ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארז יואל רותם נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופטת לאה שלזינגר שמאי

מבקשים

ארז יואל רותם

נגד

משיבים

  1. מדינת ישראל
  2. המטה הארצי / מדור פניות נהגים

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב 1982, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 8.7.14.

על המבקש הוטל קנס בגין עבירה של נהיגה במהירת מופרזת שבוצעה ביום 18.5.13 (הודעת תשלום קנס מס' 90501838453).

במקרה דנן מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום על שם המבקש. לטענת המבקש לא הוא זה שנהג ברכב ביום ביצוע העבירה אלא אביו, רותם ראובן ז"ל, אליו מבקש הסבת הדו"ח האמור. המבקש טען בבקשתו, כי הוא לא קיבל הדו"ח המקורי לידיו אלא רק את הודעת כפל הקנס. המבקש פנה למרכז לפניות נהגים כדי שתבוצע הסבה של הדו"ח אולם נענה בשלילה וזאת עקב איחור בהגשת הבקשה. לפיכך, ובכדי למנוע עיוות דין, מבקש מבית המשפט כי יאריך המועד להישפט.

לבקשה צורף תצהיר המבקש וכן העתק המכתב ששלח המבקש למפנ"א.

הבקשה הועברה לתגובת התביעה אשר ציינה, כי דבר הדואר נשלח למבקש , אך לא נדרש על ידו ומשכך רואים אותו כנמסר כדין. לפיכך, אין מקום להיעתר לבקשה.

דיון והכרעה
מעיון בפלט הדות"ן, שהוגש לעיוני , עולה , כי במקרה דנן הודעת תשלום הקנס הראשונה נשלחה למבקש ביום 5.6.13 בדואר רשום מס' RR-011591616H4 וחזרה לשולח ביום 25.6.13 בציון "לא נדרש", כך שבהתאם לתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת "חזקת מסירה", ועל המבקש מוטל הנטל להפריכה. זאת ועוד, בתאריך 24.11.13 נשלחה למבקש, לאותה הכתובת, הודעת כפל קנס אשר לפי האמור בבקשה הגיעה ליעדה.

משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229(ח) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי-ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו (ראו לענין זה רע"פ 2096/07 רייני נ' מד"י; רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י; וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י).

במקרה דנן, הודה המבקש , כי הכתובת אליה נשלחה הודעת הקנס הינה כתובתו הנכונה ואף אישר, כי הודעת כפל הקנס, שנשלחה לאותה הכתובת, הגיעה לידיו. היינו, המבקש יכול היה לדעת על האישום התלוי ועומד כנגדו ולבקש ההסבה בזמנים הקבועים בחוק אם היה טורח לקחת את דבר הדואר במועד. משנמנע המבקש לקבל את ההודעה שנשלחה אליו בדואר רשום, אין לו להלין אלא על עצמו.

מעבר לדרוש יוער כי במכתבו למפנ"א, אשר צורף לבקשה, ציין המבקש כי ייתכן שדבר הדואר לא הגיע לידיו עקב שהותו בחו"ל. בבקשתו להארכת מועד נמנע המבקש מלהעלות טענה זו, דבר המדבר בעד עצמו. לא למותר לציין שכך או כך, דין טענה זו להידחות מהטעם כי המבקש יכול היה ליפות כוחו של אחר לקבל דברי דואר עבורו בזמן שהייתו מחוץ לגבולות המדינה.

ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מד"י אמר כבוד הש' רובינשטיין:
"סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי ( נוסח משולב) תשמ"ב-1982 נדרש לבקשת הישפטות באיחור, ומפנה לתנאי סעיף 229(ב), הלא המה שכנוע התביעה "שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד, והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה". ואכן, כפי שציין בית משפט השלום לתעבורה, וכפי ששב וציין בית המשפט המחוזי, על המבקש להסב דו"ח על שמו של זולתו באיחור כה ניכר, ליתן הסבר לפשר השיהוי. המבקש נמנע בשתי הערכאות להסביר מדוע איחר באופן כה ניכר בבקשתו להסבת הדו"ח, והסבר אינו בנמצא אף בבקשת רשות הערעור; גם לא הובאו "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230). בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה , ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים (ראו והשוו רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793, 800; ע"פ 6920/07/ חסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 7)".

כבר נפסק, כי אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה גורמת עיוות דין. ראה לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל וכן עפ"ת (מרכז) 29393-11-09‏ ‏שלום מיכאלי נ' מדינת ישראל מיום 21.2.10 מפי כבוד השופטת הבכירה נ. אהד.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' תשרי תשע"ה, 14 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ארז יואל רותם
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: