ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הלמוט וורנר נגד טרומדיה טכנולוגיות בע"מ :


לפני כבוד השופט אילן ש' שילה, סג"נ

בעניין: פקודת החברות

ובעניין: טרומדיה טכנולוגיות בע"מ ח.פ. 51-387791-0 (להלן: "החברה")
טרומדיה מדידה בע"מ ח.פ. 51-475474-6 (להלן: "מדידה" או "חברת מדידה" )

(להלן "החברות")

המבקשים

  1. הלמוט וורנר
  2. TruMedia Technologies Germany GmbH

באמצעות ב"כ עו"ד ניצה פוזנר ועו"ד אורי צירינסקי

נגד

המשיבים

  1. טרומדיה טכנולוגיות בע"מ (ב הקפאת הליכים בהסדר)
  2. טרומדיה מדידה בע"מ (בהקפאת הליכים ובהסדר)

עו"ד ארז חבר, נאמן

4. TruMedia Technologies Inc.
באמצעות ב"כ עו"ד עמית בריגר

5. מוטי גורה
באמצעות ב"כ עו"ד אברהם קורן

6. עו"ד ישראל ציגנלאוב, נאמן בחשבון נאמנות

7. כונס נכסים רשמי
באמצעות ב"כ עו"ד יוסי מססה

החלטה

תחילתו של העניין שלפניי בצו מניעה שניתן לבקשת הנאמן, והמשכו בבקשה דנן למתן הוראות שהגישה הרוכשת (ומר וורנר) , בהסכמת הנאמן, נגד מר מוטי גורה (" גורה") מי שהיה בעל השליטה בחברות ש לבקשתן הוקפאו ההליכים בעניינן ומונה הנאמן. לאחר מכן נמכרו החברות למבקשת ("הרוכשת") והנאמן אמור להשלים את ביצוע ההסדר.

1. בבקשה למתן הוראות התבקשו כמה סעדים, לרבות לפי פקודת ביזיון בית המשפט בטענה להפרת צו המניעה. ננקבו בבקשה צדדים נוספים, שבמידת הצורך אפרט את עניינם להלן, כאשר ביניהם חברת Truemedia Inc. (" TI"), הרשומה בארה"ב ו אשר גורה הוא בעל שליטה בה. המחלוקת המרכזית הצטמצמה בסופו של דבר לשאלת זהות הבעלים ב- 200 מכשירים שהיו בבעלות החברה ואשר לטענת גורה ו- TI נמכרו ל- TI, ועל כך בהמשך הדברים.
במהלך הזמן שהבקשה הייתה תלויה ועומדת ניתנו החלטות אחדות (ר' למשל פרוטוקול מיום 27.4.14), והתבטל הצורך בסעד לפי פקודת ביזיון בית המשפט (ר' גם הודעת הנאמן בישיבת יום 22.9.14 עמ' 52).

2. על פי המלצתי בישיבת יום 22.9.14, קיבלו הרוכשת והנאמן את עמדת כנ"ר, וויתרו על סעד באשר לסכום של 28,000 אירו שהועבר לגורה מחשבון נאמנות שניהל עו"ד ציגנלאוב. הטעם לכך הוא שמדובר במחלוקת שבין גורה לבין מר וורנר (תושב גרמניה שהוא בעל מניות בחברת טרומדיה גרמניה), שאין עניינה בתיק הפירוק.

3. סעד נוסף שהתבקש היה למתן צו נגד הברחת מניות (50%) של החברה בחברת טרומדיה גרמניה (שהשותף האחר בה הוא מר וורנר). בסופו של דבר המניות לא הועברו ונשארו בבעלות החברה, וגורה גם לא טוען לבעלות בהן. לפיכך אין צורך במתן צו מניעה, אך מובהר בזה, כמבוקש בבקשה, כי החברה היא בעלת 50% ממניות טרומדיה גרמניה.

4. סעד אחר ושולי שהתבקש בבקשה עוסק בהחזר תשלומים בסכום של 1,350 ₪, ששילמה החברה לחברות "הוט", בתקופת ההקפאה, בגין הוצאות אישיות של גורה. לא מצאתי תשובה עניינית של גורה מדוע לא ישיב את הסכום האמור, וטענותיו כי החברות נהנו מתשלומים ששילם מכספו הפרטי , אינן מצדיקות את התשלום מקופת החברות בעבורו בתקופת ההקפאה. בעניין זה ניתן בזה סעד כמבוקש, המחייב את גורה להחזיר לקופת הפירוק סכום של 1,350 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כמפורט בסעיפים 44 – 49 בבקשה.

5. נותר לדיון סעד אחרון שבו נטען נגד ניסיון הברחה שעשה גורה ב-200 מכשירי "ALLIO", שנמצאים בגרמניה, שאותם ניסה להבריח לבעלותו או לבעלות TI. מכשירים אלו הם מוצר שפיתחה החברה, שיוצר על ידי חברת סמסונג. המחלוקת מתמקדת כאמור בשאלת הבעלות במכשירים: הנאמן טוען כי הבעלות בהם היא של החברה (או החברות), בעוד שגורה ו-TI טוענים כי הבעלות בידי TI. אמנם התנגדויותיהם של גורה ושל TI הוגשו בנפרד, אך התנגדותה של TI נתמכת בתצהירו של גורה והאינטרס שלהם משותף, שעל כן אדון בדרך כלל בטענות שניהם כאחד.

עיקר הטענות בבקשה:
6. ביום 14.10.08 התקשרה החברה עם חברת סמסונג בהסכם שעל פיו החלה סמסונג לייצר את מכשירי ה- Allio (להלן: " המכשירים") עבור החברה, ובחודשים מרץ – אפריל 2011 התקשרו החברה וסמסונג בהסכם אחר שמטרתו הייתה להביא את הסכם הייצור לסיום מוקדם. ההסכם האחרון תוקן ביום 21.12.11. החברה היא ששילמה לסמסונג עבור המכשירים וסמסונג שלחה אותם לחברה, ולבקשתה לגרמניה. הקשר עם סמסונג נעשה על ידי עובדי החברה, ובתעודת משלוח של 110 מכשירים ששלחה סמסונג אף צוין שמו של סמנכ"ל התפעול של החברה (תעודת משלוח נוספת בגין 90 מכשירים נשלחה גם היא לחברה). מכאן המסקנה כי החברה היא שהזמינה, שילמה וקיבלה את המכשירים לבעלותה. בכל מסמכי החברות לא התגלה מסמך כלשהו הקושר בין המכשירים לבין TI, ורק "עמוק" בתקופת הקפאת ההליכים ניסה גורה להבריחם.

7. ביום 15.10.13, לבקשת הנאמן (מס' 50) נתתי צו מניעה שקיבל את הבקשה ועל פיה הוריתי לגורה ול- TI, בין השאר: "להימנע מעשיית כל שינוי ו/או שימוש בנכסי החברות; להימנע מעשיית כל שימוש בהרשאות שניתנו להם בעבר לפעולה כלשהי אצל ספקי ו/או לקוחות החברות ולרבות חתימה כלשהי בשם החברות; להימנע מביצוע כל פנייה ללקוחות ו/או ספקי החברות בקשר עם חברות טרומדיה ועסקיהן ...".

עוד הוריתי לגורה "להימנע משימוש בנכסי החברות, ומהתערבות בפעילות החברות, כמבוקש ... אני אוסר עליו לפנות בכל דרך אל לקוחות וספקי החברות או לשוחח עימם, בכל דבר ועניין. ככול שיסבור גורה כי יש צורך בפניות או שיחות כאלו יואיל להגיש בקשה מפורטת".

במסגרת זו גם דחיתי בקשה שהגיש גורה, שבה טען נגד הפגיעה הצפויה ממתן הצו להימנע משיחות עם מר וורנר.

8. נטען בבקשה כי גורה הפר את הצו והמשיך לפנות לוורנר בניסיון לפגוע בעסקי החברות. מכתבי דוא"ל ששלח גורה אל וורנר בתאריכים שונים לאחר מתן הצו, החל מיום 29.10.13 צורפו לבקשה.

חרף האמור לעיל התברר כי ביום 13.11.13, כאמור במהלך תקופת הקפאת ההליכים ולאחר מתן צו המניעה, פנה גורה לוורנר במכתב דוא"ל שבו הודיע לו כי בדעתו למכור את 200 המכשירים"that you are holding for Inc." {הכוונה ל TI –אש"ש), וכי ישיג לוורנר סכום של 28,000 אירו (שוורנר העביר לבקשתו), ושבכך הוא עושה טובה לוורנר.

ביום 29.11.13 שב גורה ופנה לוורנר במכתב דוא"ל שבו איים עליו כי אם לא ישגר את המכשירים ל- TI עד דצמבר, הוא יפנה את העניין לעו"ד בפלורידה. בשני המכתבים ציין גורה כי בידו הסכם שעליו חתום וורנר , ושממנו עולה כי עליו לפעול כנדרש.

ביום 30.9.13, לאחר שבית המשפט אישר את מכירת החברות לרוכשים, פנה גורה לוורנר והציע לו לנקוט הליכים להגנת זכויותיו, למכור את המלאי שבידיו ולסייע ל TI למכור את מכשירי ה- Allio. וורנר לא נענה לדרישה זו, שעל כן המשיך גורה והתרה בו כי אם לא יעביר את המכשירים לידיו או לידי TI יפתח בהליכים משפטיים נגדו.

9. עוד התברר, כי קודם למשלוח המכתבים הנ"ל, שלח גורה מכתב לוורנר, עוד ביום 8.2.12 (חודשים אחדים לפני הגשת הבקשה להקפאת הליכים בחודש דצמבר 2012), שבו הבהיר ל ורנר כי המכשירים ש תחת ידו הם בבעלות החברה, כי וורנר לא שילם עבורם ואינו נדרש לשלם עבורם, וכי הימצאותם בידיו היא חלק מתוכנית החברה לפתוח מחסנים של מוצריה באירופה לצורך שיווק עתידי. במלים אחרות באותו זמן, וקודם להקפאת ההליכים, היה ברור לגורה שהמכשירים הם של החברה ובבעלותה.

10. לפיכך מתבקש בית המשפט לקבוע כי המכשירים שבגרמניה הם בבעלות החברה, ולבטל כל פעולה שנעשתה להברחתם. התבקשה כאמור גם סנקציה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אך נראה שהמבקשים והנאמן לא עמדו עליה בעת הדיון בבקשה.

עיקר תגובת גורה ו-TI
11. בתגובתו לבקשה ובתצהיר שעשה לתמיכה בה טוען גורה כי TI רכשה את המכשירים מהחברה, על פי הסכם שעליו חתמו שתי החברות, כי מכשירים אלו לא נזכרו בפירוט הנכסים שצורף לבקשה להקפאת הליכים שאותה הגיש עו"ד א' חבר, מי שמונה על יסוד הבקשה לנאמן, וזאת מפני שלא היו שייכים כלל לחברה. ההסכם הנטען צורף כנספח ה' לתשובה, ומדובר במסמך הנושא כותרת "Internal Sales Order" הנושא תאריך 7.7.12 (להלן: "מסמך ההזמנה"). מסמך ההזמנה נערך ונחתם בידי גורה, כשהוא מוצא לכאורה על ידי חברת TI, ונחתם בידי גורה בשם חברת מדידה. על פי מסמך זה מכרה מדידה ל-TI 400 מכשירי Allio ורישיונות תמורת סכום כולל של 154,000 דולר.

חברת TI טוענכשמכשירים והרישיונות כדת וכדין מהחברה, לפי מסמך ההזמנה. התשובה נתמכת כאמור בתצהיר קצר של גורה ובמסמך הנזכר בתשובתו.

עיקר תשובת הרוכשת
12. הרוכשת עומדת על כך שעצם טענת גורה , לרכישת המכשירים על פי מסמך ההזמנה, מלמדת שהבעלות במכשירים ובקניין הרוחני שבגינו נמכרו הרישיונות היא של החברות. בהמשך לכך בוח נת הרוכשת את מסמך ההזמנה ומציינת כדלקמן: על המסמך חתם גורה מטעם מדידה, והוא עצמו הוציא את ההזמנה בשם TI. חברת מדידה, שלפי המסמך התיימרה למכור ל- TI את המכשירים , לא הייתה כלל הבעלים שלהם באותה עת; הבעלים הייתה החברה. אמנם גורה צירף לבקשה להקפאת הליכים תצהיר, שבו ציין (ס' 9) כי החברה הייתה לחדלת פירעון בשנת 2012 , וכי בחודש אוגוסט של אותה שנה העבירה את עיקר פעילותה לחברת מדידה, אך המסקנה מדברים אלו היא כי במועד שבו נטען כי TI רכשה את המכשירים ממדידה, לא הייתה זו האחרונה בעלים שלהם, ולא יכולה הייתה למוכרם. עוד נטען כי מסמך ההזמנה לא אותר כלל במסמכי החברות ובשרתיהן, סכום התמורה לא הועבר לחשבון מי מהחברות,ואף אינו מופיע בכרטסת של TI או של גורה. למדידה לא היה כלל חשבון דולרי במועד עריכת מסמך ההזמנה, ומשנפתח החשבון בחודש ספטמבר 2012 לא נמצאה בו העברה של התמורה.

13. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי "שוב שלף גורה מסמך תפור למידות טענותיו, אך באותה שעה נעדר כל סממן של מהימנות ו/או שבב של אמת" (ס' 26). לפיכך מבוקש לבטל את כל הפעולות שבוצעו להברחת 200 המכשירים.

תצהירו של מר איל כהן
14. לאחר הגשת תשובת הרוכשת הגיש גורה תצהיר של מר איל כהן, מי שהיה סמנכ"ל הכספים של החברה. מר כהן מצהיר כי לחברות היו גירעונות שמומנו בהזרמות כספים מחברת TI, שהעבירה מיליוני דולרים בשנה למימון פעילותן בישראל. החברה חבה ל- TI בשנת 2010 סכום של 30.5 מיליון ₪. ומוסיף מר כהן לענייננו: " לדעתי המקצועית לא יכולה להיות בעובדה שלא נמצאה העברה כספית על סכום המדויק של החשבונית סתירה לכך שחברת האם רכשה 400 מוצרי Allio (מתוכם 200 שאוחסנו ב[גרמניה]) מחברת הבת וזאת בחודש יולי 2012 ובתמורה ל- 154,000 דולר והוציאה על כך חשבונית" (ס' 5; ההדגשה במקור). וכן: "על פי בדיקתי המקצועית בוצעה המכירה באמצעות קיזוז חובה של חברת הבת כלפי חברת האם בסכום הרכישה. לפיכך לא בוצע, ולא הייתה צריכה להתבצע העברה כספית ...". המצהיר צרף לתצהירו את "החשבונית", שהיא לא אחרת ממסמך ההזמנה. אשר לטענה שבמועד המכירה לא הייתה מדידה הבעלים של המכשירים אומר המצהיר כי מדובר "בעניין טכני רישומי בלבד" (ס' 8).

עמדת כנ"ר
15. כנ"ר תומך בעמדת הרוכשת והנאמן ואלו נימוקיו:
א. גורה לא הציג בדל של ראיה בדבר העברת התשלום תמורת המכשירים.
ב. מדובר בעסקת בעלי מניות, ואין בפי גורה תשובה לשאלות כגון מה היה הצורך או התועלת בהעברת המכשירים ל- TI? מה היה שווים? ומה התועלת שהפיקו החברות או החברה הגרמנית מהמכירה?
ג. אכן החברה היא שרכשה את המכשירים מלכתחילה, וקבלת עמדתו של גורה ושל TI, תשלול מרוכשי החברות חלק מנכסיהן כפי שהיו בעת אישור הסכם הרכישה.
ד. יש ליתן משקל למועד עריכת מסמך ההזמנה. גורה כבעל השליטה ידע את מצב החברות באותו זמן, קצת יותר מששה חודשים לפני מועד הגשת הבקשה להקפאת הליכים, שעל כן העברת המכשירים באותה עת נראית תמוהה.

שמיעת הבקשה ביום 22.9.14
16. כאמור ביום 22.9.14 שמעתי את טענות באי כוח הצדדים שויתרו על חקירות המצהירים, ואביא להלן את תמציתן הרלוונטית.

עו"ד קורן, ב"כ גורה, טען כי מדידה נוסדה ונרשמה בחודש מאי 2012, והסיבות שהמכשירים לא נרשמו בשמה היו טכניות בלבד. המכשירים לא היו חלק מהמלאי שפורט בבק שה להקפאת הליכים, ועל כן גם לא היו חלק מהממכר שאותו בחנ ה הרוכש ת. לשאלת בית המשפט אמר עו"ד קורן: "אני מסכים שהיה צריך לרשום זאת בספרים, וזה היה אמור להירשם בסוף השנה".

עו"ד פוזנר, ב"כ הרוכשים, ציינה שהמכשירים היו חלק מהמלאי של החברה ולא נגרעו ממנה בשום שלב.

הנאמן הודיע כי חברת מדידה היא "חברה שקופה" שהוקמה סמוך להקפאה, וכי לא היו לה ספרי הנהלת חשבונות; גורה אישר זאת.

דיון והכרעה

17. סקרתי באריכות מה את טענות הצדדים שמהן עולה בבירור כי אין כל ממש בטענות גורה ו–TI. המסמך היחיד שבו תומכים גורה ו-TI את טענותיהם הוא אותו מסמך הזמנה שערך גורה בכובעיו השונים, בהיותו בינו לבין עצמו. מסמך זה עומד לבדו, והוכח כי אף אחת מהחברות לא פעלה על פיו, או למצער רשמה את תוצאותיו בספריה. אין חולק ש-TI לא שילמה מאומה בתמורה למכירה הנטענת של המכשירים, ואין בכך שהחברה חבה כספים ל-TI, שהייתה חברת האם שלה, כדי ללמד על קיזוז כלשהו שנעשה. קיזוז אינו בא מאליו, ולשם מימושו יש צורך במשלוח הודעה מן הצד המקזז אל הצד שכנגד כדרישת ס' 53(א) בחוק החוזים חלק כללי תשל"ג-1973 (וראו גם דברי השופט (כתוארו אז) א' ברק ב ע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ‎ ‎נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ פ"ד מב(2) 725 בעמ' 735).

לא בא בפניי בדל של טענה מצד גורה או TI שנ עשה שימוש בזכות הקיזוז וכי נשלחה הודעה כנדרש בחוק.

18. לחברת מדידה לא הייתה כל סמכות למכור את מכשירי ה Allio בחודש יולי 2012, שהרי באותה עת טרם נמכרה לה פעילות החברה. נראה שאף לאחר מכן לא נעשתה פעולה של ממש למכירת פעילות החברה למדידה, או לפחות להעברת הבעלות במכשירים למדידה. המכשירים עצמם נשארו במקומם בגרמניה, ועל פי ההסכם שבין החברה לבין וורנר היו אלו מכשירים של החברה.

19. אין בתצהירו של מר כהן ולא כלום . הדברים העיקריים בתצהיר ניתנו "לדעתי המקצועית", ואין לדעת מהתצהיר מה מקצועו ומה הכשרתו של מר כהן, פרט לכך ששימש סמנכ"ל כספים בחברות שקרסו. מכל מקום יש לדחות מיניה וביה את הצהרותיו, כגון שהמכירה נעשתה באמצעות קיזוז – כאשר הצהרה זו אינה נתמכת בעובדות או במסמכים, או את האמירה הרואה את מועד העברת הבעלות למדידה, שחל לאחר שהתיימרה למכור את המכשירים ל TI, כ"עניין טכני רישומי בלבד". הצהרותיו האמורות של מר כהן אינן מפורטות, אינן מוסברות ואין הן אלא חספא בעלמא.

20. בהעדר סממנים כלשהם למכירה הנטענת ל TI, כגון העברת כסף, רישום בספרים ולו של אחת החברות המעורבות, או העברת המכשירים עצמם לידי TI, וכאשר מסמך ההזמנה נעשה בנסיבות שנעשה, על ידי מי שפעל מטעם כל החברות כבעל שליטה בהן, וכאשר לא ניתן כל הסבר לצורך במכירה האמורה ולתועלת שתביא למי מהחברות, אין לקבל את טענת המכירה.
21. יש לדחות גם את טענות גורה ו-TI שהמכשירים לא הופיעו ברשימת המלאי שצורפה לבקשה להקפאת הליכים. בעת הגשת הבקשה היה מר גורה בעל השליטה בחברות והחומר שסופק לנאמן בא ממנו ומאנשיו. לא היה מקום להפריח טענות נגד הנאמן שכל המידע שהיה בידו בא מהחברות שהיו כאמור בשליטת גורה.

לסיכום
21. לפיכך אני דוחה מכל וכול את גרסתו של גורה וקובע כי מסמך ההזמנה מיום 7.7.12 בטל ומחוסר ערך. אני מקבל את הבקשה ומצהיר כי 200 מכשירי ה- Allio המאופסנים אצל טרומדיה גרמניה הם בבעלות החברות ומהווים חלק בלתי נפרד מנכסיהן.

מר גורה ו-TI ישאו בשכ"ט עו"ד של המבקשים בסכום של 50,000 ₪, ושל הנאמן בסכום של 25,000 ₪. בפסיקת שכר הטרחה הבאתי בחשבון את המופרכות שבטענות גורה ו-TI.

ניתנה היום, כ' תשרי תשע"ה, 14 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הלמוט וורנר
נתבע: טרומדיה טכנולוגיות בע"מ
שופט :
עורכי דין: