ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל סופר נגד עו"ד ארז איתן :

החלטה בתיק רע"א 5409/14 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט י' עמית

המבקשת:
רחל סופר

נ ג ד

המשיבים:
1. עו"ד ארז איתן (נאמן על נכסי החייבת )

2. כונס הנכסים הרשמי

3. עו"ד ישי בית און

4. שלמה (שלי ) נרקיס

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב בתיק פש"ר 1381/09 שניתנה ביום 8.7.2014

בשם המבקשת:
עו"ד אורן בן

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיאה א' אורנשטיין) בתיק פש"ר 1381/09 מיום 8.7.2014, בגדרה הוחלט לדחות את בקשת המבקשת למחיקה חלקית של תביעת חוב נושה מכוח שטר המשכון.

1. נגד המבקשת מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הליך פשיטת רגל, המהווה מקור להתדיינויות רבות בערכאות השונות. ענייננו בהשגת המבקשת, אחת מיני רבות, על החלטת בית המשפט המחוזי. ההליכים המשפטיים המתנהלים נגד המבקשת, נסקרו והוצגו בפסקי הדין ובהחלטות הקודמות של בית משפט זה (ראו, למשל, ע"א 8875/11 סופר-סייג נ' ארז (9.9.2012) (להלן: ע"א 8875/11); רע"א 3312/13 סופר נ' ארז (31.12.2013) (להלן: רע"א 3312/13); ע"פ 2595/13 סופר נ' ארז (29.9.2014)). משכך, אקצר בדברים ואציין בתמצית, כי ביום 31.12.2009 ניתן צו כינוס לנכסיה של המבקשת, שניהלה בעבר עסקים חובקי עולם בתחום החקלאות וגידול פרחים, וביום 30.11.2011 היא הוכרזה כפושטת רגל. במסגרת זו, נקבע כי עליה לשלם תשלום חודשי לקופת פשיטת הרגל בסך של 15,000 ₪, שהופחת בהמשך לסך של 13,000 ₪.

המשיב 3, עורך דין בית און, הגיש נגד המבקשת תביעת חוב בסך של 3,526,425 ₪ בגין הפרת הסכם שכר טרחה, אך תביעת החוב אושרה על ידי הנאמן (המשיב 1) בסכום של 899,200 ₪ בלבד. בסופו של יום, לאחר שהמשיב 3 ערער לבית משפט קמא ולאחר משא ומתן שהתנהל בין הנאמן לבין המשיב 3, ובהסכמת המשיב 2 (להלן: הכונ"ר), הועמד החוב על סך של 950,000 ₪ (ראו החלטתי ברע"א 3312/13).

2. ביום 8.7.2014 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת (בקשה 215) למחוק חלקית את תביעת החוב של המשיב 3, כך שיופחת ממנה סכום של 849,375 ₪, הוא הסכום שהמחה המשיב 3 למשיב 4 מתוך החוב מושא המשכון. בית משפט קמא דחה בקשה זו, בהתבסס על ההחלטות החלוטות שניתנו על ידי בית משפט זה בעניינה של המבקשת, כפי שהפנה אליהן המשיב 3 בתגובתו בבית משפט קמא, וכן בנימוק שהמחאת הזכות אינה מאיינת את זכותו של הנושה המקורי.

למען השלמת התמונה, אוסיף כי בקשת המבקשת נסמכה על פנייתו של המשיב 3 ביום 23.4.2014 לנאמן ובקשתו להעביר את סכום המשכון, בתוספת ריבית והצמדה, למשיב 4. פנייה זו נעשתה בעקבות עיקול שהטיל הבנק הבינלאומי הראשון על כספיו של המשיב 3 אצל הנאמן. לאור זאת, הגיש הנאמן לבית משפט קמא ביום 27.4.2014 בקשה למתן הוראות איך לחלק את סכום תביעת החוב שאושרה למשיב 3, בין המשיב 4 לבין הבנק הבינלאומי הראשון. בית משפט קמא, דחה הבקשה בנימוק כי בית המשפט המחוזי איננו הערכאה המוסמכת לבירור שאלות כגון דא, וככל שהנאמן סבור שיש מקום להגשת בקשה לטען ביניים, יגישה לערכאה המוסמכת (פש"ר 3227-12-13 צברי נ' סופר (28.4.2014)). בהתאם, ביום 29.4.2014, הגיש הנאמן טען ביניים לבית משפט השלום בה חזר על בקשתו לקבלת הוראות (להלן: טען הביניים). בפסק דינו נתן בית משפט השלום תוקף להסכמת הצדדים, על אף התנגדותה של המבקשת. לפי ההסכמה, מתוך סכום המשכון יועבר למשיב 3 סך של 61,500 ₪, שיופקד בידי הבנק הבינלאומי הראשון עד להכרעה בבקשת העיקול, ואת יתרת הסכום בסך 787,500 ₪, יעביר המבקש לידי המשיב 4 (ה"פ 44878-04-14 (שלום ת"א) ארז נ' בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (14.9.2014)).

ומכאן לבקשה שלפני.

3. לטענת המבקשת, משנרשם המשכון על שמו של משיב 4, היה משיב 3 מנוע מלכלול בתביעת החוב את סכום החוב שהומחה מכוח שטר המשכון, באשר אין הוא הנושה על פי שטר המשכון, בעוד משיב 4, הוא הנושה לפי שטר המשכון, לא הגיש תביעת חוב תוך שישה חודשים מעת מתן צו הכינוס נגד המבקשת. לכן, לשיטתה, יש למחוק מתוך הסכום של 950,000 ₪ שאושר למשיב 3 בתביעת החוב, סכום של 849,375 ₪, ולהשאיר את הסכום בקופת הכינוס. המבקשת תולה בקשתה בשינוי נסיבות מהותי שאירע ביום 23.4.2014 כפי שעולה מבקשת הנאמן מיום 27.4.2014 ומטען הביניים, עת פנה המשיב 3 לנאמן "והודה", כלשונה, כי אין הוא הנושה על פי שטר המשכון וכי הוא מבקש להעביר את סכום הנשייה למשיב 4.

4. דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

המבקשת עצמה לא חולקת על כך שהעלתה טענה זו בעבר, כבר לפני ארבע שנים, בפני הנאמנים עת התנגדה לתביעת החוב של המשיב 3. המבקשת תולה בקשתה בשינוי הנסיבות שאירע, לטענתה, עת הודה המשיב 3 כי הנושה על פי המשכון הינו המשיב 4. אולם, הלכה למעשה, אין הדברים עולים כדי שינוי נסיבות מהותי, ואף ספק אם יש בכך שינוי נסיבות. לא נראה כי העובדה שהמשכון נרשם לטובת המשיב 4 הייתה שנויה במחלוקת, באשר המשכון נרשם עוד בשנת 2008 לטובתו של המשיב 4 והמבקשת עצמה אישרה בכתב התחייבות בלתי חוזר את העברת הכספים ישירות למשיב 4 בזו הלשון:

"225000$ (מאתיים עשרים וחמישה אלף דולר) בהתאם לשער הדולר שיתקבל מהכונס, מכספים אלה הינם כספים המגיעים לעו"ד ישי בית-און על חשבון שכר טירחה ממני ומקלנפורט בהתאם לחוזה שכר טירחה מיום 5.1.07 ותשלומם לך [למשיב 4 – י"ע] יחשב כתשלום לעו"ד בית-און (ובמקום לשלם לעו"ד בית און ישולם לך [למשיב 4 – י"ע] בהסכמת עו"ד בית און).

חתימת עו"ד ישי בית-און על מסמך זה מאשרת הסכמתו לאמור לעיל" [ההדגשות הוספו – י"ע].

אם כך, לא רק שהדברים היו ידועים למבקשת, אלא שהיא עצמה התחייבה, בכתב התחייבות בלתי חוזר החתום על ידה ועל ידי משיב 3 ומשיב 4, להעביר הכספים ישירות למשיב 4 במקום למשיב 3.

נוכח ידיעת המבקשת והתחייבותה להעביר הכספים ישירות למשיב 4; נוכח העלאת טענה זו בעבר; נוכח היעדר שינוי נסיבות בענייננו; ומעל לכל אלו, נוכח פסקי דינו של בית משפט זה בע"א 8875/11 ובע"א 1709/13 סופר נ' ארז (19.3.2014), והחלטתי ברע"א 3312/13 – דין הבקשה להידחות. זאת, אף מבלי להידרש לטענת המבקשת באשר להשפעת המחאת הזכות מהמשיב 3 למשיב 4, על תביעת החוב של המשיב 3 מכוח שטר המשכון.

5. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות בסך 3,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

ניתנה היום, כ"ז בתשרי התשע"ה (21.10.2014).


מעורבים
תובע: רחל סופר
נתבע: עו"ד ארז איתן
שופט :
עורכי דין: