ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חשב גרניט נגד שלמה כתבי :

לפני כבוד סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי

המבקשת
חשב גרניט - יזום וישום פרוייקטים בע"מ

נגד

המשיב
שלמה כתבי

החלטה

1. בפניי בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ ב כ"ס מיום 4.8.14 בדבר שחרור כונס הנכסים מתפקידו, סגירת תיק ההוצל"פ מס' 26-06288-11ושחרור הכספים אשר נגבו מהמשיב במסגרת הליכי הכינוס.

רקע עובדתי

2. המבקשת פתחה כנגד המשיב תיק הוצאה לפועל למימוש משכון להבטחת חובותיו כלפיה על פי הסכם. ביום 12.6.11 מונה עו"ד ישראל בודה ככונס נכסים על זכויות המשיב בפירות הפעלת תחנת דלק ומסעדה .

3. לאחר שהמשיב שלח למבקשת הודעת ביטול של שורת הסכמים בינו לבין המבקשת הוגשה ע"י האחרונה תביעה בהמרצת פתיחה ( ה.פ 4105/09 ) לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע שבמסגרתה עתרה המבקשת להכריז כי הודעת הביטול הנ"ל חסרת תוקף.

4. בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע מיום 5.6.14 נקבע כי הודעת הביטול תקפה וכי תביעת המבקשת נדחית.
לאחר מתן פסה"ד הנ"ל המבקשת פנתה אל רשמת ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות לכונס הנכסים להמשיך את הליכי הכינוס וגביית הכנסות תחנת הדלק בין היתר, משום הטענה כי אין קביעה בפ סה"ד הנ"ל בדבר ביטול המשכון וכי עוד בטרם מתן פסה"ד דחה ביהמ"ש המחוזי את בקשת המשיב לעכב הליכי מימוש משכון וקבע כי גם אם ימצא מכתב הביטול בתוקף אין הדבר מלמד על ביטול אוטומטי של המשכון ביחס לחובות עבר, ככל שהם קיימים. בהתאם לכך, והיות שלטענת המבקשת התגבש חוב כספי מכח ההסכמים , שהופרו ע"י המשיב , ומש החיובים התגבשו טרם הודעת הביטול ,אין ההודעה הנ"ל מבטלת אותם, ו יש להורות על המשך הליכי מימוש המשכון.

5. בהחלטה מיום 4.8.14 נשוא הערעור קבעה רשמת ההוצל"פ כי משפקע החיוב אשר היווה את הבסיס לפתיחת תיק ההוצל"פ, הרי שאין מה לבצע בתיק זה, אין בסיס לכהונת עו"ד ישראל בודה, ככונס הנכסים לזכויות המשיב ולגבי הכנסו תיו מעסקים ו/או מתקנים בשטח 3745 מ"ר ולהותרת תיק ההוצל"פ פתוח. על כן הורתה כי כונס הנכסים ישוחרר מתפקידו, דחתה את בקשת הזוכה וכונס הנכסים להמשך ההליכים בתיק והורתה אף כי והכספים המעוכבים בתיק ישוחררו לידי המשיב.

6. אין חולק כי ההחלטה נשוא בקשת הרשות לערער ניתנה ביום 4.8.14.
שני הצדדים מסכימים כי נוכח מהות ההחלטה שדינה כדין החלטה ,שניתנה במסגרת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל עומדת למבקשת זכות ערעור ,שאותו יש להגיש לכל היותר בתוך 20 יום ממועד קבלתה. המבקשת לא עמדה במועד זה ולטענתה לנוכח הנסיבות שפרטה יש להעניק לה הארכת מועד להגשת הערעור.
המבקשת הגישה הבקשה דנן למתן הארכה להגשת ערעור על ההחלטה מיום 4.8.14 ביום 11.9.14 ובטרם מתן ההחלטה בבקשה זו ,הגישה מצידה בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת כנראה מטעמי זהירות.

טענות המבקשת

7. לטענת המבקשת התקבלה ההחלטה נשוא הערעור במשרד כונס הנכסים ביום 5.8.14 ולאור העובדה ששהה באותה עת בחופשה משפחתית הגיש בקשה להארכת המועד להגשת הערעור. בהחלטת הרשמת מיום 7.8.14 הוארך המועד להגשת הערעור עד ליום 3.9.14.
לבינתיים כונס הנכסים הודיע למבקשת ביום 28.8.14 כי לא יוכל להגיש את הערעור על ההחלטה הנ"ל הואיל ומדובר בטענות בסיסיות הנטענות כנגד פסק הדין אשר קבע כי פקע החיוב אשר היווה את הבסיס לפתיחת תיק ההוצל"פ , והציע למבקשת להגיש בקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

8. אשר על כן, הגיש ב"כ המבקשת ביום 28.8.14 בקשה דחופה ובהולה לרשמת ההוצאה לפועל למתן ארכה בת 20 יום בהתבססו הן על תקנה 119 לתקנות הוצל"פ והן על הערעור אשר עמד להגיש על פסק הדין בה"פ 4105/09. לטענתו , ביום 1.9.14 קבעה הרשמת כי לפנים משורת הדין תינתן ל מבקשת ארכה נוספת אחרונה להגיש צו ארעי כנגד סגיר ת תיק ההוצל"פ והשבת הכספים למשיב- וזאת עד ליום 9.9.14, כאשר יישום החלטת יום 4.8.14 ידחה עד ליום 10.9.14 .

9. עוד טען ב"כ המבקשת כי ביום 8.9.14 הגיש בקשה להארכת מועד נוספת על הנקבע בהחלטת יום 1.9.14, ובה צויין כי המבקשת הגישה לבית המשפט העליון את ערעורה על פסק הדין בה"פ 4105/09 וכן בקשה למתן סעד זמני אשר נועד לחול על ההליכים בתיק ההוצל"פ. בו ביום קבעה הרשמת כי החלטת יום 1.9.14 דורשת הצגת צו ארעי כנגד סגירת תיק ההוצל"פ והשבת הכספים כקבוע בהחלטה מיום 4.8.14, ואי הצגתו עד ליום 9.9.14 תביא אפוא ליישומה של החלטת יום 4.8.14. עוד הוסיפה וציינה, כי אין בהגשת הערעור על פסק הדין בה"פ 4105/09 על מנת לעמוד בהוראת ההחלטה מיום 1.9.14. יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, הורתה הרשמת על המשך עיכוב העברת הכספים לחייב עד ליום 14.9.14.

10. לטענת המבקשת מאחר שבהחלטת הרשמת מיום 8.9.14 לא ניתנה לה הארכת מועד להגשת הערעור, הרי שנותרו לה בסך הכל שלושה ימים בלבד להגשתו. אשר על כן, ההחלטה האחרונה עומדת בניגוד להוראת המחוקק בתקנה 119 לתקנות הוצל"פ, המתירה לבעל הדין את הזכות להג שת ערעור בזכות בתוך 20 יום או לחילופין בתוך 20 ימים ברצף ממועד קבלת ההחלטה.

11. כן טוען ב"כ המבקשת, כי משנדרש להגיש בקשות להארכת מועד לא נותר בידו הזמן להכין ולהגיש במועד את הערעור על החלטת הרשמת. הואיל וב"כ המבקשת החליף את הכונס ובא בנעליו לצרכי הערעור ניתן פרק זמן קצר ביותר להגשת הערעור בעוד שהרשמת התעלמה משקידתו במקביל על הגשת ערעור על פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע.
עוד נטען כי משעומדת למבקשת זכות הערעור לא יהא זה נכון ,שלא ליתן לה את יומה ולהורות על שחרור כונס הנכסים, שחרור כספי החייב וסגירת תיק ההוצל"פ ביחס לחוב בסך העולה על 24 מיליון ₪.

טענות המשיב

12. לטענת המשיב בהיות החלטת הרשמת מיום יום 4.8.14 לעניין סגירת תיק ההוצל"פ ושחרור כונס הנכסים מתפקידו - החלטה בטענת "פרעתי" כאמור בסעיף 19 לחוק הוצל"פ, חלף המועד הקבוע בתקנה 120 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל להגשת הערעור.
הואיל וכונס הנכסים שימש כבא כוח המבקשת, אשר הציגה אותו כבא כוחה, הרי ש ההפרדה המדומה שמנסה ליצור המבקשת בינה ובין כונס הנכסים לא תצלח, שכן המבקשת ידעה גם ידעה אודות החלטת הרשמת מיום 4.8.14 כבר ביום 6.8.14.

יתר על כן ,סעיף 80 ב' לחוק ההוצל"פ קובע כי הסמכות לדון בערעור על החלטה בטענת "פרעתי" מסורה לבית משפט השלום, והוא המוסמך גם לדון בבקשה להארכת המועד להגשת הערעור. משכך, אין הרשמת הוצל"פ מוסמכת ליתן ארכה להגשת הערעור, ואכן לא נתנה למבקשת ארכה כאמור- אלא רק עיכבה את העברת הכספים שבתיק ההוצל"פ למשיב, וזאת על מנת לאפשר למבקשת להציג צו ארעי האוסר את העברת הכספים כאמור.

13. זאת ועוד, ב"כ המשיב טען כי אין ספק שהבקשה להארכת המועד להגשת הערעור הוגשה לאחר שחלף המועד להגשת הערעור כדין ובלא שיפורט טעם מיוחד כקבוע בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א").
למעשה , הנימוק היחידי עליו מתבסס ב"כ המבקשת הוא היותו עמל על הגשת ערעור על פסק הדין בה"פ 4105/09, כאשר פסק דין זה ניתן ביום 5.6.14- הווה אומר, לפני כשלושה חודשים תמימים, ואם בחרו המבקשת ובא כוחה להגישו ברגע האחרון- אין להם להלין אלא על עצמם.

14. בנוסף הדגיש ב"כ המשיב ,כי בבקשתה להארכת המועד להגשת הערעור אין המבקשת מתייחסת ולו במעט באשר לסיכוייה לזכות בערעור על ההחלטה מיום 4.8.14. המבקשת לא טענה ולו טענה אחת בדבר סיכויי הערעור אשר בכוונתה להגיש, ומכך יש להבין כי מדובר אפוא בהליך סרק של כולו סחבת ובזבוז זמן, ואשר כל מטרתו היא מניעת השבת הכספים לידי המשיב.

דיון

15. אין חולק כאמור, כי למבקשת זכות ערעור (למרות ההשגות המאוחרות של ב"כ המבקשת לענין מהותה של החלטת הרשמת ) ואם אכן ההחלטה ניתנה במסגרת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל קמה למבקשת זכות ערעור על פי סעיף 80 (ב) לחוק ההוצאה לפועל.
גם לענין המועד להגשת הערעור אין חולק באשר תקנה 120 (ב) לתקנות ההוצל"פ קובעת כי :

"ניתנה רשות לערער ובית המשפט לא דן בערעור כאמור בתקנת משנה (א), או שהיה על ההחלטה ערעור בזכות, יוגש הערעור תוך עשרים ימים מיום מתן הרשות לערער, או מיום ההחלטה שהערעור עליה הוא בזכות, אם ניתנו בפני המערער, או מיום שהומצאו לו, אם ניתנו שלא בפניו."

16. תקנה 528 לתקסד"א מלמדת מתי יזקק ביהמ"ש למתן הארכת מועד להגשת ערעור ובאיזה תנאי ,וכך נקבע:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."

מכאן שהיות והמועד להגשת הערעור נקבע בחיקוק- הארכת מועד זו תיעשה מטעמים מיוחדים שיירשמו.

17. תוכנו של הטעם מיוחד בהקשר זה פורט בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט פ"ד נ"ה (2) 904 (2001) שם הוגדר "טעם מיוחד" כ:

" אירוע מחוץ לשליטת בעל דין, אירוע שאינו צפוי מראש ... אולם טעם הנעוץ בבעל הדין עצמו לא הוכר בפסיקה כטעם המצדיק הארכת מועד ...."

בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06) עמדה כבוד השופטת בייניש (כתוארה דאז) על התכלית שביסוד תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי , פרטה את האינטרסים הנגדיים שהיא באה לאזן ביניהם ו הצביעה על כך, כי בין השיקולים אשר ביהמ"ש יבחן לעניין הארכת מועד להגשת ערעור "מטעמים מיוחדים", נכללים גם סיכויי הערעור לגופו , וככל שסיכויים אלה נמוכים יותר, כך נחלשת ההצדקה למתן הארכה להגשתו , כנאמר:

"תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו. התקנה האמורה מאזנת בין שתי מגמות: מחד גיסא, הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור. מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".

אין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. ......טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין."

(ראה גם בש"א 3294/09 צפריר בריסק, בפש"ר נ' עו"ד קובי בן איון (15.9. 11)שבו נאמר כי :

"הנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" מונח על כתפיו של מבקש האורכה. בהקשר זה יש לבחון מכלול שיקולים, בשים לב לנסיבותיו של כל מקרה לגופו. כך, יש לבחון את משך האיחור. ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד יותר להצדקתו שכן חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי ואת האינטרס של בעל-הדין שכנגד בוודאות ובסופיות ההליכים. עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור. ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם הנעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן מצויות בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה של מבקש האורכה, ואשר לא ניתן היה להיערך אליהן מראש. לעומת זאת, על דרך הכלל, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת. לצד כל אלה, יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק-הדין, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי. לא מזמן, הבהיר כבוד השופט ס' ג'ובראן, בהתייחסו לדרכי יישומה של דרישת "הטעמים המיוחדים", כי:

"סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה 'שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק'...".

מן הכלל אל הפרט

הטעם המיוחד
18. משהוכח עובדתית כי יומיים לאחר ההחלטה נשוא הערעור וביום 6.8.14 הגיש כונס הנכסים, בא כוחה של המבקשת דאז , בקשה לעיכוב ביצוע מובן שהיה מודע להחלטה, ומכאן שחזקה על המבקשת שידעה עליה לפחות ממועד זה אך בארכה להגשת ערעור לא זכתה.
הרשמת עיכבה את הביצוע אולם לא עסקה כלל בשאלת הארכת המועד להגשת הערעור, סוגיה שאין בסמכותה כלל לעסוק בה.
יודגש כי אין בסמכותה של רשמת הוצל"פ לדון בבקשה להארכת המועד להגשת הערעור, שכן סמכות זו מצויה בידי ערכאת הערעור.
(ראה ד. בר- אופיר, הוצאה לפועל ,הליכים והלכות (חלק ראשון, מהדורה שביעית 2014) עמ' 111).

19. למרות שהמבקשת הייתה מודעת להחלטת הרשמת לא הוגש הערעור במועד וטעמיה למתן ארכה לכך אינם עולים כדי טעם מיוחד. המבקשת הסתמכה על תקנה 119 לתקנות ההוצל"פ וטענה כי מנין 20 הימים הקבועים להגשת הערעור חל מיום 28.8.14, עת החליט כונס הנכסים לא להגי ש את הערעור על החלטת הרשמת מיום 4.8.14.

תקנה 119 לתקנות ההוצל"פ קובעת סד זמנים ברור להגשת הערעור על החלטת רשם ההוצל"פ ואילו הפסיקה לא הכירה ביחסים שבין עורך הדין ולקוחו כ"טעם מיוחד" המצדיק ארכה להגשת הערעור. התלבטותו של כונס הנכסים, אשר שימש כב"כ המבקשת בשאלה האם להגיש את הערעור או אם לאו- אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת הערעור, הגם שבמועד קבלת החלטת כונס הנכסים שלא להגיש את הערעור, ביום 28.8.14, כבר חלף המועד להגשתו.
כמו כן אין חילופי עורכי דין ואף לא רשלנות משרדית , מהווה "טעם מיוחד" לעניין ארכה להגשת ערעור.
(ראה ב"ש 338/81 עמיתי מלון ירושלים נגד טייך, פ"ד ל"ה (4) 613 (1982), בש"א 169/87 וינשטיין נגד הפועלים ליסינג, פ"ד מא(4) 785 (1987) ובש"א 4460/00 עזבון המנוחה שולמית אלחסיד נ' הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם (17.7.00)).
לפיכך ,משנמצא כי המבקשת הייתה מודעת להחלטת הרשמת מיום 4.8.14 לפחות מיום 6.8.14, הרי שממועד זה ועד ליום 28.8.14 כבר חלפו 22 ימים, קרי חלף המועד להגשת הערעור .זאת ועוד, ב"כ המבקשת לא העלה טענה לטעות בתפיסת הדין או ההחלטה ולכן הסתמכות המבקשת , אם בכלל ,על החלטות הרשמת ,שהורתה כאמור על עיכוב הביצוע אינה יכולה לסייע לה . ממילא טעות, אם הייתה אינה מהווה טעם מיוחד לארכה כנ"ל.
(ראה ב"ש 169/87 הנ"ל )

20. הוא הדין בטענה לענין עומס עבודה, שאינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד.
(ראה ב"ש 1017/82 בויארין נ' אברבך, פ"ד לז(1) 419 (1983), ע"א 6842/00 הנ"ל , בש"א 3391/09 עיריית צפת נ' הסוכנות היהודית לא"י (30.4.09) ו ע"א (י-ם) 3085/09 רוזובסקי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (3.8.10) )
ב"כ המבקשת טען כי עמל על הכנת הערעור על פסק הדין בה"פ 4105/09 ואינו יכול לעמוד גם במועד הגשת ערעור. ברם, כפי שהצביע ב"כ המשיב ,פסק הדין הנ"ל ני תן ביום 5.6.14- הווה אומר, כשלושה חודשים טרם המועד הנ"ל , ואם בחרו המבקשת ובא כוחה להגישו ברגע האחרון- אין להם להלין אלא על עצמם.

סיכויי הערעור

21. הפסיקה דלעיל מצביעה על האיזון המתקיים בין השיקולים השונים שבין הטעם המיוחד לבין סיכויי הערעור ,שעל המערער להדרש אליהם.
ככלל ,בבוא בית המשפט לדון בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, יבחן את סיכויי ההליך וככל שסיכויים אלה נמוכים יותר- כך תפחת הנטייה לאשר את הארכה.
ניתן אף לומר כי מתקיימת מעין "מקבילית כוחות" באיזון בין השיקולים השונים .
(ראה גם רע"צ (צפת) 15629-10-12 שמשון הלאל נ' עו"ד יוסף עוז (6.12.12))
דא עקא, שהמבקשת לא טרחה להצביע על סיכויי הערעור כלל וכלל ולכן כבר מטעמים אלו דין הבקשה להדחות.

22. הואיל והמבקשת הגיש ה טרם מתן החלטתי זו ,בקשת רשות ערעור (ולא ערעור ,כפי שנטען) ומבלי שטרחה להפנות אליה ,פניתי למעלה מן הצורך לבדוק באם מנתה בבקשתה את סיכויי הערעור ,שנפקדו מהבקשה דנן . כל שמצאתי בבקשת הרשות לערער הנ"ל היו טענות למכביר כנגד המותבים שדנו בענין המבקשת – טענות שמקומן לא יכירם במסגרת טעון משפטי בכלל וטיעון בבקשה כנ"ל בפרט . כמו כן ,למרות הנטען כי הרשמת נתפסה לכלל טעות בישמה פסק דין שאינו חלוט, לא היה למבקשת הסבר מדוע לא טרח ה לפעול כפי שהורתה הרשמת ולהמציא לתיק ההוצאה לפועל החלטה שיפוטית המורה על עיכוב ביצועו של פסה"ד ,שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בב"ש ושעליו התכוונה להגיש ערעור. לטעמי , גם לא נמצא סיכויי גבוה לטענה כי הרשמת חטאה בפרשנו ת שגויה או התעלמה מהחלטות קודמות או פסקי דין חלקיים ,כנטען, של ביהמ" ש המחוזי. ממילא ברור שאין רשם ההוצאה לפועל מוסמך לחרוג מהקביעה הפוזיטיבית בפסק הדין הסופי הנ"ל.
על כן ,לא יכולה היתה המבקשת להסתייע וכאמור אף לא ביקשה לעשות כן ,בבקשת הרשות לערער להשלמת בקשתה שבפני לצורך בחינת סיכויי הערעור.

23. לסיכום, לאחר שערכתי איזון בין מגמותיה של תקנה 528 לתקסד"א והן עקרון סופיות הדיון וציפיית הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה ,מחד ומניעת יומו של בעל דין במקרה של הפעלה נוקשה של סדרי הדין , מאידך ,נראה שבמקרה דנן נוטה הכף במובהק לעבר המגמה הראשונה . שמירה עליה נועדה לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית מבלי לפגע בזכויותיה של המבקשת, כפי שניתנו לה ע"י הרשמת לעתור לעיכוב הביצוע של הוראות פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בב"ש , שעמד ביסוד החלטת הרשמת עליה השיגה.

24. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
כפועל יוצא מכך ,אין מקום לדון בבקשת הרשות לערער .
למען הסר ספק , הצו הזמני ( שלא נכנס לתוקף בהעדר הפקדה ) בטל.
אני משיתה על המבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4000 ₪.

ניתנה היום, כ"א תשרי תשע"ה, 15 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חשב גרניט
נתבע: שלמה כתבי
שופט :
עורכי דין: