היחידות, והביאם לשולחנו של עו"ד חזן, תם תפקידו על פי ההסכם, ומרגע זה, החל תפקידו המשפטי, כמפורט בסעיף 6 להסכם, של עו"ד חזן. אין ספק בעיני כי מר שרון לא היה צריך להיות נוכח בזמן חתימת החוזים ולא היה צריך להחתימם. זה תפקידו של עו"ד ומר שרון כמי שאינו בעל רישיון עריכת דין, אסור לו לעסוק בכל עבודה אותה מבצע עורך הדין.

לאור כל האמור לעיל, ובין היתר לאור הצהרת עו”ד חזן, כבר בפתח סיכומיו, כי "היה מוכן לשלם למר שרון בהתאם לרשימת בעלי היחידות שימציא מר שרון ושיוכיח כי הוא גרם לחתימתם על חוזים", אני קובע כי על עו”ד חזן לשלם למר שרון, עבור בעלי היחידות אותם איתר והביאם לידי חתימת הסכם שיתוף.

על פי סעיף 6 לתצהירו של מר שרון, הסך המינימאלי אותו חייב עו"ד חזן למר שרון, הינו 231,901 ₪ בצירוף מע"מ.

מר שרון תמך סכום זה, על בסיס מתן חשבונות, אותו הציג עו”ד חזן בפני ביהמ"ש, ואילו טענותיו של עו"ד חזן באשר לסכומים אלו, כפי שהובאו בסעיף 46 לסיכומיו, כנגד נכונות הסכום, נדחות על הסף, והכל כפי שיובהר להלן.

באשר לטענה, כי שכה"ט שברשימת התקבולים נגבה ע"י עו"ד חזן מהלקוחות גם עבור טיפולים ושירותים נוספים: משהציג עו”ד חזן חשבונותיו ולא נטרל ו/או לא הציג כל אסמכתא, כי סכומים אלו הינם גם עבור "טיפולים ושירותים נוספים", אין לו להלין אלא על עצמו, ויש לראות בסכומים שהציג עו”ד חזן בפני בית המשפט, כסכומים שקיבל מבעלי היחידות המתייחס אך ורק לשכה"ט אותו קיבל באשר להחתמת בעלי היחידות על הסכם השיתוף בלבד.

מר שרון הרים את הנטל המוטל עליו כשהסתמך על הנתונים והחשבונות שהציג עו"ד חזן. כשביקש עו"ד חזן לטעון כי בחשבוניות אלו גלומים סכומים אחרים, הנטל היה עליו להוכיח זאת והוא לא הרימו.

טענת עו”ד חזן כי ישנם בעלי יחידות אשר חתמו על הסכמים לאחר שמר שרון עזב את עבודתו במשרד עו"ד חזן, אינה רלוונטית בענייננו, שכן יכול היה מר שרון לאתר את בעלי היחידות בזמן X ואילו עו"ד חזן החתימם בזמן Y, ולפיכך הטענה כי יש להפחית סך של 83,315 ₪, נדחית.

לעניין טענת עו”ד חזן, כי ההסכם בין הצדדים משנת 1998, לא חל על מגרש 94.01, היות ורוב בעלי היחידות חתמו על הסכמי שיתוף עוד בשנת 1997, טענה זו נדחית. גם בעניין זה יש לזכור כי עו"ד חזן הוא זה שניסח את ההסכם בו צוין כי: "...והצדדים מעוניינים להתקשר באיחוד בעלי יחידות בח/300 לצורך יזמות לאיחוד.... והצדדים מעוניינים לעבוד ביחד בנושא איחוד בעלי החלקות". לטענת עו"ד חזן, בעת חתימת ההסכם רוב בעלי היחידות הנ"ל חתמו על ההסכם, אם כך מדוע לא סויג ההסכם וכתב בו למשל שני מילים "למעט מגרש 94.01" ?

ההסכם מדבר על כל החלקות שבח/300. המיזם היה כוללני וכלל את כל החלקות. כך נוסח ההסכם וזו גם הפרשנות האובייקטיבית של ההסכם עפ"י תכליתו ומטרתו. ייתר על כן, טענה זו הינה מבחינת הרחבת חזית, שכן הטענה לא הועלתה בכתב הגנתו של עו”ד חזן, ולפיכך גם מטעם זה היא נדחית.

באשר לטענה שהעלה עו"ד חזן, כי מר שרון הרוויח מעבודתו של עו"ד חזן, בכך שהעלה את ערך היחידות במגרש 94.01. עו”ד חזן לא הציג בפניי כל ראיה התומכת בטענתו זו, ולא הוכח כל קשר בין עבודתו של עו"ד חזן לבין עליית ערך היחידות (ככל שהיה מוכח כי ערכן עלה). לפיכך נדחית אף טענה זו.

אשר על כן, נדחות טענותיו של עו"ד חזן באשר לסכומים שיש להפחית ועל עו"ד חזן לשלם למר שרון, סך של 231,901 ₪ בצירוף מע"מ, בהפחתת הסך ששולם למר שרון בעניין עסקת טיה. כפי שיפורט בהמשך, מר שרון אינו זכאי לחלק מהעמלה מאחוזי היזמות שקיבל עו"ד חזן מקבלנים. כיוון שעו"ד חזן שילם את הסך של 19,230 ₪+מע"מ למר שרון, לפנים משורת הדין כשקיבל את דמי היזמות מקבלן זה-טיה, הרי שיש להפחית סכום זה, כך שהסך לו זכאי מר שרון יעמוד על סך של 212,671 ₪+ מע"מ.

האם זכאי מר שרון מר שרון ל 22.5% מאחוז היזמות שיקבל חזן?

בסיכומיו טוען מר שרון, כי בגין אחוז היזמות, הוא זכאי לסך של 95,144$.

כאמור, על פי סעיף 5 להסכם: "מר שרון ינסה לקשור קשר עם קבלן ואם יצליח לקשור את הקשר בין בעלי היחידות והקבלן לכדי חוזה קומבינציה יקבל 22.5% מאחוז היזמות שיקבל חזן".

נוסח הסעיף, הינו ברור וחד משמעי ועל פיו, זכאות מר שרון מותנה בכך שהוא זה שיקשור את הקשר ורק "אם יצליח" תקום זכותו לקבל את העמלה.

על פי תצהיר מר שרון, מיום 11.6.2006, מבהיר מר שרון כך:

"בסוף חודש דצמבר 2004 הזמין אותי עו”ד חזן למשרדו...באותה פגישה הודיע לי עו”ד חזן כי קיבל מהקבלן 60,000$ וכי זכותי לקבל 22.5% אבל, לא מהסך 60,000$, אלא מתוך הסך המהווה 47% מ- 60,000$ הואיל ורק 47% מבעלי היחידות חתמו על הסכם קומבינציה ללא התערבות בית משפט. הסך אשר הוצע לי היה 7,000$ למיטב זכרוני. לא הסכמתי וטענתי כי על עו”ד חזן לשלם לי 22.5% מכל הסכום".

מלבד עדותו זו, מר שרון לא הוכיח כל תנאי מקדמי לזכאותו לקבל את הסך המבוקש על ידו בגין אחוז היזמות.

מר שרון זכאי כאמור בהתאם להסכם, לדמי יזמות כאמור, רק אם הוא זה:

א. "קשר עם קבלן".

ב. "ואם יצליח לקשור את הקשר בין בעלי היחידות והקבלן לכדי חוזה קומבינציה."

מר שרון לא הוכיח לי, כי הוא היה זה שעשה את שתי הפעולות המצטברות הנ"ל, כדי שתקום לו הזכות לקבל את דמי היזמות בקשר לחוזים עם הקבלנים. גרסתו ועדותו של מר שרון בעניין זה, ככל שהיא נטענה בלשון רפה, הינה גרסה יחידה של בעל-דין, שהינו מטבע הדברים בעל עניין, אשר לא נתמכה בראיות שהובאו או בגרסת עדים נוספים, וככזו - לא תוכל לעמוד במבחן סעיף 54 (3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, שעל-פיו נדרש בית-המשפט לנימוקים מיוחדים אם משתית הוא פסק-דין על יסוד עדות כזו לבדה בלא כל סיוע של עדות נוספת.

להלן לשון הסעיף:

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

(3) העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד;"

לעניין זה רבה וענפה הפסיקה המנחה אשר נקבעה בסוגיה זו.

ראה למשל ע"א 761/79 פינקל נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48.בעמ' 55:

"והנה בא סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 וקובע, שאין לפסוק על-פי עדות יחידה של בעל הדין עצמו או בן-זוגו, כשאין סיוע לעדות זו, אלא אם כן קיימים נימוקים מיוחדים שבית המשפט יפרטם בהחלטתו... אך חוששני, שעצם מהימנותה בלבד של עדות בני הזוג אינה מגיעה לעולם לכדי נסיבה מיוחדת אשר כזאת, שהרי בלעדי מהימנות שום עדות אינה יכולה לעמוד בלאו הכי". כן ראה ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, בעמ' 771. וכן ראה בספרו של י' קדמי על הראיות (כרך ב, תשנ"א), בעמ' 700:

"ככלל, יש להתייחס בזהירות מרובה לעדותו של אדם שיש לו עניין בתוצאות הדיון, אם אזרחי ואם פלילי; ובעקרון - אין זה משנה מה מקורו של אותו עניין".

וכן ראה ע"א (ת"א) 147/84 ברגר נ' זכאי פ"מ תשמ"ה(1) 207, בעמ' 210:

"...אם אין בידי השופט להצביע על נימוק נוסף, אחר, לקבל העדות, כי אז עליו לדחות את התביעה אפילו מאמין הוא למשיב. ועוד מורה סעיף זה שנימוק, כזה יהיה אמיתי, נימוק קיים, ואין די בכך שיאמר השופט כי הזהיר את עצמו שסומך הוא על עדות יחידה ונותן בה את אמונו".

התנאי המקדמי, כפי שהוסכם בסעיף 5 ע"י הצדדים, הינו כי על מר שרון לקשור קשר עם קבלנים, ולגרום לאותו הקבלן שאיתר וקשר עמו קשר, לחתום על חוזה קומבינציה עם בעלי היחידות.

הלכה למעשה מר שרון מודה, כי אפילו את השלב הראשון של פניה לקבלנים, ובלשון הסעיף, הניסיון לקשור קשר, לא הוא זה שעשה אלא עו"ד חזן עשה זאת : "עו”ד חזן פנה לקבלנים אשר הכיר מחולון ואנוכי פניתי לקבלנים אשר עבדו מחוץ לחולון" (סעיף 18 לתצהיר מר שרון, מיום 11.6.2006).

עוד עולה מהחומר המונח בפניי, כי גם לדעת מר שרון, הקבלנים בחולון היו בקשר עם עו”ד חזן ולא אתו, ובסופו של יום, באשר למגרשים נשוא כתב התביעה לא נחתם כל הסכם עם קבלן מחוץ לחולון.

גם בחקירתו הנגדית מודה מר שרון, כי לא הביא לחתימתו של אף קבלן:

"ש. איזה קבלן הבאת לעסקה?

ת. בבקשתך אחרי שקבלנים של חולון נתנו אחוזים נמוכים, את מוסקוביץ'...

ש. מישהו חתם?

ת. לא. לא הבאתי אף אחד שחתם...". (עמוד 23 שורות 3-6 פרוטוקול מיום 14.2.2007).

יתרה מכך, גם שלושת הקבלנים הרלוונטיים, הכחישו בתצהיריהם ובעדויותיהם כל קשר למר שרון: כך למשל הקבלן יעקב סלע ציין בסעיף 4 לתצהירו כי הוא איננו מכיר כלל את מר שרון, ובעדותו העיד:

"ש. האם מר שרון השתתף בחלק מהישיבות?

ת. לא. מעולם לא. זו הפעם הראשונה שאני פוגש בו היום" (ראה עמ' 69 שורות 15-16 לפרוטוקול).

לאור כל האמור, משלא הוכח לי ע"י מר שרון, כי התנאי המקדמי של סעיף 5 להסכם התקיים, אני קובע כי אין מר שרון זכאי לכל סכום בגין אחוז היזמות.

בישיבה מיום 18.10.2007, קבעתי כי:

"בהנחה שמסמכים אלו יתקבלו, הרי שיסתיים שלב מתן החשבונות ומתחיל שלב שאלת זכאות מר שרון לכספים על פי אותם החשבונות...".

ובהמשך קבעתי:

"רשמתי בפניי את הערתו של עו"ד הר נבו כי הוא לא קיבל חשבונות מעו”ד חזן בקשר לעמלות ושכר טרחה שקיבל עו”ד חזן מהקבלנים. באם יסתבר בסופו של יום, כי אכן מר שרון זכאי גם לשכר טרחה כזה, דבר שכרגע אינו עולה מההסכם שביניהם, אך איני קובע עמדה סופית, ויקבע בפסה"ד אם אכן מר שרון זכאי לחלק גם מאותם עמלות ושכר טרחה שקיבל מר שרון (צ.ל עו”ד חזן י.ש) מקבלנים שלא הובאו על ידי מר שרון, הרי שאחייב את עו”ד חזן במתן חשבונות גם בעניין זה...".

למרות הערתי האמורה, לא הצליח מר שרון להביא עדים או ראיות שיתמכו בטענתו כי הוא זכאי לחלק מעמלת או שכר היזמות שקיבל עו"ד חזן.

מחד, טוען מר שרון בסעיפים 36-37 לסיכומיו, כי בגין "אחוז היזמות", כי מגיע לו סך של 95,144$, ומאידך מבקש מר שרון בסעיף 63 לסיכומיו סעד של מתן חשבונות בגין "אחוז היזמות", אך מוכן לוותר על תביעתו למתן חשבונות המתייחסים לאחוז היזמות אם ישלם לו עו”ד חזן סך של 95,144$ (סעיף 15 לסיכומי התשובה).

בתביעה למתן חשבונות, כדי שמר שרון יזכה בצו, עליו להוכיח קיומם של שני תנאים. ראשית עליו להראות קיומה של מערכת מיוחדת בינו לבין עו”ד חזן המצדיקה מתן חשבונות. שנית עליו להוכיח- ולו לכאורה- כי קמה לו הזכות לתבוע את הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות (ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ פד"י נא(4)337, 344-345).

בכל היבט (גם אובייקטיבי אך גם סובייקטיבי), נוסח ההסכם בעניין זה הוא ברור וחד משמעי. מר שרון זכאי לסכום העמלה הנ"ל, רק אם הוא זה שיצור קשר עם הקבלן ויגרום לחתימת הסכם איתו. בעיני ברור, כי נוסח ההסכם בעניין זה אינו מותיר ספק, לפיו מר שרון לא זכאי לחלק משכרו של עו"ד חזן, שהביא את הקבלנים והוא זה שדאג לחתימת ההסכם שבין הקבלן עם בעלי היחידות. למניעת ספק, גם אם היה מסתבר, כי לא עו"ד חזן הביא את אותם הקבלנים, אני סבור כי מרגע שלא הוכח שמר שרון עשה זאת, לא קמה לו הזכות לקבל חלק מהעמלה.

לאור כל האמור, אני קובע כי מר שרון לא הוכיח לי, כי הוא אכן זכאי לקבל, עפ"י ס' 5 להסכם, חלק מאחוז היזמות שקיבל חזן, ולפיכך נדחית תביעתו לקבלת סך של 95,144$ וכך גם תביעתו למתן חשבונות בעניין זה.
התביעה שכנגד

כאמור, הגיש עו”ד חזן כתב תביעה שכנגד, היות ולטענתו מר שרון בתביעתו ביקש לגזול ממנו את פרי עמלו, עליו עמל במשך שנים.

לטענת עו”ד חזן (התובע שכנגד), מר שרון ניצל את טוב ליבו ואת יחסיו עם החבר המשותף שהכיר ביניהם בעת החתימה על ההסכם. לטענתו, התנהגות זו של מר שרון מהווה התנהגות בלתי מקובלת ובחוסר תום לב, המזכה אותו בפיצויים, בהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") בגין הנזקים שנגרמו לו עקב המו"מ ו/או עקב כריתת הסכם עם מר שרון.

עוד לטענתו, מר שרון לא קיים את החוזה בדרך מקובלת ובתום לב, כפי שהיה עליו לעשות, בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים. מר שרון קיבל על עצמו עבודה אחרת בחו"ל, לאחר החתימה על ההסכם, דבר שמנע ממנו כמעט לחלוטין, לקיים את התחייבויותיו על פי החוזה.

מר שרון הציג עצמו, בסמוך לפני החתימה על ההסכם כמהנדס, ולא כמהנדס מזון, דבר המהווה מצג שווא רשלני ועוולת רשלנות על פי סעיפים 35 ו 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] התשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), וכן מהווה עוולת תרמית על פי סעיף 56 לפקודת הנזיקין.

לטענתו, התרשלות מר שרון בקיום המוטל עליו על פי החוזה, מהווה התנהגות בלתי זהירה ו/או בלתי סבירה ועוולת רשלנות בהתאם לסעיף 35 ו 36 לפקודת הנזיקין.

מר שרון הבטיח לעבוד, לטענת עו”ד חזן, בכל ימי השבוע, מיום א' עד יום ה', מהבוקר עד הערב. מר שרון הפר תנאי זה ועבד רק מספר ימים בשבוע, במשך כשעתיים כל יום, וכבר אחרי שבוע –שבועיים מתחילת עבודתו, קיבל מר שרון עבודות בחו"ל, דבר שגרם לו להיעדר מהמשרד. עקב כך, מתחריו הרוויחו מכך ואיחדו מגרשים שמר שרון היה אמור לסייע באיחודם אך לא עשה זאת, ובכך נגרם לו נזק והוצאות. עקב כשלון מר שרון באיחוד המגרשים ואיתור קבלן והחתמתו על חוזה קומבינציה עם בעלי היחידות, נאלץ עו”ד חזן, לטענתו, למכור את דירתו ולחיות בשכירות עם אשתו וילדיו מיום 10.9.2002. לטענתו שילם 680$ דמי שכירות במשך 46 חודשים. סה"כ 141,588 ₪.

בנוסף טען עו”ד חזן, כי נאלץ לקחת הלוואה מהבנק ולמשכן את משרדו, בכדי לקדם את הפרויקטים, משום ההוצאות הרבות, בעוד שמר שרון לא נשא בנטל של שום הוצאה. על המשכנתא שנטל מהבנק הבינלאומי הראשון לישראל, שילם עו”ד חזן ריבית. בסך 242,160 ₪.

בגין עגמת נפש שנגרמה לו, תובע עו"ד חזן סך של 50,000 ₪, לטענתו מר שרון איים עליו והכפיש את שמו, אם לא ישלם לו סך של 1,000,000 ₪.

לטענת מר שרון (הנתבע שכנגד), בדיון שנערך, ביום 28.6.2007, נחקר עו”ד חזן, בקשר לתביעה אשר הגיש נגד עירית חולון ואח' (להלן: "התביעה החולונית"). על פי סעיף 1 לכתב התביעה, הרי שנושאה הוא תביעת נזיקין לתשלום פיצויים ולמתן צו עשה.

על פי סעיף 5 לכתב התביעה, עו”ד חזן בעל שתי יחידות דיור במגרש 56.01 (שאינו נמנה על המגרשים נשוא כתב התביעה דנן), ובעל 4 יח"ד במגרש 57.02 (הנמנה על המגרשים נשוא התביעה דנן. סה"כ היה עו”ד חזן, עת הגיש כתב תביעתו נגד עירית חולון, בעל 6 יחידות דיור.

על פי הנטען בסעיף 8 לכתב התביעה, באשר למגרש 56.01, בסוף שנת 1999 הוגשה בקשה כחוק להיתר בניה ובקשה דומה הוגשה באוגוסט 2001 באשר למגרש 57.02 (סעיף 16 לכתב התביעה). על פי סעיף 26 לכתב התביעה החולונית, מסרבת עירית חולון ליתן היתרי בניה וכאלה לא התקבלו במועד הגשת התביעה (יום 2.7.2003).

בסעיף 34 לכתב התביעה החולונית, נטען כי:

"עקב הקשיים הכלכליים שמר שרון נקלע אליהם בגין עיכוב במתן ההיתר ואי מימוש ההשקעה הצפויה, נאלץ מר שרון למכור את דירתו על מנת לממן ומאז 10.9.02 הוא גר בשכירות משוערת של 3 שנים".

על פי סעיף 38 לכתב התביעה שכנגד בתיק דנן, טען עו”ד חזן, כי:

"עקב כישלונו של מר שרון באיחוד המגרשים ואתור קבלן והחתמתו על חוזה קומבינציה עם בעלי היחידות, נאלץ מר שרון למכור את דירתו ולחיות בשכירות עם אשתו וילדיו מאז 10.9.02...".

לפיכך טוען מר שרון, כי יש לדחות את התביעה שכנגד ולחייב את עו”ד חזן בהוצאות לדוגמא.

לעניין נטילת המשכנתא, טען מר שרון, כי בסעיף 37 לכתב התביעה החולונית, מבאר עו”ד חזן כי על פי מצג עירית חולון, גם על פי חוק, גם על פי הסבירות וגם על פי הגיונו סבר עו”ד חזן כי עם גמירת הפרצלציה, בשנת 1977, יינתנו היתרי בניה ועל סמך המצג האמור התקשר בחוזים לרכישת 6 יחידות דיור ולצורך כך לקח משכנתא מהבנק.

בסעיף 38 לכתב התביעה שכנגד דנן, טוען עו”ד חזן לגובה ריבית אשר שילם בגין המשכנתא. ובסעיף 39 לכתב התביעה שכנגד דנן נטען כי:

"כמו כן, נאלץ מר שרון לקחת הלוואה מהבנק ולמשכן את משרדו...וזאת משום שהוצאות המשרד הן רבות.."

ובסעיף 40:

"על המשכנתא שנטל מר שרון מהבנק משלם עו”ד חזן ריבית עד עצם יום הגשת כתב טענות זה. גובה הריבית...".

לטענת מר שרון, המדובר באותה הלוואה. בכתב התביעה החולונית לא הבהיר עו”ד חזן כי משכן את משרדו. השוואה בין נספח ג' לכתב התביעה החולונית לבין נספח ד לכתב התביעה דנן תוכיח כי מדובר באותה הלוואה. לטעת מר שרון, הואיל וכתב התביעה דנן הוגש לאחר שהוגש כתב התביעה החולונית הרי הדוח מתייחס גם למועדים המאוחרים מיום 28.2.03, הוא המועד האחרון בכתב התביעה החולונית.

דיון והכרעה בתביעה שכנגד

מעיון בחומר הראיות שבפניי, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה שכנגד להדחות.

עו"ד חזן לא הוכיח כי מר שרון הפר את מחויבותו או שנהג בחוסר תום לב או שבצע עוולה כלפיו, ולא הוכיח כי הנזקים הנטענים על ידו בכתב התביעה שכנגד (ככל שניתן לכנות שכ"ד וריבית כנזקים), נגרמו עקב מעשים או מחדלים של מר שרון.

תנאי מוקדם להיווצרות הזכות לפיצויים, הוא נזק שנגרם למר שרון, כתוצאה מהתרשלותו של המזיק ומהפרת החוזה. בהעדר נזק אין פיצויים (ראה ע"א 101/85 מנסור נ' עירית נצרת, פ"ד מא(3) 47, 52).

מר שרון פיצויים, צריך להוכיח גם את היקף הנזק שנגרם לו (ראה ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת-שבע, פ"ד לה(2) 800, 807). "משלא הוכיח... את נזקו להנחת דעתו של בית המשפט, תביעתו לפיצויים צריכה להידחות" (דברי כבוד השופט ח' כהן בע"א 140/73 שרם נ' גרינברג, פ"ד כט(1) 194, 195).

עו"ד חזן מעלה בכתב התביעה שכנגד טענות קשות כנגד מר שרון, המקימות בד"כ את הזכות של צד לחוזה לבטלו עקב הפרות כה קשות.

לא רק שזכות כזו עומדת לצד הנפגע על פי דיני החוזים, אלא שהצדדים קבעו בהסכם במפורש כי: " הצדדים מצהירים כי העבודה הנ"ל הינה בגדר נסיון בלבד, ואם הנסיון לא יצלח, לכל אחד הזכות לבטלו ללא שהדבר ייחשב להפרת חוזה".

עו"ד חזן מעולם לא ביטל את ההסכם, למרות שהיה יכול לעשות כן, ללא כל קושי במהלכו, לו אכן סבר, כי מר שרון מפר את ההסכם ביניהם בצורה כה "גסה ובוטה".

לא רק שההסכם לא בוטל, אלא שעולה כי עו"ד חזן מעולם לא שלח אפילו מכתב התראה למר שרון במהלך ביצוע ההסכם בדבר אותן ההפרות.

נראה כי עו"ד חזן כתגובה לתביעה שהגיש מר שרון, החליט כי מן הראוי וכאיזון, שתהייה תביעה שכנגד. מהראיות שהוצגו בפני ומהעדויות ששמעתי, נמצא כי לתביעה זו אין בסיס והכל כפי שיפורט להלן.

כידוע, על עו"ד חזן מוטל הנטל הבסיסי והראשוני, להוכיח את תביעתו שכנגד. את נטל ההוכחה ניתן להרים באמצעות הצגת ראיות שונות או לפי מאזן ההסתברות, כי גרסת עו"ד חזן הינה הגרסה העדיפה או כי הראיות שהוצגו בתמיכה לגרסתו, הינן ראיות עדיפות.

הלכה זו נקבעה בשורה של פסקי דין: "נטל ההוכחה ביחס לתביעתו הבסיסית מוטלת עד סוף המשפט על התובע". .."נטל השכנוע מוטל על המערער..היה עליו להוכיח, ע"פ מידת ההוכחה הנוהגת במשפט האזרחי – נטייה של מאזן הסבירות לטובתו – כי נתקיימו היסודות המקיימים את זכותו...". (ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 589 מפי כבוד השופט ברק כתוארו אז).

נטל ההוכחה מורם ע"י הצד עליו מוטל נטל זה באמצעות אותן הראיות התומכות בגרסתו, ובין היתר באמצעות עדים המבססים והתומכים בגרסתו ועמדתו בקשר לשאלת הפרתו של אותו הסכם, או בקשר לעוולות הנזיקיות הנתבעות על ידו . לאור האמור, יש לבחון את שאלת מהימנות עדותם של עדי התובע שכנגד. ובמקרה דנן עמדה למבחן רק עדותו של עו”ד חזן שהעיד לעניין הנזקים שנגרמו לו ואותם תבע בתביעה שכנגד.

על פי הנטען ע"י עו”ד חזן, הבטיח מר שרון לעבוד בכל ימי השבוע, מיום א' עד יום ה', מהבוקר עד הערב. מר שרון הפר תנאי זה ועבד רק מספר ימים בשבוע, במשך כשעתיים כל יום, וכבר אחרי שבוע –שבועיים מתחילת עבודתו, קיבל מר שרון עבודות בחו"ל, דבר שגרם לו להיעדר מהמשרד, ולפיכך נגרמו לו נזקים שונים.

הבטחה זו, לא מצאה ביטויה בהסכם שנכרת בין הצדדים.

התחייבותו של מר שרון על פי ההסכם הייתה: ל"אחד בעלי יחידות לכדי חתימה על הסכם שיתוף והסכם שכ"ט לשירות בין בעלי היחידות לבין חזן".

לא נקבע כמה ימים יצטרך מר שרון להשקיע, מה כמות או השעות שישקיע בביצוע חלקו בהסכם. המבחן החשוב היה מבחן התוצאה.

על פי נספח ז', שצורף לתצהירו של מר שרון מיום 11.6.06, במכתב שנשלח ע"י עו"ד חזן, ביום 12.1.2005, לאחר שכבר פרץ הסכסוך ביניהם, נכתב על ידי זה האחרון בסעיף 3:

"מר שרון היה מובטל עת עשינו את ההסכם בינינו ולמרות זאת היה עובד במשרדי מספר שעות בכל יום מספר ימים בשבוע".

בסעיף 40 לתצהיר מר שרון, מיום 11.6.2006, הוא הצהיר כי:

"לאחר החתימה על ההסכם נהגתי לבוא למשרד עו”ד חזן כל יום ועבדתי במשרד משעה 08:30 ועד 13:00 ואחר הצהריים משעה 16:00 לערך ועד הערב. עד סוף השנה...(1998) זה היה סדר עבודתי. בדצמבר 1988 יצרתי קשר עם חברה טורקית, אשר ביקשה יעוץ שלי נושא הנדסת מזון... ההסכם עם החברה הטורקית חייב אותי לשהות בטורקיה שבוע בחודש וכך היה בפועל. בשלושת השבועות האחרים בחודש עבדתי במשרד מר שרון. יש לציין כי חלק מעבודתי, זאת בנוסף לשעות העבודה בהן עבדתי במשרד עו”ד חזן, בוצע בביתי, לרבות שיחות טלפון והדפסות באמצעות המחשב...בביתי".

באשר לפרק הזמן אשר שהה מר שרון בטורקיה התעוררה מחלוקת בין הצדדים. בעניין זה הגיש מר שרון תצהיר, מיום 15.11.2007, בו מבהיר מר שרון את פרקי שהותו בטורקיה אותם גיבה באסמכתאות: מר שרון שהה בטורקיה במהלך חודש ספטמבר 2008- סה"כ 5 ימים, באוקטובר 2008- 6 ימים, בנובמבר 2008 -4 ימים ובדצמבר 2008- 8 ימים (ראה סעיף 4 לתצהיר).

בעניין זה העידה כאמור הגב' סילביה בן יעקב, שנמצאה כאמור, כעדה אמינה שניתן לסמוך על עדותה (וזאת גם לאחר שלקחתי בחשבון כי היא פוטרה ע"י עו"ד חזן):

"הוא היה מגיע בבוקר, בחודשים הראשונים, הוא היה יושב במשרד הקטן. הוא היה יוצר קשר טלפוני עם אנשים, מדבר איתם, מסביר להם....הוא היה מסיים את עבודת הבוקר בסביבות 13:00. אחר כך הפסקת צהריים עד 16:00 ואחר כך הצוות של המשרד היה חוזר למשרד..." (ראה עמוד 19 שורות 17-20 לפרוטוקול מיום 30.1.2008).

ובהמשך עדותה מעידה הגב' סילביה בן יעקב:

. היו פעמים בערב שהוא לקח אותך הביתה.

ת. כן.

ש. באותם החודשים הראשונים, הוא היה מתייצב לעבודה יומיום.

ת. בדרך כלל יומיום...

ש. מה קרה אחרי כמה חודשים.

ת. מר שרון התחיל לנסוע לטורקיה בעקבות עבודה שקיבל. הוא ייעץ לחברה טורקית. כל פעם היה נוסע למשך שבוע או 10 ימים.

ש. האם מר שרון עבד גם בבית.

ת. הוא היה מביא לי רשימות שהוא הוציא מהבית כדי לעבוד על זה במשרד" (עמוד 19 שורות 21-29 לפרוטוקול מיום 30.1.2008).

ובהמשך מעידה הגב' סילביה בן יעקב:

ש. מתי הפסיק מר שרון את העבודה במשרד

ת. כשעורך דין עובד סנקרי התחיל לעבוד אצלנו. אז הוא תפס את החדר...

ש. לגבי התרומה שתרם מר שרון לגבי החלקות.

ת. הוא נתן פוש גדול לאיתור הבעלים..."(ראה עמוד 20 שורות 7-12 לפרוטוקול מיום 30.1.2008).

מהמקובץ עולה, כי מר שרון עבד במשרדו של עו"ד חזן, במרבית ימי השבוע, עבד גם בביתו והוא לא הפסיק להגיע למשרד, מפאת אי שביעות רצונו של עו"ד חזן וזה האחרון בלאו הכי, לא הפסיק את עבודתו של מר שרון, כפי שנקבע בסעיף 7 להסכם.

לשיטת עו”ד חזן, כל תקופת עבודתו של מר שרון הייתה תקופת ניסיון, (וכפי שהעיד: "ש. עד פברואר 2001 שלשיטתך הוא עזב, הכל היה תקופת נסיון? ת. כן, לגבי נסיון לעשות איחוד במגרשים. היה והוא לא הצליח בזה הוא לא חייב להישאר אצלי והוא לא יחייב אותי להשאיר אותו אם הוא לא יצליח לעשות איחוד. אני אשארתי אותו בגלל מחלתו. כל התקופה הזו הייתה נסיון. כל העבודה שלנו היתה בגדר נסיון. תלוי בהצלחה".). מהאמור עולה שאף אם עזב מר שרון את משרד עו”ד חזן, אין הדבר מהווה הפרת הסכם, שכן הדבר נעשה לפי רצונו והחלטתו של עו"ד חזן ולא של מר שרון.

לאור כל האמור לעיל טענות עו"ד חזן, כי מר שרון הפר את ההסכם בכלל ובפרט כשהחל נוסע מעת לעת לטורקיה, דינן להידחות. ראשית לא הוכחה ההפרה אך גם אם הייתה מוכחת, לא הוכח כי לעו"ד חזן נגרמו נזקים כלשהם עקב הפרת ההסכם (אילו הייתה הפרה).

עו"ד חזן טען כי חלק מנזקיו, היו אותן ההלוואות והמשכנתאות שלקח לצורך מימון הפעילות במשרדו, או מכירת דירת מגוריו ומעבר לשכירות, עקב הנזקים שגרם לו מר שרון. לא רק שלא הוכח קשר כלשהו בין אותן ההלוואות או של מכירת דירתו, לבין פעילות משרדו של עו"ד חזן ולא הוכח קשר לנזקים שנגרמו ע"י מר שרון, אלא שהסתבר, כי ההלוואות, נלקחו עקב ובקשר לתביעה אחרת שהגיש עו"ד חזן כנגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ועירית חולון.

כשנחקר עו”ד חזן, בקשר לטענה כי נאלץ לקחת הלוואה בגין נזקי מר שרון, (משכנתא מהבנק הבינלאומי, ולשלם ריבית), הוא אמר:

"ש. כמה יחידות דיור היו בבעלותך בספטמבר 2002.

ת. 12 יחידות דיור. רכשתי אותן בין 98 ל-2000,2001...

ש. איך מימנת את זה?

ת. חלק בהלוואות...למעשה מרביתו בהלוואות.

ש. מפנה לסעיף 44 לתצהירך הראשון. זו הלוואה שדיברנו עליה.

ת. היו מספר הלוואות. למעשה היה צריך להיות הלוואות. לא היתה הלוואה אחת.

ש. אלו הלוואות שדיברת עליהן קודם?

ת. לא. היו לי קשיים בעבודה אצלי ובמשרד. נאלצתי להפחית את הייצוג שלי בבית המשפט. לכן התזרים שלי היה חלש ולכן נאלצתי לקחת הלוואות ואז התחלתי באיחודם של בעלי המגרשים." (עמוד 59 –60 לפרוטוקול דיון מיום 28.10.2008).

בסיכומיו ניסה עו”ד חזן לשנות או להסביר את עדותו האמורה לעניין "מספר הלוואות" (בסעיף 87 לסיכומיו): כי עבור הנזקים שנתבעו בתביעה החולונית ניטלה הלוואה אחת, ועבור הנזקים שגרם מר שרון נשוא התביעה דנן, נטלה הלוואה אחרת ואין קשר בין שתי ההלוואות. עו”ד חזן צירף בעניין זה, לראשונה, בסיכומיו אסמכתאות (כגון נספח א'- כתב תביעה מקורי בתביעה החולונית, ודוחות פירוט תשלומים מהבנק הבינלאומי –נספחים ב'1-ב'4).

הכלל בעניין הגשת ראיות על ידי בעל דין, ידוע. על בעל דין להגיש את ראיותיו לבית המשפט ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות. הנושא נדון ובואר בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 579/90: "...דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם. והטעם לדבר? "...כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג). אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל." ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738 (1992). עוד ר' למשל: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661 (1993); רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, (2002).

לאור האמור, נספחי עו”ד חזן אשר צורפו לראשונה לסיכומי עו”ד חזן, דינם להימחק. ולפיכך טענות עו”ד חזן באשר למספר ההלוואות אשר ניטלו נדחות.

גם מהשוואת סעיפים 34 לכתב התביעה החולונית, (שם נטען, כאמור כי: "עקב הקשיים הכלכליים שמר שרון נקלע אליהם בגין עיכוב במתן ההיתר ואי מימוש ההשקעה הצפויה, נאלץ מר שרון למכור את דירתו על מנת לממן ומאז 10.9.02 הוא גר בשכירות משוערת של 3 שנים".) ומסעיף 38 לכתב התביעה שכנגד בתיק דנן, (שם טען עו”ד חזן, כי: "עקב כישלונו של מר שרון באיחוד המגרשים ואתור קבלן והחתמתו על חוזה קומבינציה עם בעלי היחידות, נאלץ מר שרון למכור את דירתו ולחיות בשכירות עם אשתו וילדיו מאז 10.9.02..."),

עולה, סתירה באשר לנסיבות אשר הביאו את עו”ד חזן ללקיחת ההלוואה.

עו"ד חזן ידע, כי מר שרון הנו מהנדס מזון ואינו מהנדס בניין וגם אם לא ידע זאת בעת כריתת החוזה, הוא ידע זאת כשמר שרון קיבל את העבודה בטורקיה. לצורך ביצוע חלקו של מר שרון בהסכם, לא היה צריך להיות מהנדס בניין ולמעשה כל אדם מסוגל לעשות פעילות שכזו לאחר צבירת ידע וניסיון לא רבים. פעמים ניתן למצוא פקידה מוכשרת במשרד עו"ד, המבצעת פעילות שכזו בכישרון רב, שלא לדבר על מתווכי מקרקעין, שאף אחד לא דורש מהם תואר אקדמאי בכלל ובפרט לא הנדסי.

ולבסוף, אם לא הוכחה ההפרה או העוולה, הרי שמר חזן לא זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש ובכל מקרה לא הוכח לי שכזו נגרמה לו.

נזק של עוגמת נפש איננו נזק קצוב הניתן למדידה מדויקת, וניתן כאמור לפוסקו על סמך הערכה ואומדנה.

הערכה ואומדנה, מושפעים בין היתר, מהתרשמותו ומהשקפתו האישית של ביהמ"ש, לגבי חומרת העוולה מחד, ומאידך לנזק שנגרם לנפגע.

בע"א 153/04 רבינוביץ נ' רוזנבוים, (פורסם בנבו, 6.2.06), סיכם כבוד השופט רובינשטיין את ההלכות בעניין וכל המוסיף גורע.

ראה גם דברי השופט מלץ בע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23, 34:

"בהקשר הנדון אין נפקא מינה אם מדובר בפיצוי על בסיס חוזי או פיצוי על בסיס נזיקי... השימוש בכלי האומדנא נשמר גם בפסיקת פיצויים נזיקיים לנסיבות בהן בלתי אפשרי או לפחות קשה להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדויקת ומלאה".

במקרה דנא, לא הוכח לי ולא התרשמתי, כי למר חזן נגרמו נזקים, שראוי לפצות בשל עוגמת נפש.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי עו”ד חזן לא זכאי לפיצוי הנזקים הנטענים על ידו בתביעה שכנגד, מהטעם שלא הוכחה ההפרה או העוולה, לא הוכחה עילת תביעתו ולא הוכחו נזקיו ולפיכך דין התביעה שכנגד להדחות.

סוף דבר

לאור ההכרעות והתוצאות אליהן הגעתי בתביעה ובתביעה שכנגד, אני קובע כי :

א. עו”ד חזן ישלם למר שרון סך של 212,671 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.11.2007 עד לתשלום בפועל + מע"מ.

ב. בנסיבות העניין, בהתייחס לתוצאה אליה הגעתי בקשר לתביעה ולתביעה שכנגד, ובהתייחס להתנהלות הצדדים במהלך הדיון והתארכותו לפעמים שלא לצורך, אני מחייב את עו"ד חזן לשלם למר שרון הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 36,000 ₪+מע"מ.

ג. התביעה שכנגד נדחית. ההוצאות ושכ"ט עו"ד נלקחו בחשבון כאמור בס' ב' לעיל.

הסכומים ההוצאות ושכ"כ עו"ד ישולמו בתוך 30 יום מהיום, וממועד זה ואילך יתווספו להם

הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' בסיון, תשס"ט (25 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

יעקֹב שינמן, שופט