ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר שמעון בן ארי נגד ביזנס מאקר בע"מ :

בפני כבוד השופטת יעל בלכר

התובע

מאיר שמעון בן ארי
ע"י ב"כ עו"ד אייל כהן

נגד

הנתבעים

  1. ביזנס מאקר בע"מ
  2. חמודי אכתילאת

ע"י ב"כ עו"ד אמג'ד דעאס

פסק דין

תביעה כספית לתשלום סך של 135,000 ₪.

כללי
התובע הוא בעל עסק למכירת מלאים (סטוקים) של ביגוד והנעלה בשם "קורל עסקים" (התובע/שמעון).

הנתבעת 1 (הנתבעת/ביזנס מאקר) הינה חברה פרטית שבבעלות הנתבע 2 (הנתבע/חמודי).

תביעה זו החלה בבקשה של התובע לביצוע שטרות בסך כולל של 60,000 ₪ שנמשכו מחשבון הנתבעת וחוללו באי פירעון (שיקים שמספרם 144 ו- 197, בסך 30,000 ₪ כל אחד).

לאחר שניתנה רשות להתגונן, תוקנה התביעה (בהיתר בית המשפט). הוגש כתב תביעה מתוקן שנכללו בו שיקים נוספים של הנתבעת שחוללו, והתביעה הועמדה על סך של 135,000 ₪. התביעה כנגד הנתבע הוגשה בעילה חוזית, בשל התחייבותו לערוב לפירעון השיקים שמשכה הנתבעת לפי כתב התחייבות עליו הוא חתום (כתב ההתחייבות, מצורף כנספח ב' לכתב התביעה) ובטענה לחיוב אישי בנזיקין בעוולת תרמית או מכוח הרמת מסך.

ראשיתו של דבר בשיקים של הנתבעת שנמסרו לתובע ע"י צד ג', אדם בשם יעקב כץ (כץ). התובע מכר לכץ סחורה וזה מכר אותה לנתבעת. כץ שילם לתובע בעבור הסחורה בשיקים של הנתבעת (ראו סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן וסעיף 2 לתצהיר התובע וכן, סעיף 5 לתצהיר בהתנגדות לביצוע שטר וסעיף 9 לכתב ההגנה המתוקן) .
יש לציין, כי לפי כתב התביעה המתוקן לא הייתה זו העסקה הראשונה שבה מעורבים באותו אופן השלושה הנ"ל. חלק קודם של סדרת השיקים נושא התביעה שמסרה הנתבעת לכץ והאחרון מסר לתובע, בעבור עסקאות קודמות, נפרעו כסדרם (ס' 6-8 לכתב התביעה המתוקן).

לפי כתב התביעה שיקים של הנתבעת שנמסרו לתובע ע"י כץ כאמור לעיל, חוללו ועקב כך נוצר קשר ישיר בין התובע לבין הנתבעים (ס' 8). אין מחלוקת כי במועד שאינו ידוע במדויק, נפגשו הצדדים בצדי הדרך, בנוכחות רעייתו של התובע, הגב' עידית בן ארי (עידית) על מנת להחליף את השיקים של הנתבעת, בשיקים חדשים. במעמד זה נחתם כתב ההתחייבות והוחלפו שיקים בי ן הצדדים ( הפגישה).

לטענת התובע, הנתבע התחייב שהוא אחראי אישית לפירעון השקים החדשים שיחליפו את הישנים. אלא שהנתבע הביא עימו לפגישה ארבעה שיקים בלבד, בעוד שהתובע החזיק בידיו חמישה שיקים. לפיכך, התובע הותיר בידיו שיק אחד מהסדרה הישנה שמועד פירעונו טרם הגיע בעת הפגישה (ס' 13-17 לכתב התביעה המתוקן).

כפי שהעידו עידית והתובע - בעצתו הטלפונית של בא כוחם, שהתקבלה בעודם ברכב בדרכם לפגישה עם הנתבע - הם החתימו את הנתבע על כתב ההתחייבות, בנוסח שהומלץ באופן עקרוני על ידי בא כוחם. כתב ההתחייבות נרשם ע"י עידית בכתב ידה, על מסמך שכלל תצלומים של שלושה השיקים, שהוחזרו כביכול לנתבע באותו מעמד.

זהו נוסח כתב ההתחייבות עליו חתם הנתבע (ואין מחלוקת שחתם עליו):
"לכל המעוניין!
אני שמעון בן ארי (קורל עסקים) נתתי למר חמודי צ'קים אלו בתמורה לקבלת צ'קים אחרים לאחר הסכם והבנות שסוכמו בינינו.
עם פירעון הצ'קים האחרים לא תהיה לי שום תביעה כלפי החברה.
במידה והצ'קים האחרים יוחזרו מכל סיבה שהיא מר חמודי יהיה אחראי ויישא בכל ההוצאות של הצ'קים הנ"ל".
[ההדגשות שלי - י.ב.]

בין הצדדים מחלוקת באשר להיקפה ולטיבה של הערבות. לטענת התובע, הנתבע ערב לפירעון סכום השיקים לרבות ההוצאות במקרה שיוחזרו. לטענת הנתבע, הוא ערב רק להוצאות ולא לפירעון סכום השיקים.

כתב ההתחייבות איננו מציין את פרטיהם של "הצ'קים האחרים" (כלשון כתב ההתחייבות), הם השיקים החדשים שנמסרו לתובע במעמד הפגישה ולגביהם חלה הערבות. גם בעניין זה התעוררה מחלוקת בין הצדדים.

באשר לשיקים הישנים שהוחזרו לנתבע בפגישה - לכאורה, ולכאורה בלבד, הדברים ברורים. כתב ההתחייבות נערך על דף שכולל העתק צילומי של שלושה שקים, וכתב ההתחייבות מציין כי "נתתי למר חמודי צ'קים אלו" (בתמורה לקבלת צ'קים אחרים). יחד עם זאת, כפי שיבואר להלן, גם בסוגיה זו קיימת אי בהירות והתגלעה מחלוקת בין הצדדים.

אלו השיקים שהעתקם מופיע בדף שעליו נערך כתב ההתחייבות, ככאלה שהוחזרו לנתבע:
שיק של הנתבעת לפקודת קורל עסקים (עסקו של התובע), שמספרו 144, בסך 30,000 ₪ שמועד פירעונו 26.5.11 (שיק 144)
שיק של הנתבעת לפקודת קורל עסקים, שמספרו 134, בסך 23,200 ₪ ומועד פירעונו 25.5.11 (שיק 134)
שיק מספר 310 בסך 11,600 ₪ שמועד פירעונו 31.5.11 (שיק 310) אשר נמשך מחשבונו של אדם בשם זעזע עלאא לטובת מגוון אלום.
התביעה
בידי התובע 5 שיקים שמשוכים ע"י הנתבעת, בסך כולל של 135,000 ₪ שבגינן הוגשה התביעה (השיקים שנתבעו), כדלקמן:
שיק מספר 144 על סך של 30,000 ₪, שנזכר לעיל (ס' 13 לפסק הדין) כאחד מהשיקים הישנים שתצלום שלהם מצוי בכתב ההתחייבות, ואמור היה לחזור לידי הנתבע.
שיק מספר 197 על סך 30,000 ₪ שמועד פירעונו 11.7.11 ערוך לפקודת בן ארי עידית (שיק 197).
שיק מספר 198 על סך 25,000 ₪ שמועד פירעונו 30.9.11 ערוך לפקודת בן ארי עידית (שיק 198).
שיק מספר 199 על סך 25,000 ₪ שמועד פירעונו 30.10.11 ערוך לפקודת בן ארי עידית (שיק 199).
שיק מספר 200 על סך 25,000 ₪ שמועד פירעונו 30.11.11 לטובת מוטב ששמו לא ברור (כתוב בערבית) ואשר הופקד על ידו בבנק חולל באי פירעון והושב לידי התובע (שיק 200).
כל השיקים הנ"ל חוללו בציון א.כ.מ ו/או נ.ה.ב.

לטענת התובע, הנתבעת חבה בפירעון מלוא סכום השיקים המצויים בידי התובע ושנמשכו מחשבון הבנק שלה ועליהם היא חתומה.

באשר לאחריות הנתבע - לטענת התובע, מתוך חמשת השיקים שנתבעו, ארבעה הם חדשים ואחד הוא מהסדרה הישנה ולא הוחלף באחר.
לפי הנטען, השקים החדשים הם השיקים שמספרם 144, 198, 199 ו- 200. סכום ארבעת השקים החדשים הוא 105,000 ₪, לגביהם נתן הנתבע את התחייבותו האישית. הנתבע הינו גם ערב לשקים לפי סעיף 57(ב) לפקודת השטרות, שמכוחה יכולה להיכתב ערבות שטרית גם על יסוד מסמך נפרד.
השיק החמישי (שיק 197) הוא חלק מסדרת השקים הישנים. שיק 197 נותר בידי התובע לפירעון, ללא התחייבות אישית של הנתבע לפי כתב ההתחייבות (סעיפים 20-21 לכתב התביעה המתוקן).
יחד עם זאת, הנתבע חייב בפירעון סכום כל השיקים לרבות שיק 197, שכן יש להרים את מסך ההתאגדות כיוון שהנתבע ניצל את מסך ההתאגדות לרעה ומסר לתובע שיקים ביודעו שהנתבעת חדלת פירעון. יש לראותו גם כאחראי באופן אישי בנזיקין ב עוולת התרמית ובעשיית עושר ולא במשפט .

עיקר טענות הנתבע
התובע לא הוכיח קיומו של חוב של כץ כלפיו, חוב שבגינו ולצורך פירעונו נמסרו השיקים של הנתבעת ולא הוכיח ש נתן תמורה לכץ בעד השקים. התובע לא המציא חשבוניות, כרטסת הנה"ח או כל מסמך אחר להוכיח קיומו של חוב אף שהוא מחוייב בניהול ספרים. אי המצאת המסמכים פועלת לרעתו.

כץ לא סיפק לנתבעת את הסחורה, אך יחד עם זאת, העביר לתובע שני שיקים של הנתבעת, אותם נאלץ הנתבע לפרוע ושילם לתובע את תמורתם במזומן בסך כולל של 53,200 ₪. מדובר בשני שיקים - אחד ע"ס 30,000 ₪, שיק 144, שאותו הנתבע קרע והשני, על סך 23,200 ₪ (כנראה שיק 134 שמופיע כאחד השיקים הישנים והוא היחיד בסכום זה). את שני השיקים הנ"ל שמר הנתבע ברשותו יחד עם עוד שיקים אחרים שהיו ברשותו ונעלמו. כשהתברר לנתבע שנעלמו, הוא נתן בגינם הוראת ביטול. רק בעקבות ההליכים המשפטיים שנקט התובע כנגד הנתבע, שהגיש לביצוע להוצל"פ את שיק 144 לפירעון, הבין הנתבע ששיקים אלו נפלו לידיו של התובע. לטענתו, ניתן לראות בבירור ששיק 144 קרוע והוא הודבק על ידי התובע על מנת לעשות בו שימוש, על אף שקיבל בעדו את מלוא התמורה ( סעיף 10-11 לכתב ההגנה המתוקן) . באשר לשיק 197 טוען הנתבע, כי החתימה המופיעה בו אינה חתימתו (סעיף 18).

הנתבע כבעל תפקיד בנתבעת אינו אחראי לשיקים שנמשכו על ידי הנתבעת בהיותה אישיות משפטית נפרדת. התובע לא טרח אפילו לצרף דו"ח רשם החברות וטענותיו להרמת מסך , כמו גם לחבות אישית מכוח דיני הנזיקין , תרמית או עשיית עושר, נטענו בכלליות ובעלמא. מעבר לכך שהטענה נזנחה, התובע עצמו לא הצליח להבין מהי הרמת מסך ועל שום מה תבע את הנתבע בעילה זו (עמ' 18 ש' 16 ועמ' 19 ש' 6-15).

לעניין התחייבותו האישית של הנתבע מכוח כתב ההתחייבות, התובע לא הצליח להוכיח מהם "הצ'קים האחרים" שעליהם חלה ההתחייבות. ייתכן שאילו צ ירף קבלה או מסמכים כלשהם שיעידו מהם אותם שיקים אחרים יכולה היה להתגבר על הקושי בהוכחת מהותם של "הצ'קים אחרים". יתר על כן, כתב ההתחייבות גם מלמד על החזרת שלושה שיקים ולא ארבעה והטענה לשיקים נוספים שהוחזרו והוחלפו, שאינם מופיעים שם, לא הוכחה.

מכל מקום, ברור שההתחייבות האישית אינה חלה על שלושת השיקים שמופעים בכתב ההתחייבות. שיק 144 מופיע בכתב ההתחייבות ולכן, הוא לא נמנה על "הצ'קים האחרים". בס' 21 לכתב התביעה המתוקן נקבע במפורש כי לגבי שיק 197 אין התחייבות אישית של הנתבע. כעולה מחקירתו הנגדית של הנתבע ומהסיכומים, לא ברור אפילו מהי גרסתו של הנתבע לעניין שיק זה והוא אינו יודע לתת הסברים לגביו. זאת, בנוסף לטענות לעיל ביחס לשני שיקים אלה . לגבי השיקים הנוספים 198, 199 - נרשמו לפקודת עידית ולא לפקודת התובע ושיק 200 נרשם לפקודת אדם אחר, בשם חליל. כיצד התובע טוען להתחייבות אישית של הנתבע לשיקים הללו כשלא ברור כלל מהי הזיקה שלו לשיקים. אין עילה שטרית ואין התחייבות אחרת ביחס לשיקים אלה בוודאי שלא כלפי התובע.

יתר על כן, בכתב ההתחייבות שניסחה עידית, נכתב במפורש שהנתבע אחראי להוצאות, בשונה מערבות לפירעון השיקים. הנתבע לא היה מסכים לתת ערבות כלשהי, היות ואיננו בעל עניין במחלוקת או בעסקה שבין כץ לבין התובע. לכן נכתב שאם השיקים לא חוזרים, לא תהיה לתובע תביעה כלפי החברה.

קיימת סתירה בין האמור בכתב ההתחייבות לבין מה שהתרחש בפועל. את השיקים שמספרם 134, 144 ו-310 המופיעים ע"ג כתב התחייבות, אמור היה התובע להחזיר לנתבע, ולא כך נעשה. השיקים לא הוחזרו לנתבע, התובע לא קיי ם את חלק ו בהסכם ומכאן שההסכם חסר תוקף משפטי ובכל מקרה, אין לחייב את הנתבע אפילו בתשלום ההוצאות להן התחייב.

הראיות
התובע הגיש תצהיר מטעמו טרם תיקון התביעה. לאחר שתוקנה, לא הגיש תצהיר חדש אלא הצהיר כי כתב התביעה המתוקן הוא אמת ומהווה תצהיר מטעמו (ראו פרוטוקול דיון ק.מ מיום 21/1/14 בעמ' 7). בנוסף, הוגש מטעם התובע תצהירה של אשתו, עידית.
אציין, כי הוגש גם תצהירו של כץ ואולם זה לא התייצב לדיון ההוכחות ועל כן תצהירו כאילו לא הוגש (ראו החלטה ב פתח דיון ההוכחות מיום 21/9/14).
מטעם הנתבע הוגש תצהירו שלו.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את הראיות, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע.
התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה, ביחס לשיקים 198, 199 ו- 200 בלבד.

חבות הנתבע
הצדדים מסכימים כי התקיימה פגישה שבה נמסרו לתובע שיקים חלופיים של הנתבעת במקום שיקים אחרים שהיו בידי התובע. יחד עם זאת, הנתבע אינו מאשר כי השיקים שנתבעו הם השיקים החדשים (עמ' 24 ש' 3-9).

אציין, כי סיבת ההחלפה לא התבררה לאשורה. בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי השיקים הישנים הוחלפו בחדשים כיוון שחוללו (ס' 13-14 שם. ראו גם ס' 5 לתצהיר). אולם בח"נ העיד התובע, כי המטרה הייתה להחליף את השיקים בשיקים שמועדי הפירעון שלהם דחויים ביחס לשיקים הישנים (עמ' 15 ש' 2-3. עמ' 16 ש' 23. ראו גם ח"נ של עידית שהעידה כי התובע אמר לה שהנתבע רוצה לדחות את מועדי הפירעון בעמ' 12 ש' 4-6) .

לפי כתב ההתחייבות, השיקים שמופיעים בו שמספריהם 144, 134 ו- 310, נמסרו לנתבע בתמורה ל"צ'קים אחרים" ועם פירעון "הצ'קים האחרים" לא תהיה לתובע כל תביעה כלפי הנתבע. אם יחזרו "הצ'קים האחרים" יהיה הנתבע אחראי וישא בכל ההוצאות.

לפיכך, כדי לבחון את חבותו של הנתבע לפירעון השיקים שנתבעו מכוח כתב ההתחייבות, השאלה הבסיסית היא מהם "הצ'קים האחרים" שלפירעונם ערב הנתבע, והאם השיקים שהנתבע נתבע בגינם כאן (או חלקם) באים בגדר אותם "צ'קים אחרים".

מסקנתי מניתוח הראיות שבאו בפניי היא כי לא עלה בידו של התובע להוכיח מהם "הצ'קים האחרים" שבגינם ניתנה התחייבות הנתבע ולא עלה בידו להוכיח כי השיקים בגינם תבע הם אמנם בגדר אותם "צ'קים אחרים". גרסתו של התובע בעניין זה לא הייתה קוהרנטית. גם במעמד הסיכומים לא יכול היה להציג גרסה סדורה שעולה בקנה אחד עם הראיות בתיק. משלא עמד התובע בנטל זה, דין תביעתו כנגד הנתבע שמכוח כתב ההתחייבות, להידחות. הכל כמבואר להלן.

בכתב התביעה המתוקן שהינו תצהירו של התובע , טען התובע, כי החזיר לנתבע את השיקים הישנים שמספריהם: 134, 310, 145, 143. לפי הטענה שם, שיק 198 שאף הוא נמנה על השיקים הישנים שפורטו בס' 12 לכתב התביעה, נותר בידי התובע, לא הוחזר לנתבע ולא הוחלף באחר, כיוון שמועד פירעונו טרם הגיע והנתבע הגיע לפגישה עם ארבעה שיקים חדשים בלבד (ס' 15). נראה כי בס' 12 (ה) לכתב התביעה נפלה טעות קולמוס וכי בסעיף 12(ה) צ"ל "שיק 197" ולא "שיק 198", כפי שנרשם שם בטעות. מועד פירעונו של שיק 197 הוא 11/7/11 והסכום הנקוב בו הוא 30,000 ₪. מועד הפירעון וסכום השיק האמורים הם שפורטו בס' 12 (ה) לכתב התביעה שמפנה לשיק 198. אלא ששיק 198 אינו מתאים למי מהפרטים שנרשמו. מועד פירעונו הוא 30/9/11 והוא על סך של 25,000 ₪. בנוסף, תצלום שיק 197 צורף לנספח א' יחד עם כל השיקים שהוגדרו שם ע"י התובע כשיקים הישנים. אם לא די בכך, במקום אחר בכתב התביעה המתוקן ציין התובע, שהשיקים החדשים הם: שיק 144, שיק 198, שיק 199 ושיק 200 ואילו שיק 197 שנותר בידו, הינו שיק מסדרת הש יקים הישנים, שלגביו הנתבע לא נתן התחייבות אישית (סעיפים 19-21). מכאן שלטענת התובע בכתב התביעה המתוקן, שיק 197 (ולא 198) הוא שיק ישן שלא הוחלף בשיק חדש.

לפי כתב התביעה המתוקן, אפוא, שיק 197 שלא הוחלף באחר, הוא מהסדרה הישנה; והוא בא במסגרת חמשת השיקים הישנים, ביחד עם עוד 4 שיקים ישנים אחרים, שלהבדיל ממנו, הוחלפו בשיקים חדשים (שיק 134, שיק 310, שיק 145 ושיק 143).
העתקם של 5 השקים הישנים כהגדרתם לעיל (בידי התובע), צורף כנספח א' לתצהיר הנתבע ( השיקים הישנים).

להלן אתייחס באופן פרטני לשיק 144 ולשיק 197 וזאת, נוכח הבעייתיות המתעוררת לגבי כל אחד מהם. לאחר מכן, מצויידת במסקנות הנובעות מדיון פרטני זה, אשוב לדיון בשאלה מהם "הצ'קים האחרים" והאם הוכיח התובע, כי השיקים שנתבעו הם שיקים שהתחייבות הנתבע לפי כתב ההתחייבות חלה עליהם.

שיק 144
לפי כתב ההתחייבות שצורף כנספח ב' לכתב התביעה המתוקן, שיק 144 הוא שיק ישן שנכלל במסגרת השיקים שהוחזרו לנתבע. תצלומו מופיע ע"ג כתב ההתחייבות והוא בבחינת חלק מ"צ'קים אלו", שהוחזרו לנתבע והוחלפו בשיק אחר. אף על פי כן, השיק מצוי בידו של התובע, ו פירעונו נתבע ע"י התובע במסגרת תביעה זו.

אם הוחלף שיק 144 בשיק אחר והוחזר לנתבע, מדוע הוא מצוי בידי התובע ועל יסוד מה תובע התובע את פירעונו? מהי גרסתו של התובע לעניין זה והאם עלה בידו ליישב את הסתירה הלכאורית בין הדברים? - התשובה היא שגרסה אין והתובע לא הצליח ליישב את הסתירה.

לטענת הנתבע, כנזכר לעיל, בעבור שיק 144 ושיק נוסף בסך 23,200 ₪ שילם את מלוא התמורה במזומן, התובע החזיר לידי הנתבע את השיקים הללו, הנתבע קרע את שיק 144 והניח את השיק יחד עם עוד שיקים שהיו ברשותו. בשלב יותר מאוחר גילה ששיק 144 עם השיקים נוספים נעלמו ומשכך, הורה לבנק לבטלם. רק בעקבות ההליכים המשפטיים שנקט התובע כנגד הנתבע גילה הנתבע שהשיקים האלו נפלו לידיו של התובע.

בח"נ נשאל התובע כיצד נותר שיק 144 בידיו. התובע לא יכול היה ליתן לכך הסבר מניח את הדעת, אם בכלל. תחילה העיד, כי במעמד הפגישה שנועדה להחלפת השיקים, היו בפנקס הנתבע רק ארבעה שיקים ואילו התובע החזיק בידו חמישה שיקים. לכן, הנתבע ציין בפניו שאת שיק 144 שמועד פירעונו טרם הגיע, ישאיר בידו והנתבע יחליף לו את ארבעת השקים האחרים (עמ' 14 שורות 8-10). אלא שאז הפנה בית המשפט את תשומת ליבו של התובע לכך ששיק 144 (כמו האחרים שתצלומם מצוי בכתב ההתחייבות) הם שיקים שהופקדו בבנק וחזרו כבר במעמד הפגישה. על כך השיב: "יכול להיות שחזר. אני כבר לא זוכר את הסרט" (עמ' 14 שורות 24-30). הסבר אחר, כזה שמתיישב עם העובדה ששיק 144 כבר חולל באי פירעון והוחזר ע"י הבנק במעמד הפגישה, לא ניתן.

יתר על כן, בחקירתו הנגדית של התובע הוא מאשר את גרסת הנתבע, במובן זה שהעיד כי הנתבע קרע את השיקים שהושבו לו במעמד הפגישה (עמ' 16 ש' 24 - עמ' 17 שורה 6). זאת בניגוד לטענתו במקום אחר בעדותו, שם העיד כי שיק 144 נקרע מחמת בלאי והודבק על ידו לאחר שחזר מהבנק (עמ' 15 שורות 12-13. ראו גם מפרוטוקול דיון מיום 2/9/13 שם טען ב"כ התובע שהקרע של השיק נובע מבלאי). אציין , כי על פני הדברים, מעיון בשיק 144 המקורי שמצוי בידי, ניכר כי הקרע אינו קרע של בלאי. הוא אינו קרע ישר כזה שמתאים לקרע מבלאי הנובע מקיפול השיק לשניים, הוא חורג בחלקו מקו הקיפול בצורה שמעידה כי סביר יותר שנקרע באקט מכוון של קריעה.

אוסיף, כי מספרו של שיק 144 חורג משורת המספרים של השיקים האחרים שנתבעים בתיק שמספריהם 197-200. גם מטעם זה סביר יותר שהינו שיק מסדרת השיקים הישנים שהוחזרו לנתבע או היו אמורים להיות מוחזרים.

ב"כ התובע התעלם מקושי זה בסיכומיו. בתחילה טען שיתייחס בנפרד לשיק 144, אך בהמשך לא התייחס אליו בהיבט הנ"ל אלא רק טען שגרסת הנתבע כאילו הגיע לתובע בדרכים לא כשרות היא מופרכת. הכל מבלי לתת כל הסבר לכך שהשיק שלפי כתב ההתחייבות צריך היה להיות בידי הנתבע כיוון שניתן במקומו שיק אחר, מצוי בידו של התובע והוא תובע על פיו.

התוצאה היא שבעניינו של שיק זה, אני מעדיפה את גרסתו של הנתבע שלפיה הוא קרע את השיק במעמד הפגישה, שמתיישבת יותר עם כלל הראיות כאמור. אני קובעת כי בגינו של שיק זה ניתנה תמורה בין אם בכסף מזומן כטענת הנתבע ובין באמצעות מסירתו של שיק אחר ואין הוא מקים לתובע זכות תביעה כלפי מי מהנתבעים. אין הוא מקים חבות לנתבע, גם מהטעם שהוא איננו נמנה על השיקים החדשים (כך גם אילו מצאתי שקיים חוב לפי שיק 144, ולא כך קבעתי).

שיק 197
בכתב התביעה המתוקן נטען, כאמור, כי שיק 197 היה חלק מהשיקים הישנים, אך הוא לא הוחלף באחר ולא הוחזר לנתבע בפגישה. על כן, כך נטען, הנתבעת חייבת לפיו, אך ערבותו של הנתבע מכוח כתב ההתחייבות אינה חלה לגביו.

אלא שבסיכומיו טען ב"כ התובע, כי שיקים 197, 198, 199 ו- 200 נמסרו לתובע ע"י הנתבע בפגישה בה נכחה עידית, כאילו שיק 197 הוא שיק חדש, שיק חלופי שהנתבע ערב לקיומו (עמ' 28 שורות 10-14). לא ברור על סמך מה כך נטען, בניגוד לכתב התביעה המתוקן על נספח א' לו, שכולל, כאמור, את תצלום השיק במסגרת השיקים הישנים. בהמשך, כשנשאל ע"י בית המשפט, כיצד ניתן לדעת מהם אותם "צ'קים אחרים", שלגביהם ניתנה התחייבות הנתבע השיב, כי עסקינן בשיקים 197, 198 ו- 199. בית המשפט הזכיר לב"כ התובע כי בכתב התביעה המתוקן שמשמש כתצהיר נטען במפורש, כי אין התחייבות אישית של הנתבע באשר לשיק 197. אז תיקן וציין שההתחייבות האישית הינה לגבי השיקים שמספריהם 198, 199 ו- 200 בלבד (עמ' 28 שורות 27-30). ואולם בהמשך סיכומיו, תיקן שוב וטען, כי לגבי שיק 197 קיימת התחייבות אישית והכוונה בכתב התביעה המתוקן היתה לשיק 144, שהוא מהישנים ועליו אין התחייבות אישית ואילו לגבי שיק 197, קיימת התחייבות אישית (עמ' 31 שורות 23-25). אין צריך לומר כי ב"כ התובע אינו עד בתיק ובסיכומים לא ניתן לטעון טענות שאין להן סימוכין בחומר הראיות. לפי כתב התביעה המתוקן שהינו תצהיר התובע, הנתבע אינו ערב לשיק 197 שהוא שיק ישן שלא הוחלף.

להשלמת התמונה בקשר לשיק 197 ואף שהדבר אינו חשוב להכרעה בחבותו של הנתבע ביחס לשיק זה (אלא להכרעה בחבות הנתבעת לגבי שיק 197), אציין כי הנתבע טען שהחתימה על שיק זה אינה חתימתו. התובע לא המציא ראיות כלשהן להוכיח שהנתבע חתם על השיק, לא הומצאה חוו"ד מומחה להשוואת כתבי יד או כל ראיה אחרת. הנתבע אף לא נחקר בעניין זה וגרסתו לא נסתרה. בהעדר חתימה לצד חותמת החברה , אין חבות לפי השיק, למי מהנתבעים.

כתב ההתחייבות וחבותו של הנתבע
עינינו הרואות, כי התובע וב"כ אינם יודעים ל ציין בבטחה אלו שיקים נמנים על הש יקים החדשים שלגביהם ניתנה ערבותו האישית של הנתבע. מסיבה שאינה ברורה, ואף שכתב ההתחייבות נוסח ע"י עידית, לא מצא התובע לנכון לציין בכתב ההתחייבות עצמו (או בכל מסמך אחר) את פרטי השיקים החדשים שנמסרו בפגישה ואשר לגביהם חלה ערבותו של הנתבע. לבד מגרסה מגומגמת של התובע בשאלה זו, שהינה עדות יחידה של בעל דין (עידית לא ידעה להעיד באילו שיקים מדובר), אין בנמצא ראיות אחרות מהימנות ומספיקות, כנדרש להוכחת התביעה במידה הדרושה במשפט האזרחי.

יתר על כן, סכום התביעה אינו מתיישב עם גרסת התובע, שלפיה הנתבע אחראי לשיקים שנתבעו, שארבעה מתוכם הם שיקים חדשים שנמסרו במסגרת ההחלפה והחמישי הוא שיק אחד ישן שנשאר בידי התובע ולא הוחלף (197 או 144, שניהם ע"ס של 30,000 ₪). סכום כל השיקים הישנים כפי שנמנה בס' 12 לכתב התביעה כולל השיק הישן שלא הוחלף באחר, עומד על סך של 131,400 ₪. סכום השיקים שנתבעו הוא 135,000 ₪ (ארבעה שיקים חדשים ועוד אחד ישן, שלא הוחלף כאמור). התובע לא יכול היה לתת לכך הסבר (עמ' 31 שורות 29-31).

למותר לציין, כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי השיקים הישנים שהוחלפו הם אמנם השיקים שצויין על ידו בכתב התביעה המתוקן כי הוחלפו בחדשים. כתב ההתחייבות כולל תצלום של שלושה שיקים בלבד: שיק 134, שיק 310 ושיק 144 שדובר בו רבות, בעוד שלפי גרסת התובע הוחזרו ארבעה שיקים. מעבר לכך ששיק 144 לא הוחזר בפועל בהיותו בידי התובע בעת התביעה, התובע בח"נ לא ידע להצביע על השיק הרביעי שהוחלף באחר והוחזר לנתבע במסגרת ההחלפה (עמ' 16 ש' 20 - עמ' 17 ש'16). הנתבע בח"נ טען, כי השיקים שמופיעים בכתב ההתחייבות הם כל השיקים שהוחלפו ואין עוד אחרים וכי אלה היו צריכים לחזור אליו מחמת שנפרעו או הוחלפו באחרים והוסיף עוד, כי ייתכן שנתן בגין אותו סכום ארבעה שיקים ולא שלושה (עמ' 25 ש' 17-28).

אוסיף על כך, כי סכום החוב שנתבע לפי השיקים שחוללו, אינו תואם את עסקת המקור. לפי ס' 10 לכתב התביעה המתוקן, שני השיקים שהוגשו להוצל"פ בסך של 60,000 ₪ הם חלק מחמישה שיקים שמסר כץ לתובע, בעבור עסקה של מכירת ג'ינסים ונעליים, בסך כולל של 130,800 ₪. מכאן לכאורה שסכום עסקת היסוד שבין התובע לבין כץ (ששילם לתובע את התמורה בשיקים של הנתבעת), הוא 130,800. לא ברור, אם כך, גם מטעם זה, כיצד הגיע סכום החוב שנתבע על סמך השיקים, לסך כולל של 135,000 ₪.

הערפל ביחס לסכום החוב מתגבר בשים לב לכך שכאשר הוצג בפניי במעמד ההוכחות כתב ההתחייבות המקורי, נמצאו בצידו האחורי חישובים מחישובים שונים (בין היתר, נראים חישובים של אחוזי ניכוי מסך של 130,000 ₪ - 90% מסכום זה ו- 80% מסכום זה). לשאלת בית המשפט השיב התובע, כי השימוש בדף זה לצורך עריכת כתב ההתחייבות, שנערך ברכב בדרך לפגישה, הוא מקרי ואין לו קשר להתחייבות הנתבע (עמ' 16 ש' 12-17). התשובה אינה מניחה את הדעת כיוון שכתב ההתחייבות נעשה על מסמך שבו העתק של שלושה שיקים ישנים שחזרו והמפגש נועד לקבל בגינם שיקים חלופיים. מבחינה זו, הבחירה בדף זה לעריכת כתב ההתחייבות אינו מקרי.

בעייתיות זו יש בה כדי להשליך על כתב ההתחייבות ומחוייבותו של הנתבע לפיו בכלל, בהעדר יכולת לקבוע מהם השיקים החדשים שהחליפו את השיקים הישנים ואשר ביחס אליהם, ואליהם בלבד, קמה ההתחייבות האישית של הנתבע לפי כתב ההתחייבות.

זאת ועוד. מדובר בתובע המנהל עסק שבמסגרתו ניתנו השיקים ונעשו ההחלפות של השיקים. התובע לא הציג כרטסת לקוח מסודרת של הלקוח מר כץ, דו"ח רו"ח, מסמכי הנה"ח, חשבוניות, קבלות וכיוצ"ב מסמכים שניתן יהיה באמצעותן ללמוד על ההכנסות שהתקבלו ע"ח העסקה המקורית שבגינה ניתנו השיקים שחוללו או הוחלפו ועל יתרת החוב לאשורה. לא ניתן לחוסר זה הסבר משכנע בחקירה הנגדית (עמ' 12 ש' 22 - עמ' 13 ש' 16).

קיצורו של דבר, עולה מכל האמור, כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהשיקים שנתבעו הם שיקים שהנתבע ערב לקיומם במסגרת עסקת החלפת השיקים לפי כתב ההתחייבות. לפיכך, דינה של התביעה ככל שהיא מבוססת על כתב ההתחייבות, שתידחה.

גם התביעה בעילה של הרמת מסך לא הוכחה. לא הונחה תשתית ראייתית ולו מינימאלית לטענה שהשיקים נמסרו בנסיבות של ניצול לרעה של מסך ההתאגדות. אף לא הוכח שהנתבע בעל מניות בנתבעת. וודאי שלא הוכחה אחריות אישית בנזיקין מכוח טענת תרמית. כידוע, הראיות הדרושות להוכחת טענות מסוג זה במידה הדרושה במשפט האזרחי הן ראיות משמעותיות וכבדות משקל נוכח הדופי המעין-פלילי שהן מטילות בבעל הדין (ראו גם מידת הפירוט הנדרשת לפי תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי בטענות מסוג זה). יתר על כן, לא הוכח, כאמור, מהם השיקים שנמסרו כשיקים חלופיים באותה פגישה. ממילא לא ניתן להוכיח כי ניתנו לתובע בנסיבות של מרמה. התביעה בעילה של עשיית עושר, שנטענה בכלליות ובסתמיות, אף היא לא הוכחה נוכח כל האמור.

נוכח קביעותיי דלעיל, התייתר הצורך לדון בטענות נוספות של הצדדים, כגון בשאלת היקף ההתחייבות של הנתבע לפי כתב ההתחייבות (האם התחייב ביחס להוצאות בלבד או גם ביחס לפירעון השיקים).

חבות הנתבעת
באשר לשיקים 144 ו- 197 קבעתי , כי אינם מקימים לתובע זכות תביעה גם כלפי הנתבעת.

באשר לשיקים הנוספים המוחזקים בידי התובע - שיקים שמספרם 198, 199 ו- 200, שכל אחד מהם על סך של 25,000 ₪, התביעה כנגד הנתבעת היא תביעה שטרית. שיקים אלה אינם מופיעים בכתב ההתחייבות ולא נטען כי הם נפרעו במזומן או הוחלפו או כל טענה רלבנטית אחרת, כגון: פגם בשטר. התובע אוחז בשיקים אלה. לא הוכחה הטענה לכישלון תמורה בעסקה שבין הנתבעת לבין כץ ובטרם הסיחור לתובע. התוצאה היא שהנתבעת חבה בתשלום שיקים אלה, חבות שטרית.

סוף דבר
התביעה כנגד הנתבע 2 , נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה.
אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 75,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין שיצטברו ביחס לכל אחד משלושת השיקים הרלבנטיים החל ממועד פירעונו הנקוב בו ( שיק 198 - 30/9/11; שיק 199 - 30/10/11; ושיק 200 - 30/11/11) , בתוספת מחצית האגרה בצירוף ה"ה וריבית כדין ממועד ששולמה.

נוכח התוצאה, איני עושה צו להוצאות נוספות וכל צד יישא בהוצאותיו, לרבות שכ"ט עו"ד.

המזכירות תשיב לידי ב"כ התובע בדואר רשום את המסמכים המקוריים (השיקים שנתבעו וכתב ההתחייבות).
הצד האחורי של כתב ההתחייבות ייסרק לתיקיית המוצגים ויסומן במ/1

המזכירות תדוור לב"כ הצדדים
ניתן היום, י"ח תשרי תשע"ה, 12 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאיר שמעון בן ארי
נתבע: ביזנס מאקר בע"מ
שופט :
עורכי דין: