ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מינה דויטשר נגד יניב שרביט :

בפני כבוד השופט מוחמד עלי

המבקשת

מינה דויטשר

נגד

המשיבים

  1. יניב שרביט
  2. הועדה לתכנון ובנייה קריות

החלטה

1. בפניי בקשת המשיב 1 (להלן: המשיב) לעיון חוזר בהחלטתי מיום 15.9.2014 (להלן: ההחלטה הקודמת) בה ניתן צו מניעה זמני, לאחר דיון שנערך במעמד הצדדים ; וכן בקשתו לביטול צו המניעה נוכח קיומה של "סכנה ממשית ואמיתית לרכוש ולחיי אדם" אם המשיב לא ימשיך בעבודות הבניה .

2. אין צורך לחזור על פירוט הרקע לבקשה וטענות הצדדים, אלה פורטו בהרחבה בהחלטתי הקודמת. בקצירת האומר אציין כי המשיב – הבעלים של שתי יחידות דיור בבית משותף בו למבקשת דירה – החל בביצוע עבודות בניה על גג המבנה, בהתאם להיתר שהוצא על ידי רשויות התכנון.

3. הבקשה המקורית לצו הזמני הוגשה ביום 14.9.2014 בפני כבוד סגן הנשיא, השופט נווה, אשר הורה על מתן צו ארעי והמשך הדיון הועבר אליי. ביום 15.9.2014 התקיים דיון בבקשה. המשיב, שלא היה מיוצג ולא ביקש לדחות את הדיון כדי שיתאפשר לו להיות מיוצג על ידי עורך-דין , טען לגוף הבקשה. בתום הדיון ניתנה על ידי החלטה בגדרה הוצא צו האוסר על המשיב להמשיך בעבודות הבניה בכפוף להמצאת ערבות צד ג' בסך 25,000 ₪ והפקדת סך 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, בנוסף להתחייבות עצמית.

4. בבקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המשיב – עתה בהיותו מיוצג – מבוקש לבטל את צו המניעה הזמני . המשיב מעלה טענות מטענות שונות שעיקרן כי המבקשת הציגה מצגי שווא בפני בית המשפט והסתירה עובדות ובכלל זה הרחבת בניה שהיא ביצעה בעבר בדירתה (ומכאן יש לראותה על פי הדין כמי שמסכימה לבניה המבוצעת על ידי המשיב) ושימוש לרעה שהיא עושה ברכוש המשותף . נטען כי אילו התמונה העובדתית המלאה הונחה בפני בית המשפט לא היה ניתן הצו. כן טוען המשיב למספר פגמים פרוצדורליים שנפלו לטענתו בהתנהלות המבקשת. המבקשת מתנגדת לבקשה ועיקר טענותיה כי אין לאפשר דיון מחדש בהחלטת בית המשפט שניתנה לאחר שנטענו הטענות על ידי הצדדים ו לאחר שבית המשפט התייחס לטענות הצדדים והחליט ליתן צו מניעה. אשר לטענה כי המבקשת הרחיבה בעבר את דירתה, נטען כי אין לכך נפקות לגבי הבניה המבוצעת על ידי המשיב בין היתר משום שהיא בוצעה לפני חקיקת סע' 71ב' לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה ובתגובת המבקשת ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שקיימתי במעמד הצדדים אני סבור כי דין הבקשה להידחות, באשר אין מקום לעיון מחדש בהחלטתי הקודמת, לא כל שכן ביטול הצו שניתן בגדרה. להלן נימוקיי:

6. נקודת המוצא היא כי החלטה בעניין סעד זמני, כמוה ככל החלטת ביניים אחרת, ניתנת לביטול או לשינוי במהלך המשפט. החלטה כזו, אינה יוצרת מעשה בית דין וככל שיתעורר צורך בביטולה או שינויה ניתנה הסמכות לבית המשפט לעשות כן. בפסיקת בית המשפט אף צוין כי ניתן להצדיק גישה ליברלית יחסית לגבי האפשרות להגיש בקשות לעיון מחדש בהחלטת שעניינן סעדים זמניים. (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 936 (מהדורה אחת עשרה, 2013)) .

7. כדי שיהיה ניתן לעיין מחדש בהחלטה קודמת בה ניתן צו זמני , יש צורך בקיומם של תנאים המכשירים את הקרקע לכך. תנאים אלה נקבעו בתקנה 368 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות) הקובעת כי:

"לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו".

התקנה קובעת כי ניתן לעיין מחדש בצו זמני בהתקיים אחד משלושה מקרים: שינוי נסיבות, גילוי עובדות חדשות מאז מתן הצו, או אם ראה בית המשפט כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו. " העילה המרכזית לעיון חוזר הינה נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית [...]. כאשר לא חל שינוי בנסיבות כאמור, עדיין נתונה לערכאה שנתנה את ההחלטה הסמכות לשנותה, אולם הלכה פסוקה היא כי הדבר ייעשה רק 'במקרים נדירים ביותר', כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית" (רע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל בע"מ נ' אליעד (2.8.2010) (להלן: עניין קווי אשראי).

8. המשיב לא הצביע על עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו או על נסיבות שהשתנו, אשר מצדיקות ביטול הצו הזמני שניתן בהחלטה הקודמת. גם לא שוכנעתי כי לא הייתה הצדקה מלכתחילה למתן הצו. לאמיתו של דבר רובן המכריע של הטענות המועלות על ידי המשיב בבקשה לעיון חוזר, נטענו בדיון הקודם והתייחסתי לעיקר הטענות, הרלוונטיות לדיון בבקשה. בהחלטתי הקודמת התייחסתי להרכב המבנה וזכויות הצדדים בו; לקיומו של היתר בניה בידי המשיב – נושא שהמשיב הרחיב לגביו בבק שתו הנוכחית; ולכך שבעבר היה קיים היתר (בידי משפחת רודינסקי שמכרה את זכויותיה למשיב) שלגביו נשמעה התנגדות המבקשת וחרף זאת ניתן ההיתר (סע' 12 להחלטתי הקודמת ). כן התייחסתי לטענות בדבר ידיעת המבקשת (או מי מטעמה) לבקשת ההיתר וכוונת המשיב לבצע עבודות. בבקשתו הנוכחית שב המשיב ומעלה טענות בהרחבה לגבי עניינים אלה, כאשר למשיב ניתן יומו בבית המשפט וניתנה לו האפשרות להביא את טענותיו ולהציג את ראיותיו. בהקשר זה, אין לקבל את טענת המשיב כי הציג נתונים חסרים מאחר ואינו בקי בהליכים משפטיים והיה ללא ייצוג משפטי (ראו סע' 108 לבקשת המשיב). לא כך התרשמתי ממהלך הדיון שנערך בפניי. המשיב היה בקיא מאד בהליכים, טען את טענותיו בצורה רהוטה והציג מסמכים, והדבר עולה בבירור מפרוטוקול הדיון מיום 15.9.2014.

9. הנה אפוא, חלקים רבים של הבקשה הם למעשה ערעור על החלטתי הקודמת, תוך שהם עוטים מעטה של "עיון חוזר". בפרקים מסוימים של הבקשה, נעשה הדבר אף באופן גלוי (ראו סעיף 102 לבקשה ואילך). אין צורך לומר כי " בקשה לעיון חוזר איננה דרך המלך להשיג על החלטה שניתנה, וכי שינוי החלטה שלא באמצעות הליך ערעורי לא ייעשה כדבר שבשגרה" (עניין קווי אשראי).

10. המשיב צודק בטענתו לפיה דברי המבקשת כי הבניה המתוכננת תגרום לבעיות מבניות נאמרים בעלמא מבלי שייתמכו בראיות. עם זאת כעולה מהחלטתי הקודמת, אין זה הנימוק (ובוודאי לא הנימוק העיקרי) בגינו החלטתי על מתן צו המניעה. די אם אפנה להחלטתי הקודמת שם ציינתי בין היתר: "ויש לברר לעומק אם יש הבחנה בין התכניות שעל פיהן פועל המשיב כיום לבין התכניות שאושרו בעבר, כולל שאלת יציבות המבנה אותה המבקשת מעוררת. בנוסף, היתרי הבניה לא הוצגו בפניי ולא ניתן לדעת אם באחד מהם הותנו תנאים מסוימים שעל המשיב לקיימם, שנועדו לצמצם הפגיעה התכנונית והקניינית במבקשת. אין גם להתעלם מהזמן שחלף מאז ההיתר הקודם ועד היום ולשינויים שיכול וחלו. כמו כן אין להתעלם מכך כי בגין בניה קודמת שביצע המשיב קיימת קביעה לפיה הוא חרג מתנאי ההיתר ולא פעל על פיו והוא אף נשפט בגין כך לאחר שהוגש נגדו כתב אישום".

11. המשיב הרחיב בטיעוניו לגבי מצב הזכויות הקנייניות במבנה וברכוש המשותף , לגבי זכותו לבצע עבודות בניה בהתאם להיתר בידו, ו לגבי המניעה – לדידו – כי המבקשת תתנגד לבניה מקום שהיא ביצעה בניה דומה בעבר (ראו סע' 71ב לחוק המקרקעין). כן טוען המשיב כי המבקשת ניכסה לעצמה שטחים מהרכוש המשותף. מעבר למחלוקות בין הצדדים אם פעולות המבקשת בעבר יכולות להיחשב "בניה דומה" במובן סע' 71ב' לחוק המקרקעין , ומה הנפקות של הפעולות שנעשו על ידי המבקשת בעבר – ואלה יתבררו במסגרת ההליך העיקרי – המשיב לא הניח תשתית ראייתית לכאורית כי פעולות הבניה המבוצעות על ידו נופלות בגדר סע' 71ב לחוק , וכי הרחבת דירת המבקשת מהווה "בבניה דומה" (לרבות בהיקפה) . שאלות אלה, כמו גם השאלה הנוגעת לנפקויות אחרות של הבניה שביצעה המבקשת והשימוש שנעשה על ידה ברכוש המשותף , יידונו בהליך העיקרי או בפני הפורום המוסמך. נקודת המוצא בעניין הזכויות הקנייניות , שהייתה קיימת עת מתן ההחלטה הקודמת ושרירה וקיימת כיום, כי המשיב מבצע עבודות בניה במסגרת הרכוש המשותף וכתוצאה מכך יכולה להיגרם פגיעה בקניין, הכל מבלי שעמדת המבקשת תישמע כראוי הן לגבי הזכויות הקנייניות והן במסגרת הליכי רישוי הבניה אצל רשויות התכנון.

[במאמר מוסגר, אין לקבל את האבחנה שעורך המשיב בין החלק הנבנה על ידו על גג המבנה שאין ספק כי הוא רכוש משותף לבין החלק שנבנה על גג תוספת שבנה בעבר – שלדידו אינו חלק מהרכוש המשותף , ובכך הוא נקלע לכדי טעות : גגו של מבנה שנבנה ברכוש המשותף, גם אם נבנה כדין הוא חלק מהרכוש המשותף. ראו בין היתר: רע"א 5530/09 גולוביציץ נ' וידער ([ פורסם בנבו], 23.9.2009); ע"א 11965/05 עזבון המנוח מרדכי קליין נ' דוד שרוון (27.8.2009].

12. לשאלות הקנייניות, ככל שהן נדרשות לשלב זה של סעד זמני, התייחסתי בהחלטתי הקודמת וציינתי כך:

"אכן חוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 מאפשר, בהתקיים רוב מסוים של בעלי הדירה ובעלי הרכוש המשותף, להוציא חלקים מהרכוש המשותף ולהצמידם לדירה פלונית לשם הרחבת הדירה וכן להחליט בדבר זכויות הבניה (ראו סע' 71ב(א) לחוק). אולם לדייר הזכות להתנגד למהלך האמור ולהגיש תביעה למפקח על הבתים המשותפים אם הוא טוען לפגיעה מהותית בזכויותיו. גם בעניין הליכי התכנון קיימת למבקשת הזכות להתנגד למתן היתר מטעמים תכנוניים ובמידת הצורך להגיש ערר לועדת ערר מחוזית. גם כדי לאפשר הליכים אלה ראוי להיעתר לבקשה"

13. הטענות הנוספות שהועלו על ידי המשיב בבקשה לעיון חוזר, וגם הטענה כי המבקשת ביצעה בניה בעבר, טענה שאינה במחלוקת עובדתית (ראו סע' 69 לתגובת המבקשת), אין בהן כדי לשנות את נקודת האיזון ולהביא לביטול הצו. עם זאת, יש בנתון האמור, שלא הונח בפניי עת מתן ההחלטה הקודמת, כדי להשפיע על גובה הערבון שהמבקשת חויבה בהפקדתו. סבורני כי לאור הנתונים החדשים, יש לחייב את המבקשת בהפקדת ערבון בסכום משמעותי יותר.

14. גם בטענות לפגמים פרוצדורליים שהמשיב העלה אין חדש. לגבי העדר יפוי כח חתום על ידי הנתבעת – נתון זה היה בפניי, לאחר שלבקש ה למתן צו מניעה צורף יפוי כח עליו חתומה בתה של המבקשת לאחר שהמבקשת ייפתה את כוחה של הבת לפעול בשמה ויפוי כח זה צורף . מכל מקום, לתגובת המבקשת לבקשה לעיון חוזר צורף יפוי כח חתום על ידי המבקשת – כך שגם אם היו ספקות בעניין זה, ספקות אלה הוסרו כליל עם צירוף יפוי הכח. בנוסף, לא ראיתי לייחס משמעות כלשהי לכך שבתה של המבקשת פעלה בשמה עוד בטרם מתן יפוי הכח על ידי אמה. אין גם לראות פגם שמצדיק עיון מחדש, לא כל שכן ביטול צו המניעה, בכך שלבקשה צורף תצהיר מטעם בתה של המבקשת (בו הסבירה בין היתר שאמה קשישה ומצויה בבית אבות) ולא של המבקשת עצמה , ואין להיגרר לדיון מחדש לגבי תוכן התצהיר מקום שדיון כזה נערך בגדרי ההחלטה הקודמת . כך הדברים גם לגבי טענות המשיב בפרק שהוכתר על ידו במלים "הסתרת מקום מושבה של התובעת ומועד עזיבתה את הדירה" .

15. לא כך הדברים ביחס לצירוף התחייבות עצמית. המשיב טען כי המבקשת לא המציאה התחייבות עצמאית כנדרש על פי התקנות; ההתחייבות שנמסרה אינה מנוסחת בהתאם לתקנות והיא חתומה על ידי בתה של המבקשת ולא של המבקשת עצמה. עיון בתיק בית המשפט מעלה כי לבקשת למתן צו מניעה זמני צורפה התחייבות חתומה על ידי בתה של המבקשת ולא על ידי המבקשת עצמה, ונשאלת השאלה אם הייתה מוסמכת המבקשת לעשות כן מכח יפוי הכח שבידיה, ואשר צורף לבקשה. איני סבור כי יש צורך במסגרת זו לדון ולהכריע בשאלה זו, עם זאת נוכח חוסר הבהירות שקיים ובשל חשיבותה של ההתחייבות העצמית כיוצרת הבסיס לתביעה אם תופסק התובענה או יפקע הצו (ראו בין היתר: רע"א 3032/08 רייך נ' כהן (2.9.2009)) , יש מקום לחייב את המבקשת להמציא התחייבות עצמית חתומה על ידה ולהאריך המועד לשם כך . בעניין זה טען ב"כ המבקשת כי בידיו התחייבות חתומה על ידי המבקשת אשר מפאת טעות לא הוגשה לתיק בית המשפט, ובמקום התחייבות זו הוגשה התחייבות חתומה על ידי בתה של המבקשת. גם אם נמצא מחדל בכך שמלכתחילה לא צורפה התחייבות עצמית כדין, "[...]הפגם ניתן לתיקון. בית המשפט רשאי לאפשר לבעל הדין להסיר את מחדלו, בהתאם לסמכויותיו לפי תקנה 526 לתקנות סדר הדין האזרחי. אולם, במקרה כזה על בית המשפט להתנות את הותרת הסעד הזמני בתוקף בהמצאת התחייבות עצמית תוך זמן קצר ביותר". רע"א 9308/08 אורן אלול נ' רינה רביב ([פורסם בנבו], 21.4.2009).

16. לבסוף, גם שאלת מאזן הנזקים נדונה והוכרעה ואין מקום לדיון נוסף בעניי ן. בהקשר זה אתייחס לבקשה הנוספת שהוגשה על ידי המשיב, בה טען שאם לא יבוטל הצו ויותר לו לבנות את גג המבנה החדש , יגרמו נזקים למתקני הבית שעל גגו מבוצעת הבניה החדשה ותגרם סכנה לנפשות . המשיב הטעים כי במסגרת פעולות הבניה הוא פתח בתקרת המפלס התחתון ומי הגשמים עלולים לגרום למפגעים. בעניין זה הוצגו בפניי תמונות וכן צורף מכתב מחשמלאי מוסמך המתריע מפני פגיעה במערכת החשמל ועומד על הצורך באיטום הדירה . לא שוכנעתי כי אכן קיים מפגע, וגם אם מי הגשמים יחדרו לקומה הבנויה כנטען , לא שוכנעתי כי לא ניתן למנוע את המפגע על ידי אטימת אותו פתח שנפער בכיסויים שלא יהיה בהם הפרת הצו, כגון איטום באמצעות חומרים קלים. טענת המשיב כי לא ניתן לטפל במפגעים שמי הגשמים יוצרים אלא על ידי השלמת הבניה ויציקת התקרה – מרחיקת לכת ואין לקבלה.

17. סוף הדבר, הבקשה לעיון חוזר נדחית. עם זאת, אני מורה למבקשת להמציא לתיק בית המשפט עד ליום 20.10.2014 התחייבות עצמית חתומה על ידי המבקשת וערוכה בהתאם לנוסח שבתקנות. אי המצאת ההתחייבות העצמית יביא לפקיעת הצו. כמו כן, בנוסף לערבון שהופקד תוסיף המבקשת ותפקיד ערבון נוסף בסך 15,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית. הערבון הכספי יופקד לא יאוחר מיום 30.10.2014.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א תשרי תשע"ה, 15 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מינה דויטשר
נתבע: יניב שרביט
שופט :
עורכי דין: