ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדם אלון נגד רפאל בוקיס :

בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר

תובע

אדם אלון, ת.ז. XXXXXX048

נגד

נתבעים

1.רפאל (קורומה) בוקיס, ת.ז. XXXXXX446,
2.לימור קורומה, ת.ז. XXXXXX047

פסק דין

רקע

בתאריך 4.3.13 בשעה 15:45 לערך, במושב תלמי אלעזר, נפל התובע מאופניו עליהם רכב באותה עת (להלן: התאונה").

אין חולק על כך שבבדיקה שנערכה לתובע בסמוך לאחר התאונה במחלקת המיון בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, נמצא כי הוא סובל משבר סגור בעצם הבריח השמאלי, חבלות בצד השמאלי של קרקפתו, שפשופים ליד מרפק יד שמאל והמטומות בבטן התחתונה וכן בירך ובכתף שמאל.
עם תום הבדיקות והטיפול שוחרר התובע מבית החולים עוד באותו ערב וצווה לנוח בביתו, עד ליום 24.3.14.

בעתירתו לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 26,000 ₪ טוען התובע כי נפילתו מן האופניים נגרמה כתוצאה מהתנפלות כלבתם של הנתבעים עליו במהלך הנסיעה.
הנתבעים אשר אינם מתכחשים לפגיעות מהן סבל התובע כתוצאה מנפילתו טוענים כי אין זה יתכן שהכלבה שלהם היא זו שהתנפלה עליו ומעלים ספק בנוגע לקשר הסיבתי בין מרדף של כלב כלשהו אחריו לבין הנפילה ותוצאותיה, לאור מהירות ואופן רכיבתו על האופניים בדרך כלל .

שאלת זהות הכלב/ה שלגרסת התובע גרם/ה לתאונה, היא השאלה העומדת בפני להכרעה בתיק זה. לצורך כך נעניתי לבקשת הנתבעים בשעתה וקבעתי מועד נוסף לדיון על מנת לאפשר להם, כמו גם לתובע, להציג בפני ראיות נוספות להוכחת טענותיהם.

גרסאות הצדדים

גרסת התובע וראיותיו
התובע הטוען כי מדובר בכלבה שכבר נבחה לעברו ורדפה אחריו בהזדמנויות אחרות קודמות, תיאר את הארוע נשוא התביעה בעדותו בבית המשפט, כך:
"זה היה כלבה של שני הנכבדים. כלבה חומה. אז היה לה קולר אפור חום, הם ניסו להחליף את הקולר והיום הוא אדום. את הכלבה הזו הכרתי טוב כי במשך 4 חודשים, ברכיבתי לעבודה וממנה, לא אשקר, במושב דרכו עוברת הרכיבה היו לא מעט כלבים משוטטים. רובם ככולם לא מתייחסים, הכלבה הזו לפחות פעם ביום, בהלוך או חזור, נובחת, רודפת כמה מטרים.
הכרתי אותה טוב, מהחודשים שעברו. אפילו ביום התאונה היא יצאה מאחורי עץ, כמה עשרות מטרים לפני התאונה, אני זוכר שאמרתי לעצמי "עוד פעם הנודניקית הזו. התחילה לרוץ אחרי. לא היתה קשורה כל ה- 4 חודשים האלה, לפחות פעם ביום, אם באזור 07:30 לעבודה, או באזור 16:00 שחזרתי להביא את הילדים מהגן. הפעם הזו, היא התחילה לרוץ וכאילו אומרת "זהו ידידי, אני ויתרתי כמה חודשים טובים, היום אני הולכת להפיל אותך וללמד אותך לקח".
זו ההבנה. התחילה לרוץ לידי, כבר עשרות מטרים, אני מרגיש את הנשימות שלה ליד הקרסול שלי. הגברתי את המהירות במטרה להתרחק ממנה. לפי מה שהרגשתי הפה שלה קרוב לקרסול שלי, ניסיתי להרחיק אותה בבעיטות ממני. שילוב של מהירות גבוהה ובעיטות, אבדתי שיווי משקל. נפלתי...".

את מידת בטחונו בזהות הכלבה שרדפה אחריו, כמו גם את הפעולות שנעשו על ידו במטרה לאתר את בעליה, הסביר התובע ותאר באופן הבא:
התובע חזר ואמר כי מדובר ב "כלבה המוכרת לו מצוין" וכי זו היא כלבה שמעולם לא היתה קשורה , בשל רשלנותם וזחיחותם של בעליה ".
לגרסתו, בערב יום התאונה הוא הגיע עם אשתו אל איזור התאונה על מנת לאתר את בעלי הכלבה ומכיוון שלא ידעו לאיזה בית להכנס, הם פנו אל הבית הסמוך ביותר למקום הנפילה , שאלו את השכנה האם היא מכירה בעלים של כלבה חומה והיא השיבה בשלילה.
בתשובתו לשאלותי בהקשר זה אישר התובע: "לא ידענו לאיזה בית להכנס".
בחלוף כשבוע הגיעו התובע ואשתו אל המקום פעם נוספת ואז, כך לגרסתו, בטרם הספיקו לסגור את דלת הרכב, יצאה הכלבה בנביחות מן הצד השני של הכביש, התקרבה אליהם "התקר בות מאיימת" ואז הוא פנה אל אשתו ואמר לה: "זו הכלבה". בשלב זה – כך אמר התובע: "הכל התחבר, מקום היציאה של הכלבה זה בדיוק מול החצר. פה נפלתי, פה הכלבה לאורך חודשים הציקה לי, איימה עלי...".

לתמיכת טענותיו הציג בפני התובע תמונות שצולמו על ידו באותו יום בו הוא הגיע אל המקום כאמור. לגרסתו הנתבעים "קפצו על הכלבה כדי למשוך אותה הביתה" ברגע שראו אותו מצלם.
בתמונות הנושאות עליהן את התאריך 24.3.13 (20 ימים לאחר התאונה) בשעה 11:38 , נראית דרך עפר המובילה אל בית הנתבעים וכלבתם המשוטטת על הדרך בסמוך לבית ולמכונית.
בעדותם בפני אישרו הנתבעים כי אכן מדובר בחצר ביתם וטענו כי "כשהכלבה משוחררת אנחנו איתה" (ר' בעמ' 3, ש' 15 לפרוטוקול).

אביו של התובע מר עמנואל אלון, אשר העיד מטעמו, סיפר בעדותו כי הוזעק על ידי בנו אל מקום התאונה וכי בהגיעו לשם מצא אותו חבול ופצוע ופינה אותו לבית החולים. לשאלתי השיב האב כי התובע "הראה לו את הכלב" וכי מדובר היה ב "כלב חום, די גדול, שהסתובב שם באזור של הכביש".

גרסת הנתבעים וראיותיהם
את כתב ההגנה שהוגש מטעמם פתחו הנתבעים בהצהרה לפיה החל מיום 1.3.13, בעקבות מכתב מטעם וועד הישוב בדבר הכוונה לנקוט באכיפה מוגברת של החוק בנושא כלבים משוטטים (נספח 1 לכתב ההגנה), הם הקפידו על קשירת כלבתם בין השעות 07:00-17:00, כשבמהלך שאר השעות שהתה הכלבה במחיצתם, בבית או בחצר, כך שלא י תכן שהיא זו אשר גרמה לנפילת התובע מאופניו.
גם בעדויותיהם בבית המשפט הודו הנתבעים כי עד ליום 1.3.14 הכלבה אכן לא היתה קשורה ועמדו על כך שמאז אותו יום הם נהגו לקשרה החל מהבוקר ועד לשעה 17:00, אלא שבשיחה טלפונית שהתקיימה ביום 11.3.13 בין אשת התובע לנתבעת (ר' התמליל – נספח 3 לכתב התביעה), אמרה האחרונה:
"...בטופס כתוב מה- 1.3, אבל אני לא לקחתי את הטופס בראשון לחודש, לקחתי אותו אחרי... אני אומרת לך שכבר שבוע, יכול להיות שזה... לא, אני לא זוכרת מתי הוצאתי את הדואר, אבל מהיום שראיתי את הפתק הזה היא קשורה".
במהלך שיחה זו סיפרה אשת התובע לנתבעת על נסיבות התאונה, טענה כי הכלבה רדפה אחרי אופניו של התובע גם בחודשים שלפני כן ובקשה ממנה לדאוג לקשירתה. בתגובה לכך הביעה הנתבעת התנצלות על שארע ואולם חזרה והדגישה כי מעולם לא הופנתה אליהם תלונה כלשהי בקשר להתנהגות הכלבה.
בעדותה בבית המשפט אמרה התובעת: "המכתב הגיע ב- 4.3. אני לא זוכרת, ציינתי תאריכים. לפני 1.3. במכתב היה מצויין שמ-1.3. יפעילו את האכיפה המוגברת. אמרתי בסדר. מאותו זמן הכלבה היתה קשורה". ואילו הנתבע אמר: "אני יודע מתי קבלנו את המכתב, בוודאות לפני 1.3 כי לימור (הנתבעת) נכנסה ללחץ מהמכתב" והוסיף והסביר כי הנתבעת אמרה את שאמרה בשיחת הטלפון עם אשת התובע כי היא נלחצה.
עוד טענו הנתבעים כי הכלבה שלהם נושאת קולר בצבע אדום ולא חום (נספח 3), כי יש במושב כלבה נוספת הדומה לכלבתם דמיון רב עד כי לעיתים אף הם בעצמם מתקשים להבדיל בין השתיים (ר' התצלומים בנספח 6) וכי עד ראיה שהיה במקום בשעת התאונה סיפר להם כי ראה שבאותה שעה היתה כלבתם קשורה. עד זה אשר לדברי הנתבעים נסע לחו"ל למשך תקופה ממושכת לא העיד בסופו של בבית המשפט ואולם עדה אחרת שהעידה מטעמם, הגב' אסנת גינת, סיפרה כי התובע אשר הגיע אל ביתה באחד הימים, סיפר לה שנפל מאופניו והוסיף כי הכלב שרדף אחריו היה "כלב לבן גדול". לדברי העדה היא אמרה לתובע שבהמשך הרחוב יש כלב כזה.
התובע שאישר את עצם קיום הפגישה בינו לבין הגב' גינת הכחיש את הדברים ואמר: "אני באתי אחרי כמה שבועות, אחרי שידעתי של מי הכלב. אני באתי רק לשאול אותה אם היא יודעת מי גר בדירה, אבל כבר ידענו את זהות הכלבים ומעולם לא אמרתי לה שכלב לבן רדף אחרי והפיל אותי וזה מעולם לא עלה על דל שפתי". בתגובה לכך חזרה העדה ואמרה:
"אני לא מתערבת, אני אומרת שדברתי דברי אמת מהזכרון שלי.
אני זוכרת שהוא אמר כלב לבן גדול ואמרתי לו שזה בהמשך הרחוב...
הוא שאל למי יש כלב לבן גדול, אני אמרתי לו שבהמשך הרחוב יש כלב לבן גדול".
ראיה נוספת שהוגשה מטעם הנתבעים היא התצלום נ/1 אשר צולם על ידי הנתבע בבוקר הדיון (4.9.14), בו נראה כלב גדול לבן משוטט בסביבת שביל הכניסה לביתם במקום עליו הצביע התובע עצמו כעל מקום נפילתו באמרו: "אני מאשר שמקום הנפילה המסומן בתצלום נ/1 הוא אכן מקום הנפילה והנפילה באה לאחר מרדף ונסיעה שלי על האופניים בעקבותיו, כמה עשרות מטרים. המרדף היה מרדף והנפילה היתה מול הכניסה לבית שלהם". יחד עם זה, כך טען התובע: "לא טענתי שהיא (הכלבה) יצאה מהבית שלהם".

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות ואלה הם נימוקי:
אכן, אין חולק על העובדה שהתובע נפל מאופניו ונחבל והנתבעים אינם שוללים את טענתו לפיה נפילה זו באה בעקבות מרדף של כלב או כלבה אחריו, אם כי לטענתם יכול והנפילה נבעה מרשלנות שלו שכן הם ראו את גם לאחר התאונה כשהוא "נוסע במהירות ואף לעיתים ללא חולצה".
זאת ועוד, התובע הצליח לשכנעני באמצעות התצלומים שהוצגו מטעמו כי הנתבעים ככל הנראה לא הקפידו על קשירת כלבתם במהלך כל הימים והשעות בהן הם לטענתם עשו כן, שכן בתצלומים אלה (נספח 5 לכתב התביעה) נראית הכלבה לא קשורה בשעות הבוקר המאוחרות בעוד שלגרסת הנתבעים היא אמורה היתה להיות קשורה בשעות אלה.
יחד עם זה, עדות השכנה הגב' גינת שסיפרה כי התובע שאל אותה על "כלב לבן גדול" ואישורו של התובע לכך שנפילתו מאופניו ארעה בסמוך מאוד לפתח שביל הכניסה אל ביתם של הנתבעים לאחר מרדף של כמה עשרות מטרים, הותירו בלבי ספק גדול ביחס לשאלה האם היתה זו אכן כלבתם של הנתבעים שרדפה אחריו וגרמה לנפילתו ולא כלב או כלבה אחרים ששוטטו ב אותו רחוב.
אף לדברי התובע עצמו, טענתו לפיה מדובר בכלבתם של הנתבעים דווקא מהווה מסקנה העולה מתוך "חיבור נתונים" ולא מתבססת על ידיעה ברורה – כך כשאמר כמצויין לעיל: "הכל התחבר, מקום היציאה של הכלבה זה בדיוק מול החצר. פה נפלתי, פה הכלבה לאורך חודשים הציקה לי, איימה עלי...".
מעבר לכך, מדברי התובע ואביו שהגיע אל מקום התאונה בשלב מאוחר יותר, כמו גם מדברי אשת התובע בשיחתה עם הנתבעת (ר' עמ' 4 לתמליל – נספח 3 לכתב התביעה) עולה כי על אף שהיה בידי התובע להעיד ילד אחד לפחות (או אף מספר ילדים) שהיו עדי ראיה לנפילה, הוא נמנע מלעשות כן.
הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים, פועלת לחיזוק ראיות הצד שכנגד, הואיל וזו מקימה הנחה לרעת הצד הנמנע מהבאתה שלו נשמעה עדותו של העד- היה בה כדי לתמוך בגרסת היריב (י' קדמי "על הראיות" (חלק ראשון), תש"ע-2009, עמ' 418 וכן ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו).
אדגיש כי הנתבעים והעדה מטעמם הותירו עלי רושם כללי אמין אם כי שוכנעתי, כאמור לעיל, כי הם כשלו בהקפדה על קשירת כלבתם . לעומתם, נראה לי התובע נסער ולהוט מדי להביא לידי הטלת האחריות לתאונה שארעה, על כלבתם ועליהם דווקא , זאת בשעה שמחד – על פי גרסתו הוא, מדובר היה בכלבה שהציקה לו במשך חודשים ארוכים והוא הכיר את המקום ממנו היא יוצאת ומאידך, הוא לא ידע לאן לפנות לאחר שהיא התנפלה עליו וגרמה לנפילתו.
עוד שכנעוני הנתבעים כי יש במושב כלבה נוספת הדומה דמיון רב לכלבתם וכי הם לא החליפו את קולר צווארה של האחרונה מתוך נסיון להתנער מאחריות ם למעשיה , כפי שניסה התובע לטעון כנגדם.
סוף דבר, לטעמי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה הנדרש לצורך הקביעה העובדתית לפיה היתה זו דווקא הכלבה של הנתבעים אשר גרמה לתאונה נשוא תביעתו ולפיכך הנני מחליטה לדחות התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 500 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.
המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.
ניתן היום, כ' תשרי תשע"ה, 14 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אדם אלון
נתבע: רפאל בוקיס
שופט :
עורכי דין: